שלום לחברי הפורום היקרים,

הרגשתי צורך הערב להתחבר ולרשום משהו.

גם מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה תמיד נכנסתי לקרוא בפורום בתדירות די גבוהה, לפעמים גם כל יום.

אני כרגע בתקופה מאוד לחוצה שאין כאן המקום לפרט, ואני מקווה שאחריה דברים ישתנו לטובה.

כרגע אני נקי 9 ימים. לא שווה הרבה אבל עבורי זה משמעותי.

כמו שקרה לי תמיד, גם עכשיו אני מרגיש שהייתי רוצה לכתוב המון דברים אבל כל כך קשה לי לנסח את זה כמו שהייתי רוצה.

כנראה יותר קל לדבר עם מישהו. אולי יום אחד אני אעשה את זה כאן.

כרגע מסתפק בקריאה בפורום, תודה לכל מי שמשאיר את הפורום הזה פעיל.

לילה כיום יאיר

נפלתי הערב. אחרי כמעט שבועיים.
האמת היא שאני לא מרגיש הכי מתוסכל בגלל זה.
אם הייתי יכול ליפול פעם בשבועיים בצורה מבוקרת הייתי חותם על זה.
למרות זאת אני מרגיש כזה צורך להתקשר למישהו, לדבר.
החלטתי שמחר אני הולך וקונה קו טלפון נוסף בשביל זה. עדיין חושש מהפרטיות.
אבל אני רואה כאן אנשים שנקיים כאלה תקופות, ואני חושב לעצמי, אולי זה באמת אפשרי.
אני מקנא.
מקווה שמחר בבוקר לא אוותר על הרעיון של הטלפון.

אני קורא את ההודעה האחרונה שלי ומתבייש.
ברור שלא עשיתי את מה שאמרתי.
שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי. עדיין נפילה פעם בשבוע בערך. לפעמים פעמיים. או שאולי הגיע הזמן כבר לומר אוננות? להפסיק לכבס מילים ולהתמודד עם המציאות.
אני לא מצליח להתמיד במה שאני מחליט לעצמי.
הבטחתי לעצמי שכל יום אכנס ואכתוב משהו. רציתי לנסות וליצור קשר.
אבל יש מצב שפשוט לא הגעתי לקרקעית מבחינתי. הרי בסופו של דבר, למה לא לאונן פעם בשבוע?
אבל אני לא רוצה להגיע לשום קרקעית. אני רוצה לחיות חיים נקיים, מחשבה נקיה.
לא רק בקטע של מחשבה נקיה מסיבות דתיות.
אלא יותר מחשבה נקיה ומפוכחת, מפוכחות, אוהבים להשתמש עם זה כאן. הלוואי.
אז למרות שאני לא כתבתי כאן כמעט אני עדיין גולש כמעט כל יום בפורום וקורא הודעות.
כרגע נקי ממוצאי שבת. אבל מפוכחות - רחוק מזה.
חשבתי על עוד משהו - כל העסק כאן נשמע מפתה. עבודה עצמית, טיפול בפגמי אופי, רצון להגיע לשלווה קבלה ומפוכחות. גם אני רוצה! אבל יש בי עוד נקודה מסויימת שהיא הפחד מכישלון.
אני מפחד להכשל בנקודה הזאת, ואז לגלות שבעצם כל זה לא שייך לאוננות.
אני בתקופה לחוצה מאוד. זה גורם לי לפנות לכל מיני אובססיות שיש לי. ניסיתי לפנות בימים האחרונים לאחת האובססיות האלה והתאכזבתי. אבל אני לא מסוגל להרפות.
החלטתי לכתוב כאן כדי לשחרר משהו מזה, ואולי זה יעזור. לפחות להערב.
עדיין קשה לי לשתף, אני מרגיש פתאום שבמקום לשתף הכתיבה שלי כאן רוויה במסתורין, אני לא באמת משתף אלא כותב בקודים.
מתפלל לשחרור.
מחר יום חדש.

אני מנסה בפעם המי יודע כמה להתמיד בכתיבה בפורום.

