היום אני נקי 9 ימים.
כותב את ההודעה כדי להמשיך את התהליך עם יותר מחוייבות.
היצר ממש משתדל שאחזור לחטא, מתחיל תהליך של מחשבות, הרהורים, הדגדוג הזה...
עומד להיות יום קשה...
מקווה לשרוד.
אין סיכוי שאצליח ללא עזרה ממרום והתמיכה המדהימה של החברים כאן.
בתקווה לעמוד במטרה כל יום, רק היום.

מודה,

אני רוצה לשתף אותך במשהו שעוזר לי מאוד ב - 16 ימי הנקיות שלי כאן בשמור עיניך.
כשהרהורים תוקפים אותך תנסה לחשוב על הרגע שאחרי הוצאת הזרע... תסכול, דכאון, בושה, אשמה, חוסר אונים וכו'
אין לנו ברירה אחרת - חייבים לעבור את היום בשלום.

בן

היי מודה.

אני בטוח שאיתנו ביחד תצליח, המשימה הזאת והידיעה שאתה אמור תיכף לעדכן את הקהילה מה קורה איתך עוצרת ושומרת, ואפילו מאתגרת.

כן תמשיך לעדכן אפילו פעמיים ביום, אני בינתיים כאן ואשמח להתעדכן מה קורה איתך, (כל ישראל וכו') וזה מחזק אותי גם.

ben_123, דווקא לי זה עושה ההיפך, אני איש של הרגע, לא של הפחדות לא על עולם הבא ולא על מה שיהיה אחרי, ומחר, אני הרגע רוצה להינות 

לחילופין, אני הרגע רוצה להיות נקי, ואני נהנה מזה

בהצלחה לנו

אור בקצה המנהרה,

אתה צודק לחלוטין - הפחדות לא עזרו לי, וגם עולם הבא למרות שאני מאמין בו לא השפיע עלי וגם דברי הזוהר הקדוש על עוון הברית לא עשו עלי רושם, המשכתי ליפול וליפול...
לא קרה לי אפילו פעם אחת, אחרי נפילה, שאמרתי WOW איזה כיף היה להפך ההרגשה הייתה נוראה.
ומאז שהצטרפתי לשמור עיניך אני מתמקד בהרגשה הנוראית של אחרי ואני יודע שאני לא רוצה לחוש אותה שוב.

בכל אופן שיהיה לכולנו בהצלחה,

מתפלל לה' לסיים עוד יום בנקיות.

אני צוחק ונזכר כעת באפיזודה.

באיזשהוא שלב בחיים התחלתי להתייאש מכל נפילה שעברה עלי, אמרתי לעצמי די אין לי כוח לעצמי יותר אני לא שולט בזה.

ואז פשוט התחלתי לעבוד על לא להיות בדכאון אחרי הנפילה, פשוט להשלים עם זה.

כל פעם אחרי נפילה, ישבתי עם עצמי עשיתי מעיין סיכום שעבד ככה.

אוקיי, נפלתי, אני לא מתכןן להיות שבור מזה, לא שלטתי בעצמי, אני ממשיך הלאה, כן טוב לי. וכו'.

היום זה טיפלה אחרת.

לפני הנפילה אני אומר לעצמי.

אוקיי, אני לא שולט בזה, אבא תיקח את זה ממני, אני חסר אונים כעת, בוא נעצור את זה רגע לפני, וכו'. וזה לא ממש קל

סתם טוב להיזכר

תודה חברים, התרגשתי, הדברים מחזקים מאוד, בעיקר האכפתיות.
אם הייתם לידי הייתי מחבק אתכם...
20 שנה אני מכיר את ההרגשה המזופתת שאחרי.
לא יודע איך זה אצל אחרים, אצלי יש מין רפלקס לא רצוני אחרי כל שז"ל של דמע.
לא בכי, רק העניים מתמלאות דמעות, מין איתות חיצוני לצער הגדול, לשריפה הפנימית.
הלוואי והייתי מצליח לבכות! שנים אני בצער גדול והבכי נשאר עמוק בפנים לא מוכן לצאת החוצה.
אולי זו גם הסיבה שאני כמעט לא מחייך, חיוך אמיתי, מבפנים.

מעולם זה לא הרתיע אותי...
כפי שאור כתב, מה שמחזיק ומחזק אותי היא ההרגשה הטובה של להתגבר.
וגם הרבה סקרנות, לראות עד כמה החיים ישתנו, אם בכלל, בעקבות השינוי הפנימי שאני עובר.
ובעיקר, תמיכה לא מובנת, בחסד גמור, של היושב במרומים ושלכם!
בינתיים מחזיק, להיום.

