אבא קשה לי,
קשה לי עם התאווה,
קשה לי בלי התאווה,
קשה לי לשמור את עיני,
קשה לי להסתובב בעולם ולהתייחס לחיצוניות ולא לפנימיות,
קשה לי עם הפיצול הפנימי,
קשה לי עם הפגמים שבתוכי,
קשה לי עם הבדידות הזאת,
קשה לי עם השיתוף של מצבי עם עוד אנשים,
קשה לי להיות חסר אונים,
קשה לי להיכנע ,
קשה לי עם הכעסים והטינות,
קשה לי אבל פתחת לי פתח,
לפתח הזה קוראים שמור עיניך,
בעזרתך אבא ארצה לשתף את מה שעובר עליי עם אנשים כמוני,                           
להפסיק לספק את התאווה,                 
להסתכל בפנימיות ולא בחיצוניות,
לחבר את שני החלקים שהופרדו בי במהלך
כל השנים האלה,             
לנסות רק בעזרתך לתקן את הפגמים שבי,
להתחבר לכמה שיותר אנשים ולא להיות מבודד,
להבין שאני חסר אונים מול התאווה ושאין דרך אחרת אלא רק להיכנע אליה,
אבא, בבקשה תיקח ממני את כל פגמיי ותעזור לי להחלים ממהמחלה הזאת כי בלעדיך אני חסר אונים ובלי תקווה.     
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי רבה אמונתך" 
מתחיל את היום ה 22 , רק בעזרתך ,אבא. אוהב!

תפילה יפהפיה
שיר מדהים
תהליך מופלא

מאחל לך את הכוח להמשיך.. להחלים.
בבקשה תמשיך לכתוב ולשתף.
התקווה הזו מחזקת את כולנו

אוהב
הושיעה

שבת שלום! אומרים חז"ל שבזכות יוסף שהתגבר על הטבע ועל המשיכה לאשת פוטיפר "וינוס ויצא החוצה" נעשה לבניו נס מעל הטבע ונקרע להם הים " וירא הים וינוס" .
במצבי היום אני מבין כמה גדולה הייתה הגבורה של יוסף נגד טבעו ושאני בטוח לא הייתי עומד בזה , כי אני חסר אונים. אך במבט שני אפשר לומר שגם יוסף מסר את עצמו לה' וויתר על הטבע הזה ומתוך זה ים סוף , הים של מצרים, ים התאוות, נס מפני בניו, מכיוון שמלכתחילה הם ויתרו על הטבע הזה.
מקווה לזכות לוותר על התאווה. שבת שלום!

תודה ובהצלחה.
11.

אוהבים

"ארמונו של מלך" -מתוך השיר של בנימין לנדאו.
מילות השיר:
אל תפחד ללכת אל האופק המתוק
על אף כל הצללים האורבים בדרך
לך בידיעה ברורה שאין להם כלל נגיעה בך
ורק מצער פחדיך הם שואבים
את כל כוחם נגדך
תבטיח לי
שבקרוב עליך מרעים
לאכול את בשרך
לא תעצור לרגע
ומבלי שתצטרך להביט אחורה
תדע
המה כשלו ונפלו
ואם תחנה עליך מחנה
רק שלא ירא לבך
ואפילו אם תקום עליך מלחמה
זאת תהיה האמונה שלך
כל העולם כולו
ארמונו של מלך
וכל אחד יודע שבתוך ארמון
רק רצון המלך נעשה
ברח לך אליו
יסתירך בסתר אהלו
תחזה בנעם פניו
ותבקר בהיכלו..
הצעד השלישי:" החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו".
שבוע טוב! 24

