אני חושב שלפחות בתחילת הדרך אתה ממש צודק.
ובהתבססות ההחלמה, כמו שאלכוהוליסטים מסוימים יכול להחזיק בביתם משקאות ולמזוג מהם לאורחיהם מבלי ללגום,
גם סקסוהוליסטים מסוימים יוכלו להחזיק אייפון מבלי "ללגום".

באופן אישי, כאחד שנמצא בתחילת ההחלמה (מקווה שזה לא רק עוד איזה "שריר"),
נראה לי שזה שיש לי כרגע בבית אינטרנט "רימון", זה מצוין.
בעבר, נפלתי הרבה גם עם "רימון" וגם כשלא היה לי אינטרנט בכלל,
אבל בהצטרפות לתהליך הכללי של ההחלמה כרגע זה טוב שיש לי את חגורת הבטיחות הזה.
כמו שטוב גם שבדרך כלל אני לא נאלץ להסתובב ברחובות עם פריצות קשה, כחלק מאורח החיים שלי כרגע.

חסדי ה' נקי מאז יום שישי בבוקר. לא יצא לי לעשות שום פעולה שהיא אבל איכשהו האוירה והפעילות (והסרטים ה'תמימים' שיש לי בפלאפון- ומעבירים לי את הזמן הפנוי המועט) סביב המבצע (שבפועל אני רחוק ממקום ההתרחשות שלו אבל לבי שם עם אחי) מנעו ממני את האוננות והפורנו מאז בוקרו של יום השישי.

בימים האחרונים אני קצת נסער מההתפתחויות בעזה וגם מזה שאני לא שם. מתפלל לשלום כוחותינו. ומתפלל לשפיות ונקיות.

מתפללים גם אנחנו,
חצי מהכולל שלי במילואים,
החבר הכי טוב שלי עמוק בעזה,
ואני משתגע...
תכלס' גם אני הייתי נופל המון גם עם רימון,
וגם בלי אינטרנט,
אבל העניין שכל העניין בסמרטפון זה השימוש באינטרנט שבו,
וזה שימוש שבעיקרו הוא אישי,
לכן יש לי איתו בעיה,
אבל בכללי גם לי ברור שלא רק בזה תלויה ההחלמה,
זה עוזר בעיקר בגלל שאם אתה מגדיר
שאתה עושה הכל כדי לצאת מהמצב המעוך שלך
אז אחת התוצאות הישירות של זה - זה הויתור על האינטרנט זמין והמהיר...

לא נקי.
אוננתי היום וצפיתי בפורנו- אמנם זה היה קצר ומהיר ולא חיפוש כפייתי וארוך של ריגוש- אבל זו הייתה נפילה.

אני מרגיש שאני קצת בורח מהקב"ה בתקופה האחרונה. מרשה לעצמי הכל (במגבלות של הדברים שאני לא מסוגל לעשות והדברים שאחרים שמים לב אליהם) גם דברים שפעם לא שקלתי בכלל- נהיים פתאום אופציה הגיונית (לדוגמא הלילה לישון בחמש בעקבות צפיה בסרטים ואז לקום בעשר להתפלל- לחלקכם זה ישמע סביר אבל אני פעם הייתי מרגיש רע אם הייתי מגיע לשעה שמונה לפני תפילת שחרית וגם בצבא זה לא עבר לי למרות האילוצים רק נדחה לשעה תשע- באונס חמור.).
בקיצור אני כאילו כרגע בבירור וחוסר אמון- מעדיף לא לשבור את כל הכלים- אבל חלק נשברים... וזה כואב. למרות שלפעמים כן פורצת תפילה מעומק הלב- ישנה הציניות שמתלבטת אם זה בכלל נשמע אי שם.
בקיצור אני רוצה מאד לאבא אבל לא מספיק מרגיש אותו- ומאידך איבדתי קצת את התמימות הילדותית שהוא פשוט שם וזהו.
חוץ מזה ישנם גם הבלבולים סביב התפקיד בצבא שאני מאד נמשך אליו ורוצה להתקדם בו ומרגיש טוב איתו- אבל ברמה הפרקטית אני מרגיש רע כל הזמן בתכל'ס ומשתוקק לעזוב- אבל גם מאד מפחד להפרד סופית מחלום הילדות...

טוב בקיצור כתבתי שוב את כל מה שכתבתי מזוויות כאלה ואחרות בשבועות האחרונים- אבל אולי זה כן האיר לי איזו זווית חשובה חדשה...

לילה טוב, שקט ורגוע לכולם.

אוננתי הערב לאחר הפסקה ארוכה (בשבילי) שארכה כמעט חמשה ימים (מאז יום שלישי בבוקר). יש לציין שלא צפיתי בפורנו ואפילו לא דמיינתי כלום. פשוט נכנסתי לשירותים לחמש דקות לפני מנחה של שבת בהרגשת צורך ובתוך שתי דקות... זה נמוג והיה מאחורי. כך שאיכשהו אני לא נקי אבל כביכול לא משומש- מוזר.

