פעם שניה שזה קורה לי- מוצש כולם ישנים, אני לא נרדם כי אני לא עייף או לא מספיק ולאחר זמן מה שאני משתעמם בסיטואציה הזאת קופצת לי איזו תמונה... אני מנסה להלחם, נזכר- זה לא טוב, מתפלל, מבקש מה' שיתן לי להרדם ולעזוב את השתוט הזאת, מחפש באתר משהו לקרוא- אבל בשעה האחרונה ביליתי באתר אין לי משהו חדש לקרוא, משלים איזה מייל יומי שפספסתי... ואז הכל נגמר אין עוד מה לעשות.
פונה בעוד תפילה אחרונה, ניגש לשירותים, נכנס מהר לשמור עיניך- אין חדש כבר שלוש לפנות בוקר ואז מחפש איזה סרטון 'פרוה' ביוטיוב ומשם נגרר לשעתיים לא נעימות.

אני ניסיתי ורציתי והתפללתי אבל לקב"ה היו את השיקולים שלו. כנראה הצטברו אצלי הרבה לחצים השבת שצריכים פורקן.

עזרוני ידידי.

עזור לי אלוקי.

תתקשר לחברים בחו"ל

תודה ישראל רעיון טוב ואולי תהיה לו נפק"מ מתי שאני אתחיל להתקשר לחברים- כרגע לצערי אני לא צליח להגיע למקום הזה.

תודה.

אני מגלה שקשה- עד בלתי אפשרי להתעלם מהנפילה- מהשבירה של הרצף- מלא להכנס לבעסה בגלל זה.
זה מובן אבל אני מנסה כן להגיע לשם כי ממש להמנע מהנפילה עצמה אני לצערי לא מצליח.

ה' תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכלתי לשנותם.

(האמת היא שההבנה שאני לא צריך לשקוע במרה שחןרה לכמה ימים היא כבר התקדמות- תודה על זה לה' ולחברים)

כל כמה דקות עולה בראשי עניין נוסף שצריך/ ראוי לשתף- אז הנה לכם:
הבוקר כאמור קמתי אחרי נפילה עם תחושות לא נעימות ורציתי לשתף על עניין הקימה עצמה- בדרך כלל איני מהאנשים שמתקשים לקום- אני פנתר- צלצול שעון, נגיעה קטנה, מלמול- ואני ער ובכל זאת הבוקר (ובעוד כמה בקרים במהלך ההסטוריה שלי) כשהעירו אותי בחמשה לשש ואמרו לי- תפילה.זמן לקום אמרתי לעצמי- קדימה קום אתה לא רוצה להמרח פה שעות- ובכל זאת שעתים אחר כך עוד הייתי במיטה- אני לא יודע מאיפה זה מגיע אולי סוג של נקמה עצמית כזאת או משהו דומה. מעין כבדות כזאת שלמרות הרצון לקום ולהתחיל יום נורמאלי איכשהו- פשוט זה לא קורה.

תודה על ההקשבה.

אוהבים מאד, תתחיל 12 צעדים תראה ישועות!!מחזקים את ידיך

תשובה שלימה היקר,

אני מצטט עבורך (ועבור באי הפורום) מתוך "הספר הלבן" בנושא השיתוף. די מוסברות שם הסכנות שבעניין, ואני מקווה שיהיה לתועלת. בכל אופן, לא הייתי מציע לך לשתף אם ההסברים אינם נראים בעיניך, מבלי להיוועץ בבעלי ניסיון בעניין.

וזו לשון "הספר הלבן" (עמוד 3):

"הערת אזהרה

אנו מציעים שמצטרפים חדשים ל"סקסהוליסטים אנונימיים" לא יגלו את עברם המיני לבן או בת הזוג או לבן משפחה שעדיין אינו יודע על כך, בלי שיקול דעת זהיר ותקופה של הימנעות מינית, ואפילו אז, רק אחרי דיון עם ספונסר מ-SA או עם הקבוצה. אופייני שכאשר נכנסים לתוכנית, אנו רוצים לשתף בהתרגשות את אלה הקרובים לנו ביותר ולספר להם מיד. חשיפה כזו עלולה לפגוע במשפחה שלנו או באחרים, ויש להגביל אותה לקבוצה שאנחנו חלק ממנה עד שנקבל הנחיה נבונה. כמובן, אם יש סיכוי כלשהו שאנו עלולים לסכן אחרים, ננקוט צעדים מידיים כדי לנסות ולתקן זאת.

