באסירות תודה וברוח אלוהים אוהב החג עובר בכיף שלא נגמר ובאוירה מצויינת.

אקדים ואומר שבזכות התוכנית הספונסר והצעדים קיבלתי כלים להתמודדות עם התאווה. אבל בעיקר כלים להתמודדות עם החיים, הבנתי שהבעיה המרכזית שלי זה הריכוז העצמי והפגמי אופי שלי. ולכן למדתי ואלוקים עוזר לי גם ליישם את הכלים שעוזרים לי לא להיות שם שוב. "לתת...לתת... נתינה... נתינה..ושוב לתת"

אז זה התחיל בערב חג שעזרתי בלי לחכות שמישהו יגיד לי כמה אני מוכשר, פשוט כי זה התרופה למחלה שלי לעזור בלי סוף ושוב לעזור ושוב לעזור, ואחרי כל זה לחפש מה עוד אפשר לעשות למישהו אחר.

ליל הסדר:
ביקשו אותי להיות חזן ולא סירבתי כי רציתי לתת ויש לי מה לתת. ואפילו הודייתי לזה שביקש... פשוט.. "אתהלך לפני השם בארצות החיים" "אני (כבר) ע(ו)נייתי מאוד" "מה אשיב להשם" נתתי לדמעות לזלוג.. אם מישהוא ירצה לדעת אולי אספר לו.. כן ניצלתי ממחנות ההשמדה ואני רוצה היום להעביר את המסר הלאה "לעשות '''''נקמה'''' במחלה הארורה הזאת.

באנו מבית הכנסת ולקחתי את ההגדה הפשוטה בלי הפירושים ובלי הווארטים ובלי ההערות וההארות מתי מגביהים מצה ומתי מגביהים את הכוס, ביקשתי מהילדים ומהאשה לנהל את זה. כל פעם שיש משהו לעשות שיגידו.. הרפייתי.. היה לי מצויין. הרגשתי קרוב לאבא אוהב. סיפרתי את ההגדה. (נראה לי שפיספסתי כמה שורות, אבל מילא) הילדים היו מרותקים. ברגע שהבנתי שהם איבדו סבלנות התקדמתי לענינים. היינו שמחים והיה כיף.

בברכת המזון הבן שלי ברח ואמר שהוא בירך, אני ראיתי שהוא לא בירך, התחלתי לומר לאשתי שקשה לי עם זה שהוא מחפף וירדתי עליו, לשנינו היה קשה, שוב הרגשתי את הדרעק עולה וצף... באסירות תודה קראתי לו שוב והתנצלתי... שנינו בכינו. הושבתי אותו על ברכי וגמרנו את ההלל.

אם כל השנים אני מקפיד על היין המשובח ביותר בעיקר מהסיבה שאני חייב לברוח, אני רוצה להרגיש קרוב לאלוקים אבל אני יודע שאני לא, אז אני שותה ארבע כוסות שמעיפים אותי כל כך קרוב אליו, ואני מרגיש בעננים, וכמובן להירדם על הכיסא כמנהג צדיקים נסתרים, השנה לקחתי יין קל יותר קודם בשביל להיות נוכח, אינלי צורך יותר לברוח לשומקום, פשוט להיות מחובר. טוב לי עם מי שאני, אני יכול להרגיש את החיבוק של אבא אוהב, קמתי אחרי הסדר ועשיתי כלים, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" - "כן נזכה לשנה הבאה" 

חול המועד:
מה נשתנה השנה הזאת מכל השנים... שבכל השנים הייתי קונה את כל סוגי העיתונים ומערים אותם בערימה מעל ראש מיטתי וגומא אותם בצמא ומשאיר את אשתי לבשל ולדאוג להעסיק את הילדים.......... השנה הזאת יכולתי להיות נוכח ומחובר ולעזור לאשתי לבשל ולהיות עם הילדים.. בקושי קראתי 2-3 דפים באיזה עיתון, החולצה שלי משומנת, בישלתי עשיתי כלים רחצתי את הילדים, אני מלא באושר מלא בשמחה טוב לי. אני מבורך. יצאתי עם המשפחה הייתי מחובר, הילדים איבדו סבלנו ובכו באוטו, כל השנים הייתי צורח כאלו צרחות שפשוט היה נהיה דממה באוטו, זבוב לא העיז להרעיש, והשנה..... אני שר ומתפלל תפילת השלווה, הם בוכים ורבים וזה שלהם, משתף את אשתי בחוסר אונים. וזה עובד.

חברים... "רק להיום" יצאתי מעבדות לחרות ומאפילה לאור גדול, התוכנית הזאת שינתה את חיי, הכרתי את אבא שלי מחדש, למדתי שהוא אוהב אותי מאוד, ואני היום מרגיש את זה. יש תקווה. כולנו נצא מזה... לעוד יום אחד...

היום עוד יום נקי... שמצטרף ל 892 יום.. הרחמן יתן לנו את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתינו לשנות... אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתינו.. ואת התבונה להבחין בין השניים.

אמן....