זה באמת קצת קשה להמשיך ספירה כשאתה לא בטוח בעצמך ואפילו בעצת הספונסר.
אבל אולי אם תחשוב שככה בנוי הרעיון של 90 יום יגרום לך להרגיש יותר טוב.
שבוע טוב וחג שמח!

לפי הגדרות הספונסר שאיני שלם איתן אני נקי כמעט 27 ימים. לפי ההגדרות שאני שלם איתן אפילו לא יום אחד.
אוי לי אם אקבל ואוי לי אם לא אקבל.
אני עובד על הפנמת חוסר האונים שלי, וזה לא קל.
אבל אני עוד פה, וזה העיקר מבחינתי.
תודה לכם.

מכיר את האלה שלא יכולים למצוא על עצמם חיסרון חוץ מאשר "אוי, אני כזה פרפקציוניסט...."?
תיהנה מההגדרות הקלות. אחרי זה תתקדם הלאה.

לילה טוב

פעם שמעתי אשת מכור שסיפרה שהיא מעולם לא חשבה שהיא פרפקציוניסטית. היא לא ראתה את עצמה כמספיק מושלמת כדי שתוכל לחשוב את זה על עצמה...

אין לך מושג כמה אני נהנה, גוני.
כל כך נהנה שלמרות דברי הכיבושין שכתבתי לך לפני כמה שניות בשרשור שלך - אני עצמי מתלבט אם לבוא לקבוצה...

(ואולי נעשה קבוצה אלטרנטיבית רק לשנינו, שבה נוכל לחשוף את כל הגועל נפש בלי להתפדח מכל הצדיקי יסוד עולם היושבים סביבנו?)

מההתרשמות שהיתה לי בפעם היחידה שביקרתי בקבוצה, היו שם מעט מאוד צדיקי יסוד עולם, אם התרשמתי נכון

זה בכונה ככה גוני
הרי הם אמורים להיות נסתרים

אני לא כל כך במצברוח להומור כרגע, דורון. צר לי

אין לי מצב רוח לכלום.
מרגיש מגעיל לגמרי. חסר אונים. סמרטוט.
כרגע לא סופר ימים.
צריך לחשוב הלאה.

סליחה שרק עכשיו אני נכנס לאשכול שלך ....
אבל אני איתך ...

היום הזה התחיל בקול תרועה רמה, עם מלא גועל נפש מיום האתמול, טלפון לספונסר, ותכנית מסודרת לכל שעות הבוקר.
בפועל - שום דבר לא בוצע. רק תאווה, תאווה ותאווה. ותאווה. וגם תאווה. לא הרבה פורנו באופן יחסי לימים אחרים, אבל המון חיפוש תאווה מסוגים שונים משונים ולא מוכרים.
זה היום שהיה לי.

אבל אני רוצה להודות כאן לאלוהים על רגעי חסד לא מובנים מאליהם:
שלשום הבן שלי הכין פינגווין מפלסטלינה. הבן השני ביקש מאוד שיהיה גם לו פינגווין, וכך, בפרץ לא מוכר של אבהות מסורה, מצאתי את עצמי יוצא מהקונכיה ויושב באחת עשרה בלילה להכין לבן שלי הפתעה. בדרך כלל יש לי שתי ידיים שמאליות, אבל הי! יצא לי פינגווין מדהים וחמוד! והבן שלי ממש שמח כשהבאתי לו אותו היום בבוקר!

אלו היו רגעים מתוקים, מכמה וכמה בחינות. נהניתי, הייתי מחובר, יזמתי, עשיתי משהו נכון וטוב, הייתי אבא טוב, זכרתי מה עלי לעשות וביצעתי אותו. לא נכנעתי לעצלנות שלי בכל מה שקשור ליצירה, לא לרפיון הידיים ולא לדימוי העצמי הנמוך.

אני מתפלל לאלוהים שיהיו לי עוד המון רגעים כאלה.

ואסירות תודה נוספת על המקום המופלא הזה כאן, שאפשר לחלוק בו איתכם את הכאב והשמחה.
תודה שאתם פה. אם אני עוד שורד כאן אז זה כנראה בזכותכם, ואז יש לי תקווה. לא יודע מתי, לא יודע איך, אבל יש.

הי חבר, התחברתי.

סיפור מתוק על הפינגווין. הב לנו עוד כאלה!

שתזכה לעוד הרבה רגעים כאלו... הסוד הוא פשוט, להיות שם עם הילד ובשבילו, היצירתיות תבוא גם תבוא..
בהחלמה.
אוהב, אח.

ברוזר, גם אני אשמח לסיפורים על הפינגווין שעשית לילד שלך ("הסוד הוא פשוט")!

מצטער, תפסת אותי ביום לא טוב.