שלום לכם ידידי היקרים, אני שמח להיות אתכם כאן, גליתי את המקום הזה לפני כמעט שנה, הייתי בקבוצות כמה חודשים, ואף נטלתי חלק בקבוצות החיות, והחלתי לפעול על פי התכנית, אבל לא נשארתי כאן לא בגלל שלא ראיתי ישועות, ראיתי ועוד איך... מסיבה טכנית כל שהיא אולצתי לעזוב את התכנית הנפלאה הזו, ולעבור חורף שכולו שלכת אחת גדולה, בחסד ה' ברחמיו העצומים הוא שמע את נהמת ליבי וראה את שותתות דמו, כבן אהוב ביד של משי נטלני הכל יכול ושם אותי כאן שוב! כאומר לי: 'הגיע זמן גאולתך'.
שנים על גבי שנים שאני מתבוסס בתוך עצמי, מוסיף כאב על פשע, וצרה על גחמה, מנסה להתעלות, ולעלות, לנשום אוויר צח, אך תמיד בסוף היה שם באויר גם ריח רע של כאב, תנסו לדמיין לעצמכם אדם המחובר לחמצן במשך זמן כה רב, כן הוא נושם, אבל אוי לאות נשימה, והגרוע מכל אם מידי פעם הוא גם טועם את טעמו של האוויר הצח, כמה כאב יש לו אח"כ באוויר המלוכלך שחודר לו לתוך ראותיו, כך הייתי אני בחור צעיר שבגיל ההתבגרות טעם את טעמה של הטיפה המרה, ומאז כמעט ולא נשם בכוחות עצמו, מחובר הייתי למין מערכת הנשמה כזו שסיבבה לי את החיים, מדהים אותי למצא כל פעם מחדש סיפורים מנבכי ההסטוריה לפרק אותם ולראות כמה מסובבים הם היו ברצון ובצורך הבלתי נתפס להשיג את אותה טיפה, חיים שלמים, אישיות בגיל הבנייה, שהמדד לבנייתה הייה מעורב הרבה אם הצורך הדפוק הזה לתאווה, ומה נראה לכם התוצר שיוצא מכזו בנייה? מה הוא המוצר שיוצא מכזה טירוף? 'אני' זה מה שיצא, היום בגיל העשרים פלוס פלוס עדיין מחפש ומחפש, והחיים שמאז כבר הם לא רק שלי, אלא של האשה, הילדים, והמשפחה שהתרחבה לשני צדדים, את החיים של כולם אני מנסה לחיות היום לפי אותה מערכת, כאן הגיע רגע השבירה, זה בלתי קביל, וזה בלתי ישים, כאן פתאום קלטתי, שיש לי בעיה עמוקה הרבה יותר מאוננות פשוטה, הבנתי שלא יתכן שזו עבירה שאלוקים מנסה אותי בה ורוצה שאני יפול בה פעם אחר פעם, יש כאן בעיה שורשית עמוקה ומקיפה, בעיה שהתפתחה והתעצמה עם השנים לממדי ענק, של חולי וכאב אין סופיים, עדיין לא נולד הדוקטור שיוכל לאבחן מחלה כזו, ועדיין לא נמצאה התרופה או המרשם להסרת הגידול הממאיר הזה מהחיים שלי, זה כבר לא גידול זה לא משהו חיצוני שמתלבש עליך, זה נעשה כבר חלק ממך,
אני רוצה לנסות לצעוד אתכם כאן יחד, למצא את שלוות הנפש שלי, וכשזו תמצא כאן בעזי"ת אז אולי יהיה לי פנאי לסדר את יתר בעיות החיים שלי, אני לא משלה את עצמי שהכל מתחיל ונגמר בתאווה, יש לי עוד הרבה מה לסדר גם בלי זה, אבל בשביל זה אני צריך לחיות את החיים 'שלי' ולהפסיק לחיות את החיים האחרים אלו שהשתלטו לי על החיים.
אני יוצא לדרך בל"נ בהצהרת נקיון של כחודש ימים [את המספר המדוייק אביא בפניכם בהמשך לאחר התייעצות עקב בעיה כלשהי איתו]. תודה לכם ידידי היקרים, שלכם - המכונה ישראל.

אוהבים אותך המכונה ישראל היקר.
תמשיך לבוא.

אכן כדבריך התאווה היא רק קצה הקרחון.
ובצעדים היא קיבלה בקושי חצי מהצעד הראשון...

