כיף לי פי שניים להיות פה כל רגע איתכם, אתמול לא הצלחתי להכנס לפורום, אולי עומס משתמשים, והרגשתי נורא, אז נשארתי ער לפחות להיות בקבוצה.
אסירות תודה עברה עלי שבת נפלאה, מיום חמישי בלילה עד ממש ערב שבת לא אחזתי את עצמי ונתקפתי בפרצי בכי בלתי נשלטים, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי מה זה הורמונים
אין לי הסבר למה בכיתי, היה מעורב שם כעס ושמחה ותסכול והכל, ושוב מתחיל לרדת לי דמעות כעת שאני כותב לכם. (בעצם לעצמי, אני מרגיש שהכתיבה מרפאה את הנפש שלי וזה זמן שאני מדבר עם עצמי).
ברוך השם בשבת הצלחתי לאסוף את עצמי מחדש וקצת להתאושש.
ואז שוב הגיע החכם הגדול ואומר לי תראה אתה כבר כמעט שבעה ימים נקי, בחייך, עזוב אותך, זה לא מתאים בשבילך להיות בכזה מקום, אתה מסוגל לבד, את גיבור, הצלחת לאחוז הרבה מעמד.
ואני אומר לו עזוב אותי , עוף ממני, פה אשב כי איוותיה, אני מפה לא זז, זה המקום שירפא אותי.
ואז הוא חוזר ואומר לי, חבל, אתה לא שם לב שאתה מתמכר לזה ?, לא שמעת על כתות, גורו, וכו', חבל עליך אתה בעל מעמד, עוד תפילה להשם ותצליח לבד.
ולא, לא התפתייתי עליתי שוב לקבוצה הלילית, הכנעתי עצמי ואמרתי בגאון,
אני מכור לתאווה, ואני נקי ששה ימים וזה לא מובן מאילו כלל וכלל.
וינח ביום השביעי
אבאלה תעזור לי לעוד יום נקי, ורק להיום