מסכים עם ההגדרה שלך לגבי השרשור שלך!...

באמת צ"ע.
מהתכנית אני קצת מבין שמי שלא אומר ועושה לא יכול כל כך באמת לעזור... :-\
טוב, אז אולי אני עושה קצת, ויכול לעזור קצת...  :D ;D

רציתי להגיד שבשבילי זה היה די עינוי להיות פה בפורום להפנים שיש לי מחלה, שאני מכור, להבין שיש איזשהו פיתרון ובפועל להמשיך ליפול תוך כדי מודעות לנזקים שזה גורם לי בתור מכור, מתישהו ה' החליט ונכנסתי לתוכנית באמת קבוצות צעדים וכו'.
ממליץ בחום למי שחדש פה ומזדהה עם הבעיה לעבור מהר לשלב הפיתרון ולא להיתקע יותר מידי זמן רק בפורום.

יש שתי סיבות לתת לבן אדם תעודת הצטיינות. או בשביל להעריך את ההשקעה שלו. או כי הוא זקוק לעידוד רציני.
אתמול קיבלתי תעודה על זה שאני מפקד מצטיין.
אבל אני לא מצליח להרגיש טוב מזה. זאת אומרת, אולי יש משהו במה שהם אומרים אבל התחושה שלי היא שלא מבסוטים ממני. ויש על מה, אני מאד מבועס ועצבני לאחרונה ואני מרגיש שזה סתם ניסיון לעודד ולא מצליח להרגיש טוב מזה. אולי להיפך.
לא יודע למה זה כזה מפריע לי...
בכל זאת.
ערב טוב.

אחי, המחלה הזו ערמומית. סוחטת כל גרם של טוב מאיתנו.

קיבלת תעודה? תגיד תודה לאלוקים. יש הרבה שלא קיבלו תעודה.
תשמח, תהנה, תאחל מברוק למי שעוד קיבל, ותמשיך לעבוד יפה וחיובי ומועיל לסביבה.

אוהבים אותך

הושיעה

זה בסדר גמור, במצב הנוכחי תאמין לי זה רק יביא אותך להחלמה,
תהיה חזק.

אני מרגיש שאני מנהל את 'יומנו של מפקד בעל דימויי עצמי נמוך ושאר דפקטים' אבל אני מקווה שאתם סולחים לי. במיוחד אלה מכם שהשפה הזאת זרה לכם ואולי אפילו מרתיעה. המציאות היא שכרגע אלה החיים שלי וזה מה שאני משתף. בכל מקרה תודה על העצות, תמיכה וחיזוקים שאני זוכה להם מכם.

ולעניין:
הערב ישבנו ארבעת מפקדי המחלקה (הקצין ושלושת מפקדי הכיתות ה'זוטרים') ופטפטנו על מצב המחלקה והאנשים שלנו. מנהון להון הציע המ"מ (הקצין) לדרג את ארבעה עשר החיילים שלנו. לאחר מחשבה ארוכה יצא לרובנו חריגות לפה ולשם ומלבד זה רשימה די דומה. הבולט אצלי היה שמבין ארבעת החיילים שנתונים לפיקודי הישיר שלושה דורגו אחרונים ברשימה שלי ואחד למעלה יחסית אבל פחות ממה שדורג אצל חברי.
אי נעימות נוספת הייתה שכל השלושה האחרים הסכימו שהחייל הגרוע ביותר הוא אחד משלי (שאגב דירגתי לפני האחרון) ושגם זה שדירגתי אני אחרון הוא מאד בעייתי (מלבד אחד המכים האחרים שדירג אותו שלישי ואמר שהוא בטוח היה מדרג אותו אחרון אם היה חייל שלו אבל בגלל שאיננו חייל שלו הוא יותר מסתכל אליו אובייקטיבית- מה שנורא הרגיז אותי - ייתכן שבהמשך אתייחס יותר לעומק לייחסים שלי עם המפקד הספציפי הזה).
מיותר לומר שהרגשתי מאד לא נח עם המצב הזה שהחיילים שלי הם בעייתיים - במיוחד שמדובר על חברה שהיו טובים יחסית בעבר (זה אומר עלי משהו וגם מאשש את מה שכתבתי על התעודה שקבלתי על הצטיינותי). ולא פחות על זה שאני הייתי המקטרג הגדול על החברה שלי דווקא.
בהמשך התעכבנו על הבחור שדירגתי הכי רע ואני הסברתי ושפכתי כמה אני סובל מההתנהגות שלו, מכפיות הטובה וגסות הרוח. בסוף נרגעתי קצת והרגשתי שזה היה צריך לצאת אבל מצד שני אני מרגיש קצת חוסר מנוחה מזה שישבנו ולכלכנו על בן אדם (גם אם קצת מגיע לו ועל אף שזה צורך חינוכי כלשהו) בלי חשבון. ועוד חייל שחלק מהמפקדים האחרים לא רצו לראות בו בעייתי ואני בסוף דחפתי אותם לזזהו הארכתי. כמובן כהרגלי גם כעסתי הרבה (כעס כבוש ומוסתר בד"כ), הייתי הרבה אומלל, מבולבל, משועמם או  לא  סגור על מה עומד לקרות  ומתי. באופן טבעי זה גם נסתיים כמו בכל יום ב- חודש/ חודשיים האחרונים באוננות...זהו לילה טוב.

