טוב כמעט מסיים לעבוד

היום הראשון מזדחל לו לקראת סיום, לפחות אין ארועים חריגים

מקווה שימשך כך עד שתלך ממני ההכרה מקווה מוקדם

ישר כוח על הנכונות לוותר על הספירה
בהצלחה בספירה החדשה

בשבילי כמכור אני פחות מייחס חשיבות ל90 ימים
בשבילי התאווה תהיה סכנה גם אחרי 90 ימים ולכל החיים
אני רוצה למסור אסירות תודה שמעדתי ולא נפלתי
לפני שגיליתי את הפתרון דבר כזה לא היה קורה לי
אם הייתי נוגע בתאווה לא היה לי שום סיכוי להפסיק
אבל זה כבר לא קשור לפוסט שלך
אני שמח בשבילך שאתה לוקח את העניין של ה90 ימים ברצינות מתוך רצון להתפכח מינית
יהי רצון שתזכה לעוד לילה נקי

אני לא מאמין ש-90 יום ימחקו יותר מ- 20 שנה של שימוש חוזר ומחמיר בתאווה (הגעתי לדברים שאם אני יספר למי שמכיר אותי לא יאמין לי)

אבל זו התחלה כלשהי
הוחכת יכולת לוותר, אתגר ראשון
אני מאמין שכל החיים אהייה מכור

אבל רק להיום, רק לעכשיו, צלילות דעת
את זה דווקא למדתי לבקש בשנתיים שבהן ממש נפלתי בתחתיות הבקבוק (וודקא יין בירה ויסקי אם יש כסף, צ'ייסרים חפשי, שנאפסים בתור שתיה קלה)
וב"ה אני כבר 5 שנים כמעט (למעט כמה פעמים בודדות ומבודדות) לא נוגע חוץ מליל שבת בקידוש וגם שם הייתה לי פעם אחת נפילה רצינית  :-\

שיהיה לילה צלול ונקי 
איכשהו הלילה תמיד יותר קשה
כוחות הטומאה יוצרים לשחר לטרף, אבל זה עוד נושא להודעה נפרדת

אוהבים, אהבתי את משל המשקאות
אם אתה חושב שאתה מכור אני מציע לך לקבל את עצתו של הושיעה להתייעץ על האיפוס
לפעמים אנחנו נוטים לנוע מתוך אשמה ובושה ולאפס, אבל גם שם יש תאווה, גם אם זה נראה לנו שאנחנו פועלים מתוך שכל קר
לכן אנחנו מעדיפים לצאת מהראש שלנו ולהתייעץ האם כדאי לאפס
לא סתם על פי הגדרות SA אתה נקי
גם להיות נקי ולא לגמור את המעשה זה נס עצום, (לפחות לי)

אם אתה לא מרגיש טוב עם עצמך, ותמיד תזכור שבאמצע הספירה קרה משהו, אז אולי כן כדאי לאפס.
סתם מחשבה....
בכל מקרה אוהבים את הכנות.
בהצלחה בהמשך הדרך.

המשקאות לא היו משל שנתיים ניסיתי להטביע את עצמי במשקה, לבד מיום כיפור לא היה יום שלא שתיתי כמויות, שנאתי את עצמי שתיתי עד שלא הרגשתי יותר כמו הרדמה כללית, זה מצחיק לתת סטירות על הפנים ולא להרגיש אותן, לא על היד ולא על הפנים

הולךל לצלול אל חוסר ההכרה המבורך

לילה צלול ונקי

היום ה-3

אתמול והיום נראה לי שמנסים לייאש אותי ע"י עייפות,
לא מצליח להבין, א בטוח שאני יכול להביןמה קורה איתי

היום והלילה התערבבו, היום מרגיש כמו חולם שלא נגמר והלילה...כיבוי כללי מרגיש כאילו יש עוד חיים אחרים מחוץ לקיום הזה ששואבים ממני את כל הכח לחיות, מסתובב בעולם אבל בלי חיות, בלי שמחה, ולא בגלל עצב, סתם כהות חושים כללית

