יגאל היקר, מצטער על ההיעלמות, הייתי מאוד עסוק בימים האחרונים. שוב, מצטער.
אני חושב שאתה צריך לקבל החלטה אסטרטגית איך לתפוש את עניין המסע.
אפשר להסתכל על כל מסע ומסע כמקטע המנותק ממה שהיה לפניו וממה שיהיה אחריו ("מסלול כמותי"). ואפשר להסתכל על התהליך שאתה רוצה לעבור ("מסלול איכותי").
המסלול השחור-לבן, הכמותי, הוא בר-סיכון גבוה. ככל שכמות הימים עולה, אתה צובר תאוצה, שיכולה להיות מטורפת ברמה של עשרות ומאות ימים נקיים. אבל מקרה יהיה אם תגיע נפילה? עוצמתה תהיה חזקה מאוד, עם פוטנציאל לרסק את הבניין שנבנה...
המסלול האפור, האיכותי, הוא פחות הרפתקני ונוצץ אבל יותר בטוח. במקום לספור ימים נקיים ולהתאכזב כשתאוצה נקטעת, כדאי להתמקד במשהו אחר: בתהליך הכולל. אף אחד לא דורש ממך עכשיו להפסיק ליפול לגמרי. בוא נהיה ריאליים. הדרישה הזאת מעשית להמשך, אבל היא לא במקום עכשיו. במקום זה, במקום להתרכז בחטא עצמו, בנפילה עצמה, "שים את כל הכסף" על 'מה אני עושה עם זה'. אתה צריך לקבל החלטה שגם אם יש נפילה, אתה מתמקד במזעור ההשלכות שלה. זו המשימה שלך עכשיו.
אל תנסה עכשיו להפסיק ליפול טוטאלית כי זה המסלול הכמותי והוא לא מתאים לך לדעתי עכשיו. נסה להבין את התהליך שאתה עובר. הצעד הראשון לתהליך הזה זו המלחמה על "הרגע שאחרי". לא לייאוש, לא לחוסר התקווה, לא לרחמים העצמיים, לא לכדור שלג של נפילות וסיפוק תאוות. ההצלחה שלך בשלב הזה תימדד לא בכמות הימים הנקיים, אלא באיכות ימי חייך. למעשה: נסה להישמר נקי ככל האפשר. נפלת? למד תורה, צא להתאוורר, שים מוזיקה טובה, תתנגד לאווירה שהיצר מטמיע בקרבך. אחרי שתתרגל "לבודד" את היצר לענ"ד יהיה אפשר להתקדם.
איתך אחי.
