שלום חברים! תודה "מי אני" על התגובה החמה, מחזק לראות שאני לא חושב לבד את המחשבות הללו.

אסירותודה פותחים את השבוע בהחלמה.
אסירותודה שיש לי משפחה נפלאה, חברים שאני יכול לשתף אותם בכל מחשבה, אפילו שתשמע טיפשית או קטנונית. (חבל שצריך לסבול כ"כ הרבה בשביל להגיע למקום הזה).
עוד דברים מצעד 2- אני חושב שעיקר העבודה שלי היא ליישם את האמונה בחיי היום יום. ז"א לתפוס את עצמי במצבים קשים, או אחרי נפילות דתיות- דיברתי לשון הרע, חיללתי שבת בשוגג, אפילו התעצלתי ולא קמתי לתפילה במניין\בזמן וכו' כאן אני צריך לתפוס את עצמי ולראות האם אני מאמין שהקב"ה אוהב אותי גם עכשיו?
או כמו שהספונסר שלי אמר לי- אם אני מאמין שכוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות זה אומר שלפני שאני חוזר לבית- מקום שיש לי בו הרבה נפילות- אני מתקשר לחבר ומשתף אותו ועושה בדיוק מה שהוא אומר!

ועוד אקטואליה- שמעתי שיש חשודים יהודים שחטפו את הנער הערבי ושרפו אותו חי, דבר ראשון קשה לי להאמין שיש יהודי שמסוגל לעשות דבר כזה נורא, דבר שני באמת שאני רוצה לשים את האנשים האלה על טיל ולשלוח אותם לירח\לעולם הבא. למה?!? למה עשיתם את זה? מה אין לכם שכל? עד שהיה אחדות בעם ונוצר איזה חוסן וגבורה בישראל, ועכשיו בגלל המעשה שלכם הכל נהרס, כולם מגנים אותנו ואפילו אנחנו מרכינים את הראש בבושה. שדברים כאלו יוצאים גם מאיתנו.
למה פעלתם מתוך כעס- חוץ מילד ערבי שאולי לא עשה כלום בחיים שלו, לא עשינו בזה כלום. קשה לי עם זה. איך אני אמור להתפלל עליהם ולאהוב אותם?
אני באמת מרגיש שהם חולים, ואני מרחם עליהם, על צרות העין שלהם. מתפלל שה' ישלח להם רפואה שלמה, דעת, ובאמת שיעשו תשובה על המעשה שלהם ויתחרטו עליו.
ואנחנו בתור אומה- נדרשים בכל זאת, לעמוד על ההבדל העצום שבין מעשה נורא של אדם פרטי מישראל שדורש עונש חמור וטיפול אישי לבין ארגוני טרור שזה כל מהות חייהם שאיתם צריך להילחם בלי פשרות ובלי להתבלבל.
מתפלל שנדע לעמוד על ההבדל בתבונה.
אבא, תן בנו את השלווה לקבל מעשים קשים שפוגעים בי ובעם שלי, אומץ להילחם בכל אוייבי שרוצים להרע לי ואת התבונה להבחין בין השניים.
תודה חברים שאתם איתי בדרך!

שלום חברים יקרים!
אסירותודה שאני נקי עם כל הלחץ הזה שיש מסביב.
דבר ראשון אני מפחד, מאוד, מכל המלחמה הזו. גם כי כנראה אני אגוייס בקרוב, וגם כי חברים שלי ואח שלי נמצאים שם.
מאיפה משיגים אומץ? פתאום המשפט "מסרנו את חיינו להשגחת אבא אוהב" מקבל מחוייבות אמיתית-עד כמה אני באמת מוסר את החיים שלי??
עד הסוף אבל על אמת?
אני כ"כ מפחד לעשות את זה, למרות שאני מבין שזה יביא לי שלווה מיוחדת. אני עדיין רוצה להחזיק את החיים שלי קרוב קרוב ללב שלי, ופשוט לברוח למקום שלא יתפסו אותי.
אני מבקש, ומתפלל לנכונות, למסור את הכל, את כל החלומות השאיפות, הרצונות, ההחלמה, המשפחה, החברים, האידיאלים, החיים שרציתי שיהיו למסור אותם לאבא אוהב. להיות מוכן לאבד אותם אם זה מה שהוא רוצה. להקריב אותם בשביל העם שלי. בשביל אחים שלי.
פשוט להגיע למרות הפחד והחששות- לאן שצריך. למילואים.
אוהב וצריך אתכם יותר מכל. שנשמע בשורות טובות ומתוקות!