אתמול לפני השינה התפתתי לצפות כמה דקות בכמה דברים שהייתי מעדיף לוותר עליהם.
לשמחתי אחרי כמה דקות עזבתי את זה, שמתי לי מוסיקה שתרגיע אותי והלכתי לישון.

היום היה לא רע, ישבתי עם חבר ללימודים. הספקנו כמה דברים והיה נחמד, אבל לא ניצלתי את הזמן כמו שחשבתי ואני חושש שזה יגרום לי לחץ נוסף בימים הקרובים וזה טיפה מסוכן.

הבעיה היא שכשהגעתי בערב הביתה, בערך בעשר, הרגשתי ריקנות כזאת, כאילו, מה לעשות עכשיו עד שאלך לישון.
לנסות להספיק עוד כמה דברים שלא הספקתי? או שלוותר על זה וזהו, מה שהספקתי היום זה מה שיש?
ואז מה לעשות עד שארדם? המחשבות יכולות לגרום לי לפנות לכל מיני אובססיות שתקועות לי בראש.

אחת הבעיות שיש לי בכתיבה בפורום זה שאני מרגיש שאני צריך לסיים כל הודעה עם איזהו מסקנה מרעישה.
איכשהו שהסיום יהיה כמו שצריך, "כמו שכתוב בספר".
אני צריך להשתחרר, פשוט לרשום כמה שורות, לזרום עם מה שיוצא בלי להתחכם יותר מידי.

אוהבים אותך חבר יקר

תודה רבה על השיתופים. לי אישית זה מועיל מאוד. להיזכר כמה החיים שלי היו במבוי סתום.
אבל חבר, היום אצלי יש תקווה. החיים מאירים כשאני לא מחשיך עליהם.

יש רגעים בחיים שממש טוב לי. נוח לי בעור של עצמי.

אני מאחל לך שיהיה לך כוח לעשות את הדבר הנכון הבא.
מאחל לך שבכלל תדע מה הדבר הנכון הבא.
אם אתה מסתפק מה באמת, אשמח לשוחח איתך ונחשוב על זה יחד.

אוהבים אותך
בבקשה תמשיך.. כל זמן שאתה כאן אתה על דרך.

תודה הושיעה.
אני מודה שיש לי חולשה ושאני רוצה שאנשים יגיבו, זה עושה לי טוב.
אבל החלטתי שאכתוב גם אם לא יהיו לי תגובות. נראה לי שהצורך הזה בתגובות מגיע אצלי ממקום חולני וזה פתטי.
היתה פעם תקופה שנכנסתי בקביעות לכמה פורומים כלשהם שקשורים לתחומים שאני אוהב (בעיקר שאהבתי פעם), והייתי כותב שם בצורה כזאת רהוטה ומחכה שאנשים יגיבו כדי להראות כמה שאני חכם גדול.
במיוחד באוף-טופיק של הפורומים האלה. הייתי מתווכח שם עם אנשים הרבה פעמים על דת, מנסה להגן על תורת ישראל ועל הדתיים כאילו הכל מונח על הכתפיים שלי.
זה היה בתקופה שבאופן כללי הייתי קצת תקוע, לא עבדתי אז וגם מבחינת נפילות המצב היה גרוע מאוד (היום הוא טוב עשרת מונים).
אני מודה לשם יתברך שעזר לי להפסיק עם זה. במיוחד, כשלעתים רחוקות אני נכנס לשם, במיוחד בעבודה כשאין מה לעשות, ורואה את אותם אנשים מאז מתווכחים על אותם דברים, אני מבין כמה זה היה חולני.

הייתי ממש שמח אם היה לי את היכולת ליצור קשר עם אנשים.
אבל יש לי הרבה מחסומים כבר כל כך הרבה זמן.

קודם כל אני מרגיש שברגע שאצור קשר עם מישהו אז כבר אתוייג סופית בכל מיני כינויים שאני לא מעוניין בהם. מכור, סוטה, לא יודע מה.
למרות שזה מגוחך. יש הרבה אנשים שלא מתביישים לעשות כל מיני דברים בפרהסיה, בחוץ או בטלוויזיה, ללכת כמעט ערומים, לדבר בגסות, והם נחשבים בסדר, נורמליים.
ואני, מה כבר עשיתי. כל מה שעשיתי היה ביני לבין השם. בכלל, הרבה אנשים אומרים שאני כזה עדין. אז איפה הבעיה פה? עולם הפוך.

