שלום לכל החברים,
לא הגבתי כאן די הרבה זמן, והאמת היא שעכשיו אני די מכריח את עצמי לכתוב את ההודעה הזאת ופשוט לכתוב מה שיוצא בלי לחשוב יותר מידי כמו בדרך כלל.
אני נמצא בתחושות מעורבות, מצד אחד אני מרגיש שהפורום לא כל כך עוזר לי, התחושה שאני אישית קיבלתי היא שכדי להכנס לעניינים אתה צריך להגדיר את עצמך כמכור ואז אתה צריך לקבל עליך פגזים כאלה ואחרים, ללכת בתכנית מסויימת ולהגדיר את עצמך בכל מיני הגדרות, ועל הדרך להשתמש בכל אוצר המילים שחברי התוכנית משתמשים בהם.
בקיצור, לקבל על עצמי דברים שאני כנראה לא מוכן לקבל.
מצד שני, הפורום הזה הוא המקום היחיד שבו אני מרגיש שאני משתף משהו, פסיק קטן ממה שעובר עלי לפעמים. למרות שהכל באנונימיות ובהרבה מקרים אני כותב דברים שיכולים להתקיים עבור כל אחד אחר כמעט, כלומר שום דבר שבאמת יש בו משהו מן האישיות שלי.
ואני לא רוצה להתנתק.
אני חלילה חלילה לא מנסה לבוא בטענות כלפי אף אחד, אני בטוח שלכל אחד פה יש את החבילה שהוא סוחב אחריו ואני לא דורש כלום מאף אחד.
רק מנסה לבטא את מה שאני מרגיש.
לשמחתי הרבה כל השבוע שעבר, מיום ראשון ועד יום שבת, עבר עלי בנקיות שכמותה לא ידעתי הרבה זמן.
לא אוננתי ולא צפיתי בשום דבר ברחבי האינטרנט.
מלבד אתמול, במוצאי שבת בערך בחצות, אולי קצת אחרי, חיפשתי במשך שתי דקות איזו תמונה או שתיים, והאמת היא שפשוט הרגשתי דחיה גדולה מזה.
הרגשתי שאני ממש לא רוצה את זה. אחרי שתי דקות הנחתי את הטלפון בצד, קראתי ספר ושמעתי מוזיקה עד שנרדמתי.
זה לא שהכול היה טוב, ממש לא, יש הרבה קשיים, מחשבות ורגשות שתוקפים אותי.
לא הרגשתי שמדובר בהתקפי תאווה שמשוייכים למכורים, אני אישית מגדיר את זה כקשיים ובעיות אובייקטיבים לחלוטין.
לצערי אין לי כמעט מישהו שאני יכול לשתף אותו בדברים ולקבל חוות דעת מבחוץ.
בכל מקרה, ניסיתי לעשות כל מיני דברים כדי להתגבר.
היום אני עדיין נקי ואני מקווה ללכת לישון בנקיות.
בלי לפרט יותר מדי, נסיבות מסוימות הביאו אותי היום למקום עם תאווה בצורה מסחרית. אני מרשה לעצמי לומר שמדובר בתאווה מהסוג שאני הכי אוהב.
דברים כאלה גורמים לי בדרך כלל סוג של עצבות, בין היתר (אבל לא רק) בגלל שאני רוצה גם אבל לא יכול.
גם היום העצבות ניסתה להכנס, אבל הפעם השם נתן לי כוח לומר לעצמי שאולי כדאי פעם אחת להיות גבר ולהשלים עם המציאות הזו במקום להתבכיין.
תסלחו לי אם אומר שאני יודע שלא כ"כ אוהבים את זה כאן ועדיף לוותר וכו', אבל היום לפחות זה עזר לי, לא יודע מה יהיה מחר.
נראה לי גם שמה שעזר לי בין היתר היה שכשהגעתי הביתה מה שעשיתי היה לגשת למחשב, אבל לשם שינוי הפעם לבצע רק מספר מטלות שקשורות לעבודה, וכמה התכתבויות במייל שבאמת הייתי צריך לעשות.
דברים קטנים, אבל שגרמו לי להרגיש יעיל.
מעבר לזה לא היתה שום שריפת זמן מול המחשב.
קצת מפחד ממה שיהיה מחר, או ממה שיהיה מחרתיים ואולי לאחר מכן.
הלוואי ואצליח לקיים את הרעיון של רק להיום.
בינתיים נראה לי שאני מתחיל להפנים (אולי ממש קצת, אבל זה גם משהו) את העובדה שהתאווה כאן והיא כאן כדי להשאר, כנראה אצל כל בני האדם בלי יוצא מן הכלל כמעט.
יש אנשים שחיים איתה בטבעיות, יש אנשים שמסוגלים ויש להם אפשרות לממש אותה מתי שהם רוצים וזה עושה להם טוב.
כשאני כותב את זה עולים לי בראש שניים שלושה אנשים מסויימים שאליהם אני מכיוון את זה, אבל זה נכון גם באופן כללי.
אני מקנא בהם, נסיבות כאלה ואחרות הביאו אותי למצב שאצלי זה לא כך.
אבל היום אני מעדיף להשלים עם זה ולא להתבכיין בגלל זה. אולי מחר.
לילה טוב ונקי.