שלום חברים!
ימים לא פשוטים עוברים עלינו. ב"ה רואים את ההשגחה בכל רגע, כ"כ הרבה טילים שנופלים באיזורים פתוחים, שכיפת ברזל מפילה, ואין נפגעים.
כמה שיר ושבח והודיה אנחנו חייבים לאבא אוהב!

אסירותודה גם במישור הפרטי, על נקיות ועשיית צעדים ופעולות.
אסירותודה לחברים שמתקשרים, ומחברים אותי לתוכנית, גם בזה יש השגחה נפלאה, כשעוברים עליי דברים לא נעימים או שאין לי כוח לתוכנית, פתאום חבר מתקשר, ותוך כדי דיבור אני מתחבר, או שאני משתף שקשה לי והוא מעודד אותי, או אפילו שהוא צריך עזרה ו'בעל כורחי' אני מתחבר ומחזק אותו. נפלאות דרכי ההשגחה!

תודה לך אבא שאתה לא מוותר עליי.
יש לי ריק בלב שאני פשוט לא יודע איך למלא אותו. אני חושב שזה מעין תחושה של קריז, רק שהוא מתבטא בצורת חור שחור, שרוצה להתמלא. במשהו!!! לא משנה מה, באמת שלא. העיקר שיתן תחושת מילוי.
כשאני משועמם או אין לי משהו אחר ואין לי כוח להשקיע אני ממלא אותו בתאווה וגם זה לא עוזר. אבל עכשיו שאני בישיבה, אני לומד, וגם מתפלל (כנראה שלא מספיק) ועדיין אני מרגיש את השואב הפנימי הזה לא נח לרגע.
אם מישהו חווה בעבר או עכשיו דברים דומים אשמח מאוד שיעזור לי ויגיד לי איך למלא את זה. תודה רבה!
הספונסר שלי אמרלי לתת שירות, אבל לא תמיד יש לי למי לתת, ולא תמיד יש לי כוח לזה. אשמח לעוד רעיונות ואתפלל לכוח ונכונות לתת שירות!
אוהב וצריך אתכם! תודה שאתם איתי בהחלמה!

מאוד מאוד מזדהה עם ההרגשה, כשעושים פעולות ושומרים על נקיות אז אחרי כמה זמן ההרגשה נעלמת, אצלי זה ממש לא היה במיידי שאיך שעשיתי פעולה זה עבר אבל אחרי זמן אני רואה בי שינוי ענק.

שלום חברים להחלמה ולמלחמה! 

תודה אדם 1 על ההארה. מתפלל לראות ולחוש את השינוי הזה. בקרוב.

היום הייתי מבולבל ממש, לא ידעתי איפה אני שבת, האם להישאר בישיבה? האם ליסוע לבית? ליסוע לישיבה הקודמת שלי? אולי לחבר? מה עושים? וזה בסה"כ שבת!!! בגלל הרצון שלי לניצול זמן, ולשלמות, כל דבר וכל רגע הוא משמעותי, (וזה נשמע מעולה, אז מה הבעיה?) שהוא משמעותי בלי יחס נכון באמת. למה?  1- כי אני לא שולט בתוצאות, 2- האוירה החיצונית חשובה אבל יותר חשוב מה אני עושה בפנים, מה אני מרגיש ואיך אני פועל.

מתפלל לשלווה, פשוט שלווה. ב"ה אני אהיה שבת בבית, מקווה לתת שם שירות, בעז"ה אעביר הערב פעילות קצרה לצוות הדרכה על הכוח של חבורה, כמה נסיון קיבלתי כאן בהחלמה! אני מקווה שאצליח להעביר את הכוח הזה הלאה.
קשה לי להתאמץ, קשה לי לעשות דברים בלי לראות את התגמול המיידי שלהם. ויותר קשה לי שאני לא זוכר את עצמי כך לפני שנה. רק בשנה האחרונה פתאום התחלתי לפעול רק לטווח הקרוב. לתגמולים הנראים והמוחשים. לא יודע מה לעשות. מאיפה לקבל את הכוח? להתפלל? כמה?

