לילה טוב. נמצא בבית בלילה של חופש. היה טוב בחתונה. מחר בבוקר חזרה לשגרה. אבל עוד מעט השגרה כולה עומדת להשתנות- מחכה לזה ומפחד מזה פחד מוות. מתפלל לה' שיעזור לי מחר להיות נקי ולהסתכל בצורה נכונה על החיים והאופן שבו ברצוני לחיותם  להתכונן למה שצריך להתכונן ולהפסיק לאכול את עצמי בהתלבטויות סרק.
לילה שקט ונקי.

אוהבים!!

נפלתי שוב. סתם כי היה משעמם...
עושה כלום וכועס כשמפריעים לי בזה.
רוצה להשתחרר מצה"ל ומפחד מהרגע שזה יקרה.
דוחה הכל לאחר כך ונלחץ מחובות שאני מגלה שלא ביצעתי.
יושב ורואה דברים שאני לא צריך לראות וחושב לעצמי- אחר כך נראה מה התעדכן בפורום שמור עיניך.
מבולבל, כבר אמרתי פעם?

אח יקר, אוהבים אותך, מבין ממש מה עובר עליך,
קח עצה- רק להיום, תדע מה גורם לך ללכת למקום הזה, הרי אתה לא רוצה אותו נכון?! סיימת?!
שב קח אוויר ותתחיל מחדש, ההתחלה קשה אבל בסוף משתלמת, תתחיל להתפלל, לתת לאלוקים מקום בחיים שלך, זה מדהים כמה שאנחנו צריכים אותו!!
אוהב אותך ומקווה לשמוע רק טוב.
אם תרצה אשמח להיות בקשר... שלח הודעה בפרטי.

תודה אחי היקר.
אני מתקשה מעט לענות על השאלה- זה די תלויי או שזה בא כי רע לי ואני רוצה לשם שינויי לעשות משהו שעושה לי 'כיף'.  לפעמים זה בא כי משעמם והתנאים מאפשרים את זה יותר מאשר דברים אחרים שביכלתי לעשות (זה קורה לעיתים קרובות כאשר יש לי משהו שכן בא לי לעשות וזה לא מתאפשר מסיבה זו אאו אחרת- לרוב מלווה בכעס על מישהו).  ולפעמים מראה/ דיבור כלשהו 'מדליק' אותי- וזהו אני יכול לשרוד קצת זמן אבל אחרי דליקה כזאת בהכרח (כמעט) שתבוא נפילה- גם אם זה ייקח לה זמן בסוף היא תגיע.

בכל מקרה עדכון קצר- מאז אתמול נקי וגם לא היה לי חשק גדול לפול מודה על זה לה'.
כעת בדרכי לשבת בישיבה-  מקווה שיצא מזה רק טוב.

שבוע הבא השבוע האחרון או אחד לפני האחרון שלי בשירות הצבאי הפעיל.
עומדת לפני כרגע בחירה לא פשוטה האם לסיים עם הצבא או להאריך מעט את השירות- מחד לא ממש טוב לי אני מוצא את עצמי בסיטואציות שאני לא אוהב ובחוסר חירות שמעיק לפעמים ומאידך אני חושש מהיציאה ל'חירות' באזרחות בלי תוכנית ברורה לעתיד- מה גם שבסוף אני כן אוהב את העבודה כחייל קרבי וחבל לי לוותר על זה סופית.
אמנם יש גם את העובדה שהצבא מקשה- עד לא מאפשר לי להגיע לקבוצות חיות וזה לדעתי מחסום אדיר והוא העיקרי שמפריע להחלמה שלי כולה.
תמיד התקשתי לקבל החלטות...
טוב נסחפתי. שבת שלום.

שבוע טוב.
מודה לה' על שבת נקיה ומעניינת בישיבה.
מחר חוזרים לצבא. לכמה זמן? תלוי בי, כנראה. כל השבת הרהרתי בנושא ולא הגעתי לפתרון מניח את הדעת.
מחד מרגיש בצבא מלא, מצליח, מועיל רצויי- ומצד שני לא כיף לי באמת מרגיש כבול למסגרת נוקשה וצריך חופש אמיתי- ומצד שלישי איזה מן חופש? בישיבה יש חופש? גם שם אני 'מחוייב' למסגרת מעט פחות נוקשה אבל לא פחות דורשת ושם גם לצערי הרב אני לא ממש מסוגל להרגיש את ההנאה והסיפוק שבעשיה חיובית חשובה- בין השאר כי אני לא עושה כל כך- קשה לי ללמוד. ואם אני אתחיל לעבןד? גם שם אין חופש- גם זו מסגרת מחייבת- אז אולי להמשיך בצבא? אבל.לא כיף לי וגם אני רוצה להתחיל עם קבוצות וכד' ואין ספק שכל שאר המסגרות מאפשרות את זה הרבה יותר מהצבא.
בקיצר רוצה לקבל את ההחלטה הכי נכונה בלי שום חסרונות ולא מוכן לקחת הימור...

