תחפש פוסט שנקרא יתדות, הוא יכול להאיר לך כמה דברים (לדעתי תמצא אותו ב"כלים להחלמה"
אוהבים, אתה בדרך הנכונה, תשאל שאלות תקרא ולאט לאט תלמד לשחרר, להיכנע, לוותר, ולעשות את התוכנית כי זה מה שהיא מלמדת אותנו-
איפה אלוקים נמצא היום בחיים שלי! ברגע שאני יודע את התשובה ומבין היכן הוא צריך להיות כבר עשיתי חצי עבודה, מה שנשאר זה לגרום לו להיות יותר קרוב אלי-
את הכלים לכך אני קיבלתי בתוכנית.
בהצלחה!

תודה רבה אחינו היקר מקווה שאצליח להוציא משם משהו מועיל- כרגע אני לא כשיר לקרוא טקסט כלשהו- עייף מדי.

מודה לה' יתברך על חמשה ימים (+) נקיים שזכיתי לקבל ממנו כמתנה אף על פי שלא התאמצתי לקבל אותם וכן זכיתי בימים אלה לחוות התקרבות לתכנית ולחברים ולהתחיל לפעול פעולות של התכנית( מעט מזעיר- אבל יותר מכלום ושוב בלי התעוררות מצדי אלא בהתערותא דלעילא) כגון כתיבה ותפילה ואפילו שיחה אחת שלא יזמתי אבל קיבלתי וגם זה משהו.
אמנם לצערי עלי לדווח על נפילה אתמול בלילה וגם הבוקר. כואב, צפויי אבל לא שובר- ידעתי שזה עלול לבוא ואני מתפלל שלא לסגת מההתקדמות (המיקרוסקופית) של השבוע האחרון.
מקווה לטוב
כעת עלי לישון ומיד.
לילה טוב.

ערב טוב!
לצערי הבוקר נפלתי שוב. עדיין מתפלל פה ושם. עדין הרבה בפורום. היום שוב עניתי לחבר שהתקשר אלי, לשמחתי- אני עצמי לא ממש מתקשר ('נו זה אזור בלי קליטה לא נעים לדבר ככה כשהפלאפון נכבה כל הזמן חוץ מזה מה אני אגיד לו כבר הוא בטח יודע הכל מהפורום וגם אם לא אין לי מה להגיד...').

מבחינת העייפות התאוששתי קצת ישנתי לילה במיטה ורוב היום לא עשיתי משהו מיוחד אבל כשיש משהו מרגיז לעשות (וכאלה יש הרבה) או כשאין בכלל  משהו מרגש לעשות- אז כמו שכולנו מכירים- יש פיתרון...

היום התברר לי בצורה כמעט סופית (תמיד יש אופציה לשינויים) שאני כנראה נשאר בצבא עוד ארבעה חודשים ועובר למסלול שאותו ביקשתי- שזה דבר טוב כי יש לי חשש לא קטן מהיציאה מהמסגרת הצבאית על הריק שמחכה לי באזרחות. מצד שני זה אומר עוד ארבעה חודשים שאני משועבד למערכת הצבאית  שזה דבר שאף פעם לא הייתי מבסוט ממנו יותר מידי. חוץ מזה שזה אומר שיש עוד ארבעה חודשים שלמים עד שאוכל ללהגיע לקבוצות חיות- אני לא באמת מסוגל להרשות לעצמי עיכוב גדול כל כך עם כל התכנית, החיים ממשיכים.

דבר אחרון- ייתכן שאצליח לצאת בשבוע הבא ביום שני או שלישי ואני מקווה שאצליח לנצל את זה לטובת ביקור באחת הקבוצות. אמנם זה יהיה קצת חד פעמי אבל אני מקווה שזה ישתלם.
אשתדל לעדכן.
ערב טוב.

