לפי ההודעות שכתבת, אני מבין שאתה (מתחיל) להפנים שהתאווה יותר חזק ממך, תתחיל להרפות לא לריב איתו על יום נקי, תשכח ממנו מהתאווה, אני יקח את זה עוד יותר רחוק (מקווה שלא ירגמו אותי פה) בהתחלה כדי להרפות מותר לך אפי' ליפול, תשתחרר מהלחץ שאתה נמצא כן נקי לא נקי, זה מכפיל לך האובססיה ומביא אותך לנפילות,

אתה לא צריך לעשות שום דבר רק (לעניות דעתי) שתי דברים:
1. אתה קם בבוקר ונופל על הריצפה ופשוט תתחיל לבכות "אבאלה אוהב שבשמים התאווה יותר חזק ממני רק אתה יכול לשמור עלי"
2. ולכתוב על פתק כל יום על הבוקר "אני חסר אונים מול התאווה, ושזה יותר חזק ממני,"

זה כרגע שאתה צריך לעשות כרגע,
אני חסר אונים אם לא כתבתי מיותר, אבל אני לא יכול לראות אייך אתה סובל ולא יודע מה לעשות, ומרגיש שהתוכנית גדול עליך,
שמעתי פעם "שהתוכנית בנויה לעצלנים במיוחד" והנה הדוגמה, תעשה מה שכתבתי למעלה וזהו,
ולאט ולאט ההתקדמות יגיע עם הזמן,
והכול הינו רק בתור עיצה אתה לא חייב לעשות שום דבר,
אבל אם אתה לוקח את זה לדרך חייך, חייבים להיות עקבי בזה.

-לילה ארוך.
-מוצ"ש אחרי שבת נקיה בבית, ביקור קטן אצל סבא וסבתא ואחריו נסיעה למפגש עם חברים שאת חלקם לא פגשתי מזה חמש שנים...
-הראש טרוד כבר זמן רב בשאלה מה עושים ביום שאחרי. פעם הייתי אומר אחרי הצבא תחזור לישיבה, תתארגן ותראה לאן אתה ממשיך. היום אני יודע שזה לא רלוונטי אם אני אחזור לישיבה זה יהיה מתוך מקום של הסחפות עם הגלים לאן שיובילו אותי ולא בירור אמיתי מה אני רוצה מחיי כרגע הישיבה היא לא מקום בשבילי על אף שהייתי שמח אם היה לי רצון לחזור לשם- אולי ברבות הימים. עכשיו לא.
-כל הערב עברתי בראש על עצתו של אבא שלי שהציע רעיון שגם אני חשבתי עליו בתור כיוון לשנים הקרובות, הרעיון הלהיב אותי ושימח אותי וממש התרגשתי ממנו כך שבלילה (שתים בערך כשחזרתי מהמפגש ומיהרתי ללכת לישון אם כי זה התאחר קצת כי שותתי מעט בפורום) הפכתי והפכתי בו ולא הצלחתי להרדם והצטרפו לכך ארבע חמש שעות שישנתי ביום השבת לאחר לילה ארוך של שינה מתוקה... מצאתי את עצמי ער בארבע וחצי בערך בידיעה שעוד שעתיים צריך לקום ובלי משהו טוב לעשות.
-זה נגמר רע!
פוכך קמתי הבוקר בשבע וחצי- עייף מאחר יוצא מהבית בלי תפילה, אוכל או שינה ואחרי נפילה. תוסיפו לזה את העובדה שאני בדרך לצבא לחיילים קשים מעט שאני מתקשה לעמוד מולם ועם חשש מסויים ממשימות שהייתי צריך לבצע ודחיתי עד לחוסר ביצוע.
-תחושות קשות ולא נעימות.
-זה טפשי להכנס אליהם אני יודע, הקשבתי גם לקבוצת הבוקר בלי לצאת מהשתקה (כי הייתי בתחנת אוטובוס ליד כביש סואן -כלומר זה היה התירוץ הפעם-) וזה נתן לי מעט שלוה. אבל אני צריך יותר, הרבה יותר אני צריך לעשות שינויי של ממש ולהתחיל לצעוד. אבל אין לי מספיק רצון וכח.

