51 יום,
לפעמים אני שואל את עצמי מה זה הספירה הבנאלית הזאת ?
היום חשבתי שהספירה ובעיקר כתיבת הספירה אינה דווקא משהוא שאני צריך לכתוב לעכשיו (אולי הייתי צריך לכתוב על כך שאני חסר אונים מול המחשב שלי שאני כבר יושב מולו כ4 שעות ולמרות שאני עושה איתו דברים טובים אבל הרי יש לי מספיק מטלות יותר דחופים לעשות )
הספירה של הימים חשוב לעתיד הרי רק להיום איננה רק סיסמא זה משהוא שעוזר או אמור לעזור לי להתמודד עם התאוה על ידי כך שאני יודע שאני מתמודד רק עם 24 השעות הקרובות ובכל זאת אני מתגאה בכל יום נקיות שמצטבר, אולי אני לא אמור להתגאות אלא לשמוח, שהרי הצבירה של ימי הנקיות אינם רק צבירת קילוטראז', כל יום שמצטבר עוזר לי להתרחק מהתאוה, מהחושך, מהערפל, מהבריחה והסחרור, מההרגלים של רמאות, ועוד רשימה ארוכה של פגמים , ומקרבת אותי לנקודה שבה הפסקתי ועצרתי מלהתמודד עם עצמי ולהתחיל לקנות דרכי התמודדות, הרגלים של ישרות וכנות אמיתית, הרגלים של עבודה קשה מול עצלות ואובסיסביות של בריחה.
הכתיבה של הספירה חשובה לעתיד , העתיד שהבורא הנחיל לאלו שהתמידו עם הפעולות , אלו שחרשו את הספר הלבן , הגדול, 12&12, אלו שהלכו לקבוצות , אלו שעזר לחחבריהם המכורים , אלו שהרימו טלפון בכל מצב של תאוה משתלטת, העתיד שהם מספרים לנו שיגיע אלינו בהמשך הדרך ואז אולי נטה לשכוח את המקום שממנו הגענו כי מנסיוני כשדברים טובים קורים אנו נוטים לשכוח את ימי הרעה, על כן אני כותב -
חברים .
51 יום שהם שבעה שבועות ושני ימים לנקיות
51 יום של דחפים מרוסנים בשיחות טלפון , קריאה בספרות ההחלמה, תפלה לעזרת הבורא , ויתור על מבטים שוטטים, התעלמות מהרגל ה אני חייב, יאוש מאותו צורך פיזי בלתי נשלט לתאוה פעילה ומסירת התאוה לחברים ולבוראי הגדול.
ואני תפלה שלא אתפתה לפול למלכודת התאוה , שאמשיך לעבוד ולהתקדם .....
אנא בוראי הנני חסר אונים, עזרני נא.
יגל המחלים