הבעיה היא שיש להם נטיה לחפור כשאתה עומד ומבשל...
או שהם רוצים "לראות" מה אתה עושה ו"לעזור", גוררים כסא, נעמדים על הכיריים ומנסים לגעת בסיר או בלהבה  :-\

יום עשירי. צפוי עומס קל עד שעות הצהריים.
אולי אכתוב עוד בהמשך. אולי לא.
העיקר שאני עוד כאן.

חבר טוב הזכיר לי שיש מסר היום. הלכתי על זה. רבע שעה שמעתי הפרעות שידור של חברים (ואני בכלל זה).
אחר כך התחיל מסר באיחור קל. אחרי כמה משפטים הייתי צריך לנתק כדי להביא את הילדים.
גם את זה עשיתי בקושי, בריצה, מוציא אותם אחרונים מהגן. עוד קצת מצפון בנושא התפקוד האבהי שלי.

אתמול אשתי חזרה הביתה מכל מיני עניינים וסידורים שהיו לה אחרי העבודה כמה דקות לפני 23:00. גם היום היא כבר הודיעה שלא תחזור מוקדם, אלא רק סמוך לזמן שאני צריך ללכת למנחה. לבי לוחש לי שהיא תחזור, כמו פעמים רבות, חצי שעה אחרי זה.
בניגוד אלי, יש לה מספיק דברים חשובים לעשות.

הכל דבש.
אני מוסר את זה בפניכם.

תודה על השיתוף. נשמע לא כיף במיוחד. לא יודע מה להגיד לך כדי שתרגיש טוב יותר. לא נראה לי שאתה זקוק כעת לעצות מה לתקן. אפשר רק להתפלל שהתשובה תצוץ לך מאליה בראש. מניסיוני הדל, זה קורה פה ושם כשהשמיים מחייכים אליך

תודה גוני.
הלכתי עכשיו עם הילדים בחוץ לאיזה עניין. אחד מהם רץ לפני בחינניות, ואחת לכמה צעדים דילג וקפץ לאויר. מתוק כמו שרק ילד יכול להיות.
הלכתי אחריו מאושר ובר מזל, מודה ביני לביני שיש רגעים שפתאום כיף כל כך שזה אתה שנמצא איתם.

אני עדיין חצי מחוייך, וקצת נחמד לי.
אבל תוך רגעים זה יכול להתהפך. כאילו כלום.

המהפכים הרגשיים הללו ידועים לכולם. תתענג על הרגע הטוב ותנצור אותו לרגעים הפחות כיפיים

אני לא בטוח אם הרגעים האלו מהווים חיסכון לשעת משבר או שהם רק מכסים את האוברדראפט.

יום 13. מרגיש בסדר, פלוס מינוס.
הילדים פה, בינתיים דווקא נחמד, אבל יכול להיות שבסיטואציה קצת אחרת הייתי מתפוצץ.
אתמול היה יום כיפור, עוד מעט סוכות, בקיצור, ממש חבל להרוס.
בינתיים אני נקי, וכל הזמן חושב שאחרי החגים אתפוצץ.

המחלה שלי לוחשת לי להנות כל הזמן מהנקיות ולהחשיב אותה מאוד, כי היא נועדה בעצם להכשיר נפילות גדולות שיבואו אוטוטו.

אל תאמין ללחישות האלה. הן נועדו בדיוק להכשיר את הנפילה הבאה שלך, שלא תבוא. תסתום להן את הפה ותעסיק את עצמך במשהו אחר.
בהצלחה

האמת היא שתהיתי לעצמי אם יום כיפור נחשב לספירה, בהתחשב בדרשה על "ימים יוצרו ולא אחד בהם". 

יום 14. עדיין לא הגעתי ליום הזה בתכנית.
מקווה ליום טוב ומחובר.
בינתיים הכל נינוח וטוב.
תודה שאתם פה.

אם זה היה יצר הרע זה באמת לא היה נחשב, אבל כיוון שזו מחלה, אז כן. בתי החולים לא שובתים ביום כיפור...

טוב, זה היה צפוי.
מעדתי. כואב.
בחסד אלוהים לא נפילה ממש.

אוהב
אולי תנסה לבדוק מה קרה אתמול שהוביל לצורך למעוד. תניח רגע בצד את התשובות הטכניות, ותתרכז במה שוקרה שם בפנים: האם משהו גרםלך להרגיש שמגיע לך פיצוי? שאתה מחוסן יותר? שאתה מוכרח להיזכר איך זה? שהתאווה חסרה לך? שאתה צריך לברוח מרגש כואב אחר?

כמו שתיארת בהודעות הקודמות שלך, המצפון שלך שולח אותך כל פעם מחדש לפורנו רק בגלל שאתה יודע לבד שעוד יום יומיים אתה נופל. אז בשביל מה לחכות עוד כ"כ הרבה זמן אם אפשר לחסוך את כל הזמן הזה וליפול כבר עכשיו? אז זאת מסתמא הייתה הסיבה לנפילה, לא איזה מפגש מעניין ברחוב או באיזה אתר אינטרנט.
זה אחת מהבעיות העיקריות שלי, ואת האמת?
גם אני לא יודע לטפל בהן, אם בכלל זה אפשרי.
מזדהה עם מצבך [הגם שאני רק בן 15  ;) אבל כולנו התחלנו מאותו מצב], בהצלחה!