-אשמח אם למישהו יש איך לעזור (למרות שכבר ניסו לעזור ודחיתי או יותר נכון נרתעתי מלקבל) אף על פי שאני לא יודע אם יש מישהו שעוד עוקב אחרי ההודעה היומית- בוקר/ערב טוב חברים נפלתי'

אבי תודה רבה אני מאד מקווה שאצליח לקיים את העצה שלך יכול להיות שזה באמת הדבר היחיד שאני מסוגל לעשות כרגע.
אני מתנצל על שהיה נראה מדברי שאני לא מתייחס לדבריך אבל באמת שלקחתי אותם לתשומת ליבי ואשתדל לנהוג כמוהם (למרות שיהיה לי מאד קשה לא להלקות את עצמי אחרי נפילה) פשוט אני בנסיעות עולה ויורד מאוטובוסים ולוקח לי כמעט שעה לכתוב את כל השורות האלה מה שגרם שההודעה שלי התפרסמה אחריך ולא התיחסה לדבריך מקווה שהובנתי ושההתנצלות לא טפשית מדי.

אין פה על להתנצל,
אני רק רוצה להזכיר לך (אם אתה רוצה) בעבר שלחתי לך את מספר הנייד בפרטי

אני מעריך שלא צריך להתנצל אבל זה מין צורך כזה, טבעי. חוץ מזה שבאמת הרגשתי שדבריך הם מענה למה שכתבתי אני והיה לי מוזר שדברי מופיעים אחרי.
תודה על התזכורת יכול להיות שאני עוד אשתמש בו בינתיים אני ממשיך לתרץ תירוצים. :-\
ה' יעזור.

לילה טוב.
רבונו של עולם אין בי שום כח מול התאווה. מחר יום קשה של ארגונים. מצד אחד אין משימות אז יש זמן פנויי מצד שני יש דברים להספיק וזה יוצר לחצים- סכנה ממשית.
אני לא נלחם קבלתי עצת חברים טובים. אבל אני מתחנן בפניך שמור אותי אל תביאיני לניסיון כי אני אפול ואם אפול אולי אתקשה להיות בשלווה ובהכנעה אני תמיד מגיע מדברים כאלה למלחמה. תן לי פעם בחיי להבין שזה מסוג הדברים שאין ביכלתי לשנותם.

רצונך יעשה ולא רצוני.

אוי כמה שזה מזכיר לי את עצמי, צבא, חיילים, נפילות, ייאוש מעצמי, רצון להפסיק לרצות, עצבות, עצבנות ועוד אלף ואחד דברים שהיה לי...
אני החלטתי כן לחזור לישיבה, ידעתי שהדבר הכי חשוב לי זה להצליח לתקן את עצמי ולבנות את עצמי יותר טוב, להפסיק ליפול, להתחיל לבנות אישיות, חזרתי ואני לא מצטער לרגע. הם אני לומד להפנות את עצמי לענפים אחרים, ולא לענף שתמיד נשענתי עליו.
איך? אמת אני עצלן, היה לי ראבק של התחלה עד שזה דעך.
רציתי נקיות, רציתי את ההבטחות של התכנית...
לאט לאט ובזהירות הבנתי שבשביל זה צריך לעשות וצעדים.
לקחת ספונסר ולהיות בקשר עם החברים יום יום.
זה קשה, אפילו מאוד גם היום כן כמעט נפלתי אתמול
הרצון לשאוב לתוכי כל בת ברחוב, לפנטז על כל אחת וליפול בראש שלי. טלפון וחיבור זה מה ששומר עלי היום.
בלי אבא שלמדתי להכניס לחיי גם כבר הייתי עמוק בפנים.
הבנתי שאני מוכן לעשות הכול, הכל בשביל להחלים, נמאס לי לחיות בצואה הזאת.
בקשתי מאבא שישחרר אותי, הוא דרש ממני פעולות, עשיתי והוא עשה את שלו, היום שוב אין לי כוח להמשיך לעשות אז גם לו אין רצון להמשיך לעזור לי...
אני מתפלל שימשיך להיות לי כח ושה' ימשיך לעזור לכולנו
אבא יקר תן לי כוח כי לי כבר אין.

תודה.
שנמצא כולנו בעזרת ה' את הכח לקבל כח מאיתו יתברך.

אוי אבא כמה כואב. כתבתי פוסט יפה ואופטימי ולפני ששלחתי החלטתי להעתיק אותו על מנת שאם יתנתק האינטרנט לא הכל יאבד. אז לאחר שסימנתי הכל במקום ללחוץ על 'הדבק' נלחץ לי ק' והככל נמחק.
עצוב.
תודה לאבי על העצה הטובה.
תודה לחברים כולם על העצות והעידוד.
ותודה לאבא אוהב שרק בזכותו אני נקי שניה ועוד שניה ועוד אחת.
ותפילה אליו שאמשיך להבין את זה שזה רק בזכותו ואמשיך להתפלל על זה.
לילה טוב (סיור לילה מה נעשה ).