אני חייב עכשיו לשלוח את הפוסט הזה לפני שיימאס לי ממנו כמו אלה שכתבתי ביום חמישי ושישי. רק אוסיף שאני מאד מבולבל ומחפש להטביע את יגוני (איזה יגון? על מה לעזאזל?) במשהו 'כיף' שמבחינתי מתבטא לרוב בצריכה כפייתית של סרטים, חדשות, (ספרים- היום פחות), ובשעות קשות- פורנו. כך שגם כאשר אינני מאונן בפועל אני צורך נלהב של כל מיני דברים אחרים (כמו האתר הזה שעכשיו אני נמצא בו בשביל להעביר את המוצ"ש שאותו תכננתי לבלות כהרגלי על המחשב בצפיה בסרט זה או אחר ולבסוף הוא 'נלקח' ממני על ידי הורי שבתמימותם חושבים שאם ימנעו ממני לשבת לנצח מול המחשב זה יעשה לי טוב ולא מדמינים שהפיתרון שלי לזה במוקדם או במאוחר יהיה כנראה נסיגה למבצר המוגן שלי (השירותים) עם 'ספל משקה' להתנחם בו על הבילויי האבוד).
בקיצור שבוע טוב ומוצלח לכוחותינו- במלחמות שאני מבין בהם ושבהן מתר- וצריך להלחם- אם  רוצים לנצח...

הנפילה אחרונה היה אצלי אותו דבר, כמה דק' לפני שבת, נפלתי והרגשתי לא משומש,
בגלל זה אני אומר לחברים השימוש הראשון זה רק איפוס מבחינת הנקיון אבל הראש עוד לא משומש,
הנפילה השניה הינו המחלה בעצמה, שמביא לנו (לי) כל החושך ובילבול,

מתפלל בשבילי ובשבילך ליום נקי ומפוכח

אמן.
תודה.
האמת שהדברים שלך מזכירים לי את מה שאמרת לי פעם... פשוט להתפלל, קצת לא יותר אם זה קשה- צריך לחזור לזה. פעם אחרונה שהתפללתי (לא מלמול טקסט, תפילה) היה לפני שבועיים בליל שבת בכותל. היה עצמתי בצורה בלתי נתפסת. צריך לעשות את זה שוב...
סתם הגיגים.

לילה טוב.

עוד נפילה היום. אמיתית. לפי הכללים. לא התפללתי בסוף הייתי יותר עסוק בלראות סרטים. מאכזב. מחר חוזרים לבסיס- על הטוב ועל הרע...
נקווה שלטוב.

חודש מנחם אב טוב- שיהפך מששןן לשמחה ומהפוגה לנצחון!

נפילות היום ואתמול בשטחים פתוחים- לא מעט נפגעים ונזק...

מסתובב כבר יומיים עם מצברוח רע שמתפתח והולך עם כל מציאות שדורשת ממני לקוום מהמיטה ועם החלטה נחושה (ולא לחלוטין מודעת) שלא לתת לשום דבר להרוס לי את המצברוח המגעיל הזה...

לילה טוב.

דווקא היה לי הרבה זמן פנוי היום אבל ב"ה זה לא נגמר באוננות ואפילו לא בשימוש במחשבה או בראיה וכד'. ניצלתי את הזמן לשינה ולדברים שהייתי צריך לעשות (מה שמשאיר אותי על הרגליים למרות שבלילות- הקודם והנוכחי לא ממש יצא לישון). זה לא היה מודע ולא היה כלכך יצר אבל עדיין- יום נקי זה יום נקי.

מצד שני אני מעורער. לא ממש יודע מה רוצה מעצמי. לפעמים נופלת עלי עצבות כבדה ועייפות ואין לי שום חשק לכלום. אני לא מתנהג יפה לחברים ומשפחה. אני לא מצליח לעשות את החובות שלי למרות ההבנה שזו חובה. אני מוצא את עצמי מחפש בנרות משהו לחיות ממנו- איזה סרט או משהו או חדשות מענינות וכד'.

בנוסף אני לא יציב ביחס לבסיס הכי פשוט של חובתי כיהודי. אני מוצא את עצמי נופל בדברים שלא הייתי מסוגל להתקרב אליהם פעם ומאידך אחר כך נתקף בגעגועים גדולים וצער על מעשי.

לילה טוב.

אני תוהה אם זה בכלל נכון לכתוב דברי יאוש ושבר. אולי זה פוגע באחרים. אולי גם בעצמי. אבל אולי זה דווקא עוזר לי לפרוק...
בינתיים התחושה שלי היא שתועלת אין בזה- בפועל. אני נופל ונופל והשפיות שלי מדרדרת מיום ליום- עם נפילה או בלי.
ומאידך במה שכן יש תועלת - כנראה- כלומר שיחה עם חברים וקבוצות וספונסר וכד'- אין לי אפשרות/ רצון לעשות.

בכל מקרה בינתיים אני מפסיק לכתוב כאן (לפחות עד הפעם הבאה שאני אפול ואני אכנס כדי להפחית ייסורי מצפון) נראה לי שיש בזה יותר נזק מתועלת. וחוץ מזה אף אחד לא קורא את זה...

