אוהבים אותך!
שה' יהיה אתך, נשמע מדבריך שאתה במקום מסוכן, אבל אתה לא רוצה לחזור לשם

אני מפחד להתעסק בנושא הזה של הטומאה שיצרתי, משתדל רק להיום להיות נקי ולעשות את הפעולות הנכונות
זה מה שה' רוצה ממני, שאני יתקרב אליו ולא שאברח מרוב פחד

שיהיה הרבה הצלחה
ושתזכה גם היום ליום נקי ומפוכח

כיום (אחרי שקראתי את הספר הגדול והתחלתי את הספר הלבן) אני יודע שהאשמה זה עוד כלי שרת בידי המחלה
אבל נכון לעכשיו למרות שאני לא מנסה אני עדיין חושב במושגים של כפרה וטומאה ועברות וזכויות.

מקווה לרגע שבו ארגיש שוב קירבת ה' כמו שהרגשתי לפני שנתיים שלוש כשהתחלתי לנסות להתקרב להשם, הייתה לי אז הרגשה כל כך מוחשית אין לי מילים לתאר את ההרגשהנ שדהתה ונעלמה תוך כמה חודשים והשאירה אותי עם כמיהה

אוהבים אותך! יהי רצון שאתה ואני וכולנו נזכה להרגיש את הקרבה הזאת

פתחתי את היום ה-8 עם איסוף כמה רגשי אשמה ובושה, אין כמו זה להתחיל את הבוקר
אתמול ראיתי מישהי כשהלכתי לאוטו, והיא לא הייתה חשופה מידי, לא יודע מה קרה אבל דווקא ממנה לא יכלתי להסיר את המבט, לא יותר מדקה דרכינו השיקו אבל היא המשיכה איתי בתוך ראשי, חזרתי על מנטרה שלמדתי פה באתר "בשמים ובארץ השם, רצונך יעשה" אחרי כמה פעמים הרגשתי יותר משוחרר המשכתי לנסיעה, היא המשיכה לבקר אצלי בראש עוד כמה פעמים, וגם הבוקר, בכל פעם הרגשתי קצת יותר עלוב.

הבוקר הגעתי לקבוצה החיה, שמעתי כמה חברים שם, רציתי לשתף, כמעט והוצאתי מהשתקה, בסוף הקבוצה המנחה אמר "חברים מי רוצה לשתף? הזדמנות אחרונה" הייתי כבר ללא השתקה אבל לא יכלתי להוציא את המילים... פחדן, מוג לב ועוד כמה תארי כבוד הענקתי לעצמי, היה נחמד [לא!] ממה אני מתבייש, הרי כולם שם נוסעים באותה האוניה שאני עליה, ממה אני מפחד מה הם ימצאו אותי ויעצרו לי את הרכב בצד?

לא יודע אבל אני פשוט משותק, "בשמיים ובארץ....." המילים יוצאות לי חלולות, שומעים מתוכן את ההד של חוסר האמון, חוסר היכולת למסור את הגה השליטה לנהג הרבה יותר מוכשר ממני.

נזכר בסרט סדנה לעצבים, סרט מצחיק עם מסר חד, כשאתה כועס אתה לא בהכרח צועק כלפי חוץ, אבל הנזק נעשה והוא מצטבר.

מאחל לכולם יום נעים ושמשי

על מי אני עובד זה היום ה- 1

פתאום שמתי לב שאני רושם שהיום השמיני ובאותה הנשימה מספר על נפילה, לא פיזית, לתבניות שמובילות אותי לבאר שחת.
אני מאבד עוד רגישות  :-\

ב"ה היום השני עבר בלי ארועים, אני לא במשרד אלא באתר ניסוי מבודד, מצד אחד אין פיתויים חיצוניים, מצד שני הפיתןי לגלוש לבארות הטומאה ולשתות מלוא הכוס תאווה תאווה ועוד תאווה

חוזר על המנטרה "בשמים ובארץ השם רצונך ייעשה" [סמיילי שעומד על הבירכיים ומתפלל]

בינתיים לא בזכותי השם שומר

השבת ב"ה שמר עלי נקי, גם ממחשבות.
ניסיתי גם לא לכעוס, ניגנתי את המנטרה החדשה עבורי "בשמים ובארץ, השם, רצונך ייעשה" ואז אחרי ביקור משפחתי אני חוזר לבית מוצף, אחד הברזים התקלקל... הרגשתי את הזעם נבנה, לכל הרוחות מה עשיתי רע שזה מגיע לי?
אשתי הלכה לטפל בילדים בעוד אני תפסתי מגב והתחלתי לנגב, מדיטציית המטאטא קוראים לזה ובכל הזמן הסה המנטרה מתנגנת בראש, זה עוזר למרות שנשארו לי רק שלוש שעות לישון חייב לעדכן את עצמי למען מחר ולבקש מהשם שיקח ממני את. התאווה ררק. לעוד יום נוסף אחד, עייפות גורמת לשיקול הדעת שלי להתעוות. יש לתאווה יותר סיכוי מחר.
שהשם ישמור

אוהבים!
הדברים שאתה כותב מחזקים אותי.
אין לי מושג איך עברת כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.
אתה נותן תקווה לכולנו.

תודה רבה שבענו

אני לא חושב שעברתי הרבה, אלא החיים הרגילים, אני מעדכן בכדי שאם וכאשר תהייה נפילה אוכל לראות גם את הזמנים שבהם נתתי מקום לאבא לעזור לי
חוץ ממודעות הרבה יותר עמוקה לבעיה שאני יודע עכשיו שיש לי אני לא חושב שהתקדמתי לאנשהו...