למרבה הזוועה גיליתי שהאינטרנט אצלי החל לעבוד מהר פתאום. יש לזה רק הסבר אחד...
פתאום מתחילים לעלות לי כל מיני רעיונות כמו- בוא רק נבדוק אם זה באמת מהיר שוב וכד'.  פתאום אני מתחיל לחוש התרגשות מהרעיון- אולי ליפול שוב. לא כי אני רוצה, אני לא רוצה! אבל כשזה יקרה- יהיה מה זה 'כיף'.
ה' בורא שמים וארץ ובןרא טוב ורע. אנא ממך קח ממני את הרע הזה. תציל אותי מזה הלא אתה מאהבתך אמרת לנו בתורת קודשך- ובחרת בחיים. אנא אל תקח ממני את הבחירה הזאת תן לי הכח לבחור בחיים. תן לי לעבוד אותך בשלמות ולשוב אליך קרוב קרוב בלי חוצץ. בלי מנחם שיקרי שמסית אותי מהמציאות ומהעולם ומטובך הגדול.
ואתם אחי- עיזרו לי הנסיון קשה.

הי תשובה שלימה

אומרים שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם.
לאכול חזיר זה לא רע לבריאות(למרות שיש שגורסים אחרת) וזה גם לא מגעיל, הסיבה היחידה שאני לא אוכל חזיר זה בגלל מצוות המלך.
בקשר לתאווה הספציפית לאוננות ופורננות אין לי את הבחירה הזו, אני יודע שזו מצוות המלך
ואני חסר אונים מולה...גם אני מרגיש את ההתרגשות הזו לפעמים(קרובות מכפי שהייתי רוצה).
פעם ההורים שלי שלחו אותי לקורס קראטה(סוג של אומנות לחימה) שם למדתי שאפשר להביס את המתחרה שלך בשתי דרכים, או להיות חזק ממנו(בכמה רמות) או להשתמש בכח שלו נגדו.
בכל הנוגע לפורננות אני משתדל לעשות כעיצה השניה, אני חלש מזה אבל יש לי את האופציה לנתב את הכח לאפיקים שאני רוצה...לפעמים זה תופס אותי לא מוכן אבל רוב הזמן אם אני מרגיש את הגל עולה לי אני קם ומתחיל לעשות מטלות בית, אם פתאום האינטרנט מהיר יותר אני עונה למיילים ונכנס לאתר לראות מה נשתנה.
אני יכול לנתב את המרץ לשעות של "הנאה" הכח נכנס בי כך או אחרת אני יכול להחליט איך להשתמש בו.
כשנוסעים ממש מהר ואתה גם שיכור אז לפעמים כדי למנוע תאונה או כדי לא לפגוע במישהו נוסף נדרשת פעולה של חצי שניה צריך להחליט מהר אין זמן, אם לא החלטתי יחליטו בשבילי, אני אני לפני התאונה שהברקסים כבר לא רלוונטים מחליט להסיט את ההגה, לפעמים אני לא מספיק, אבל זה לא אומר שאני לא מנסה.

מבין אותך ואוהב

כהרגלי כתבתי בפירוט את כל הקורות אותי בימים האחרונים. זה לא נמחק אלא נשלח פעמים אז מחקתי אחד מהם וגם השני נמחק... בסוף אני אתחיל לקחת את הדברים האלה בצורה לא טובה. סתם חלילה.

בכמה מילים לפני ששבת נכנסת. ראשון עד שלישי נקיים. רביעי יום קשה אחרי לילה בלי שינה בשעות הצהריים הייתי זקוק לקצת רוגע אז ברחתי לשירותים ואז מצא אותי הפיתויי וזה נגמר רע.

אתמול בערב הגעתי שפוך הבייתה ובמקום לישון אחרי אוכל וערבית נתקעתי לעוד שעתיים עם התאווה והלכתי לישון נורא מאוחר. קמתי הבוקר אחרי סוף זמן תפילה (עוד לא הנחתי תפילין -זה בחיים לא קרה  לי) ובזבזתי את הזמן ככל יכלתי בלי רצון לעזור לאף אחד (מה שלא ממש עשה לי טוב) דווקא עכשיו רציתי לספר על נס ממש שקרה לי- מתוך כל הבעסה רציתי לברוח למפלט הקבוע כשלפתע גיליתי שבחדר אחים שלי רואים סרט טפשי עם מסר נחמד לילדים- ופשוט עמדתי שם כשעה וצפיתי איתם. עבר לי, כרגע אני לא מתכנן לעשות מה שעשיתי קודם. אני צריך למהר ולהניח תפילין, להתקלח ולרוץ לבית הכנסת לפני כניסת השבת ובעזרת ה' לזכור להודות לאבי האוהב שבלי השתדלות מציגפדי הציל אותי מהתאווה ולבקש שיציל אותי הלאה.

