הזכרת לי משפט חזק
"חכם השביל מהולך בו"
אתה הולך בשביל ה"סימני דרך" של השביל הם יותר חכמים מ"ההולך" הבן אדם שהולך בו, כי הוא לא יודע מה יש אחרי העיכול,

בתוכנית תצמד לכלים ולוותיקים, הסימני דרך של התוכנית,

ששוב בצהל...
זה לא פשוט- לאחר תקופה שבה הרגשתי חופש לעשות כרצוני- לקום על פי בחירה, לאכול מה שבא לי, בלי פקודות והכי חשוב בלי חיילים שממרים את פי- לחזור לכל זה ממש לא פשוט... הרבה יותר כיף לעשות מה שבא לי ממש קשה לי עם זה...

קשה לי גם עם זה שקשה לי עם זה- זאת אומרת אם כרגע בתקופה זו של החיים השליחות שלך היא להיות שליח מצווה ולהגן על עם ישראל בצבא- אז מה אתה מתרפק על האבטיחים והקישואים של הרגילה (חופשה) תשמח שאתה חוזר לעשות דברים מועילים-דברים של טעם... אבל אני לא שמח וזה חבל ועצוב לי...

בסיעתא דשמיא רבונו של עולם שומר אותי נקי באופן שהוא למעלה מדרך הטבע ממש (ולא סתם כי ככה אומרים שישמע שזה לא בכוחנו ואנחנו הבנו שבתכנית הכל ממנו) מאז ליל הסדר- שמונה ימים כן ירבו.
למרות הקושי והלחץ של החזרה לצבא מחופשה של כמעט שבועיים ולמרות שהתאווה קופצת אצלי לביקורים לעיתים תכופות יותר ולמרות האובייקטים של תאווה שהסתובבתי ביניהם כל היום בדרכי לבסיס הרחוק (גולן) ורק על ידי תפילות כל הדרך הצלחתי להמנע לאחר זמן מה מהדחף הבלתי נשלט ללגום אותן  בלי  הרף.

תודה לחברים על ההשתתפות הגדולה בהתקדמות שלי ועל המפגש שזכיתי להיות בו הפסח הזה ותרם רבות לנקיות שלי ולכניסה שלי יותר לתכנית.
תודה לרבון העולמים ששמרת אותי נקי עד עכשיו. אנא ממך  שמור עלי נקי גם ביום הבעל"ט.
לילה טוב צדיקים.

יותר ויותר מתחזקת אצלי התחושה השקרית שיש לי 'צורך' בתאווה, משיכה חזקה שמתעוררת בכל פעם שאני רואה/ שומע משהו מפתה- חמדנות כלפי התאווה הזאת. אני משתדל לא להלחם אלא להתעלם, ל'נתק מגע' וליצור קשר מידי עם כח גדול יותר שיבוא לעזרתי נגד הכח העצום שעולה עלי. תודה לה' על שאני מצליח לעשות לפחות את זה.

אמנם אני פחות שמח על עניין הטלפונים והקבוצות הטלפוניות, חזרתי לסורי. אמנם אני משתדל לעלות ליותר קבוצות, אבל מאז הטלפונים שהרמתי לחברים בערב שבת חוה"מ לא היו יותר טלפונים וגם לקבוצות עליתי כמאזין בלבד ולא שיתפתי למרות שהיה מה לשתף.

אני רוצה להודות בהקשר הזה שלא מספיק הרגשתי בנח בטלפונים שהרמתי לחברים למרות שפרסמתי אחר כך שהיה טוב- זה היה סוג של הכחשה עצמית שנובע מזה שרציתי לכתוב את מה ש'צריך' להיות ולא מה שהיה באמת- עשיתי את זה 'לשמה' ולא הבנתי ממש מה ה'משימה ' שלי בטלפון הזה- אשמח לקבל קצת עצות בעניין כמ אני יורד בזה.

כמו כן אני מבין בצורה מוחלטת שאני באמת צריך ספונסר אם כי אני מעט חושש מזה עדיין כי אני אתקשה להשקיע את כל כולי בתכנית לפחות עד סוף השירות הצבאי (תחילת/ אמצע תמוז) ואני אשמח לקבל גם רעיונות איך לעשות את זה. כי באמת שאני מרגיש שלמרות שבסיעתא דשמיא אני כבר ביום התשיעי לנקיות ובודאי שיש הרבה מה להודות על זה, הרי שזה לא חזות הכל וצריך להתחיל גם בתכנית באמת.
תודה. יום נעים.

ברשותך אני רוצה לחפור "קצת" עליך.
1.


לאט לאט, אבל לפחות תגיב שאתה פה, ומקשיב.