אתמול דיברתי עם אבא שלי, שיחות חולין: הוא הסביר לי על המצב המדיני הקשה בארץ, אני לא שומע חדשות אז הוא מרגיש חובה מסויימת לעדכן אותי.
אבא שלי פוטר לא מזמן מהעבודה שבה עבד כמעט 40 שנה ומאז ראיית השחור שלו השתפרה פלאים, אם פעם הוא היה מדבר רק על סוף העולם(רעב, מלחמות, טלויזיה, רפואה) וזה היה רחוק, כיום הוא מדבר על הכחדת העם היהודי היושב בציון.
באיזה שהוא שלב שאלתי אותו "אבא, אתה רואה את הירח?" הוא היה בשטף של דיבור ולא הבין איך זה קשור לנושא, שאלתי אותו "אבא, הירח יותר שחור או יותר לבן?"

הגיע היום ה-4 ואיתו הכרה, אם הוא יהיה יותר טוב או יותר רע... זה תלוי איך אבחר להסתכל עליו
נקווה לראות את הטוב הפנימי שאפילו אם הוא בחושך זה לא גורע כהוא זה מציבעו הלבן העצמי כי כאשר יצא לאור יהיה לבן לגמרי

שיהיה יום לבן ושבת מחוברת

אמן!
אוהבים אותך, תודה רבה
שנזכה להסתכל על העולם במבט חיובי

השבת עברה ללא ארועים
מזכיר לעצמי, זה רק היום ה-5

שבוע טוב וחודש טוב

נפילה ביום ה-6, חוזרים ל-0

אני לא כל כך יודע איך אני מרגיש לגבי זה, מצד אחד אני יודע בשכל שאני לא רוצה שזה יקרה, גם לא היה שום טריגר, לא ראיתי משהו ששקע לי במחשבה
לא איכלתי משהו שעורר אותי, הייתי מאוד עסוק בעבודה...כשהלכתי לשרותים אפילו לא רציתי לשבת, זה היה אמור להיות קצר, איכשהו כש"פתאום" כאבה לי הבטן הייתי צריך לחשוד, כשנלחץ לי האייקון הלא נכון במסך כבר הייתי בצרות וכשהקלדתי את הכתובת כבר ידעתי שזה אבוד, כמו צמא שלא שתה כמה שעות לגמתי את התוכן הלא הולם, הייתי כלוא בתוך ראשי, צופה דופק על הקירות...תנו לי לצאת מפה


ועכשיו אחרי...שקט, לא מרגיש כלום, הספירה חסרת ערך, אין לי דרך למנוע את הפעם הבאה, כשזה יקרה אהיה חסר אונים כמו הפעם, אני חייב להסיק שאני כנראה צריך עוד עזרה, נגד עצמי, אני מנסה לחשוב בקור רוח, איך זה קרה, הקול בתוכי אומר לי "זו אשמתך, אתה היית שם אתה עשיתה את המעשים, ראית בעצמך, אלו היו הידיים שלך, העיניים שלך" צריך להשתיק את הקול הזה, בלי אלכוהול זה קשה, ההרגשה של חוסר הרגשות, כנראה נסיון שלי איכשהו לא לפרוץ בבכי, להשאר בעולם, לא לקפוץ אל תהום הדיכאון, המקום המוכר כל כך, הדרך למעלה משם קשה, סנטימטר אחר סנטימטר עולים.

בחדר חשוך עומד תחת אלומת אור דקה, אבא...אני מנסה, וזה לא הולך...אמנם נר ד' נשמת אדם אך בתוכי החושך רב כל כך, עזור לי אבא כי באורך אראה אור, לבכות בלי דמעות עם חיוך על הפנים, רק שלא ידעו...עוש שריטה בלב, עוד לוח פלדה לחומה המפרידה ביני לבין השכינה

ואם זה לא מספיק רבע שעה אחרי המעשה אשתי מתקשרת להגיד לי שהיא אוהבת אותי

כואב,
כואב לקרוא.
אבל אתה יודע, המעלה היא למנף את הכאב. כמו שכתבת, מה יעצור את השימוש הבא? כאן אני הבנתי שחסל סדר נסיונות והגיע הזמן למסור את החיים שלי בידי כוח גדול ממני. אני הרי כשלתי. אולי לו יש סיכוי.
לי זה עובד.
לא שווה לנסות?
אוהב.