שבוע טוב!
ביום שישי ישבתי לכתיבה ארוכה שעוד יש לי הרבה מה להוסיף- מוקווה שלא אתעצל. התפללתי עשיתי פעילויות חיוביות וקראתי קצת בסיפרות- באופן טבעי התחושה היתה חיובית והיא הוטבה והלכה עם השבת והאווירה הנחמד  בבסיס בנוסף ללימוד והשקעה.
במהלך השבת מישהו אמר משהו תמים שאיכשהו הזכיר לי סצנה שראיתי פעם- אתם יודעים איפה... (יש לציין שמה שהוא אמר בכלל לא התייחס לתאווה אולי אפילו זה היה תוך כדי לימוד) בכל אופן הסצנה החלה לרדוף אותי ואני ברחתי וברחתי.
מוצ"ש- משימה משעממת שעיקרה לשבת עם רכב במקום מסויים ככח גיבויי- אין מה לעשות, בכלל. הבאתי מחברת ועט להמשיך בכתיבה- אבל לא היתה לי 'מוזה' וגם לא תנאים לכתיבה- כפי שחששתי לכן הבאתי גם פלאפון שמתי מוזיקה וקראתי עוד קצת בספרות (הייתי מעדיף להיות בפורום אבל לא היתה לי קליטה) בסוף התחלתי להשתעמם וההרהורים מהצהרים קפצו שוב- מכשירים את הקרקע לפנטזיה רצינית... ניסיתי להתפלל אבל לא הצלחתי- היו אנשים מסביב וחוץ מזה התחלתי לרצות את זה אז התפילות ברחו להן... ניסיתי להלחם וכמובן נוצחתי ואז קרסו כל ההגנות שלי ופשוט התיישבתי והעברתי את החצי שעה האחרונה במחשבות כאלה שבהתחשב בכח הדמיון החזק שלי היה זה כמעט כמו לצפות בסרט...

הגעתי לבסיס בידיעה ברורה מה הולך לקרות וזה אכן קרה.

הולך לישון עכשיו לאחר נפילה ומתפלל ליום טוב  מחר...

אוהבים אותך! תמשיך לשתף ההחלמה כבר נכנסת בדלת.
רואים את זה!

נפלתי שוב היום בצהרים, הזמן היה קצר בעל הבית דחק ואני בשלי- פועל עצל שרק דבר אחד גורם לו להיות נמרץ פתאום...
מתפלל לכוחות לצאת מזה ולהכנס להחלמה.
אוהב אתכם על ליווייכם אותי בדרכי.
לילה טוב ונקי לכולם.

כמה תלאות...
לילה נקי
והצלחה בהמשך

הלב מתפוצץ מצער. העיניים מתמלאות דמעות, הבטן גועשת: נקמה!
והגוף עייף רוצה ללכת למקום אחר שקט, רגוע, בלי כאב ובלבול, בלי כעס על אזלת יד של אנשים מסויימים ועל אכזריות עמלקית של אחרים, בלי אף אחד מסביב שיפריע.
יום רע!
קודם התברר לי שספק גדול אם אזכה לצאת לחתונה של בן דודי שעלה ארצה לבד והיה לנו כאח, וכמעט בודאות שלא אצליח לעשות עמו את שבת השבע ברכות ולפגוש את משפחתו שאני לא פוגש תדיר.
אחר כך התברר שיש לנו כל מיני משימות מהסוג שאני לא טוב בו- לימים הקרובים.
ואז שטפו אותנו הבשורות המרות שלא השאירו עין יבשה ונפש נינוחה בשום מקום שאליו הגיעו.
אין לי כח לתכנית ואפילו לא לשימוש אני רק רוצה ריק, צלצול חזק באזנים ועיניים עצומות, בלי זמן שדוחק ובלי מרחב שמעיק.
במקום זה אני יוצא לאן שהוא- הרע במיעוטו ואולי נזכה לאיזו שהי נקמה פורתא (ממש שאיפה מחלימה...)
לילה טוב (לכם)
אולי מחר ירגע קצת משהו.

אוהבים אותך

ה' יקום דמם.

נשמח אם תהיה שליח טוב...

לילה טוב גם לי.
עדין נקי, קצת יותר רגוע, יוצא היום אולי אזכה להגיע לקבוצה בערב. למרות שאני מעט מתלבט- זה יהיה חד פעמי ואני תוהה אם זה שווה. (להיות חופשי מספיק מהצבא בשביל להגיע לקבוצות קבוע ייקח לי עוד כארבעה חודשים).
הושיעה תודה על הברכה- יש לציין שכנראה יש משהו לא נכון בשאיפה הזאת (אין הכוונה לאיחול/ ברכה שנתת לחבר אלא סתם מחשבות שעלו לי בעקבות הרצון הזה שמתעורר לו בלב) להיות השליח הנאמן השאיפה היא שה' ייקום נקמת דם עבדיו השפוך- ודאי צריכה להיות מוכנות להיות שליח אבל שאיפה להיות השליח זה קצת נסיון לקחת את זה לעצמי ולא לתת לה' לנהל את המהלך- מין כוחי ועוצם ידי.

בשורות טובות.
ישועות ונקמות.
בעזרת ה' ובהשתדלותנו.

