לא הבעתי את עצמי טוב, ולכן גם לא הובנתי טוב.

אלי היקר, סליחה, ותודה.

היום עבר וזה היום 15 שאני נקי, אסירות תודה להשם ולא מובן מאילו.

היום בבוקר הרגשתי מצד אחד טוב, מצד שני עייף כמו שאני באמצע הר ענק אחרי 15 קילומטר ואין לי כוח אפילו לדבר.

פתאום נמאס לי מהכל, מהתכנית, ומכל מה שזז.

עצרתי וכתבתי מה שכתבתי, והובנתי איך שהובנתי, פשוט הכתיבה פה מרפאה אותי נפשית, ומה שאני כותב נחרט בנימי נפשי.

אז שוב סליחה מכולם.

הרבה שאלות נפתרים ונקשים מחדש ושוב נפתרים.

ככה עובר לו עוד יום ועוד יום, עם יותר כוח ועם פחות כוח, מה שחשוב שזה פעם ראשונה שאני כותב יומן מסע.

היה יום מצויין, עמוס, ימים קצרים עכשיו, בקושי קמים כבר צריך לעוף חזרה להדלקה.

ישבתי מול הנרות, שבעה נרות, כולם דלקו יפה, התבוננתי ופתאום באה לי הארה, הרי כל יום מדליקים עוד נר אחד, אבל בכל אופן מדליקים איתו את כל הנרות של הימים הקודמים, נכון שכל נר ונר בפני עצמו הוא כל כך מאיר, כל כך יפה ומדליק, אבל יש גם משמעות לנרות של הימים הקודמים.

כמעט צעקתי "אני נקי 16 יום".

ואז פשוט פרצתי בבכי משחרר, והתחננתי אליו, רק תן לי כוח להמשיך להיות נקי עד שאלך לישון דיינו.

אור גדול במנהרה

איזה יופי.
שמח בשבילך. הבכי המשחרר. איכשהו המקום המשוחרר הזה שאומרים דרכו תודה, נותן כח להזכר, לחיוב, גם בשעות פחות זוהרות ומאירות

וכתיבה, אני מגלה אצלי, מאוד מוציאה מהשבלונות, לפעמים.

בהחלמה

גם אצלי הבכי משחרר באיזשהו מקום.
בכיתי הרבה בתקופה האחרונה ובמיוחד היום.

אור היקר!
שיהיה בהחלמה מלאה!
שתמשיך בדרך של מוסיף והולך (כל יום עוד יום) גם הרבה אחרי חנוכה.
אוהב
ירוחם

זה פשוט מטורף, הייתי חייב לעזוב את הכל, להכנס, ולכתוב.

יש לי כעת הרגשת שמחה עצומה, קרו לי היום שני הצלחות משמעותיות בעבודה, אני מבסוט מעל הראש.

ואז.................. הגיע מה שלא היה הרבה זמן, פתאום תחושה כזאת שאני לא באמת יידע להסביר לכם מהי.

בא לי לברוח אל התאווה.

אין לי שום הסבר למה ? אני קצת מתוסכל מזה, זה משהו שהרג אותי מהיום שבאתי לפה, שמאוד הרבה נפילות שלי היו דווקא ברגעים טובים, אולי איזה חומר משתחרר בראש החולה שלי באותו זמן.

רצתי כל עוד נשמתי לפה לרשום לעצמי, שאני חולה ומכור לתאווה, ואני כעת חסר אונים, ואני מבקש מהשם שיעזור לי להיות נקי רק להיום.

רק להיום

רק להיום

בבקשה.....

היי חברים.

אתמול נסגר יום "טוב" (17)

הולך להסגר יום חי (18)

וזה בכלל בכלל לא מובן מאילו, זה פשוט כוחות על טבעיים שאני פה, ושאני בכלל משתף, זה פשוט מעל לכל מציאות בלתי מובנת, זה כוח גדול שאני מקבל בכל רגע ורגע.

מבקש על עוד יום אחד מחובר, על עוד כמה שעות היום עד סוף הלילה מחובר.

אגב אני קצת בקונפליקט עם החיבור הזה פתאום, אני מתחיל להרגיש שצריך לוותר אולי על עוד כמה דברים נחמדים שאהבתי למען, תוכניות טלוויזיה מסויימות תוכניות רדיו מסויימות, ואולי זה מדי מהר לעשות תהליכים ברגע, לא יודע. אני מניח לזה כרגע, אולי לא.

שמתם לב כמה בלבול, כנראה שזה הראש החולה עובד שעות נוספות.

שבת של החלמה אוטוטו פורשת את כנפיה, שבת שלום לכולם

ברוך השם אסירות תודה הייתה שבת נפלאה ומחלימה.

20 יום נקי רק להיום, בכלל לא מובן מאילו.

ניסים גלויים.

שבוע טוב של החלמה

מדהים.

מדהים איך פתאום הכל מקבל משמעות אחרת.

פתאום זה לא אותו במילים בסידור שהיו אתמול, פתאום השיר ההוא מקבל זווית שונה ומעניינת יותר.

והיום שוב הכל משתנה, כמו התלבש בצורה חדשה, רך ומלטף הרבה יותר מאתמול.

מה יהיה מחר, כבר לא מעניין, הלוואי שנגמור את היום.

גן עדן למכורים.

באסירות תודה להשם 21 ימים רק להיום.

ממש כך,
מתחבר לחלוטין למה שכתבת.
שנים סבלתי מניתוק ובאמת לא הבנתי למה.
ברוך מתיר אסורים!
עכשיו יש לנו כוונה חדשה גם ל"פוקח עיוורים"

רק להיום 23 יום.

מאוד התמלאתי אתמול בכנס, כך שהיה חשוב שיחה עם חברים, ושוב לחזור על הדברים שיהיו שוב ברורים רק להיום.

ולכן אני שוב פה להזכיר לעצמי שאני מכור ומבקש על עוד יום נקי.

1000 אסירויות תודה

היה לי נעים לפגוש אותך.
שנמשיך לבוא.

יום כמו היום במחלה, יכל להיות ממש מסוכן.

אבל אני רק בהחלמה, אז אני מבקש ממך שרק להיום תשמור אותי.

אולי פעם אתרפא, מי יודע.

כל יום רק להיום מתחיל להיות ממש לא מובן מאילו.

24.5

שלום אור

מחמם את הלב לקבל את הדיווחים שלך

ממש לראות אותך הולך ומתרפא מול העיניים

תמשיך כך, המאמץ שווה את זה

רוח סערה של חסרות אונים אופפת אותי.

כמעט חסר אונים לכתוב פה, נמאס לי להילחם עם המציאות, הכל נהיה חזק ממני.

ותתפלאו זה עושה לי טוב, אני כמו בבית החלמה כזה על קצה ההר למעלה משקיף על הנוף ונושם אויר.

25.5

מתחנננננננןןןןן לעוד חצי יום נקי, שפוי, רגוע, ככה בסתאלבט.