2.


אל תוותר על הטלפונים, זה החמצן של התוכנית, בהתחלה גם לי היה קשה ואותם תחושות שלך כמעט,
כשאין לי משתף, אני מתקשר ואמר, אני רוצה להתחבר, ואני רוצה להזכיר לעצמי מאיפוה הגעתי ולאן איננו רוצה לחזור, ולהתפלל לעוד יום נקי ושפוי,
זה אמור לקחת בין 30 שניות לדקה בלבד,
והספונסרים אומרים, לפחות שלושה טלפונים ביום,

3.


האמת רציתי לשאול אותך מתי הגומר את השירות בצבא בגלל התוכנית, אני שמח שזה לא הרבה זמן,
הספונסר רק יכוון אותך לפעולות שאתה יכול לעשות עכשיו, והשאר אלוקים יעשה בשבילך,
אין כזה דבר "כל כולי" אתה צריך להיות מחובר לתוכנית וזה ע"י ספונסר, טלפונים לחברים, וקבוצות טלפונית, מקווה שזה לפחות אתה יכול לעשות במסגרת השרות שלך, ואם לא אלוקים ישמור עליך גם  בלי זה,
הכול כתבתי מזווית עיני, והכול זה בקושי להמלצה

אוהבכם אותך, ותודה על הכנות.

חלק חזק מהמחלה שלנו הוא שאנו כלואים בתוך עצמנו. ברגע שאתה יוצא מעצמך ומתקשר עם אחרים בנושאים הכי פנימיים והכי לא נעימים, אתה יוצא מהכלא.

וזו לשון קדשו של "הספר הלבן" (בעמ' 160): "התאווה שונאת את האור ובורחת ממנו. היא אוהבת את הפינות האפלות של ישותי... מרגע שאני מביא אותה לאור, חושף אותה בפני סקסהוליסט מחלים אחר, נשבר הכוח שלה עלי. האור הורג תאווה." עכלה"ק. ועוד שם בעמ' 163: "כדי להחלים, היה עלי להתחיל לצאת מהבידוד ולהתחבר עם אנשים... כשחלקתי עם אחרים את המצוקה שלי, והם חלקו את הניסיונות שלהם איתי, התפתח קשר משותף".

גם ה"נועם אלימלך" בהנהגות שב"צעטיל קטן" (אות יג) המליץ על השיתוף. וזו לשונו (הקדושה באמת!):
"לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם, ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתנו הקדושה אשר היצר הרע מעלה אותן על מוחו ולבו, הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מטתו, והן באמצע היום. ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה. ונמצא על ידי סיפור הדברים, שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע, שלא יוכל להתגבר עליו כל כך בפעם אחרת. חוץ עצה הטובה אשר יוכל לקבל מחבירו, שהוא דרך השם. והוא סגולה נפלאה". עכל"ק.

כבר זמן רב שאני רוצה להעלות את הציטוט החשוב הזה, ולא עלה בידי! אשריך שגלגלו זכות על ידי זכאי כמוך!
אם למישהו יש כח, אולי כדאי לגזור ולהדביק בפורום רעיונות (היה עדיף שאעשה זאת בעצמי, כפעולה של שירות. כנראה, שאני עדיין לא מספיק עמוק בתוכנית  ;D :-\).

אני חושב גם שכדאי לך ולמתעניינים בסוגיה זו, לקרוא גם מאמר שכתבתי בשם "נכה אהבה מצמיח רגל חדשה". מצ"ב הקישור:
forum.gye.org.il/index.php?topic=5522.0

חסדי ה' נקי תשעה ימים- כן ירבו. מתפלל להיות נקי גם מחר ובתור השתדלות אני הולך לישון עכשיו כי מחר השכמה מוקדמת.
לילה טוב!

ימים של מעבר והתארגנות- הימים הכי קשים בצבא- הרבה בלאגן, הרבה עבודה, מעט שינה ומעט מאד שיתוף פעולה של החיילים היקרים שלי- מה שאומר הרבה חיכוכים, עצבנות ועייפות.

