היום הייתי בירושלים. לא בצבא. בקרבת מקום למקום הקבוצה של יום שלישי. אוטובוסים חינם...
ואפילו לא התקשרתי לשאול אם יש קבוצה? מתי? ואיפה בדיוק...
במקום זה ניצלתי את זה שסבתא הלכה לנוח והשתמשתי בסם המזוקק וה'טהור' שיש לה בבית- אינטרנט לא מסונן...

ערב ראש השנה, שוכב במיטה אחרי לילה של סרטים ונשנושים, אחרי שלא אמרתי סליחות פעם אחת באלול הזה, אחרי חודשיים בערך ששבתות אצלי זה משהו שצריך לחלוף כמה שיותר מהר כדי לחזור למחשב ושביקור בבית זה זמן מה שבו אין לי מי שיאמר לי מה לעשות אבל גם אין לי משהו טוב לעשות אז אני לא (עושה).


עכשיו אני חייב לישון קצת.
לילה טוב
שנה טובה.

. ןן

איחרתי לתפילות. עמדתי(/ישבתי) בתקיעות וחשבתי על דברים אחרים. עשיתי תשליך לבד, על גבול השקיעה. חיכיתי שלושה ימים שאוכל לצאת מחוסר המעש המאמלל של השבת/ חג לחוסר מעש פעיל יותר (כמו הסרט שראיתי עכשיו). אפילו השתמשתי, בעיצומו של היום השני (וגם בשבת).

עכשיו אני מודע מאד להכרח לחזור מחר לצבא שם אני לא יכול לעשות מה שבא לי. אז אני מנסה לעשות מה שבא לי בכח.
איכשהו זה תמיד מסתיים בלילה ארוך כמעט בלי שינה ועם שנים שלשה סרטים+ איזו אוננות קטנה. הרבה צער להורים, הרבה לחץ בבוקר. ושבוע שמתחיל כמו פיגוע.

או בעצם שנה.
שנה טובה לכם. צום קל ושבוע טוב.

טוב שיום כיפור זה יום אחד. מי יודע אם הייתי שורד יותר זמן בלי שום פורקן שאפשר לממש. תכלס היה טוב. התפילות היו ולא מתחנפות או מוחצנות מדי. מזל שהייתי בבסיס, בבית לא בטוח שהייתי קם.

בסוף יצא הצום ולאחר שהבאתי פורקן לתאוות האכילה והשתיה שלי נזכרתי שיש עוד תאווה שחכתה בסבלנות לסוף היום הקדוש כדי למצוא פורקן. זה היה קרוב אבל בסוף שכנעתי את עצמי שזה תזמון מגעיל כמעט כמו ביום כיפור עצמו וברחתי מהשירותים.
מי יודע כמה נשרוד. בינתיים נקי מאז המקווה. יהיה טוב.
לשנה הבאה בירושלים הנקיה.

כשכתבתי את הפוסט הקודם לפני כמעט שש שעות כבר שכבתי במיטה לקראת שינה טובה לאחר העייפות שהגוף צבר מיום של תענית ותפילות... אלא שאז באו חברי לחדר ונזכרו במשחק ישן שאפשר לשחק אותו בין מכשירי הפלאפון שלהם. אני שלא יכלתי להצטרף עם המכשיר העתיק שלי הצצתי מהצד והחלפתי מדי פעם מישהו שרצה לפרגן לי קצת... באיזשהו שלב גברה התחושה שאני לא יכול להצטרף ואני צריך למצוא משהו אחר להינות ממנו. לדוגמא.......

כשסיימתי קיוויתי שהם ילכו לישון ויאפשרו לי לעשות כך גם. אבל זה לא קרה. בדיוק כשהגעתי התחילו סיבוב שבו המפסיד מתחלף איתי. ברור שנשארתי. עד ארבע וחצי בבוקר. בסוף כשניגשתי לישון בהבנה שאת כל הלילה בזבזתי על משחק מטומטם שרק עייף אותי ומילא אותי בשאיפה לסיפוק שלא מתממשת.
זה מוביל אותנו לנפילה נוספת שקורת לפני כמה דקות. לאחריה אני שוכב לשכב עייף ומעט חש החמצה  מנפילות במוצאי יום כיפור...
לילה טוב.