בהחלמה!
אוהב
הושיעה

תודה לך הושיעה נא
מקווה בחסד ה' להמשיך לבא.
אכן התאווה לא קיימת כמעט בצעדים, אבל בחיים היא נמצא ועוד איך, כשלבסוף היא צועדת איתנו גם בשאר הצעדים!

אני שמח בשבילך, שאתה מזהה כמה ה"מחלה" הורגת והורגת כל חלקה טוב בגוף.

ובכן ידידי היקרים: המנועים מתחממים, ואני מוכן לצאת לדרך, לאחר תפילת השלווה- אלי תן בי את היכולת לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים שביכולתי לשנותם, ואת התבונה להבחין בין השניים.

שלום הכינוי שלי ישראל ואני מכור לתאווה, התאווה שלי מתבטאת בעיקר באוננות לפרקים, ובחיפוש חברים לתאווה - כן גברים - לצערי בכך בא התסכול שלי לפורקן רגעי- בחסד אלוקים אוהב מאד אני נקי 24 ימים מאז ד' בניסן התשע"ד [4/4/2014 למניינם]
אבקש מאלוקים בתחינה להשאר גם היום נקי.
תודה לכם חברים על ההקשבה!!

ברצוני להצהיר על תחושות מאד מעיקות שמקננות בי מאז שבת אחה"צ, ישבתי לשיחה עם חבר על עניינים חשובים מאד, השיחה ב"ה הייתה חיובית מאד ונתנה לי הרבה תועלת, אלא שבסופה של השיחה החבר היקר ההוא אמר לי משפט שנתן לי להבין [לפי נחיתותי] שבעצם לא הייתי רצוי בכל השיחה הזו, וכי היא הייתה למעמסה על ידידי לשיחה, כל הנסיונות לדחוק את המחשבות האלו ולהסביר לעצמי כמה אני טועה וכי הוא בסה"כ ביקש בקשה להבא מסיבות מאד מאד מובנות לא עזרו לי להוציא את המועקה הזו מליבי, קשה לי עם זה, הלכתי לישון עם זה לאחר ששתפתי על זה בקבוצה הטלפונית של מוצא"ש, אבל קמתי בבוקר והרגשתי שזה ממש עומד לי בבטן! עד עכשיו יום ראשון בצהריים התחושות האלו לא עוזבות אותי, אני יודע שאני מאד מאד תלותי, וחשוב לי מאד הריצוי וה'כן' מהחברה ומהסביבה, ולכן הדבר מאד מאד מעיק עלי, אני מקווה שבשיתוף הזה אני יגאל מהייסורים האלו, שבימים עברו מזמן כבר היו משליכים אותי אל אחרי הנפילה.
תודה לכם, ואני מבקש מאלוקים שיקח ממני את התחושות הלא טובות האלו.

שלום לכם ידידי היקרים, הכינוי שלי ישראל ואני מכור לתאווה, התרגלתי לפרוק את אשר על ליבי העמוס לעייפה בשבירת גדרים וגדרות, לי אין כח להתמודד מול העוצמה הזו שנטבעה בי- התאווה, זה גדול עלי, והבנתי לאחרונה שזה לא ממש התפקיד שלי בחיים. בחסד ה' וברחמיו- הוא נתן לי מתנה שיש בה בכדי להקל מעלי את עוצמת הסבל המתמשך הזה הביאי לתכנית המופלאה הזו, התכנית לחיים, ואני כאן! ב"ה.
אני נקי היום ב"ה 25 ימים, 25 ימים בהם יכלתי ליפול ולהתרסק, יכלתי לשקוע בדמיונות וכאב, יכלתי להגיע למחוזות רחוקים, אבל הוא שמר עלי, אני אסיר תודה על כך, זה לא מובן בכלל.
בקשתי מלפניו- אבא אוהב שימשיך את החוט של חסד הזה ויעטוף אותי בו גם היום יום שני היום ה25 לנקיות שלי, שהיום הזה יתן בי עוד כח להתבונן על מכלול המרכיבים של החיים שלי, לתקן בהם את מה שביכולתי ולדעת לקבל את מה שלמעלה מכוחי, וכמובן את הדעת להבדיל בין מה שבכוחי ומה שלא.
ב"ה יש בי היום מוטיבציה להתקדם, או יותר נכון לתת לאלוקים לעמיד אותי על המקום בו הוא רוצה שאני יהיה היום, זה לא קל לי, אני עומד היום בפרשת דרכים בעניין מסויים, פרויקט גדול שהשקעתי בו עומד כנראה היום להכרעה, ואני מאד רוצה שהוא יצליח, אך אני מבים הייטב שגם אם רצון ה' שההצלחה לא תראה לי עכשיו אני חייב לקבל את זה. מקווה בעזרתו להצליח לנווט נכון את רגשותי במה שיתחולל היום.
תודה לכם, ויום נקי ומפוקח לכל החברים.

