שלום "מאשפות ירים" היקר,
מצטער להתפרץ כך באמצע השרשור, אך יש לי קצת בעיה עם הכותרת.
אצלי התאווה משתתפת ב"הלוויה" שלי ולא להיפך.
התאווה מלווה ותלווה אותי במשך כל חיי.
חברים ותיקים משתפים שהתאווה מלווה אותם גם כעת ממרום שנות החלמתם.
איני יכול להרוג אותה או להעלים אותה, אני יכול רק לעשות פעולות כדי שהיא לא תשפיע עלי ועל ההתנהגות והפעולות שלי.
וזאת אני עושה ע"י:
1. הרגשת חוסר אונים מולה.
2. אמונה שרק אם אמסור את כל חיי להשגחת אלוקים, הוא יעזור לי מולה.
3. כניעה מול הקב"ה והחלטה למסור את כל חיי להשגחתו הבלעדית.
מה שהמחיש לי בצורה הכי טובה את העניין הזה הוא סרט בשם "נפלאות התבונה" על פרופ' למתמטיקה חתן פרס נובל (פרופ' גו'ן נאש)
שבו גם אחרי שנים בהחלמה ממחלת הסכיזופרניה הוא עדיין רואה את הדמויות הדמיוניות שהשתלטו על חייו, רק שהוא בוחר להתעלם מהן.
(ד"א זה מבוסס על סיפור אמיתי)
בהחלמה לכולנו