אז אני מתחיל לכתוב, לא יודע עד כמה אהיה פעיל אבל אשתדל לפחות לעדכן את מס' הימים.
נקי יום 1.
היה נחמד מאוד לפגוש את כולכם חלקכם בפעם השניה וחלקכם בפעם הראשונה, ממש גדלנו בשנתיים הללו...
מקווה שיהיה לי זמן לקבוצות בירושלים.
וזהו שוב תודה, פוצצתם אותי באנרגיות (למרות שנפלתי עוד באותו ערב    )
ואני מקווה שהספרים שקניתי בכנס יכניסו בי רצינות וכוח להתמסר לתוכנית או לכל דבר שיוציא אותי החוצה.
השינוי צריך לבוא ממני מבפנים...

איזה משוגעים אנחנו... עברו כבר 7 שנים של מאבקים מתישים, תחושת חוסר סיפוק מכל העניין עוד מגיל קטן. ועדיין אנחנו חיים באשליה הזאת שהכל UNDER CONTROL שאנחנו בשליטה.
כמה פעמים עוד אני יכול למכור לעצמי את השקר הזה?!
כל פעם כאילו מישהו עושה לי DELETE או RESET כזה על הזיכרון, איך הצלחתי לשכוח לטשטש 7 שנים מחורבנות?!
מקווה לזכור את זה לפעם הבאה ולא למצוא את עצמי זקן סנילי שכזה בין 40...

מזדהה.
בהחלמה

אריאל היקר, לגמרי!

כנראה שזה אחד התועלות בכתיבת צעד ראשון. כשזה כתוב שחור על גבי לבן, קשה יותר לומר שזה שקוף.

אוהב
הושיעה

לא מובן מאליו, נקי כבר 4 ימים

5 ימים חברים יקרים!

ברוך ד" צעד ראשון נכתב בצורה טובה לעילא ולעילא... מודה ואסיר תודה על יום שישי נקי =)

בחסד אלוקים אם הוא יחליט לשמור עלי גם היום יהיה לי 10 ימי נקיות!
אשתדל לכתוב תזכורת לעצמי בהמשך ולספר והלרחיב יותר על הימים הנפלאים האלו...

איזה יופי לשמוע על ההתקדמות שלך - לא מובן מאליו
הקבה יצליח אותך

בן

מחשבות שעלו לי בראש, חשבון נפש, וסיכומו של יום (או שמא שבוע?)

עכשיו אני יכול להכריז רשמית על השבוע הזה כעל 'שבוע הלא' בשבוע הזה אמרתי לאנשים כל כך הרבה לא.
זה כל כך נוגד את האישיות שלי, תמיד הייתי אחד שדופק את עצמו עד למטה העיקר לא להתבייש ולהגיד לאנשים 'לא! אני לא יכול!'

השבוע אמרתי למי שאני מנגן איתה פעם בשבוע בירושלים בחדר חזרות, נחשו? 'לא!' אני לא יכול יותר להיפגש איתך.
הסיבה שאמרתי את זה היא גם עול כספי (50 ש"ח לשבוע ואני עוד סטודנט...) חוסר הנאה, לחץ בלימודים, הצלחנו כבר להשלים את ההרכב שלנו בבית בבאר שבע.
אז בניגוד לכל מה שעשיתי עד היום, התקשרתי אליה לפלא' ואמרתי לה, תשמעי אנחנו לא יכולים להיפגש יותר וכו'...
לא חשבתי שיהיה לי אומץ לנטוש אחרי שניגנו כבר איזה 6-7 פעמים, וכשאני חושב על זה עכשיו זה מטופש, אני לא חייב לה כלום הרי...
אבל בכל זאת זה אולי טיפה פוגע שהשקענו זמן ואז פרשתי ככה...

בנוסף, אתמול התקשר אלי מישהו וביקש שאתופף באיזה כנס, היה לי קצת לחץ לימודים ואמרתי לו בסוף סבבה...
למחרת גיליתי שנופל לי על השעה הזאת שיעור חשוב מאוד עם נוכחות חובה. בד"כ מה שהייתי עושה זה מפסיד את השיעור הזה למרות זאת כי הרי ' לא נעים... מה? לנטוש ככה?!' וזה לא שהיו זקוקים לתופים ב100%...
בסוף שברתי את זה והתקשרתי ואמרתי לו שבכיף הייתי בא על כל שיעור אחר אבל על השיעור הזה אני ספציפית לא יכול ואני ממש מצטער...

