גם ז"ו (גימ' 13) לטובה
עוד תראה שהכל יהיה טוב
ובעוד זמן קצר תסתכל אחורה בסיפוק כי מה שישאר זה העליה האישית שלך, את זה אי אפשר לקחת ממך.

newbody חזק ואמץ! כולנו איתך!

אני מציא לך מאוד לקרוא את הפוסט של יוסף על "נפל האסימון".

יום... ... ... אה 14...וואו שיא עולמי חדש

תוך כדי התעסקות בנושא הצלחתי לספור עד 14 בל לרוץ לזרועות התאווה, זה בטח נשמע מפגר, יש פה חברים שסופרים את היום הזה עם אפסים רודפים אחריו
אבל זו לא תחרות, לפחות לא מול אנשים אחרים, ומול עצמי אני מפסיד תמיד מה שמשאיר את השותף השקט  שבעסקה...טוב הוא מנהל את כל העולם בטח שהוא שקט 

אח. התחרות...
זה ממש נמצא במוחי כל הזמן.
אפי' אם היא לא תופסת הרבה נפח
היא שם.
אלי ! בקשה קח ממני פגם זה
ותן לי תחתיו קבלה וענווה.

יום 15 יוצא לדרך

כמה ענני תאווה ברקיע מצב הרוח שלי אבל מקווה שיתבהר בהמשך היום.
הגשם יורד כמעט ללא הפסקה ובראשי עולה המחשבה שאשתי אורת לי תמיד "אולי נכנס מתחת לפוך עם כוס שוקו ונסתכל על הגשם יורד...זה כזה רומנטי"

באמת אני לקחתי על עצמי מאז החתונה את המטלה של לנפץ לה כל סיטואציה רומנטית על קרקע המציאות אז אמרתי לה, תראי בואי נקפיא את הסיטואציה זוג יושב מתחת לפוך, בחוץ גשם ויש לכל אחד מהם כוס שוקו רותח ביד...כמה זמן את יכולה להחזיק כוס שוקו רותח עש שתהיי חייבת להניח אותו על השולחן..נניח חצי דקה, יופי ואז קמת להניח אותו על השולחן, צריך לסדר מחדש את הפוך עכשיו מכיוון שהייתה שם כוס רותחת כשעוזבים אותה במזג אויר קר הידיים קופאות, ואז את שמה אותם על הגב של בעלך לחימום, ואז הוא כועס עלייך ומתחיל ויכוח על כמה את לא מתחשבת וכמה הוא לא רומנטי, והתינוקת מתעוררת ומתחילה לבכות אז את מסלקת את בעלך מהשמיכה ומביאה את התינוקת, מהעצבים לבעלך באה מיגרנה אז אין סיכוי לסקס הלילה, ואז את תקועה על בעל ישן, תינוקת ביד, מזג אויר קפוא לבד בלילה בגשם...מה יצא לך מזה?

כן...אשתי זכתה בבעל שיכול להסביר לה בפירטי פרטים למה זה לא טוב ללכת בשקיעה על חוף הים או לאכול ארוחה רומנטית במסעדה...זה לא שאני קמצן, אין לי בעיה שתלך לבד או עם חברה, אני פשוט לא אוהב לצאת, ובשבילי קירבה פיזית כמו חוף הים או מסעדה או פוך אם זה תוך חצי דקה לא מוביל לסקס זה לא מעניין אותי ואז העצלנות שלי עולה, זו אחת הסוכריות שאני מקווה לקבל מהתוכנית...שאני אוכל להיות בקירבה פיזית לאשתי בלי לדחוף לכיוון של הסקס

יום נקי ומחובר

למה נשים חושבות שפורים זה חג ה"התחפשתי לחשפנית"? אני לא יכול לעבור ברחוב בלי להרגיש שהתחפשתי למאוורר...

יום 16 עומד להסתיים ב"ה בלי נפילה ובלי שתיה למעט את ההבדלה וטיפה מהקידוש של סעודה שניה.

אני רוצה לשתף משהו, השבת התארחנו אצל זוג שנמשכתי אל האישה לפני שהתחתנה, כל פעם שאני רואה אותה היא לא יוצאת לי מהראש כמה ימים, היום כולם הלכו לישון ונשארנו רק שנינו בסלון, יכלתי להשאר לדבר איתה אבל ידעתי שזה לא מוביל לדברים טובים לקחתי את עצמי וברחתי לשרותים להתחבא, היא הלכה לישון ואני גם.
בדר"כ אני הייתי נשאר לדבר, עכשיו שאני בתוכנית למדתי לזהות אותה בתור טריגרמסויים אצלי,מבקש שהקב"ה יקח את התאווה ממני אני חסר אונים מולה.