אתמול הרגשתי קושי מיוחד כאשר התעסקנו במשהו שאני פחות מבין בו- למרות שמתפקידי כמפקד לנצח על המלאכה, מהר מאד נדחקתי הצידה והפסקתי להיות יעיל מידי, מה שגרם לי לתחושת בדידות וחוסר נעימות- כי כולם עסוקים במשהו ואני לא שם- וזה ממש לא בסדר שאני לא שם...  התחלתי לחפש בראשי חברה ובריחה מהאשמה ואתם יודעים איך היא נראתה... נלחמתי, בהתחלה הפעלתי שריר, נלחצתי כי לא טוב להפעיל שרירים, אז ניסיתי לוותר על התאווה ולבקש מאבא שייקח אותה- אבל מאד קשה לוותר על משהו שאתה כל כך כמה אליו...(רח"ל) בסוף בחסדי ה' עשיתי שריר מאד חזק ופשוט התרחקתי אל תוך החושך ועליתי לקבוצה הטלפונית של הלילה. האזנתי כמה דקות, נרגעתי קצת, עליתי לשיתוף קצר (בגלל הרעש) וחזרתי לעבוד- קצת יעיל יותר, רגוע יותר ובראש נקי יותר.

לצערי לא אוכל לומר שנרגעתי אני עדין בלחצים ועיפות ואני יודע שהתאווה אורבת מעבר לפינה ומחכה לטריגר אבל אסירות תודה על זה שלא נפלתי ונחלצתי קצת מהמערבולת שהייתי בה.

מתפלל לשלווה בביצוע עבודתי ולהמשך יום האחת עשרה בנקיות.

תודה לחברים ואם לא אספיק לעדכן שוב לפני שבת- שבת שלןם.

תודה לה' על שנים עשר ימים נקיים שהסתיימו. כותב אחרי נפילה, דווקא בזמן המנוחה והשלווה בשבת הצליחה התאווה לגבור עלי. מודה לה' על ימי הנקיות שנתן לי ומבקש שיעזור לי בהמשך להתחבר באמת למה שיוציא אותי מזה באמת. לאחרונה מעט מאד בקשר עם התכנית קצת מלחץ זמן וקצת מרפיון כזה או אחר. מתפלל לטוב

תודה לחברים על התמיכה. תהיו שם בבקשה בשבילי גם בהמשך.

תשובה שלימה - שמחים מאוד בהישגיך, הצלחתך והתמדתך ומאחלים לך שפע נקיות!




ככה אנחנו. לא רק מצבי לחץ גורמים לנו לברוח אל התאווה, אלא גם מצבים נחמדים ושלווים גורמים לנו לברוח אליה.




תהיה יותר בקשר ותהיה יותר נקי בע"ה!




אנחנו תמיד פה בשביל כל המחלימים ובאופן מיוחד בשבילך!
בהצלחה ושבוע טוב!

אוהבים, בהצלחה רבה בהמשך, קח את ימי ההחלמה הראשוניים ובנה איתם גשר להחלמה הבאה,
כי שום דבר לא הולך לאיבוד.

אין לי חשק לכלום, אני נופל כל יום לפחות פעם אחת ואז רץ לפה לכתוב, אני עושה כל מה שאני צריך לעשות בלי חשק ובעצלות גדולה- ויש המון מה לעשות וכל דבר קטן שפעם הייתי עושה בקלות ובשמחה גורם לי לכעס ועיפות ובעסה רצינית. אני מרגיש שכל החיים שלי הם ספינה בלב ים באמצע הוריקן, כבר שנים זה ככה אבל לא תמיד שמתי לב להוריקן, אמנם התכנית לא גילתה לי שיש הוריקן אבל היא לא מפסיקה להזכיר לי אותו וזה לא כיף (אבל כנראה חיוני). אני מפחד מההוריקן, סובל ממנו ומרגיש שהוא מוביל אותי לאבדון אבל נראה לי שיש מים רגועים שאפשר לנווט אליהם ואני רק לא יודע איך לנווט. להסתתר בבטן האניה זה אבדון מוחלט אבל לפחות הוריקן אני לא מרגיש שם. בינתיים אני מעדיף את בטן האניה, אני יודע שיותר חכם לנסות לנווט למים שלווים אבל לא כיף שם בחוץ, בהוריקן.

תודה על ההבנה והתמיכה, תודה על שאתם כותבים את כל הסלט הספרותי הזה, אני מנסה לכתוב מה שיוצא בלי לחשוב ואז מתחיל לחשוב ולנסות לעשות רושם ואת מה שיוצא בסוף אתם מקבלים- מי שבוחר לקרוא בכל זאת- תודה.

תהיה חזק, ותתפלל לאלוקים שיכוון אותך אייך לנווט, ומה הפעולה הבאה,
אם מותר להוסיף מההיבט היהודי, התפילות האלו מגיעים ישירות לבורא עולם, בלי שום מקטרגים בדרך, כי אתה לא מבקש כסף או משהו גשמי שיש לך אינטרסים, אתה מבקש בקשה רוחני רק כדי להתקדם לעבודת השם, ולהיות מחובר אליו. (מקווה שאני מובן - כי אני מרגיש קצת מסובך, בלהעביר את המסר החזק הזה)

מובן ונכון מאד אבי. תודה.
היום אני בשטח ואני משתמש באינטרנט במשורה, ברוך ה' אין זמן לחשוב על שטויות ולהיגרר לנפילה. מקווה שזה לא יתפוצץ בפנים בסוף. רוצה להיות נקי היום.
תודה ויום טוב.

