התחלתי במסע. אני ביום השלישי שלו, וכבר קשה לי.
זקוק לחיזוקיכם ויותר מכך לעצותיכם.
איך יוצרים מוטיבציה?
הרי אחרי כל כך הרבה שנים ברור לי ש"נפלתי ואפול", ואז המחשבה היא:
"אז מה זה כל כך משנה? מה זה שווה? הרי זה בסך הכל זמני! עד הנפילה הבאה... תמיד אשאר בתוך זה!"

ברוך הבא.

ראשית כל הצעדה הזו היא שונה מצעדות אחרות שצעדת, כי בצעדה הזו כולנו צועדים יחד, אנחנו חברותא.

לא אשכח את היום הראשון שפתחתי פה את יומן המסע האישי שלי, וזה היה נראה לי בלתי סביר שאהיה במקום שבו אני נמצא היום, ולא מבחינת ימי היובש, אלא מבחינת ימי הנקיות.

יש לי תמיד רצון פנימי לסיים, להיות אחרי, בכל פעם שאני מתחיל פרוייקט אני מדמיין את סיומו, מה שעובד לי ועובד עלי זה השינוי גישה של התוכנית, בתוכנית הזו אנחנו עובדים על "רק להיום", בכנות אומר לך שלפעמים אני שומע על חברים שנקיים שנה שנתיים ויותר וזה נראה לי מאוד לא סביר ומייאש אותי, אבל עדיין אני משתדל להחדיר לעצמי את ה"רק להיום".

דבר נוסף שעובד לי זה הקבוצות הטלפוניות שבהם אני מקשיב ושומע לאחרים, ויכול גם לשתף, מין חברותא של אנשים כמוני שרוצים להישאר נקיים ושפויים, וקריאה בספרות, קשר עם ספונסר, והתמדה בצעדים ובהחלמה.

במשפט "נפלתי ואפול" עשית את צעד ראשון שזה הודאה בחוסר אונים, כעת נותר לך להאמין שאלוקים יכול לעשות את זה בשבילך, אתה לא צריך להילחם יותר, כשאתה נלחם אתה נופל.

"רק להיום" ומעל לכל מציאות אני נקי 88 יום, ומעבר לכך אני מקבל בכל יום "רק להיום" חיים שונים לגמרי ונפלאים משהיו לי, והכל בזכות אלוקים, דרך הספונסר והצעדים, וזה עובד לי, ותבקש מאלוקים שיעבוד גם לך "רק להיום".

אתה לא לבד, אנחנו יחד, תישאר כאן, קורים דברים טובים.

ברוך הבא ובהצלחה ! יש דרך ! יש תקווה ! אנשים פה יוצאים מתוך הגיהנום ! כפשוטו !
ספונסר, קבוצות טלפוניות וחיות, קריאה של הספרות וכתיבה - כל אלו הם האבני דרך של התוכנית ליציאה לחופשי.
אוהבים אותך !  אחרי עבודה ותהליך - בעז"ה לא תישאר בתוך זה.
תצא מזה כל יום - רק להיום.
אמן.
בהצלחה , נשמה.

תודה לכם!

אני לא יודע למה, אבל כל החיבור ל"שמור עיניך" על כל כליו, מצד אחד מחזק אך מצד שני עושה לי הרגשה רעה, מאיימת ולוחצת. אולי בגלל שזה מציף לי את הבעייה כל הזמן מול העיניים, ולא נותן לשכוח ממנה? מה דעתכם?

אני כותב מה שבא לי, ומתפלל לאלוקים שאכתוב דברים לתועלת,
ישבתי עם מטפל והוא שאל אותי "אתה רוצה להגיד לי שכל החיים אתה הולך לחשוב כל היום וכל דקה אייך אתה נשאר נקי"
כאילו שאתה חי עם התאווה כל הזמן,
לא יכולתי להסביר ב100 אחוז את רגשותיי ואני ינסה להוציא את זה בכתב,
בהתחלה אנחנו קצת מבולבלים וחושבים כל הזמן מזה ואייך אני נשמר לא ליפול וכו',
אבל תוך תקופה קטנה שמתחילים להתחבר לחברים, ובהמשך להתחבר למה שרצינו להתחבר כל החיים ולא הצלחנו "שזה חיבור לאלוקים"
התאווה נעלמת ומחוברים למשהו יותר רוחני שחלמנו שנוכל להיות שם בחיי יום יומיים שלנו, ומפעם לפעם אלוקים שולח תזכורת שאנחנו מכורים ואלרגיים מול התאווה לא יכולים בלי חברים ותוכנית

אחרי היום השלישי זה נהיה הרבה יותר קל .
המלצה שלי , שים גדר במחשבה , תפנים שממחשבה ועד עבירה המרחק הוא קצר ואז תחסום כל מחשבה שתבוא במחשבה אחרת

תודה רבה! עזרת לי!