'נקי' (מאוננות ופורנו- בלבד) מאז יום שישי בבוקר. זה יישמע לחלקכם כמשהו שאפשר רק להגיד עליו 'אוהבים' ולהנהן בראש בצער- אבל לי לא היה חצי יום נקי כבר... כמה שבועות כמדומני. אז זה משמעותי. מצד שני יש לי הסבר הגיוני לזה. אני רואה סרטים (ובשבת אני לא רואה כלום ככה שאם אין לי סיבה טובה להתאמץ אני שומר לרוב למוצ"ש את הרצון לפעול תאווה). בכל רגע פנויי. זה יותר כיף- גם עלילה, גם אקשן וגם בנות יפות- ועוד בד"כ לבושות יחסית אז פחות ייסורי מצפון.
זהו אין לי כח לנתח את זה עכשיו אז אני סתם משתף- כשאני רואה סרטים אני פחות זקוק למוצץ התאווה!

שבוע טוב ולילה טוב (מה שנשאר בטח יש כאלה שקמים עכשיו, לסליחות).

כמה סבל
קראתי את השיתוף על הנייעס של הקצינים והדירוגים. ובכיתי בשבילך. זה ממש אומלל.

אחי,
יש כאן אנשים שעלו מן הגיהנום אל חיים. האם אתה עושה הכל כדי להצטרף אליהם?

גם אם יש 10 פעולות שכעת קשה לך לעשות. הרי יש עוד 30 פעולות שכן ביכולתך לעשות!

כואבים ואוהבים.
תתפלל.
אלוקים מלומד בניסים...

אוהב
הושיעה

אוהב.
לאלוקים יש שליחים טובים שיכולים להושיעה(נא) אותך, תקפוץ על הרכבת מהר.
שבוע נקי!

הולך לישון בתקווה גדולה לא לקום בקרוב מדי ובכלל לא יותר מדי לקום. כרגע נקי, אין לי כל כך חשק לפורנו ממשי אני מעדיף כרגע סרט עם קצת עלילה ושחקנים טובים וכמובן גם שחקניות אבל לא מעבר (לא יודע למה, זה כבר קרה לי בעבר ותמיד הפתיע. מה גם שאני במצב רוח 'מעולה' לאוננות). כהרגלי כועס על החיים שפשוט נמשכים, עצוב וכועס מהיחס של חלק מהחיילים שלי אלי ולא פחות מאוכזב מהיחס שלי אליהם.
לילה טוב לכם (כנראה שלי קצת פחות).

בבית.
רגוע, עושה מה שאני רוצה, שמח, מנצל את הזמן לכיף שלי...- כל זה הבית בדמיון שלי במהלך הקושי והלחץ בלו"ז הצהל"י.
בפועל אני נמצא בבית על קוצים, סופר בחרדה את השעות לרגע הנוראי שבו אצא בדרכי לצבא בחזרה, מחפש מה לעשות בלי לדעת מה בכלל אני רוצה, מוצא את עצמי עושה בפועל מסביב לשעון את אותם דברים שאני בורח אליהם בבסיס- רואה הרבה סרטים, גולש באתר וקורא בספר מזדמן.- בקיצור אותו ממרח על פרוסה אחרת. בסוף אני אצא מפה בתחושת החמצה ושום דבר שאני מנסה לא יצליח להכהות את זה. בדוק.