שלום לכם ידידי היקרים, שלום לי ה'אני' החדש שבי שלום לו, היי שלום לך, היום גיליתי אותך עוד קצת, אני משער שבקרוב נתראה שוב אתה מאד מעניין ומפתיע, באמת אף פעם לא ידעתי עד כמה- זה אני.
ובכן להצהרה: שלום לכם ידידי היקרים הכינוי שלי ישראל ואני מכור לתאווה, התאווה שלי באה לידי ביטוי בעיקר באוננות אבל ממש לא כפייתית, אוננות שבאה והולכת מידי פעם, לפי מצב הרוח, היו לי בעבר תקופות נקיות למשך זמנים לפעמים יותר ארוכים ולפעמים ממש קצרים, אבל היום אני יודע שזו לא הייתה נקיות, בכח אלוקים הלמעלה מכוחותי קרא ואני נקי היום מתוך מפוקחות [שמתבהרת והולכת לאט לאט] 26 ימים! כתפילה בציבור אני רוצה לבקש מאלוקים כאן שיתן לי עוד יום מחובר ונקי.
רציתי לשתף אתכם קצת ברגשותי שתמיד הם סוערות, רציתי לתת לכם הצצה למה שמתבשל בתוך הסיר לחץ הזה שמכונה 'ישראל'- אז ככה: כמו ששיתפתי אתכם אתמול, עסקתי זמן מה באיזה פרוייקט גדול, וכשאני אומר גדול הכוונה שהוא גדול גם בייחס אלי, כי הרמתי פרויקטים לא מעטים בחיי הקצרים עד כה, ואף ראיתי הצלחות, אבל בטבעי אני לא שוקט על שמרי, ומהר מאד מחפש את הפסגה הבאה, זה לא טוב אני יודע, אבל ככה אני בינתיים, וזה בסדר כנראה לבינתיים. אז קיצער הפרוייקט ההוא עמד בצומת דרכים מאד מאד מכרעת, ואני כמו מכור לא יודע לשבת בשקט לצפות בסרט ולהניח את השלט על השולחן, השלט חייב להיות בידיים שלי, תוך כדי שאני לוחץ על פליי שוב ושוב, לא שזה עוזר, כי לחיצה שוב ושוב על פליי לא עושה יותר ממה שעושה לחיצה אחת, ההיפך הוא הנכון לפעמים היא גורמת לכיבוי, אבל ככה אני וזה אני, אז לחצתי, ולחצתי, ולחצתי, ולחצתי, לא נתתי לאלוקים לנהל את התהליך לבד, חשבתי שאני צריך לעזור לו פה, ולעזור לו שם, אך כמובן נאדה, כל מה שתכננתי ובניתי לא ממש התממש, עד שקלטתי אתמול בערב, שאו שאני מחכה לראות את התוצר הגמור באיזה צורה שהוא ייגמר לטוב או למוטב ע"י אלוקים, או שאני ממשיך ללחוץ על הפליי, ולספוג בכל חמש דקות עלייות ומורדות בקצת דפיקות הלב וזרימת הדם שלי, אני מקווה שעכשיו אני כבר הרבה יותר מרפה, ולא תאמינו הדברים מתנהלים יופי! אלוקים לא צריך את העזרה שלי- גילוי נאות! מקווה להצליח להמשיך להרפות ולהרפות, תודה רבה.
דבר נוסף אני לא יודע אם הייתה אתמול קבוצה באזור רמת גן, אבל אני כבר שבוע מתכנן להגיע לקבוצה החיה, אתמול בתוך כל הטירוף הכל ברח מהראש, אני עולה לקבוצה של 11:00 ואני שומע שאין מספיק חברים, זה היה נראה לי מוזר קצת, ופתאום נופל לי האסימון, רגע, יום שני, אולי הייתה קבוצה, דבר ראשון מה שעמד לי בראש תנחשו מה? ... נכון צדקתם... למה לא הודיעו לי? למה הספונסר שלי לא יכל להודיע לי את זה, למה לא הזכירו את זה בקבוצה של הצהריים?? למה ולמה ולמה ולמה? א' קיצער טענות על כל העולם ואשתו, כמובן חוץ מעלי המסכן, הדפוק, שאפילו שהוא כבר רוצה ללכת לקבוצות הוא משתכח [ע"י אחרים]. אסירות תודה שתפסתי די מהר כמה אני דלוח עם התחושות האלו, מה, משהו חייב לי משהו? מה אתה מתעצבן? מה אתה רותח? אם אתה לא זוכר תעשה לך תזכורת בטלפון, תשכור מזכירה, תכוון שעון מים שישפך עליך, אבל מה אתה מתעצבן? באמת אסירות תורה שקלטתי את זה מהר מאד, כי אחרת הלב שלי היה מתכווץ עוד יותר ומי יודע עוד כמה זמן הוא יוכל להחזיק מעמד בהתכווצויות האלו.
יאאללה, תודה לכם ששמעתם אותי [קראתם] ושהיה לכולכם יום נפלא בריא ומלא מלא החלמה.