דבר שני, יהיה לי קשה אם ידברו איתי על 12 הצעדים. אני מרגיש שזה נשק גדול מידי עבורי שאני לא צריך ולא אוכל לקבל.
לא מסיבות דתיות, זה בכלל לא מפריע לי, אלא יותר בגלל שאני שוב מרגיש שזה יתייג אותי.

אבל עדיין, יש לי כזה צורך לשתף אנשים בכל מיני דברים, יש דברים שאני פשוט לא מסוגל להחזיק בבטן.
ניסיתי לשתף בכמה דברים שני חברים. אחד דווקא קיבל בצורה יפה (האמת שבלי קשר, הוא היחיד שאני באמת יכול לקרוא לו חבר). אבל עדיין אני לא מסוגל לרדת איתו לכל הפרטים.
החבר השני הוא בנאדם טוב בסך הכל, אבל איש קצת קשה. מסוג האנשים שתמיד צודקים, ואני לא מחפש מישהו שינסה להראות לי כמה הוא צודק, גם אם הוא יגיד לי שהוא מבין אותי. הוא גם לא חבר כזה טוב ובדיעבד אני מצטער שדברתי איתו.

אני גם מטבעי לא פונה יותר מידי לאנשים, אני לא תמיד יודע להבין עד כמה זה בסדר שאני מדבר איתם או שאני מפריע ואין להם סבלנות לזה.
רוב התקשורת שלי היא עניינית, עבודה, לימודים.

מתפלל שהשבת תעבור בשלווה.

אני כותב מהטלפון אז אכתוב בקצרה.
מקווה להתמיד בכתיבה יומית.
השבת הייתה לא קלה עם המון מחשבות לגבי דברים שמטרידים אותי. בשבת יש לי הרבה זמן פנוי וכל מיני דברים צפים.
מקווה שאירדם מוקדם הלילה ואתחיל מחר את השבוע כמו שצריך.

מזדהה מאוד, סבלתי במחלה הזאת עוד 4 חודשיים,
כי לא הבנתי מה קרה, אז אני מאונן?
עד שאלוקים פתח לי את הראש כשאני מאונן אני לא מתפקד לא רוחני ולא רגשי ולא גופני,
אני לא שפוי, זה פודע בי בילדיי ובאישתי,
תהיה הנקיון כמה שבועות הראש יתנקה קצת מאדי אלכוהול ותרגיש בעז"ה שינוי,

תודה אבי גולן.
אני כותב מהטלפון, לא רוצה לוותר על כתיבה יומית, אפילו משהו קצר.
בינתיים נקי ממוצאי שבת שעברה. זה בדרך כלל הזמן שבו מתחזקת אצלי המחשבה של למה לא, הרי עבר מספיק זמן מאז הפעם הקודמת.
אין לי תשובה טובה לזה, אבל ברור לי שאני לא רוצה שזה יהיה מלווה בשיטוט באינטרנט.
מתפלל שאירדם בנקיות הלילה.

עדכון יומי:

השבוע אני די עסוק, הגעתי בערך ב22:00 הביתה. שוב מחשבה של למה לא לשרוף את הזמן מול כל מיני דברים במחשב.
למזלי ניצלתי כבר את החבילה של האינטרנט אז לא הצלחתי לגלוש עם המהירות האטית הזאת. אבל משום מה לשמור עיניך דרך הטלפון אני מצליח לגלוש מהר.
יש לי אפשרות להתחבר לשכנים ולגלוש ממש מהר, אבל זה אומר לעבור חדר ואני לא מתכוון לעשות את זה. אז בתקווה שגם הלילה יעבור נקי.
אני כבר במיטה ואני צריך להירדם בשעה סבירה. היו לילות שהייתי בשעות האלה שורף זמן יקר על האינטרנט של השכנים. עצוב אבל לא יעזור לבכות על חלב שנשפך.