אני חושב שלא משנה החד פעמיות כל מפגש זה זהב!
כל דבר שיכול לתת החלמה, לך אל תהסס!
אני מכיר את הדחייה הזאת של עוד כך וכך זמן... עצור! עכשיו תעשה מה שאתה יכול!
המלצה שלי!
אוהבים!

תודה אחינו.
קצת על הימים האחרונים:
בסוף לא יצאתי ביום ג' כי יצאתי לחתונה- אין ספק שזה משמח אבל חבל שפספסתי את הקבוצה (ובהתייחסות לדבריך אח, ודאי שאתה צודק זה היה סתם תירוץ לעצמי- באופן כללי אני צריך קצת לצאת מזה- אני יותר מדי מסתתר מהחיים והעולם בתירוץ שאני בצבא- אבל גם הצבא הוא חלק מהחיים... צריך עוד לחשוב על זה קצת.

ביום רביעי נתקלתי קשות עם כמה חיילים, טיפלתי בעסק כמיטב יכלתי והעלתי כלפי מעלה את הדרישה לטיפול רציני יותר- לדעתי זה לא נעשה כראויי ואני מרגיש שהפסדנו במערכה הזאת קצת.
בכללי זה היה יום לא פשוט כי נשארתי לבד עם החיילים שנענשו להשאר (אמנם אני לא נענשתי אבל הם...) וזה היה מאד קשה לי כאדם שמתקשה מאד  להיות סמכותי ולקבל החלטות.

בלילה יצאנו לפעילות מיוחדת עם הרבה חששות וציפיות אבל גם זה נגמר בסוף בצורה מוצלחת ושקטה שהביאה סיפוק קל אבל לא מספיק בשביל לספק את היצרים האפלים יותר שלנו.

הבוקר אור ואני התחלתי להתארגן ליציאה. בסוף יצאתי בצהרים המוקדמות- למרות שניתן היה להוציא אותי קודם.- משהו בזה היה מעט מתסכל.

יצאתי לחתונה לשמחתי, עם חשש גדול ש-שינויי האווירה/ הנסיעה/ ההגעה הביתה/ ההתרגשות למפגש עם המשפחה שמביאה מפח נפש כשהמפגש עובר אחרי דקה וחצי בבית וכל אחד חוזר לעיסוקיו ואני נותר בודד/ משהו אחר (שטרם זיהיתי) שגורם לי תמיד ליפול כשאני מגיע הביתה (לא, לא האינטרנט- דווקא בבית הוא חסום לא רע אפשר לראות סרטים- אבל לא את כל הסרטים)- יפעל את פעולתו ויגרום לי ליפול- וזה אכן קרה. נפלתי אתמול בצהריים במקלחת לפני החתונה (אולי הטריגר הוא סתם מקלחת בלי לחץ זמן ועוד אנשים שאתה מתפדח מהם...)...

הבוקר קמתי בנחת, התפללתי התארגנתי ויצאתי בלי למהר ובלי לקחת טווחי ביטחון כדי להספיק את האוטובוס של שתים עשרה חזרה לבסיס.
בעודי עומד בתחנה ומבין שהאוטובוס מאחר - מה שייגרום לתגובת שרשרת של פספוסי אוטובוסים שעלולים להבייא אותי לאיחור של שעתיים בקירוב לבסיס- אני מקבל טלפון מהמ"מ שלי (מפקד המחלקה- המפקד שמעלי) שהוא בעצם גם חבר, והוא שואל אותי למה לא הגעתי עדין- הרי קבענו שאגיע בתשע (!) פתאום הבנתי שההודעה שהוא שלח אתמול היתה רצינית ולא בדיחה - הוא באמת רצה שאגיע בתשע ולא בשתים עשרה למרות שמעיקר הדין 'מגיע לי' שתים עשרה כי זו יציאה של 24 שעות- הסברתי לו את המצב והוספתי התנצלות והוא הבין אותי וביקש שאזדרז. כאן כבר ממש התחלתי לאכול את עצמי מבפנים והרגשתי רע על האיחור (הנוסף) שאני מתכנן להמשך...

בסוף התקשרתי להודיע שאגיע רק בשלוש וזה התקבל בנינוחות ואפילו בחיוך קל (לא סתם אנחנו גם חברים) ואפילו אם יבוא עונש (שקצת מגיע לי) אני לא ארגיש רע עם זה.