מזדהה מאוד, לדעתי ממה שאני עברתי, זה חלק מהתמכרות, אנחנו (אני) מחפשים כל הזמן ריגושים, ריגושים במין, וריגושים בפרויקטים, ורצים רצים, ומנסים להירגע, ואני גיליתי שכל ההתרוצצויות היה פשוט בכיון הפוך, וכל הזמן ירדתי וירדתי, ואני צריך לעלות עכשיו את כל ההר חזרה, ואני מתפלל שיעשה לי מעלית, כי בדרך הטבע לפי ראות עיני המצומצמות זה ייקח לעלות 20 שנה.
האמת שבהחלמה אני מלא ריגוש, אני מקושר עם הרבה חברים, ובפרט חברים חדשים, וחברים שהם מכורים אבל עוד לא קפצו לקבוצות, יש לי כ 120 טלפונים של סקסלוהיסטים, אבל באישור הספונסר ומטפל שלי, הם אומרים שאני חייב את זה כרגע, ובהמשך אני יתאזן. בעז"ה.
אוהבים.

תודה על ההתייחסות, אכן קבלת הפנים שלך בחזרתי לכאן [בסיבוב השני] זכורה לי לטוב והותירה עלי רושם חיובי, וכן,, גם הטלפונים..
תודה רבה.