נראה לי שאני חייב לראות בשירות, צעד הכרחי בהחלמה, דבר שיתן לי כוח גם לעזור לעצמי. לפעמים זה שאני מביא תועלת לאנשים אחרים, נותן לי כוח גם לעזור לעצמי. כי אחרת איך אעזור לאחרים. ודאי שהאדם צריך לעזור לעצמו כי זה עצמו, אבל לפעמים גם זה פתרון בשבילי.
אולי אולי כי עמוק בפנים, באמת האדם לא נוצר רק בשביל לשרת את עצמו אלא באמת בשביל להעניק לאחרים.
אז רק להיום אעזור לאחרים בשביל לעזור לעצמי! אוהב וצריך!!!
שבת שלום עם הרבה שלווה, בשורות טובות וחיזוקים ושמחה לכוחות הביטחון!

שבוע טוב חברים.

לצערי הלילה האחרון נפלתי.
אין לי כוח, לשמוע הערות,עצות, מחשבות וכדו'. בקושי "אוהבים" יש לי כוח לשמוע.
קשה, קשה לי שאני לא יודע לוותר, ושאני חוזר שוב ושוב לסם שלי. אני ממש מרגיש שזה סמים.
סמים שגורמים לי הרבה סבל. לצערי ברגעים כאלו עוברות לי מחשבות רעות, שגם אחרים יפלו, שירגישו קצת איך זה ליפול בתוכנית.
שירגישו שנקיון זה לא דבר קל שבא לבד, כי כך זה לפעמים נראה לי אצל אחרים, שהם "בטעות" נקיים גם לי לעשות צעדים או פעולות.
למה?

אני יודע שאלו לא מחשבות טובות, והשאלה הזו לא נכונה. והתשובה היחידה אליה היא "ככה. זה פשוט לא ענייני".
אני מתחנן וזועק לאבא אוהב, שיעזור לי. פשוט שיעזור לי לא ליפול. שיעזור לי לעשות צעדים, להחלים, לקבל את עצמי, להתמלא מטוב, משירות, מנתינה, ממאמץ, משמחה של מצווה, ממשפחה וחברים.
בבקשה אבא, נמאס ונשבר לי. אני רוצה להחלים!

מאוד מזדהה, גם לי קרה מקרה ממש דומה שלשום, שהיה בחור שאמר כמה מילים נגד האמונה באלוקים, וחשבתי שאולי עדיף שיהיה מכור ואז הוא ילמד בדרך הקשה שיש אלוקים. הזדעזעתי מהמחשבה הזו.

בוקר טוב חברים!

אסירותודה על יום נקי. אסירותודה שאתמול נתתי שירות בבית וגם זכיתי תוך כדי להיות בקבוצה הטלפונית ולהנות ממש משיחת החלמה של "אוהבים אותך". מדהים, כמה התוכנית משנה אנשים ועוזרת לנו להוציא את הטוב ביותר מאיתנו!

פעולה מעניינת שהוא אמר שהוא עושה כל בוקר. לכתוב אלו דברים אני רוצה לעשות היום שהולכים להיות לי קשים. אני ממש צריך לעשות את זה כי זה יתן לי הכנה יותר טובה ממה שאני עושה. למשל "היום אני הולך לבנק בשביל לסדר את החשבונות שלי, וזה הולך להיות לי קשה, כי אני צריך להתעקש ולעמוד על שלי מול הפקיד. וגם לחכות בסבלנות בתור הארוך שיהיה שם ובכל זאת לדבר בצורה נעימה לפקיד."  "היום אני הולך לעשות את העבודה הסימינריונית המשעממת שלי, זה הולך להיות קשה כי אני לא אוהב לעשות את זה וחסר בזה אקשן."
כדי אחרי שכתבתי את הדברים להתקשר לעוד חבר שניים ולחלוק איתם את זה, וכך במקום מסויים הפנמתי עם עצמי שאני באמת הולך לעשות את הדבר הקשה הזה. אסירותודה!