בכל אופן, בינתיים לילה טוב.
מתפלל ליום נקי מחר. וגם שהלילה באמת יהיה נקי.

יושב באוטובוס מאזין למוזיקה נעימה וקורא את ההקפצות בשרשור 'מוקפצים בע"מ' forum.gye.org.il/index.php?topic=4549.0 (מומלץ בחום).
כאשר במקביל לפסטורליה הזאת יושבת לצידי חתיכת תאווה שעלתה אחרי לאוטובוס והתיישבה לידי והקפיצה לי את כל הפיוזים. (אין צורך לומר שאני חש שלא בנוח לקום בצורה שזה יגרום לה להרגיש שזה בגללה)
אני יושב וקורא וכותב ומשתדל שלא ללגום- אבל אני קצת חסר אונים (במובן האוניברסלי לא המותג-'חסר אונים') אין לי מושג האם מה שאני עושה זה התעלמות/ וויתור או דווקא שריר. ז"א אני מבטל את המחשבות שרצות ומתמקד בדברים אחרים- שזו בעצם מלחמה בתאווה שלמדתי שהיא לא טובה ומאידך- מה האלטרנטיבה? לתת למחשבות לרוץ כרצונן? לתת לעינים לפזול?
אשמח לקבל תשובה.

היא ירדה תודה לה' אבל השאלה נשארה אחריה וכמוה גם המראות שנצרבו במח והרצון להשתמש שגבר. מחכה לתשובותיכם מצילות החיים.
אוהב תודה.

תשובה שלמה היקר,
הרבה בלבול יש בדבריך, הרבה מטענים שאתה סוחב, אני קורא את דבריך ומרגיש כיצד אתה סוחב הרבה על הגב.
אחד הדברים שאני למדתי בתוכנית זה לשחרר, לתת לאלוקים להנחות אותי, שילווה אותי כי קשה לי.
קבלתי את החיים מחדש, השלמה גדולה יותר (איני מושלם בכלל אבל מרגיש התקדמות רבה)
שב, תנשום עמוק, תכתוב מה אתה מרגיש, מה אתה רוצה, לאן, מתי, למה, נקודות...
המחשבות שלך ממש מבולבלות.. (סתם שאלה, למה לא לטוס לחו''ל?!... אתה מסיים את הצבא ומשוחרר להיות אזרח או אתה בשל''ת אחר כך?...)
אני קורא ממך שאתה כובל את עצמך באזיקים...
צריך ללמוד לשחרר... אישית אני הרגשתי שהתוכנית נתנה לי את השחרור... ועדיין יש לי ללמוד עוד הרבה לשחרר
בהצלחה,
אוהבים!

אני לא טס לחול כי אני לא טס לחול לפחות בשלב הזה של החיים (אני מעדיף לא להצהיר הצהרות אידיאולוגיות ואז לשנות כיוון ולצאת דביל- כי אני מאד לא עיקבי בדעותי בתקופה האחרונה) חוץ מזה אני אכן לא משתחרר באופן סופי אלא רק משירות פעיל- חלק מהעניין שמעסיק אותי לאחרונה- איך להתמודד עם זה נכון כשעוד אין לי אפשרות להתחיל לעבוד וכד'.
אני מאד מסכים עם מה שאתה אומר על כבלים ועל הצורך בשחרור- רק שחוששני שאחד הדברים שאני מחפש כאן זה איך לשחרר.

אז מה היה לנו כאן?
לילה נקי ומפוקח
תפילת שחרית עייפה יותר ממה שזכור לי מאי פעם
שינה לא מספקת
פעילות מתוכננת שלא תיתן זמן למלא את החוסר
פלאפון שעובד על אינטרנט איטי ולכן הוא עדין מסוכן אבל פחות- אבן שואבת לא הגיונית.
רצון לתאווה שמכרסם בשקט מזה ימים מספר
בלבולים ולבטים לגבי העתיד המתקרב והולך.

זה פחות או יותר תוצאה של סיעור מוחות שעשיתי עם השאלה- מה משפיע על מצב הרוח שלך עכשיו? ואת זה ברצוני לשתף איתכם.
בנוסף ל'תלונות' והצהרת החוסר אונים (תמיד לא הסתדרתי עם הביטויי הזה ועכשיו יש לי הסכומה לזה) ראוי להודות לה' ששומר אותי נקי כבר למעלה משלושה ימים- ולזכור כמה לא מובן מאיליו זה.