הבוקר, לדוגמא, עברתי את הכביש בדרך לעבודה, ועברה מישהי לא יודע למה היא מכל הקהל אבל לא יכלתי להסיר את העיניים מהגוף שלה, התקדמות מבחינתי היא שאוכל לראות ברחוב מראות כאלו בלי לאבד את השליטה על העיניים שלי שאוכל לראות ולא להסתכל.

הספירה הזו של 90 יום מזכירה לי את הסרט התפוז המכאני, לקחו פושע פסיכופט ורוצח וניסו "לתכנת" לו את המוח כדי שיידחה ממעשי אלימות, השקיעו בו כמה חודשים בבי"ח לחולי נפש, לפני שהוא שוחרר לרחוב עשו הדגמה והראו שהוא אפילו לא יכול לראות סרטים המכילים אלימות, לכאורה נהדר אבל החיים שלו הובילו אותו לידיים של אחד הקורבנות שלו שהתעלל בו כל כך שהשתחררה הנעילה של האלימות שעשו לו והוא חזר לסורו.

המבחן האולטימטיבי מבחינתי יהיה לעבור ברחובה של עיר (נגיד ת"א שיש לי אלרגיה אליה) ולא לאבד שליטה על העיניים והמחשבה, למרות שלדעתי זה לא יקרה... אבל עוד חזון למועד

שיהיה שבוע טוב,
השם, רחם עלינו כי אנחנו בניך, יציר כפיך שמנסה לעשות רצונך בעולמך.

מהבוקר מרגיש את הגירוד, את הרצון לחשוב ולפנטז, לא מצליח להתרכז בכלום העייפות השתלטה עליי

כשאני מזהה כזו מחשבה אני ישר מנענע את הראש ומנסה לא לחשוב על זה המנטרה נשמעת חלולה בראשי

מזל שאין פה מושאי תאווה אני אי שם במקום די מבודד, זה גם חיסרון כי יש לי פה מחשב ואינטרנט של העבודה

מצפה לישועת השם שתבוא נלחם בדחף פשוט לעשות מעשה, אבל אני מפסיד ואני יודע את זה, בלי עזרה מכח עליון אין לי סיכוי

ב"ה שנתן לי לא לחשוב

היום ה' הציל אותי, אבל איזה פעולות עשיתי? כלום!
לא התקשרתי לחבר, למרות שרציתי לא דיברתי בקבוצה הטלפונית למרות שהאזנתי

רק ביקשתי מהשם עזרה, כולי רועד ופוחד
ועל זה כתבו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

מחכה לחוסר ההכרה המבורך, אולי בעוד שעה כשאפרוש לישון

הנענוע של הראש.....
אח, כמה זה מוכר.
אבל לי טלפון לחבר יותר עוזר.

טוב עכשיו אני מרגיש את המשמעות המיידית של המפנה ליבו לבטלה...
כל היום כבר הראש שלי מתכנן לאיזה אתר להכנס ואיזה סרטים לראות ואני ממש מחזיק את עצמי כל היום

חשבתי לכתוב מ הדברים שמפחידים אותי, להעלות אותם למודע... אבל זה ארוך מידי לכתוב דרך הטלפון, איזה תירוץ יפה אה?
מנסה לקרוא תהילים, להתרכז, לקרוא את החומש היומי, הלכה מהרמב"מ משהו שיסיח את דעתי, יוצא לשטוף את האוטו לרוץ מסביב לאוטו, לאכול המון פירות...לשתות מים מים זה טוב...יסוד המים אחראי לתאווה, אוי לא אם יש לי הרבה מים זה אומר יותר תאוותנות??? זה בטח לא בפשטות ככה, נקלף עוד תפוז, בין לבין צריך גם לעבוד, אמי לא יכול להתרכז. מתפלל שזה יפסיק יש לי פחד גבהים, וז גורר פחד מרכבת הרים, והרכבת הרים הרבשית הזו מפחידה אותי, גם אשתי, אני מפחד שהיא תכעס זה משהו שאני לא שולט עליו, גם על הכעס שלי אני לא שולט, וגם על הבכי של הילדים, מפחידה אותי ההכרה שלמרות האשליה אין לי באמת שליטה על כלום, זה לא פייר, כשהייתי קטן תמיד אמרו לי תשתלט על עצמך, וניסיתי...

אבא שבשמיים, אני לא שולט כי אם נשלט, השלט בי את כוחות הטוב וקח ממני את התאווה שמשגעת אותי כבר כל היום

newbody כתב on 18 פבר' 2014 13:46:

אוהבים! חח
יום נקי!

מי כיבה לי את האור? למה הלבנה שם גם ביום?
בשבוע האחרון מיטלטל כמו סמרטוט בפיו של כלב

האופטימיות פינתה את מקומה ונראה שלא תחזור, כל יום אני נופל במבטים התרסקות טוטאלית, אני מפחד להיות עם עצמי,
לא מסוגל להסתכל לאשתי בפנים, כועס כל הזמן, עייף, חושב כל הזמן "מה זה ישנה?" "אתה חשוב פחות מכלום" "למה הגבת ככה?"
מסתכל מהחלון על הצומת הקרובה, מסתכל במעבר החציה, וגם על המדרכה, חלקי גוף הולכים לפני לא אנשים, העולם שבור מחולק למה שמעניין ורקע, שומע קול פנימי שקורא לי להתעורר, לא יכול יותר רוצה להכנע..."בכיין" אני אומר לעצמי

אני כבר לא מתקשר לאף אחד, לפעמים לקבוצות
לא רוצה לדבר עם אף אחד, וגם לא לראות אף אחד בעיקר לא את עצמי,

רוצה להיות בחוסר הכרה תמידי