שבוע טוב לכולם, לצערי אני מאד עסוק בתקופה האחרונה וכשאני מצליח למצוא זמן פנויי אני מרוט עצבים ועייף כל כך שהדבר היחיד שבא לי זה מוצץ- מוצץ מתועב ומסואב שאני לא מצליח להגמל ממנו- לכן כבר כמה ימים שלא הצלחתי כמעט להכנס לפורום- לעלות לקבוצות טלפוניות ואפילו לענות לחברים (תודה גדולה למי שניסו ואני מקווה שלא ייאשתי אתכם- זה ממש חימם את ליבי ויותר קל לי מאשר להרים את השפורפרת בעצמי).

קצת דיווח- מאז הנפילה האחרונה הייתי בשטח עסוק בקשיים ובעבודה ושמח באי יכלתי להשתמש באינטרנט ובזה שסוף סוף אני עוסק בדברים שאני אוהב וטוב בהם (קודם לכן עסקנו במסדרים והכנות הרבה ארגונים ועבודה מעיקה עם החיילים- באמת שאין דבר מפיל מזה) וכך במשך יומיים הייתי עייף, רעב ומבסוט כי היה טעם למעשי, לצערי זה נקטע ביום שישי בצהריים כששמחתי מאד לשוב הבייתה אחרי עבודה מעייפת ולאחר קצת עזרה בבית ישבתי עייף ורצוץ לצפות בסרט (נקי אך- סרט) אולם האתר הקבוע שלי לא עבד- מתוסכל ועייף הלכתי לאכול אבל בגלל שהאוכל טרם היה מוכן הלכתי למקום אחר למצוא תעסוקה- זה לא נגמר טוב, נפלתי שוב- לאחר מכן הצלחתי לראות את הסרט והלכתי לנוח כשעתיים לפני כניסת שבת.

התעוררתי כמה דקות לפני שאבא היה אמור לחזור מבית הכנסת, הספקתי במהירות להתפלל ערבית שתיים ולהצטרף לארוחה. היה שמח יחסית שרתי דיברתי ונרדמתי על השולחן- ברכה חפוזה ושינה עד תשע וחצי בבוקר.

הגעתי לתפילה בערך במוסף ושוב 'הרבצתי תפילה מזורזת וחזרתי הבייתה מבועס מחוסר הרצינות שלי.

כל זה תיאור השתלשלות הימים האחרונים.

בצהרי שבת מצאתי ספר שרציתי לשתף גם עליו. הוא סיפר  על ילדים למשפחה בישוב (דמיוני)  בשומרון שאבדו את הוריהם ושתיים מאחיותיהן בפיגוע חדירה ליישוב ואת אופן התמודדותם עם היתמות והחוסר. הספר התמקד בבת הגדולה של המשפחה שנתלה על עצמה את גידול האחים הקטנים שלה- הוא מתאר בצורה מפורטת את הקשיים הנפשיים שהיא ואחיה עוברים ואת האופן שבו הם מתמודדים עם העניין.

הספור על השכול והאבדן הצליח לסחוט ממני כמויות אדירות של דמעות כפי שגרמו לי סיפורים כאלה ואחרים של שכול ששמעתי עליהם- לרוב בהקשר הפיגועים שהיו בשנים האחרונות. התיאור של הסערה הנפשית בה שרויה הגיבורה -גם הוא הסעיר אותי וגרם לי להזדהות עם אבדן הקרקע מתחת לרגליים ואי הבהירות לגבי הכיוון בחיים- אם כי זה קצת הכניס אותי לפרופורציות- מה הבעיות שלך ליד היתמות והסבל של גיבורי הספר שלך.

דבר אחרון שנורא משך אותי בספר הוא סיפור האהבה (אהבה- לא תאווה) בין גיבורת הספר לחברו של אחיה- סיפור שנגמר בחתונה מרגשת- פתאום הבנתי כמה הנושא הזה נושף בערפי ומתחיל להציק לי.- עזוב אותך תכניות וענינים- אדוני אתה צריך להקים בית- מה אתה עושה עם זה?

צל"ש למי שיצליח לקרוא עד הסוף-
שבןוע טוב ותודה!

מקווה לנסות יותר להתקשר אליך...




בפורום הייתי כותב משפט כזה על הספר הגדול והלבן...