רצון עז להשתמש בינתיים דוחה אותו ולא מממש אותו- לא יודע כמה זה יחזיק מעמד אני מרגיש שזה שוב מין מאבק שמלמדים פה להימנע ממנו אבל (וסליחה שאני כל הזמן חוזר על זה זה פשוט לא ברור לי וטרם נעניתי תשובה מספקת) טרם הצליחותי להבין איך לא נופלים בלי להלחם. (ואל תגידו לי להכנע כי את זה הבנתי אבל ההבנה שלי במושג להכנע זה כשיש גירויי לתאווה פשוט נכנסים לשירותים מוציאים את המכשיר ונהנים- עד ההתפקחות הכואבת)
מקווה לטוב- יכול להיות שאלך לישון עוד מעט- זה מאד מפתה ויכול להיות פתרון מקומי.
מקווה להשאר נקי עד שם.
לילה טוב.

אולי במקום להיכנע,
"תוותר"
אני מחפש איזה משפט לכתוב לך שעזר לי,
1. לא כל כך קשור לסיטואציותיה שלך, אני תקופה אחרונה מנסה לתרגל "שהשימוש היא לא אופציה בשבילי" שייתהפך העולם אני לא חייב להשתמש.
2. בקיצור לוותר, מתקשרים לחבר, ודוחים את התאווה למחר, היום אני מוותר,
תמשיך איתנו בדרך,
חושב עליך המון.

לי עוזר להבין שאני באמת לא יכול מול זה, ולא לנסות לחשוב שהפעם אצליח לעצור בשלב כזה או אחר.
זה סוג של כניעה, כי אני מבין שמלחמה היא חסרת סיכוי.
כשאני מבין את זה, זה מצב מאוד מפחיד, כי אני חשוף ופגיע לחיה רעה וטורפת ואין לי פתחי מנוסה.

מתוך כך, אני חייב לבקש עזרה. אבל מי יכול לעזור לי? פניתי לכל כך הרבה אנשים, ניסיתי המון בעצמי, וכלום, אבל כלום, לא עזר לאורך זמן!

מתוך התחושה הזו אני מרים ידיים ולא משתמש, עד כמה שזה נשמע פרדוקסלי.

משלב מאוחר יותר, אני משתף בכך את ה' ומרגיש (קצת) שהוא מקור הכח שלי לוותר. הוא המושיע אותי מציפורני התאווה האכזרית. מתוך כך אני גם פונה אליו לעזרה בזמנים כאלה.

עוזר לי גם לבקש מה' שיעזור לי, בפני חבר. החבר מצטרף לתפילה שלי (אפילו ברצונו ומחשבתו) וכך הפנייה שלנו לאלקים חזקה ומפורשת יותר.

תודה רבה אבי וטהרני על עזרתכם ולכל מי שתומך ודואג לי באופן כללי ובעיקר בתקופה האחרונה.
אנסה לכתוב מה הבנתי מדבריכם ומתגובות שקיבלתי באופן כללי לשאלתי- 'איך נכנעים?' ואשמח אם תעירו לי באם הבנתי לא נכון משהו או שהחסרתי משהו.
בעצם עיקר עניין הכניעה והוויתור זה ההבנה שאין ביכלתי להתמודד לבד ובאופן מעשי הוא מתבטא על ידי התרחקות מסיכונים- בגלל שאני לא יכול להחשף אליהם ולהשאר נקי- ובקשת העזרה על ידי תפילה ושיחה עם חברים. (וכמובן לטווח הארוך טיפול בפגמי האופי והרצון לברוח על ידי שיטת 12 הצעדים).
פספסתי משהו? אני מוכרח לומר שאם לא זה קצת 'מאכזב' ציפיתי לפתרון יותר 'קסום', פחות משהו שכבר השתדלתי לעשות בעבר. אמנם זה ברור שאין אבקת קסם שלוקחת את התאווה אבל תמיד בעסה להתעורר מחלום מתוק...

הפעם אני הולך לישון באמת- קודם מצאתי את עצמי מבזבז שעתיים יקרות של שינה נחוצה נואשות על צפיה בסרט- היה נחמד אבל לא באמת הייתי זקוק לדרך להעביר את הזמן הזה אני מאד צריך את השינה הזאת- אבל לפחות לא הגעתי משם עוד הלאה לתאווה ממש.
תודה אבא
לילה טוב.