היום היה לי דיבור עם אבא שלי. הוא ואמא המליצו לי ללכת למטפל כלשהו (אני לא אזכיר את השיטה כי בודאות יש פה לפחות מישהו אחד עם משהו נגדה והוא- מתוך רצון טוב לעזור- עשויי להוריד את מעט הביטחון שלי בדרך הזאת) ובהסכמתי יצרו איתו קשר וקבעו זמן שאם אוכל להסתדר בו (מול הצבא) נפגש. הדבר היחיד שהיה חסר היה שאתקשר אליו להגיד שמתאים לי. ולא התקשרתי. התביישתי. במקום זה ישבתי לראות איזה סרט וזה מאד הכעיס/ העציב את אבא שלי. הוא לקח אותי לשיחה והסביר לי כמה הוא ואמא מודאגים מהדיכאון שלי וחוסר הצמיחה שלי בכמעט כל תחום (צבא/ ישיבה/ לימודים/ הקמת משפחה/ חברים ועוד) וכמה חשוב לדעתם שאני אמצא מישהו שיטפל בי ויעזור לי לצאת מזה. הוא צדק בכל מילה אבל זה לא נגע בבעיה וזה הכאיב לי והתביישתי להגיד לו את זה, עד שפתאום זה יצא החוצה. הוא השתתק ואני בסוף הלכתי לבכות בחדר. נראה לי שנורא פגעתי בו וזה מאד קשה לי כי הוא מדבר בעיקר מאהבה ודאגה.
אגב בסוף התקשרתי. הוא לא ענה. שלח הודעה שיחזור. נראה מה יהיה.

השבוע (מאז יום שישי שעבר) אוננתי וצפיתי בפורנו רק פעם אחת. אמנם אני רוצה שוב אבל כרגע  נקי.
שבת שלום!

ערב  טוב.
אני אתאפק ולא אכתוב יותר מדי כי זה לא הזמן הנכון.
בבסיס. הזמן עובר כרגע בסבבה יחסית. גם רגוע מסביב וגם בפנים...
נופל פעם ביום, או יומיים. זה עדיף מפעמיים שלוש ביום אבל זה לא קרוב  לנורמאלי.
שוב מין תחושה שזה פחות מושך אותי ואני הולך לשם מעצמי כשיש צורך רגשי. שזה מלחיץ קצת כי זה מוזר. למרות שזה צריך לשמח ולגרום לאסירות תודה...
לילה טוב.

אני קורא אותך ואני נדהם
נדהם מהרצון הבלתי פוסק
איך אתה אוסף את עצמך וממשיך לבוא שזה לא מובן מאליו וזה עוזר לי מאוד לראות אותך שוב פה למרות הכל.
ואני בטוח שיקרו לך דברים טובים בהמשך
אשמח להיות בקשר גם בפרטי. 
לילה מצויין לך,  אוהב אותך

"אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממרוץ הכרכרה המשתקשקת

נפלט משצף מעגל   
כמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת

ואבא תמיד אומר תעזבהו יום יעזבך יומיים  
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום   חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור..."
(מתוך 'נשל הנחש' של מאיר אריאל)

מדהים כמה שאני מרגיש ככה. יושב לי בצד. הכרכרה/ רכבת עוברת. אני מבין כמה ההחמצה חמורה. אני מכיר אלפי שיטות לקפוץ על הרכבת. ואין לי כח לעשות את זה.
אז אני נשאר לשבת באפס מעש רואה את העגלות חולפות וחולפות ונשאר במקום.
כבר חשבתי בכמה סיטואציות- בפעם הבאה אני אעשה ככה- וכד'.
ואז הבנתי שלא תהיה כבר פעם באה.
לא תהיה הזדמנות לעבור שוב אפילו אחת מה 23 שעברו וזהו.
אז אולי עכשיו הזמן לקפוץ?


בכללי מזג אוויר אפרורי קשות (למי שפספס), בדידות כפויה- מבחירה, התבודדות עם כל מיני מכשירים שפולטים קרינה ובדיחות מטופשות/ סיפורים שיטחיים של כל מיני יוצרים רדודים מהוליווד (זה לא שאין מדיה איכותית- אני לא מאלה שחושבים ככה, פשוט אני איבדתי כל רמה שהיא) וכשזה נמנע ממני אני לוקח מנה של הסם הכי חזק ונגיש שלי.

במישור היותר רחב-
מחכה לשחרור, חולם על קצונה ובכללי חי מחוץ למציאות.