בנוסף, הלכתי לפר"ח בבית ספר שאני חונך בו היום, פיצלו לי את החונכות בבית הספר ליום ראשון ויום חמישי, זה היה אמור לבוא לקראתי כדי שאני אפספס פחות שיעורים, בסופו של דבר יצאתי קירח מכאן ומכאן והפסדתי יותר מדי גם בחמישי וגם בראשון.
איך שלא יהיה, פניתי היום לרכזת בבית הספר ואמרתי לה שאני פשוט לא יכול גם חמישי וגם ראשון ושנעביר הכל לראשון.
אתם מבינים? מי שיקרא את זה עכשיו יחשוב שזה דברים בסיסיים שבן אדם צריך לעשות, אבל אני לא אסרטיבי בגרוש...
תובנה חזקה נכנסה לי בעניין עכשיו, אני לא מסוגל להגיד לו, ישבתי פעם באחת הקבוצות החיות ועזרתי לאחד החברים, הארתי לו עם הפנס של הפלאפון שלי כדי שיוכל לראות משהו מקרוב, עמדתי ככה כמה דקות, מאיר לו, ואז הוא אמר לי :"זה בסדר אחי שאני מעקב אותך ככה?"
אמרתי לו:"זה בסדר... אין בעיה כיף אחי" ואז הוא אמר לי בהומור שחור:"המכורים האלה... אף פעם לא יודעים להגיד לא"
וזה כל כך נכון אצלי... אני תמיד חושב שאני יכול לעשות המון דברים בו זמנית, שאני מן סופרמן, ואז כשהבועה מתפוצצת לי בפנים, אני אומר בוא נמשיך לסבול בשקט, נצליח לעשות את הכל להוציא כסף על 2 להקות בשבוע כשאתה לא באמת מוצא את מה שאתה רוצה שם... תבוא ביום ראשון וחמישי לפר"ח העיקר שלא תעליב מישהו, העיקר שלך יהיה הכי פחות נוח בעולם.
אין אני פשוט מן סופרמן קדוש מעונה שלא מסוגל להגיד לא לאנשים, אם משהו מפריע לי וגורם לי לחוסר שלווה, אני יגיד אוף איזה באסה וימשיך לעשות אותו שבוע אחרי שבוע...

אני כל כך שמח שבחסד אלוקים כל הבעיות האלו נפתרו היום, הם גרמו לי לכל כך חוסר נוחות שבוע אחרי שבוע, תפסו לי את הזמן הכל כך יקר שלי, ועכשיו אני יותר משוחרר, פחות חנוק, תודה לאלוקים על המתנה הנפלאה, ועל כך שלימד אותי להגיד לא לפעמים, כי אני לא יכול לנהל הכל ואני לא יכול לעשות הכל.
ניסיתי להפוך בעצמי לאלוקים...

עוד נקודה חשובה ששמתי לב לגבי היום.
אני אדם חולה שסובל מפגמי אופי, מחסכים, דברים שנטעו בי תכונות אופי רעות במרכז האישיות.
הנה קחו דוגמא את החזרה שעשיתי היום עם הלהקה שלי... קיבלתי ביקורת מהבעלים של החדר חזרות, הוא אמר לי שעשיתי בקלידים כמה דברים לא טובים, ומוגזמים מדי, וחתך לי כמה קטעים, חברי ללהקה הסתכלו ואמרו לי משהו בסגנון הוא צודק וצריך להוריד את זה...
והמערכת הלקויה שלי, הכל כך לקויה שלי, התחילה לעבוד שוב, אני שם לב שפיתחתי את זה כבר המון זמן...
אני לא יכול לקבל ביקורת, במיוחד שהיא מושמעת מכמה אנשים, אני מיד עובר למצב של מגננה... הם רוצים לאכול אותי, הם שונאים אותי, הם לא באמת מבקרים אותי! הם סתם מנסים לתקוף אותי, לדרוך עלי!
אוייש כמה אני אידיוט... אלוקים! תסיר ממני את הפגם אופי הזה, כל פעם שכמה חברים מעירים לי על משהו אני נכנס למגננה ומרגיש כאילו תוקפים אותי ורוצים ברעתי, אני פועל בצורה לא רציונלית, ואני אשיב להם בד"כ גם בצורה לא רציונלית, ואעמוד על שלי גם אם אני טועה...
יש מקום לביקורת, ויש מקום גם לדחות ביקורת, אבל לעזאזל איתי... למה כל דבר אצלי מתורגם למתקפה, אויב, השפלה, וכעס ועצבים...
אולי זה קשור לעובדה שהתאווה אצלי מתבטאת במזוכיסטיות? לא יודע בדיוק איך...

אני מודה לאלוקים ששמר אותי נקי כבר 10 ימים ומודה ואסיר תודה לחברי הפורום היקרים והנפלאים! אלוקים ישמור אתכם!

על "לא יכול להגיד לא"
הפסדתי מאות אלפי שקלים

אריאל איזה כיף לקרוא
אני שמח על היכולת שלך להגיד לא
ערב טוב

מודה לאלוקים ששמר אותי גם השבת הזאת! השבת הייתה ממש מלחמה, היא הייתה קשה וביקשתי מאלוקים שיגאל אותי מהתאווה הזאת
התחננתי ונפלתי על הברכיים, ניסיתי לקרוא קצת מהספרות כדי לקבל השראה והצלחתי לצלוח את השבת הזאת בשלום.
מודה לאלוקים ששמר אותי 11 יום (בדקתי את הימים והחישוב שלי קצת מוטעה, אם אצליח לשמור על עוד לילה אחד נקי בע"ה רק הוא יכול, ימלאו לי 11 יום...)
תזכורות לכתיבה בהמשך:רמזור,שותלים לי במוח,אבא שלי.

אריאל יקירי.

להגיד לא? לא! איך הצלחת? אני לא!

אשריך שזכית!

אריאל,

אם אינני טועה המשפטים הבאים מיוחסים לרבי ישראל מסלנט:

1. קל ללמוד את כל הש"ס יותר מאשר לתקן מידה אחת באדם.
2. קל לחבר ספר שו"ת מאשר דף אחד במסילת ישרים.

אשריך

בן