ימי ניקיון ארבעים חסר אחד.
אני מבין יותר ויותר איך בימים ״כתיקונם״ הייתי בורח אל הפנטזיות אחרי כל קושי, קטן כגדול, ברוך השם כעת אני חש את הרגע הזה ברגע שהוא מתהווה שבעבר היה מוביל אותי לאוננות, והיום מוביל אותי לשיתוף הקושי עם משפחה וחברים. כמה שה״מחלה״ בודדה והפנימה אותי.
אני עדיין לא יודע אם האיסור שבדבר הוא זה ששלף אותי מהביצה הזו, או להיפך, שהאיסור חל רק על אדם בריא. הביצה והתרנגולת.

אולי בנאלי משהו, אבל חשבתי על כך שאני נוטה למצוא את השרשים לבעיות הרגשיות שלי, באופן ובתנאים שגדלתי. כמובן שזה מגובה במחקרים מדעיים, לא אאריך, רק לי נראה שהכל ניתן לתיקון, כמו נהג שטעה בדרך והמשיך ישר, נניח, במקום לפנות ימינה. מה הוא עושה? ממשיך עד שיש לו אפשרות להסתובב ולתקן את הטעות, בסופו של דבר הוא מגיע ליעד עייף אך מרוצה, באיחור של כמה דקות ובזבוז של ליטר דלק נוסף, אבל מהר מאוד הוא ישכח את הטעות ״הטראגית״ בניווט שתוקנה מיד כשהתגלתה.
כך אני מקווה, בבגרותי, מתקן את החסרונות הנובעים מחסכי ילדותי, קצת זמן ומשאבים יעזרו הרבה יותר מדישדוש ותיסכול על ילדותי ״העשוקה״.

אין לי כוח לכתוב, אבל זה בעצם 12 צעדים,
לא נראה לי שיש דרך אחרת לתקן את זה

מהיום הראשון שהבנתי שאני סובל מריכוז עצמי מוגבר, ניקרה וניסרה בי השאלה למה אני כ״כ מוטרד (רציתי לכתוב ״מפוחד״ אבל עידנתי קצת, בכל זאת אני כבר לא ילד) כשאחרים פוגשים/פונים/מתווכחים איתי. אני זוכר אפילו תקופה שנפלה לי המראה האמצעית מהשמשה, וניצלתי זאת כדי להפסיק לבדוק כל הזמן מי אולי כועס עלי מאחורה בכביש. אז אם אני כ״כ אוהב את עצמי למה האחרים כל כך מזיזים לי?
היום אני חושב שיש לי את התשובה. האחרים פשוט הפריעו לריכוז במעגל ההנאות שרקמתי מסביב עצמי. השתוקקתי לחזור לפרטיות ולדיסקרטיות החמימה. ועכשיו אני לומד לחיות את חיי יחד ועם הזולת, כך שהאחרים ואני משלימים פאזל מסוים, ואכן גם הטירדה (פחד) הזו שהייתי חווה כל פעם שמישהו מתקרב יותר מידי לקונכיה שלי, נחלשת והולכת.
ועוד נקודה קטנה ועדינה לרגל 45 ימי החלמה, הייתי אצל רופא היום בשביל משהו קטן, אחרי יותר מ- 10 שנים שלא העברתי כרטיס אצל רופא, ולא הוטרדתי מזה שאני ״שובר״ רצף כזה גדול של הימנעות מרופאים. ויש עוד דוגמאות למכביר, של פעולות מסויימות שאני עושה אחרי ״הימנעות״ של חודשים עד שנים, כי אני פשוט לא מכור (לפעולות הספציפיות האלו) ולכן אינני חושש שזה יגרום לי ״מפולת״, זה פשוט לא מעסיק אותי - וזו הרגשה של אדם בריא שאינו מכור. אולי אזכה ליום שבו ארגיש כך גם בנושא שמירת הברית ושמירת העיניים. וברור שאין הכוונה להיכשל אלא שזה פשוט לא יעסיק אותי.
תודה לקוראים, תודה למגיבים, תודה לאלוקים.