שבת שלום.

שבוע טוב. חסדי ה' שבת נקיה ומוזרה. כעסתי היום מאד על אחי הקטנים (9ו-11) וכמעט הגעתי למצב שממש הרבצתי להם, בסוף החלטתי להוציא את זעמי 'על עצים ואבנים' ונרגעתי. באופן כללי הייתי פקעת עצבים ובכל סיטואציה שביקשו ממני לעזור הגבתי כאילו מעליבים אותי וממש התנהגתי בצורה מכוערת ופוגענית.

דבר טוב יצא מזה שפתחתי קצת את הלב בשיחה עם אחי (הפחות קטן- 19) ואני שוקל ברצינות לפתוח קצת יותר גם על ההתמכרות שלי וההרגלים הפחות מכובדים והנסתרים שלי. מה אתם אומרים? כדאי?
קיים אצלי חשש מסויים למרות שהוא בחור בוגר וכבר נמצא בעצמו עמוק בעסקי השידוכין, בין השאר אני מפחד לתת לו רעיונות. כלומר בכל מקרה אני לא הולך לפרט ממש אבל אני לא יודע אם דיבור על זה לא יגרום לו לגירויים כלשהם.

שבוע טוב, תודה לכולם על העזרה בעבר ובעתיד ותודה לרבון העולמים שמוביל אותי בדרכו שלו באהבה ובמסירות.
(תודה טהרני על שהכנסת לי את הרעיון לעבור על מאמר הדור אני התחלתי עם זה ואני נהנה מכל רגע) .

שבוע טוב תשובה שלימה!

גם זה שלא הגעת לפסים גרועים יותר עם אחיך הקטנים זה סוג של הצלחה.

לדעתי, אחיך הקטן הוא לא ממש הכתובת כרגע. בתחילת הספר הלבן יש אזהרה חמורה שלא לשתף בני משפחה לפני תקופה די ארוכה ויציבה של מפוכחות ונקיות, וגם אז, רק לאחר התייעצות עם ספונסר (שכמדומני עדיין אין לך. תקן אותי אם אני טועה) ועם קבוצה (כנראה שעדיף שתהיה זו "קבוצת הבית" החיה שאליה בע"ה תתחיל ללכת בקרוב  ), וללא כניסה לפרטים.




ניסיתי להיזכר מתי הכנסתי לך רעיון כזה. עברתי על ההודעות האחרונות שלי בפוסט הזה, וראיתי שכתבתי לך כך:




רק כתבתי שאם אתה "קוקניק", הרעיון של בירור אמיתי של אמונתך, גם אם הוא מנפץ, לתקופה מסוימת, את האמונה הבלתי כנה הקודמת, יתחבר לך עם מאמר "הדור". אפילו לא הצעתי שתלמד אותו.... כנראה שאתה ממש "קוקניק" רציני אם זה גרם לך ללמוד אותו! בכל אופן, שמח שאתה "נהנה מכל רגע" :D.

לטהרני:
תודה על ההארה על כך שיש עוד נקודות לשמוח עליהם ולהודות.

כמו כן אני מודה לך על שכתבת לי בינתיים לא לשתף את אחי, אף על פי שאני לא ממש מבין למה אני משתדל לקבל את מה שכתוב בספר הלבן. אשמח אגב.להרחבה בעניין ממי שיודע להסביר לי את הטעם.

כמו כן לגבי הספונסר אכן אין לי וגם לא שותפות בקבוצות -בעיקר אגב בגלל קושי טכני- באמצע השבוע אני אף פעם לא בבית והשבוע כשכן- זה חול המועד ואני מבין שהקבוצות הרגילות לא מתקיימות. קשה לי עם העניין הזה ואני מקווה שאצליח להתגבר. (יש לציין שלגבי חברים טלפוניים דווקא יש לי דרך לתקשר אבל איכשהו אני תמיד מוצא תירוצים- ה' תן לי כח  נפשי לצאת מהחששות המובנים ולימור סוף סוף קשר טלפוני- אמיתי עם אחי לדרך) .

לגבי היותי קוקניק- אול י לא ממש במובן הרגיל אבל אין ספק שאני שות  את תורתו (כשאני מצליח לגרום לעצמי לפתוח ספ ר)  בצמא.