נ.ב. הפתיחות שלי בפורום, החשיפה, אחרי חיים שלמים של הסתגרות, בכלל לא מובנת לי ומפתיעה אותי מאוד.

10 ימים בחסדי ה',
אתמול לא היה נורא כל כך
רק עוד יום ב"ה

היה מאד נעים לי לשוחח איתך ...
בהצלחה !!

אח יקר. גם אני מתחיל אני בחסדי הבורא נקי 41 יום לאחר 22 שנות התמכרות קרו לי ניסים עצומים ונשגבים,
תדע לך שהקב"ה החליט לזכות אותך בלוטו בעצם הרבה יותר מזה ללא שום גוזמה
מתרגש מאד בשבילך בהצלחה מרובה
איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

אצלי אחרי שנים ארוכות זכיתי להבין שאנני חוטא... אלא חולה! התרופה שלי לא נמצאת בזוהר הקדוש או בראשית חכמה... כמה שהתמקדתי בזה יותר - נפלתי יותר! זכיתי ללכת לרופא ולהגיע לנקיות מסויימת.

מתחיל יום 11...
הראש יחסית נקי, אבל הגוף משתוקק.
הבטחתי לעצמי לשרוד עד היומולדת, ואת הרוב כבר עברתי.
בינתיים שומר על היום.
רבש"ע עזור לי גם היום לשמור על ראש נקי, תן לי את הכח להתגבר על תאוות הגוף.

12!!! - נס ממש
כנגד יוסף הצדיק החתום במידת היסוד.
אתמול הייתי על סף נפילה, חצי שעה, לבד, במשרד, עם אינטרנט פרוץ.
בעבר, הייתי נמשך אחרי התאווה (ונשאר "שעות נוספות" בעבודה) ומספר לאשתי שהתעכבתי בגלל לחץ בעבודה.
נכנסתי לפורום וחשבתי שתרופת ההרגעה המוכרת תעזור, אך היצר היה חזק!
ברוך החונן לאדם דעת שעזר לי, בעיקר לקבל את ההחלטה להתקשר לחברים הטובים שכ"כ עזרו לי.
הסתובבתי במשרד כמו ציפור בכלוב, הרגשתי חסר אונים כמו ילד קטן, רציתי לבכות!
לא הצלחתי לעבוד, ובחסדי ה' לא נפלתי!

מתחיל יום 13 לנקיות
היום קיבלתי הסתכלות חדשה על החיים...
ניסיתי להפתיע את אשתי שוב, בלשון המעטה, היא היתה מאוכזבת מהתוצאה (ואני רק רציתי לרצות אותה....)
היא לא הרפתה והסבירה לי כמה אני לא בסדר (הילדים היו במיטות אבל לדעתי שמעו)
כאמור, קיבלתי על עצמי לפצות אותה על כל שנות הסבל איתי, לכן קיבלתי את דבריה בהכנעה ולא הגבתי.
ניסיתי לחזק את עצמי, נזכרתי במה ששמעתי בשם ר' נחמן "עיקר התשובה - ישמע בזיונו - ידום וישתוק" (תסלחו לי אם לא דייקתי בציטוט).
שתקתי ונדמתי,
הייתי קשוב למה שקורה (ולא התפרצתי ותקפתי כרגיל) ואז הבנתי!
אני כל-כך מרוכז בעצמי שאני חושב שאני יודע בדיוק מה היא צריכה, תמיד מנסה להפתיע ולא מנסה להתייעץ לברר מה באמת צריך.
התנצלתי, מתוך הבנה עמוקה לטעות שלי, התנצלות אמתית לא מהשפה ולחוץ.
חטפתי קיטונות נוספים של ביקורת.
נדמתי,
כמעט בכיתי,
כרגיל רק כמעט.
אח"כ דיברנו, שיחת חולין, היה רגוע.
לילה טוב
מודה ועוזב

עמדתי ביעד!
שרדתי עד יום ההולדת, מזל טוב!
מפחד מאוד מהנפילה, אבל עד עכשיו אני מסתדר.
אין לי הסבר הגיוני לכך חוץ מאהבת אב לבנו המורד.
מתחיל את היום ה-15.
מודה ועוזב

שעשה ניסים ... בימים ההם , בזמן הזה !!!
אוהבים. בהצלחה.
חנוכה שמח.