אגב הייתי נקי (בפועל) עד אתמול בערב מאז יום חמישי- וזה יפה אבל לא באמת מזיז לי. כמעט לא מפריע לי כבר לאונן. יותר מפריע לחיות בשאר הזמן. אוננות זה לפחות כיף. (אולי מישהו יגיד לי שזה נשמע מחלים- כאילו אני מבין  שזה לא הבעיה אלא הפתרון- אבל סילחו לי- אני מרגיש חולה נפש- לא מחלים)

יוןם טוב ככל האפשר למי שאפשר.

למה אף אחד לא קורא? אני קורא.
אתה הולך לקבוצות? יש לך ספונסר?

אני דווקא מאלה שקוראים.
למרות שאני לא מגיב, אני בדרך כלל לא מרגיש במקום שאני מסוגל לחזק מישהו.
תמשיך לכתוב.

ציטוט,
ומאידך במה שכן יש תועלת - כנראה- כלומר שיחה עם חברים וקבוצות וספונסר וכד'- אין לי אפשרות/ רצון לעשות.

זו שאלה חשובה מאוד.
אפשרות או רצון?

אתה לא חייב לענות לי. אבל תעשה לעצמך חסד אם תענה לעצמך בכנות.

אוהב
הושיעה

לשאלתך הושיעה-
מסתבר שלא רוצה... או יותר נכון- מתעצל/ חושש/ מתבייש וכד'- מאד רוצה אבל לא מוכן להשקיע/ ל הקריב בשביל זה...

מאז ההודעה הקודמת עבר עלי שבוע ארוך שבו השתנה מצב הרוח שלי מקצה לקצה כמו כיוון הרוח בלב סופת טורנדו.

היו ימים שבהם הייתי מרוצה ממה שעשיתי/ עשינו וזה גרם לי לשמחה ורצון להתחזק ולגדול עוד ועוד. והיו ימים שבהם חשתי שטוב מותי מחיי וניסיתי לברוח מהם ככל האפשר. כולם יודעים מה היתה השיטה הרווחת.
לפעמים השינויים היו אפילו באותו יום- שעה שמח ושעה אומלל. ואז שוב שמח ושוב...

ביום רביעי בערב הודיעו לנו שיש בבוקר מסדר של מפקד הגדוד לפני היציאה הביתה ולכן על המפקדים להכין את חייליהם למסדר בבוקר ולמסדר המקדים שיערך בערב על ידי מפקד המחלקה. אני שהייתי מאד עייף ניסיתי לזרז את העניינים כדי שהדברים יקרו מהר ונלך לישון- הבעיה היא שלמרות היותי מפקד ובעל נסיון יש לי קושי מאד גדול עם הנושא הזה של הטיפול בציוד. בנוסף לא ממש ידעתי מה עלי לעשות ומאד התקשיתי לגרום לחיילים שלי לעשות את המצופה מהם. בסוף לאחר שאחד החיילים החליט שהוא לא מגיע לעזור בגלל שהודעתי לו בצהריים שהוא עומד להיענש על משהו שעשה (אף על פי שממש באתי לקראתו הוא ראה את זה בעין לא יפה והגיב בכפיות טובה)- אני נשברתי סופית וכל המטען של השבועות(/ חודשים/ אולי שנים) האחרונים  התפרץ ושיתק אותי- עליתי לחדר ובכיתי במיטה עד שנרדמתי. לא הסכמתי לקום למסדר מאוחר יותר וישנתי עד הבוקר.

מתוך כל הסיפור הזה יצאתי מבולבל ומלא רגשות אשמה. גם כלפי החיילים שלי שצריכים לדעת שהמפקד שלהם שמוביל אותם למשימות ובתיאוריה גם לקרב, ואפילו אחראי על המשמעת שלהם ומעניש אותם על סעיה מהפקודות- מתפרק וזורק הכל כשקשה לו (אני לא יודע כמה מזה הם יודעים אבל הם בטוח הבינו שמשהו ממש לא בסדר). אני מרגיש ממש לא בסדר כלפי מפקד המחלקה וחברי המפקדים האחרים במחלקה שבעצם זרקתי עליהם ולא התייחסתי אליהם יפה- זה לא מגיע להם הם חברים טובים ועובדים יותר קשה ממני.

זהו המקרה הזה כואב לי וכואב לי לא פחות שמחר כשאחזור לצבא אני לא חוזר נקי או חדש יותר. אני חוזר עם כל התסביך הזה שפיתחתי בשבועות האחרונים ושרק גדל ביום רביעי האחרון.

דבר אחרון- אני לא באמת לא הייתי פה בשבוע האחרון. נכנסתי כל דקה שניה לבדוק מה כותבים פה- כמו ילד שצועק שהוא בורח מהבית ואז יושב מחוץ לדלת ומחכה שיבואו לחפש אותו וישאלו מה קרה.

אני כותב פה כי אין מישהו (כמעט) שאני יכול להסביר לו מה עובר עלי באמת- מצד שני גם מסך מחשב לבן זה לא מי יודע מה בתור בן שיח קשוב... אבל יותר טוב מכלום.

שבוע טוב.
ולילה טוב.