ביומיים האחרונים מרגיש שהתאווה מתחילה לפעול בצורה משמעותית. מושכת אותי להסתכל ולפנטז. אך עדיין ההרגשה של הנקיות היא דבר נפלא וטהור כל כך, שזה יותר מדי יקר לי מכדי ליפול.
בנוסף, אני שואל את עצמי מה אני ישיג אם אני יממש את התאווה הזאת? מה אני בא לפתור כאן? עושה חשבון ומבין שאני ישיג רק עוד כאב,סבל ,בדידות  והרגשה רגעית של "הנאה" לעומת אושר פנימי נצחי.
ואז אני מתחיל לדבר איתו ,אבא שבשמים ובארץ, מפרט לו בדיוק כמה קשה לי ,מה אני רוצה לעשות ומוסר לו את רצוני בידיעה שאני חסר אונים מול התאווה  ורק הוא יוכל לחלץ אותי מהמיצר הזה.
לאחר השיתוף, חושב על פגמי אופי שעלולים להביא אותי לתאווה או שכבר הביאו ומשתדל לתקן.
דברים שבאים מהר ,הולכים מהר. אך דברים שבאים בעבודה קשה ואיטית בד"כ נשארים לאורך זמן.
ההנאה הרגעית של התאווה, הולכת מהר כמו שהיא באה. האושר והסיפוק הפנימי של הנקיות (לא שאני נקי יותר מדי זמן) , יש הרגשה שהם דברים עמוקים שמשנים עבורי את כל המציאות וההסתכלות על החיים.
בחסד ה' מתחיל את היום ה 26

תודה רבה על כתיבה מלאת החלמה

אלוקים יהיה עמך

יום נקי ומפוכח.

3

תודה רבה אחי על מה שכתבת
אכן ההחלמה יותר יקרה מהשימוש
יהי רצון שה' ייתן לך יום אחד נוסף של נקיות ומפוכחות

תודה.
מחזק.
מרפא.
גם אנכי משלים י"ד יום בחסד עליון - בעזרת התובנות והפעולות הנ"ל.

ט"ו בשבט-"כי האדם עץ השדה"
עץ חזק ויציב נמדד לפי העומק והחוזק של שורשיו.
העץ יונק את חיותו מהלחלוחית שבאדמה, דרך שורשיו.
האדם נמשך כל הזמן לחומריות ולארציות. אדם חזק הוא כזה שנבנה מנסיונות גדולים ולמרות שנפל ממשיך ללכת על אף כשלונותיו. חז"ל אומרים שעץ הוא כזה שמוציא פירות משנה לשנה למרות תקופת הנשירה של פירותיו.
בדומה לכך האדם. ממשיך להתפתח למרות כשלונותיו. זוהי מדרגת ההתחדשות. להצליח להתרומם למרות הנפילה.
בחסדו יתברך מתחיל את היום ה 28. ארבעה שבועות מאז הנפילה האחרונה. אך זוכר ולא שוכח את הכאב הגדול. זוכר איך ישבתי עם עצמי ופשוט לא היה לי כוח לעשות כלום. מבחוץ חייכתי לכולם אך בתוך תוכי הרגשתי כמו סמרטוט שסחטו אותו עד הטיפה האחרונה. הרגשתי מוזר לכולם, כאילו שאני חי בתוך בועה מבודד מכולם, רק אני והתאוה ועוד פעם אני ואני....
הרגשה קשה מאוד. אך כמו שלפני צמיחה של גרעין יש ריקבון כך אני מאמין שלפני ההחלמה השלימה תהיה נפילה כואבת.
מתפלל לבורא עולם שזו תהיה הנפילה האחרונה  בדרך להחלמה השלימה, כי לכאב העמוק הזה אני לא רוצה  לחזור.והוא עמוק כל כל ששיתק לי כל תחושה אנושית נורמלית.(אני ימשיך להזכיר זאת כל הזמן כדי לא לשכוח).
ממשיך להחלים בחסדי אבא אוהב!