זהו כרגע אני בבסיס כותב קצת (אחרי שלפני שבוע כתבתי ונהנתי ו- הפסקתי לשבוע) אחרי שעליתי לקבוצה (כהרגליבהאזנה בלבד- 'מה אני לא יכול לדבר בקבוצה בתוך אוטובוס') טלפונית.
מתפלל לה' על שבת קדושה ונקיה.
סליחה על האריכות הייתי זקוק לפרוק את הסיפור של האיחור.
כל הכבוד למי שקרא הכל אבל אסלח גם למי שלא.
שבת שלום.

קראתי עכשיו את המסר היומי שהחבר היקר 'הושיעה נא' דואג להביא מדי יום ביומו במדור 'ציטוטים קישורים ו- עוד משהו' מהמדור 'רק להיום' באתר הבית של na התכנית למתמודדים להתמכרות לסמים. פתאום עלה לי משהו, החלטתי לכתוב ורגע לפני ששלחתי- הבנתי שזה לא קשור לשם. אז בבקשה:


תודה הושיעה.
האמת היא שלפעמים אני מקנא  באלכוהוליסטים או במכורים לסמים...
אצלם הבעיה מוכרת לסביבתם וגם נחשבת לבעיה נורמאטיווית שאנשים אמנם עשויים לזלזל  בהם או להאשים אותם בבעיה אבל זו תופעה מוכרת.

התחושה שלי (שכנראה נובעת מכך שאני עדיין לא מבין או יותר לא מוכן לקבל את ההבדל בין חוטא לחולה) היא שאני לוקה בבעיה דוחה ומרטיעה, בעיה שאנשים רואים בה סטיה (ובמידה רבה גם אני) בעיה שאף אחד שאני מכיר מחיי ה'אמיתיים' לא יודע עליה, ומי שידע- יברח... בעיה שאי אפשר (נראה לי) פשוט להשאיר מאחור ולהגיד- 'הייתי פעם סקסוהליסט- מאונן בכפיה, צופה בפורנו, מציץ בתאווה על כל נקבה ברחוב... אבל היום הכל בסדר- אז מה את אומרת נתחתן?'...  בעיה שגם לי נראית בעיקר כהרגל רע שלא בריא לנפש- ולא סכנה מידית לחיים שלי- כמו סמים אלכהול ואפילו עישון. זהו קצת תחושות בטן שעולות לי בכל פעם שאני קורא את המסרים המחלימים האלה- פתאום קופצת לי לראש הקנאה במכורים 'בני המזל' הללו.

שבת שלום.

אוהבים אותך

שבת נקיה ומעניינת (המון פעילות כמעט בלי רגע לנוח- אפילו תפילה היתה מוזרה כזאת- מין מנחה+ מוסף+ קריאת התורה בהפוגה הקצרה של הצהריים) היום התחיל בשעות של שינה ואח"כ נפלה עלי איזו אחריות שדרשה שחרור. ואז היה לי זמן ... אז השתחררתי.

נפילה... שוב כביכול בלי סיבה מותירה אותי מבועס וריק. כמה שעות שהוצאתי על חברי פרץ של עצבות ועשיתי פיל מכל זבוב עד שחברי  שקלטו את חוסר הנעימות שלי החליטו להרגיע אותי הכניסו אותי לפרופורציה כזו או אחרת ופתרו לי את הבעיות שצצו (אלה שיכלו לראות- אמנם לא את הבעיה העיקרי
אבל היה בזה הרבה עידוד).

עכשיו הולך לישון מתוך הבנה שהרוגע שציפיתי אליו מחר עתיד להפגע מסיבות כאלה ואחרות- קצת מודאג ומבועס מזה.


אני רוצה לכתוב שאני מתפלל שמחר יהיה יום נקי אבל נמאס לי לשקר. אני רוצה שכל הימים יהיו נקיים.  אין לי כח באמת לוותר על משהו ואני גם לא מצליח להביא את עצמי לעשות משהו- אפילו תפילה או כתיבה של שלוש דקות ביום- בצורה עקבית. אני באמת לא יודע אם זה בשבילי. חוץ מזה אני לא מרגיש מכור- נראה לי שאני סתם עצלן בלי כח רצון ואם הייתי מנסה להפסיק באמת הייתי מצליח- אז אולי התכנית לא בשבילי- או שאולי הביטויי מכור מבטא פן מסויים של כח הרצון....

אני לא יודע למה אני כותב את זה- או שזו הצטדקות על העוד נפילה, או שזה מין הרגעה לעצמי מול האמת  הכואבת, או שזה באמת בא כי ההתלבטות הזאת מציקה לי עכשיו...
לא יודע, סלחו לי.
לילה טוב.