אצלינו בישראל אין הלילה את השעה 2:00, ולא את 59 הדקות שאחר כך, אלא מדלגים ישר מ- 1:59am ל- 3:00am.
מה זה אומר לגבי הרצף? מוחקים שעה? או שמקבלים אותה בחינם?
(((((:

את כל השעות אנחנו מקבלים בחינם... 

ההחלמה אינה עולה כסף, ולא גם לא שום דבר אחר, מלבד הכרה בחוסר אונים וחיבור לאלוקים.

(מזכיר קצת את הגמרא על כך שמשה שואל את ישראל מה כבר ה' רוצה מכם? רק יראת שמיים! מפני שיראת שמיים היא דבר קטן עליו, אך גדול עלינו...  ).

אחרי שההתקף שכך קצת, אני גולש לכיוון של שלוה, ומשתדל להפנים כי הכפתור שהיה מזריק לי עונג בכל רגע שביקשתי, הוא רק חלק ממערך כוחות שונים הפועלים עלי, ואני כמו כדור פינג פונג חסר דאגה המשאיר לשני השחקנים להזיע תוך כדי מעקב דרוך אחרי המסלול שלי. האחריות שלא אפול ברשת - עליהם.

תודה על השיתופים,
אני מאוד שמח בשבילך שאתה בדרך לעליה

אוהבים. אני בניתי על זה שאחרי שתהיה לי נקיות אני אהיה האור יקרות שתמיד האמנתי שאני בלי כל הבלבלה של השימוש, מושלם, מבין, יודע, עם חיים ועתיד, ואז גיליתי שלא. באסה. אבל אסירות תודה, יש חיים ויש עתיד, ואני מוותר, לפחות רוצה ומנסה, על הפנטזיה של התדמית שלי ומנסה להיות איפה שאלוהים מניח אותי והולך איתי צעד צעד.

תודה על השיתוף.
שמח לקחת חלק במסע שלך, רק עכשיו התחלתי לקרוא, כל כך מכיר את הכעס העצמי על הדלק שמבוזבז מטעויות בכבישים. ניווטים מתסיסים מספר לא קטן של פגמי אופי שלי, וכשאני טועה אז המצוקה שלי גוברת מאוד, האשמה הרעילה מרעילה בכל פה.
כיום הדברים הולכים ומשתנים.

אתך
נתן במתנה

אבי, ונתן, השרשור הזה הוא ריכוז של חלקיקי מסע, יצא יפה ותודה למי שסידר אותו. אני משאיר את השם של השרשור, תבינו, לא הייתי כותב על עצמי המסע של... בגוף שלישי.
אור יקרות, גם על הניק שלי אני מתחרט קצת, בחרתי אותו כשהיו לי 0 ימי ניקיון וחוסר הבנה בסיסי בכל העניין, והוא יישאר כך מהסיבה הפשוטה שאני בולע את חוסר הנעימות כדי לא לבלבל אותכם בחילופי שמות וכותרות.

מזהה ומזדהה

משתף חששות וקשיים, עילה לכישלון עלולה להיות 1 מה3:
רוח שטות (כך סתם פתאום, בהתקף של רגע, יאללה למה לא)
פיתויים (קורה שכן נתקלים במראות מתקילים)
ותיסכול (ידוע לכל באי הפורום)
אני כרגע חשוף לשלושתם. מי מציל אותי מעצמי?
לצערי אני לא זמין בטלפון - למי שנתתי את ה#

אוהבים אותך ראשית חוכמה אתה אחד האנשים בפורום הזה שמהווים  לי השראה. תהיה חזק בשבילנו ובשבילך ובשביל כל מה שטוב ונכון בעולם הזה ומעבר לו ותהיה חזק בשבילו כי הכל מאיתו יתברך התאוה והננקיון והמכשלה והניצחון.
ובחרת בחיים.
לילה טוב ובשורות טובות.

55 ימי ויתור.
אלוקי, עזור לי לוותר גם היום.