אחד הדברים שעלולים להזיק ביותר לאפשרות של ריפוי במשפחה הוא וידוי מוקדם מדי בפני האישה, הבעל או המשפחה שבה הופרו קשרים מקודשים ואמון. מבלי כוונה, וידויים כאלה יכולים להיות ניסיונות מצדנו להיפטר מרגשי האשמה שלנו, לחזור לעשות רושם טוב, או שוב להפגין כוח רצון. מומלץ להיזהר מאוד בעניין הזה. בקשת סליחה מהקרובים חייבת להתחיל במפוכחות מינית, ובשינוי הגישה וההתנהגות האישית על בסיס יום-יומי. אחר כך, כשאנחנו מתקדמים בהחלמה, נמצא איך לגשת ישירות ולבקש סליחה. עזרה מהספונסר ומהקבוצה חיונית כאן. תמיד יש דרך, אם אנחנו באמת רוצים לתקן את הדברים". עכ"ל.

תודה, אני פחות חושב שזה מתאים לסיטואציה אבל בכל זאת אקבל את עצתך.
עד שיהיה לי ספונסר להתייעץ איתו.

אוהבים

שוב נפילה היום בצהרים- הפעם באופן טבעי בלי הרבה התלבטויות ונסיונות להנצל...

הלילה בודקים את החמץ בחורים ובסדקים- אני צריך נר!

כעורים באפילה
כסומים בארובה
צועדים אל הבלתי נודע,

כחושים בן דן
כנחשון בן עמינדב
נקבל את הבלתי נודע,

אל ההרים נישא עינינו,
אל חברים ותיקים נביט כולנו,
ואז ידלק נרנו, באור של החלמה,

סליחה שזה לא הכי חרוזים אבל זה מה שיצא

אוהבים

אני מרגיש רע עם עצמי. הגעתי הביתה לרגילה ארוכה (עד איסרו חג) ואני לא באמת 'נמצא' בבית- המשפחה שלי לא פוגשת אותי בכלל, למען האמת כבר חודשים-אם לא שנים שזה ככה. אני מגיע הביתה מהצבא מאושר על המפגש עם המשפחה שלא ראיתי שבוע/ות וכעבור חמש דקות של חיבור אני בורח לכל מקום אפשרי ולא נפגש עם המשפחה- זה נורא- לא שהם לא נחמדים או משהו, אני מאד אוהב את המשפחה שלי אבל אם בצבא אני צריך סיבה לברוח- בעסה, עיפות או מטלות מציקות- בבית אני צריך סיבה כדי לא לברוח- סעודות שבת, תפילות לפעמים- וגם זה לא מספיק בדרך כלל.

למה אני בורח למה אני לא יכול לחיות במרחב המשפחתי על הטוב ועל הרע שבו?

מה יגרום לי להתחבר?

תודה ישראל על העידוד.

אני ממש מגעיל ולא נחמד, לא נוקף אצבע לא מדבר לא נחמד... לא יודע מאיפה זה הגיע. אני משדר בריונות ועצבים- המשפחה שלי מתחילים לחשוש לשפיות שלי- ובצדק...

לא יכול להמשיך ככה אני רוצה להיות שפויי, נורמאלי בלי תאוה ובלי הניתוק הזה מהעולם...

אבל עכשיו כיף לי ככה להתמסכן ולהרגיש משוגע.

שיהיה לכם חג שמח

כולם נמצאים בהכנות לחג ורק אני בורח, בורח לפה מגלה שאני לבד- בורח לאיפה שכל אחד מאיתנו היה/ עדיין בורח כשקשה לו- נופל, בורח לפה שוב- עדין לבד.

מקווה להתעורר הגיוני ורגוע יותר לפני מנחה. בינתיים אני בורח למיטה- ככה לפחות אני לא מפריע לאף אחד.

חג שמח אחים שלי!