שבוע טוב וחג שמח ומחובר

מחלקך יהא חלקי

ראשית חכמה לא הבנתי
עכשיו לפני השינה רציתי לחבק את אשתי ולהרדם, היא לא רצתה אמרה שכואב לה משהו, כמה אני אגואיסט שכל דחיה כזו אני משייך לחוסר אהבה שלה אליי, אני ממש מתוסכל מזה שאני לא נרדם

מחלקך יהא חלקי = ביטוי שאומר כמה אני מעריך את המעשים שלך ומאחל לעצמי חלק בגן עדן כמו שלך.
קטונתי מלתת עצות, וגם לא זה הנושא, אבל אני מוכרח לתרום קצת מניסיוני שאם תתקרב אליה ברגישות ונחישות למרות הקושי והעיכוב הרגשי זה יחולל פלאים לקשר שלכם

יום 17 מתחיל

הבעיה היא לא אצל אשתי אלא אצלי, למה דחיה של דבר פעוט גורמת לי ישר לרגשות שליליים כאלו, למה אני לא יכול לקבל את העובדה שהיא בנאדם עם רצונות ולא נמצאת כאן כדי לספק לי צרכים או לאשר לי שאני שווה משהו? היא גם בנאדם שמתמודד עם החיים שלו ולפעמים לא בא לה ביחד, לי זה ישר עושה הרגשה שהנה אפילו אשתי לא אוהבת אותי, חוסר הביטחון הוא שלי ולכן הבעיה היא אצלי ולא אצלה.

מקווה לא לראות יותר מידי היום, מבקש מאבא רק להיום הצלה מהתאווה

חג שמח ומחובר לכולם

אמן
אוהבים
אני לא מצליח לקבל את האחר עד שלא קיבלתי את עצמי ככזה
קבלה היא המפתח עמ' 150 בספר הגדול

יום 18 בדרכו העקלקלה

בבוקר למרות שקמתי מאוחר לר יכלתי לצאת מהמיטה בלי להעיר את אשתי, חצי שעה אחרי זה שחרית זריזה ועוד 45 דקות ויצאתי מהבית באיחור של שעה וחצי.
לא ראיתי את הבן שלי הבוקר

במשך היום מנסה למחוק את המראות והדימיונות שראיתי אתמול, אפילו בקריאת מגילה ציבורית, ליד בית הכנסת אפשר לראות שרב הגלוי על הניסתר, מתפלל על הנשים הללו שהשם יפקח את עיניהן ויחזיר להן את הבושה, ושיסגור את עיני ולא אראה אותן יותר, למרות שזה לא יעזור, יהיה טריגר אחד פחות, אבל מה עם הקולות, והמחשבה והזיכרון והדמיון? הם ישארו איתי עד לאחרית ימי, בפורים אני תמיד חושב על אותן מסיבות פרועות שהייתי משתתף בהן בימים שבהם היה סימן שאלה גדול מאוד עומד היכן שהיום עומד שם השם.

החוויה, ההרגשה כל כך חזקים שפעמים אני אפילו מריח את העשן ממכונת העשן ואת המשקאות האלכוהולים, קשה כשהמסיבה ממשיכה בראש.

ב"ה יש היום קבוצה חיה, בפעמיים הראשונות שבאתי לא הרגשתי את הצורך בקבוצה אבל היום אני ממש מחכה לערב...אולי בגלל פורים, אולי צורך אחר שאני לא מודע אליו.

מוזר הפסקתי לקבל התראות על עדכונים בפוסטים שאני עוקב אחריהם, מעניין למה?

למרות שהייתי עם אשתי הבוקר ואולי בגלל לפי מה שאמרו לי פה חברים אני ממש מרגיש שאני רוצה את זה, מטביע את עצמי בעבודה אבל זה לא עובר, שותה קפה, זו בטח העייפות, אתמול שוב היה לי ריב עם אשתי, הפעם היא רצתה לברוח ממני, והרימה לחיים, זה הימם אותי, לא רוצה שתהייה לה הבעיה שיש לי, קשה לי מספיק עם הבעיה הזו, היה לי קשה מספיק שלא לשתות בפורים...הייתי במצב של עמימות רוב הערב, היינו במשתה פורים ולא רציתי להיות שם, רציתי לחבק אותה, להגיד לא שאני אוהב ושלא תתרשם מהזעם, שהוא עובר  :'(

מקווה שהיא מרגישה יותר טוב היום...בזמן האחרון יש לה הרבה זעם, מוצדק ולא מוצדק, מודע ולא מודע, ואני לא יודע איך לעזור לה, כואב לי שזה ככה

וואו היום ה-19 בדרכו

לא האמנתי שאגיע, אבל כאשר התיישבתי על כיסא הגלגלים ונתתי למישהו אחר לדחוף כנראה שזה פועל יותר טוב
(אחרי הכל אני נכה האהבה)
נזכרתי היום במשפט ששמעתי פעם "אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה"
משפט שמדבר על המסיכות שאנחנו לובשים בחיים.
אני משתדל להיות אני תמיד, לא תמיד זה הולך ולא תמיד זה רצוי (נניח לפרוץ בבכי או בהתקף זעם בעבודה או בציבור בכלל).
כשאני לובש מסכה אני למעשה מסתתר מהמישהו האחר, כי אני מתבייש? כי אני נבוך? כי אני לא מוכן לקבל את עצמי?
ביום שאני אהייה אני תמיד, זה היום שבו אדע שקיבלתי על עצמי להיות עצמי ולא מה שמצפים ממני להיות, המחלה שלי היא רוחנית במקורה,
הרעב הרוחני שאני מנסה להשביע בפעולות חומריות, כשאני לא מחובר לעצמי אני לא שומע את הזעקה האילמת של הנשמה למילוי, רק מרגיש את הרעב

