אני ישתף כן פה, שלא יהיה מי שיחשוב שאני שט על ספינת תענוגות בדרך אל האושר.
בשבוע האחרון אני סובל כאביים נפשיים, שלא היו ולא נראו כמוהם בכל המנהרה לאורך השנים.
אני כעוס על כל מה שסביבי, כל רשרוש של זבוב מקפיץ אותי.
אני מתוסכל מהתוכנית, ולא רק, מכל מה שזז סביב כל ההחלמה.
רוצה לחזור לשקט שלי, לפינה הצדדית איי שם, בלי ערבוב של אף אחד לחיים שלי.
לא נוח לי שפתאום אשתי, הספונסר, חברים, וכולם שותפים איתי ברגשות בבעיות בתסכולים, רע לי עם זה.
באותה מידה גם טוב לי עם זה, עם כל מה שכתבתי, יש לי רגעים שהכל מתהפך.
לא צריך שאף אחד יכתוב לי אוהבים, או שיגיד לי שזה התהליך, רק שתדעו שאני נדפקתי נפשית מכל התוכנית הזאת.
ובטח בזכות השיתוף הזה עכשיו אני יהיה מתוסכל פי אלף.
היה לי עוד הרבה מה לכתוב ולומר, המון כאבים על כל מה שרק זז נושם, אבל לא אלאה אותכם.
לא בא לי לכתוב אפילו שאני נקי 51 יום, על אף שזה עושה אותי ברגעים מסויימים מאושר, מין תסכול מטורף.
ואין לי מושג ממה.
נס שאני בצעד שלוש, מזכיר לעצמי להתחבר אליו, אליו, לא לתוכנית, לא לחברים, לא לקבוצות, אליו. ורק אליו.
שם נשמתי מוצאת מרגוע לזמן מה.