בחסד ה', לאחר סופ"ש ממש לא קל  אבא עדיין השאיר אותי נקי.
זה התחיל ביום חמישי כשהפוסט "המגנט" של אסירותודה, ממש התרחש מול עיני. אני עומד בתחנה מחכה לאוטובוס ופתאום ניגשות אליי כמה תיירות שאפשר להבין איך הן לבושות ושואלות אותי שאלות על הגעה למקום מסויים. ואז אני נזכר בפוסט ההוא ושואל למה דווקא אני. מכל האנשים שהיו שם, למה דווקא ה' מתכנן שהן יגיעו דווקא אליי.
לאחר שעניתי להן, נשאתי בליבי תפילה :" אבא, תודה על האמון שבנסיון הזה, אך  כמו תינוק שעוד לא מצליח ללכת בכוחות עצמו- כך אני עדיין לא מצליח לעמוד בנסיונות האלו. לכן בבקשה ממך לפני שאפול קח ממני את התאווה הזאת ותן לי יד מכוונת שתוביל אותי" -כמובן שאבא לא נתן לי ליפול והשאיר אותי נקי.
אח"כ בשבת עצמה , קפצו לי מלא הרהורים ופנטזיות שהרבה זמן לא חוויתי כאלו. תמיד קראתי על אנשים שהיו להם חלומות מלאים בפנטזיות ולא האמנתי שזה יכול לקרות גם לי, הרי אני מחליט על מה לחשוב, אך הגעתי להבנה שגם אני לא חסין בפני זה ואכן היו לי חלומות מאוד לא נעימים.
בבוקר למחרת התפללתי שוב שאזכה "לעבור בשלום" את ההרהורים האלו.ואכן אלוקי הציל אותי גם מהם.
בשבת קראנו " ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אליי",
ראיתי בברור איך אבא נושא אותי על כנפיו ומקרב אותי אליו.
"בצל כנפיך יחסיון" -תודה רבה אבא !!

יש לי סיכוי/אביתר בנאי

יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב

33 ימים, מתפלל לעוד יום מפוכח- "אלי, אני מוותר על התאווה שלי ומבקש ממך להשאיר אותי מפוכח מהתאווה שלי רק להיום, כי אני לא יכול ,אבל רק בעזרת כוחך אני יכול ." (הספר הלבן)

רק להיום! בבקשה ממך אבא, תתן לי רק את היום הזה. לא רוצה יותר מכך רק את היום אני רוצה. להיות מפוכח רק להיום.
מסופר על אבא ובן  שהיו בונים בניינים. בכל יום בנו בניין אחד ולמחרת אותו בניין נעלם. עד שלבן כבר נמאס ורצה לבנות בניין שיחזיק לנצח. לכן הוא הלך ליער ומצא שם זקן אחד שאמר לו שאם הוא ישים צמח מסויים ביסודות הבניין  הבניין יחזיק מעמד לנצח. הלך הבן והביא את הצמח. שם  ביסודות ואכן הבניין החזיק לנצח.והבן פשט את בגדי עבודתו ונח להנאתו. אך האבא לא היה מוכן לבנות בניין שיחזיק לנצח אלא כל יום היה בונה בניין חדש ולמחרת נעלם הבניין.
לאחר זמן מה הגיע הזקן ואמר כי מחר תהיה סופה קשה מאוד שתהרוס כל מה שיהיה בדרכה. האבא והבן החליטו לעזוב את מקומם והפליגו בספינה ליבשת אחרת. לרוע מזלם, הסופה הגיעה גם אליהם , ספינתם נשברה והם החלו להיטלטל בים עד שהגיעו לחוף מבטחים שלמים בגופם.
חסרי כוח, החלו להרים עצמם מהטלטלה הנוראה. הרימו מבטם וראו מליוני בניינים מפוארים .
לפתע ראו מספר אנשים מגיעים לקראתם לשאול בשלומם. כאשר האנשים התקרבו  הם זיהו את האבא ומיד הביאו אותו למלכם. המלך השתומם למראה האבא אך מיד הושיבו לידו ונתן לו מכל טוב. האבא לא הבין אך מיד המלך הסביר:
"כל הבניינים שבנית אי פעם לא נעלמו ככה סתם אלא הגיעו לכאן , וכל המדינה שאתה רואה היא מכל בניין ובניין שבנית יום יום. הכל בזכות העבודה הקשה ,ללא ויתורים על יום נוסף של עבודה למרות שכל יום- פרי עמלך נעלם מעיניך.
הבניין שבנה בנך  כלל לא הגיע לכאן. כי עבודה אחת בודדת בתוספת צמח פלא לא תחזיק מעמד. כי לכאן מגיעים בניינים שנבנו בעבודה קשה רק להיום! "

רק להיום אבנה לי בניין החלמה להירפא מהמחלה. 34

בהמצלחה, רק להיום