קראתי על זה הרבה פה באתר, עדיין לא סיימתי את הספר הגדול של אא
ואין לי מושג איך לעשות את זה, הרי אני מזיז את היד אני חושב אני חוטא(מחטיא) למטרה שלשמה באתי לכאן איך אני יכול למסור שליטה לכח גדול ממני על העצמיות שלי, אם תאמר "הרי הוא כל יכול" אזי גם הפעולות שלי נשלטות על ידו ולא על ידי, ואם תאמר יש לך בחירה הרי שאז ברור שאני רוצה לבחור בטוב אבל לא תמיד מצליח

התאווה המינית אצלי היא כמו התאווה לכעוס או לאכול שוקולד, או לשתות, אני יכול לכלוא אותה בקופסא אבל כמו קפיצ היא תתפרץ מתישהו החוצה ואז אני אחזור לנקודת האפס גם עכשיו יש לי תאווה ואפילו תירוצים למה להשתמש ובכוחות שאני לא יודע מאיפה הם מגיעים אני מחזיק את עצמי

ראית פעם אדם עם חרדה כפייתית?
מצד אחד הרי אלוקים נתן לו בחירה, ואם לא, כי הרי זה משהו שלא נשלט, אז לכאורה זבש"ל אלוקים לא?
אני מנסה להסביר לך שאצלי זה כבר מזמן לא עניין שתלוי בבחירה, אני מכור. וזה פיזי נפשי ורוחני. מחלה. פשוט מחלה.
אין לי מה לעשות אלא פשוט לקחת תרופה. לא קשור לבחירה ולא קשור לשכר ועונש. התרופה שלי היא לשנות גישה לחיים שלי, בגלל שאצלי הדבר החולה זה היה הגישה. לכן על אף שאני לא אשם במצב שלי, אני יכול לקחת אחריות על המצב שלי. ואת זה אני לומד כאן.

היום ה- 1 עומד להסתיים

אשתי עומדת לחזור הבייתה ואני לבד מול מחשב, טלפון ועוד כמה אביזרים שיכולים להפוך את הזמן הזה למאוד לא סימפטי

פתחתי דפדפן גלישה בסתר, כמער והקשתי את הכתובת שאני כבר מכיר בע"פ, הידיים שלי נעו על אוטומט,
פתאום בלי שום הסבר הגיוני הגעתי לאתר הזה כנראה שהקשתי את הכתובת שלו...התחלתי לקרוא, דברים שפיספסתי
מתפלל להשם שיקח ממני את הגל חום הזה, שאשתי תחזור ואני אהייה מוגן לפחות ע"י הבושה ממנה, ע"י הפחד להתפס, לא שהיא תעשה לי משהו...
אבלי אני כל כך אוהב אותה ומכבד אותה שאני לא יכול לעשות לה את זה, היא החברה הכי טובה שלי בעולם, אתממול איכזבתי אותה, הגעתי הבייתה מאוחר, לא הספקתי לסיים את העבודה, רק אני יודע למה, כי שעה הייתי בשרותים, והגעתי שעה מאוחר מידי הבייתה, היום ניסיתי להקדים, לא הצלחתי, שאריות מאתמול רדפו אותי היום, מתפלל להשם ישיאיר אותי נקי, רק להיום, רק לעכשיו עוד קצת וחוסר ההכרה יפול עליי.

אשתי אומרת שאני לא ישן אני ממש כמו מת, זה נכון...אין לי חלומות, אני לא זוכר הירדמות את התעוררות
אומר תודה על שיחה שהייתה לי היום עם חבר מהאתר