שלום לכם ידידי היקרים,
הצהרה: הכינוי שלי ישראל ואני מכור לתאווה, בחסד ה' באמת לא מובן לי איך! אני נקי 27 ימים, היה לי הרבה אופציות ליפול בימים האלו, החיבור והחברותא נתנו לי כח להכנע ולמסור את רצונותי לאלוקים לדעת לוותר רק להיום על התאווה. תודה לכולכם על התמיכה העידוד והחוסן הנפשי שאני מקבל ממכם.
הקדמה: הספונסר שלי שיחי' לאוי"ט אמר לי לנסות לכתוב יותר פשוט יותר אמיתי בלי להתחבאות מאחורי המילים ופיתולייהם, אני מאד מבין אותו והוא בהחלט צודק, אני בטבעי מאד מאד סגור, לא יודע בכלל לבטא את הרגשות שלי, שנים נלחמתי להסתיר אותם להראות בריון, גדלתי בסביבה שבזה לרגשות, ורואה בהם קטנוניות, גדלתי בסביבה שמייקרת ומאללת ומהללת את החשיבה הקרה את הפילוסופיה ואת כל מה שסביבה, ומאד מאד דוחקת את גילויי הרגש, את ההתלהבות כשיש ממה, ואת הבעת הצער כשיש ממה, את החצנת הכאב כשכואב, וגילויי השמחה כששמח, הדברים האלו כל כך פשוטים למי שגדל בסביבה יותר חלקה מהבחינה הזו, אבל אצלי זה הר גבוה, זה חומה בלתי עבירה, כמה שניסיתי וניסיתי עדיין אני לא רואה בזה ממש התקדמות, אבל אני בטוח שיבא יום ואני ידע לעשות את מה שהבן שלי הקטן ב"ה יודע לעשות, אני כל כך מתרגש [כן אני מתרגש] כשהבן שלי הקטן ניגש אלי ומספר לי איך היה לו בגן, הוא מספר לפעמים מעצמו כי הוא יודע שאני אוהב לשמוע את זה, הוא מספר לי מה הוא חושב עלי, ולפעמים כשהוא כועס עלי הוא גם לא מתבייש להגיד לי את זה בצורה הכי מפורשת שיש, בימים עברו הייתי חושב שפשוט גדל לי כאן איזה חוצפן צמרת בבית, ממש 'בן סורר ומורה' אני לא העזתי להגיד לאבא שלי כאלה דברים, אבל היום אני יודע שזה מגיע מזה שאבא שלי לא ידע בחיים!!! [עד כמה שזכור לי] את המילה הכל כך פשוטה 'אני אוהב אותך', אני מגיע הביתה היום אחרי יום עמוס, אם הילדים ישנים כבר, אני מעיז לגשת אליהם למיטה לתת להם לטיפה חמה ונשיקה של לילה טוב, אני לא תמיד מצליח להוציא את המשפט הכל כך פשוט 'אבא אוהב אותך ... שלי' זה עדיין קשה לי מאד, ובפרט להגיד את זה לילד ישן שלא שומע, אבל אני מתקדם לאט לאט, וזה עושה לי טוב, לתת לילדים שלי את מה שכל כך היה חסר לי.
בכל אופן כתבתי את כל זה רק בשביל לספר לכם למה אני אמור לכתוב בצורה יותר פשוטה ופחות מצטעצעת, אני מקווה שאני יצליח כי כתבתי כל כך הרבה בחיים שלי, והרגלתי את עצמי בסגנון כתיבה כל כך מפותל, מקווה גם בזה לסייעתא דשמיא.
השיתוף לעכשיו:  אז כמו שכבר כתבתי אתמול בימים האחרונים עסקתי באיזה פרוייקט גדול שניסיתי להוביל, דבר שעוד לא התנסתי בו בעבר, ועל אף שמתחילה לא כל כך תליתי בו תקוות מי יודע מה, אבל הדמיון שלי פרח על חשבון הפרוייקט הזה, למעשה אתמול הוברר לי כמעט סופית שהעסק הזה לא יוצא לאור התכנית הזו נגוזה לפחות בשלב זה, ואז פתאום הרגשתי את הכאב! כל הזמן אמרתי לעצמי שאני מוכן לקבל את מה שאלוקים יכתיב בעניין הזה והרגשתי שאני באמת מקבל את זה, יחסית התנהלתי מאד ברוגע ולא ניסיתי יותר מידי להזיז הרים בשביל זה [קצת אמנם כן, אבל קצת] אבל ברגע שפתאום הוברר לי שזה כנראה לא יוצא, פתאום התחלתי להרגיש לחץ כאב פספוס וכו' על זה הדרך, ב"ה!! ב"ה!! השתתפתי בקבוצה אתמול בלילה בטלפון [11:00] זה היה בערך חצי שעה אחרי שקבלתי את ההודעה שכנראה התכנית נעלמת וכו' שיתפתי על זה בקצרה כי לא ממש הצלחתי לשתף יותר מזה, ואכן הרגשתי הקלה מסויימת, היום בבוקר שוב קמתי עם אותה תחושה ועכשיו אני משתף אתכם כאן בשביל לשחרר ממני את המחשבות המזיקות האלו. מקווה מאד שזה יהיה לי לתועלת.
תודה רבה.

לא יודע למה יש לנו הרבה משותף בלהביע רגשות וכו',
אבל מה שעזר לי, להרים את ילדי, אפי' ילד בגיל עשר, ו..לאט לאט,
היה לי קשה אבל הקשר נהיה יותר טוב.

אכן יש תקווה..
בעזי"ת
תודה

לי מאוד עזר במקרים כאלו לכתוב צעדי ארבע מקומיים
אוהבים
ובהצלחה

תודה על התגובות מעודד להמשיך ולהביע את רגשותי כאן בפורום, דבר שאני כל כך צריך.
מה הייתי עושה בלעדיכם? בודד- תשתמש!

חברים אני עסוק מאד חייב להצהיר, אני מכור!! על כל המשתמע ללא ספק, אני נקי בחסד ה' 28 ימים, זה מרגש אותי מאד, ואני חייב לזכור שאכן זה רק להיום, ואני חייב לפעול לפי התכנית לזכור שאני חסר אונים ולא יכול לבד...
להת'