לאבי - אשמח אם תגיב להודעה ששלחת לך במייל, ואם לא קיבלת אותה - עדכן אותי.

אני עדיין לחוץ מהחיבור לשמור את עיניך שמעלה לי את הבעיה מול העיניים

אבל מה האלטרנטיבה? בת יענה? אריה התאווה לא יעלם אם נתמון את הראש בחול צריך תמיד לזכור שהוא רודף אחרינו

אבל יש עיצה לעיצות טובות: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" אל תלך ראש בראש תנסה להימנע כלו בקונג פו להשתמש בכח של היריב בכדי להפיל אותו.

אצלי בהתחלה כשהגעתי לפה (בעצם אני עדיים בהתחלה אני פה נראה לי פחות מחודש) כל נפילה הייתה התרסקות והתבוססות בתאווה כמה ימים ולפעמים כמה שבועות עד שזה נפסק (לא בכוחי) אבל עכשיו בינתיים בגלל המודעות והכלים פה אז כל נפילה היא מקרה מבודד ולאט לאט המודעות גורמת למקרים האלו גם להתרחק מבחינת הזמן ואולי יום אחד אתעורר ואגלה שהגעתי לימות משיח והנפילה האחרונה שלי הייתה לפני כמה שבועות, אולי אפילו שנים

תודה NEWBODY! דבריך היו מעניינים, חשובים ומחזקים!

בוקר טוב!
ברוך ה' אני נקי 22 יום! 
ישתבח שמך לעד מלכנו!  :

קראתי הבוקר את הפוסט של "אור בקצה המנהרה" על מסעו בדרך אל האושר, והוא מאוד עזר לי להבין משהו (מלבד זה שאפשר להצליח!  אשריך אור על ההתקדמות היפה!).

הבנתי שאני ממש כפוי טובה. ה' בחסדו מעניק כל כך הרבה ימים של נקיות, שבהרבה תקופות בחיים יכולתי רק לחלום על כמות כזו של ימים נקיים, ואני שומר זאת לעצמי. לא כל כך הודיתי לו בפה מלא על כך, וגם לא שיתפתי אחרים בגילוי של הטוב והחסד האלוקי שמתגלה דרכי, לא בכוחי.

אם אני רוצה להיות כנה, אז לא ממש הבנתי את זה. אני עדיין סגור בתוך עצמי ומרוכז בתוך עצמי. עדיין זוקף את ההצלחה לזכותי.

אני מתפלל (לא בכנות, אך מן השפה ולחוץ, מהמקום שאני נמצא בו) שאזכה להיות יותר אסיר תודה (מילה שמאוד קשה לי להשתמש בה, בגלל הגאווה שלי), ושאלמד זאת מתוך מפגש עם אורו וטובו של השם יתברך האוהב אותי כל כך (איזה חרוז מוצלח!  :D), ולא ח"ו על ידי ייסורים של נפילות.

תודה לכם על ההקשבה!

ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה

בהתחלה מהשפה ולחוץ ואחר כך מן השפה ולפנים 

תודה! 
אני רואה שאין הרבה תגובות לדברים שלי, אני חושב שזה אומר שאני משעמם, וזה קצת מעליב...  :-\
קראתי את הפוסט של שבענו מטובך, והבנתי (באיזהו מקום לא מעשי בשכל, אך לא בחוויה ולא בלב) שבאמת אני לא מספיק מודה להשם על כל החסד שהוא עושה איתי. הלוואי וזה ישתנה (אני מעדיף שזה ישתנה ולא שאשנה את זה, כי אין לי כוח להתאמץ...  8)). למישהו יש רעיון כיצד?  :o

אני בהתחלה גם מרגיש ככה, והיה איזה פוסט בנושא הזה, אין לי כוח לחפש את זה,
אבל הרעיון אני כותב כאן ציוני דרך בשבילי ולא בשביל חברים, ואם בדרך חברים נהנים מזה בכייף,
להלן קישור של ציוני דרך שלי, אין שמה הרבה תגובות כמעט אבל זה היומן שלי ובשבילי
forum.gye.org.il/index.php?topic=3557.msg55858#msg55858

קשה לי!  :'(

אני מרגיש שאני מתחיל לספור את הימים שאני כבר נקי, ובעבר זה היה מוביל לנפילה.  :-\

אבא, עזור לי!  :

ואתם, בניו היקרים, אנא מכם, חזקו אותי בדרכי! התפללו עלי! תנו לבכם לצרתי ולחוסר האונים שלי!

תזכור, אין מה לספור כי אין מטרה, זה לא שביום התשעים התאווה תהייה פתאום מותרת

הספירה היא כדי להבין איפה אנחנו נמצאים מבחינה רפואית (נתיבי עצבים שמשתנים במוח או משהו), אם לא תספור כל יום עומד בפני עצמו.