כמה ימים שמצב הרוח שלי יחסית רגוע כי אין עבודה קשה ויש יחסית זמן לנוח. מצד שני גם די משעמם והספרים שהבאתי מהבית נגמרו ככה שכרגע אין לי ממש מה לעשות במנוחה הרבה (להקשיב למוזיקה ולהסתובב בפורום ממצה את עצמו נורא מהר) ולכן אני נופל לשעמום וממנו לתאווה. אני לא ממש יודע מה לעשות אמנם אני מנסה קצת פה ושם להתאמץ ולהתחבר יותר לתכנית ולחברים אבל הנסיונות שלי מעוררי רחמים (דוגמא- מגיע ביום שלישי חופשי שהשגתי בנס לירושלים, מברר מתי הקבוצה ואז חוזר הביתה כי 'יש עוד די הרבה זמן' במקום להשקיע קצת ולהשתתף בקבוצה עד שזכיתי להזדמנות...).

פשוט לא ממש בא לי להחלים מההתמכרות שלי. זה לא נשמע כיף. בא לי להפסיק להיות חולה וזהו. לא מבין למה זה טוב. האמת היא שאני לא מצליח לדמיין תסריט חיובי. או שאני אמשיך בחיים רדודים ואומללים מלאי תאווה מאמללת שלא מגיעים לשום מקום. או שאיכשהו אני אפסיק להשתמש, ואז אני ארצה להשתמש וזה יאמלל אותי. ואם איכשהו אגיע למצב שלא ארצה להשתמש- מה אני כן אעשה?  מה שאני עושה היום בשעות שאני לא משתמש? זה די כלום+ דיכאון...

לא יודע אם אתם מבינים, אולי מי שעלה על דרך רואה כיוונים נוספים שאפשר לקחת אליהם את החיים ואולי אפילו יתקשה להבין את האומללות שלי. אבל ככה אני מרגיש וזהו.

מזדהה מאוד איתך, שנה וחצי הייתי בפורום ושיתפתי רק דרך הפורום, וכל פעם שיתפתי שנפלתי ועוד פעם וכו',
עד שבחסד אלוקים התחלתי קבוצות חיות, אני מאמין שאלוקים יביא אותך בסוף למקום טוב,

היה חג טוב יחסית גם אם לא היה מאה אחוז כל נושא התפילות וד' מינים- התחיל יפה. אבל איפשהו התחלתי להיות מדוכא בלי סבה נראית לעיין וכרגע אני מנסה להרדם כשהשינה ממני והלאה למרות רצוני החזק לישון בכל זמן אחר. הלילה 'פורננתי' מספר פעמים ואני לגמרי גמור מזה ועוד יותר גמור מהמחשבה האיומה שאין לי למה לצפות, גם בהמשך הימים הקרובים כנראה לא יהיה לי משהו בריא יותר שארצה לעשות...

אני לא יודע למה אני מעציב את כולם בחג. לא נראה לי שזה עוזר לי אבל כנראה כיף לי להתכתב בפורום.

לילה טוב ומועדים לשמחה.

זמן מה לא כתבתי כי לא היה משהו מיוחד לדווח עליו. אני פשוט מנסה 'לעבור' דרך החיים בלי יותר מדי קשר של שייכות  ביני לבינם אני מבלה את כל רגעי הפנויים בצפייה בסרטים אותם אני צורך בבולמוס לא נלאה. מובן שבנוסף יש גם את האוננות הקבועה פעם/ מס' פעמים ביום.
אני עומד לקראת שחרור מהצבא ( כחודש ) ואין לי  מושג אם יש בכלל משהו שהייתי רוצה לעשות אחרי זה.
ההורים שלי דואגים בגלל מצב הרוח הלא טוב במיוחד שלי זה מאד מצער אותי אבל  נותן לי מנוחה וחופש פעולה כשכולם דואגים לי וחוששים להציק לי. אני חושש שטוב לי עם זה למרות שזה לגמרי אוכל אותי אי שם במקום עמוק יותר.

תיאור  מזורז  של מצבי בשבועות  האחרונים לא שינויי ניכר אבל הרגשתי צורך להעיר לחיים מעט את השרשור שלי.

לילה טוב.

חשבתי להגיב בשרשור שלי,
אבל אגיב פה,
אני ראית אותך פעם אחת, ואני חושב עליך המון,
אני מאוד מזדהה עם הסבל שלך, הרגשות של הבדידות, אתה עם עצמך אף אחד לא מבין מה עובר בראש שלך,
אבל אני בטוח ש"אבא אוהב" מתכנן לך חיים טובים ומשוחררים,
כל הכבוד שאתה פה איתנו ומשתף על החיים שלך, גם אם זה לא נשמע משהו בובסטי,
בסוף תגיע למקום אמיתי שלך,