כל הכבוד על ההתמדה בכתיבה באמת זה לא קל להתמיד ובפרט שכל המכורים התרגלו לעשות מה שנח לי כרגע ולא משנה מה הן ההשלכות אז להתמיד בדבר שתוך תוכך אתה יודע שיכול לשנות אותך זה קשה כפל כפליים.
כשהצטרפתי לאס איי חשבתי לעצמי שזה עוד סיסמה רק להיום ואמרתי לעצמי אני כבר מחכה להיות עם רזומה של ימים נקיים ראיתי את המספרים של החברים הוותיקים ואמרתי לעצמי וואו תראה איך הם נקיים ואני רוצה להיות כמוהם וכשדיברתי איתם [עם החברים הוותיקים]הם אמרו רק להיום ואני אמרתי לעצמי שזה סתם עוד סיסמה .
לקח לי כמה חודשים בתכנית להבין שזוהי אמת לאמיתה בגלל שאין סיכוי ליותר מזה זה ממש כמו אינסולין לחולה סוכרת או אוכל לאנשים בריאים שכולנו חייבים את זה כל יום למכור התוכנית היא כמו אוכל !!!!ואין סיכוי בלי המנה היומית אתה כתבת שאתה מפחד מכישלון אבל האמת היא שכל יום הוא קרב חדש ולהיום אתה יכול!!!
נ.ב. אני רואה שהיו לך גם הצלחות למרות הנפילות [לא שהם לא כואבות] אבל הימים שהיו לא נעלמו
אוהב אבי

אתמול בסוף היו לי נדודי שינה מלווים עם המון מחשבות לא טובות.
היום הגעתי יחסית מוקדם והמחשבות המשיכו. היה לי זמן אז התחברתי לאינטרנט של השכנים לגלוש קצת אבל בשלב מסוים החלטתי להפסיק.
אחרי שעשיתי מקלחת נרגעתי קצת ועכשיו אני במיטה, מקווה שאירדם מוקדם.
מרגיש עכשיו רגוע יותר ומקווה שבניגוד לאתמול הלילה יהיה טוב.

מזדהה מאוד!

לאחרונה אני גם סובל מנדודי שינה (בעיקר בצהריים) וזה מוביל אותי למחוזות לא טובים.
גם אני מצאתי שהמקלחת מרגיעה אותי.

אני כותב כי בשלב זה אני פשוט מכריח את עצמי בהודעה יומית.
היום, בניגוד לימים האחרונים, היה שריפת זמן כמעט מוחלטת.
אבל בניגוד לימים אחרים מהסוג הזה, לפחות לא גלשתי לכיוון המחשב.
אז נתנחם בזה.

חוויתי היום כישלון חרוץ בעניין מסויים ואני מרגיש יאוש מוחלט עכשיו.
פשוט נמאס לי, עברתי יום קשה, אני מסתכל על המצב שלי ולא מבין למה אלוהים הביא אותי למקום הזה בחיים.
זה מצטרף להרבה דברים מסביב שאני מנסה להשלים איתם בדרך כלל למרות שקשה, אבל די, נמאס כבר לפעמים.
איך שהגעתי הביתה התחברתי לאינטרנט של השכנים, אני כבר שעתיים גולש בכל מיני מחוזות, סתם שורף את הזמן, לא מתרגש מזה אפילו.
כולן נראות יפות, מצליחות, מאושרות, זה רק מביא לי עצבים.
במיוחד שהיום יום יפה וראיתי בדרך אנשים יוצאים החוצה, אולי מטיילים, נראים שמחים, ועוד יותר נהייתי מתוסכל מהמצב שלי.
אמרתי לעצמי נעשה הפוגה קטנה, נכתוב איזו הודעה ואולי זה ישחרר קצת. אני כולי מלא עכשיו.
לא יודע אם אחרי ההודעה הזאת לא אמשיך לגלוש. אני מתוסכל עכשיו.
בתקופה האחרונה אני מקפיד כמעט לא לאכול שטויות, אבל הלחץ עכשיו משגע אותי. בא לי ללכת לבלוע איזה כמה בורקסים. וזה רק יותר יעצבן אותי אחר כך שגם בזה נשברתי.