אולי ההתחברות לכח גדול ממני צריכה דווקא להעשות דרכי ולא דרך מי שרוצים שאהייה, גם הכניעה צריכה להיות מאותו המקום, אני הציבורי לא מכיר בבעיה
יש לו פתרון (שתיה/אכילה/אוננות), אני הפנימי יודע שהפתרון אינו נכון גם אם הוא מספק השתקה זמנית של הרעב.
כמו שהרב אהרון כהן מספר בהרצאה שלו איך להנות מהחיים, הילד יושב לשולחן, הוא רעב, אבל אם ימחאו לו כפיים הוא ישמח והרעבון שלו ישכח לכמה רגעים,
ככה ממש הרעב למשמעות נשכח לכמה רגעים עד לפעם הבאה

היום ה-24 דועך לו לאיטו

עוד מעט אפקיד בידך רוחי ואתן למגופה את מנוחה היומית שלה

יומיים סבלתי מכאב ראש מקווה שמחר לא יהיה הייתי על תרופות וחשבתי לי אלו הימים הקשים ביותר אחרי שאני עם האישה בדר"כ התאווה מתגברת ואז אני מועד לפורענות, הרבה פעמים כשאני מרגיש את התאווה עולה אני מתפלל לכאב ראש רציני שישתק אותי, אני סובל ממיגרנות ולכן לבקש את הדבר שאני סובל ממנו הכי הרבה זה לא קל לי, אבל יותר טוב לי כאב ראש מנפילה...לפעמים אני חושב, מה נורא כל כך בנפילה, אתה נהנה קצת ואחר כך יש לך להתמודד עם הרגשה מגעילה...זה לא זה...עבורי זה הרבה יותר עמוק מזה, מאז ילדותי מלמדים אותי שאני אחראי למעשי, אם גנבתי, אם פגעתי, אם זילזלתי זה הכל אני, ופתאום כשאני מנסה לקחת אחריות ולהפסיק אני לא מצליח? פתאום זה לא אני, פתאום אני חלש? לא ייתכן.

כשהודתי שאני חסר אונים, עשיתי זאת אחרי אינספור נסיונות להפסיק מכל מיני סיבות, זה משהו שילדים עושים, לא חסרות לי בנות זוג, זה מעודד בי תחושת עליבות, כאילו שאני איזה מסכן....מכל הסיבות האלו ועוד (חלקן אפילו דתיות) רציתי להפסיק ולא הצלחתי...24 ימים לא  באים בקלות, לא לי ולא בתנאים של השבועות האחרונים, זה רק כח עליון, אין לי שום תירוץ לזה, התחלתי לחשוב שאולי זה אני החלמתי פתאום חשבתי על זה והבנתי שזה לא בכוחי לא בגללי אני ככה עם כל כך הרבה סיבות ורצון לברוח בחיים לא הייתי מחזיק מעמד

לילה טוב

הצילו...

קודם כל הצהרה, שמי ניובדי ואני מכור לבריחה מהחיים באמצעות תאווה פורנוגרפיה אלכוהול שוקולד וכל דבר שמייצר אנדורופינים במוח, אני נקי היום בחסד עליון ולא מכוחי 25 יום.

עכשיו לעניין ההצילו, קראתי את המייל היומי והוא גמר אותי...לא להסתכל, הרי ניסיתי את זה בעבר וזה גרם לא פעם לנפילה מראש המדרגות של המנזר שהתבצרתי בו בראשי ויש שם למעלה מאלף אלפי מדרגות.
ברור לי שזה לא מהיום למחר, זה עכשיו ומייד, אם אני מכור זה משהוא שאני לא יכול להסתכן בו...אני רואה אותן בכל מקום...בעבודה,מהחלון חוצות את הכביש, מחלון מכוניתי תופסות טרמפים איך אני יכול שלא להסתכל?¿?

אמא שלי תמיד אמרה לי שקצת רעל כל יום לא הורג...מצד שני היא הביאה לי את החוברות שהכירו לי לעומק את המושג של מין,תאווה וכל מה שבאמצע.

אני לא יודע עדיין איך אני מארגן את החיים שלי מסביב לזה אבל קיבלתי, אין לי ברירה, החיים שלי תלויים בזה.

אם מישהו עדיין קורא פה אשמח לעיצות שימושיות בנושא.
תייגתי כשמירת העיניים שאם יהיו עיצות שימושיות יהיו לתועלת כל מי שיחפש