אני מתפלל שאצליח ליישם את זה, היום. אסירותודה גם לחבר שאמר לי שאני חייב לזכור שנפילה זה לא אשמתי! אסור לי להרגיש אשם אחרי הנפילה. (אני כן יכול לבדוק מה אפשר לעשות בשביל שפעם הבאה זה לא יקרה, אבל בלי תחושות אשם, כמו חוקר משטרה שבודק אירוע ומסיק מסקנות איך נמנע את האירוע הבא.)

רק להיום אני אוהב את עצמי, אקבל את עצמי ואחייך לעצמי בלי שום סיבה "מוצדקת". פשוט כי "אוהבים אותי".
תודה חברים על העזרה הרבה!

אוהבים אותך יאיר!

אוהביםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם! (:

שלום חברים לתורה ולעבודה : ) והמבין יבין...

תודה רבה ל'אח' ו'לקורבן' על החיזוקים!

היום אעשה אתכם קצת שאלות על צעד 3 לפי הספר "צעד קדימה לפעולה". מוזמנים להצטרף- דף ועט או מקלדת וקדימה לעבודה!

1. אלו החלטות לשינוי עשית, שלא עשית אותן כשהגעת לראשונה לתכנית?
החלטתי לוותר על חלק מהלימודים שלי בישיבה, בשביל להגיע יותר לקבוצות חיות במשך השבוע ובשביל להקדיש בצורה קבועה זמן לתוכנית- פעולות וצעדים. בהתחלה חשבתי שמספיק לבוא לקבוצה אחת בשבוע, וגם לעשות צעדים אם יש זמן פנוי, אבל לא צריך להקדיש לזה זמן קבוע ביום, ובטח שלא לפתוח עם זה את הבוקר.

2. האם אתה מוכן לעבוד עם ספונסר על בסיס קבוע? כתוב כיצד אתה עושה זאת?
כן, אני משתדל להתקשר אליו כל יום בשעה פחות או יותר קבועה בבוקר. ואני משתף אותו על ההתקדמות שלי בצעדים או על התלבטויות שיש לי ומבקש ממנו עצה. ואם אין לי מה להגיד, אני פשוט אומר שאין לי מה להגיד.

3. האם אתה מוכן לנהוג לפי ההנחיות של הספונסר שלך?
כמעט תמיד כן. זה תלוי כמה אני חושב שאני מבין את הפתרון או לא. ובד"כ זה קשור אם אני אחרי נפילה או לא- שאז יש לי יותר נכונות לעשות מה שהוא אומר. גם כשאני מוכן לנהוג, הרבה פעמים אני נמרח עם זה ולא עושה את זה מיד. אני באמת צריך לחזק את ההכרה שככל שאני יעשה את מה שהוא אומר עם יותר רצינות ומיד אני יותר אחלים ואתקדם בחזרה לשפיות. זה דורש ממני לוותר על ההבנה שלי ועל השאלות שיש לי ועל השיקול דעת שלי, ולכן זה מאוד קשה לפעמים.

4. איזה שינויים אתה רואה בעצמך? בחיי היום יום שלך?
אני פחות מלקה את עצמי, וגם כשאני מלקה את עצמי, אני מבין שזו בעיה ולכן אני פחות מייחס לה חשיבות.
אני מנסה להיות פחות 'צודק' ויותר רגוע ושלו. במידה הדברים מתנגשים. ולכן אני משתדל למרות שהרבה פעמים לא מצליח- לא להיכנס לויכוחים.
אני יותר נוכח בדיבור עם חברים, יותר כנה איתם, מאפשר לעצמי לשתף בדברים שמצגים אותי כחלש ועם כאב. דברים שבעבר כמעט לא אפשרתי לעצמי. אני מחזק את עצמי על דברים פשוטים ושמח בהם, משהו שבעבר אפילו הייתי מזלזל בעצמי ש'רק' את זה הספקתי- היום הוא בשביל מתנה.
בעבר- וואי, למדתי היום רק שעה גמרא. היום- אסירותודה, למדתי היום שעה גמרא! אסירותודה שעשיתי "רק" ריצת 2000! וכדו'. 

אסירותודה זהו להיום  ;D בעז"ה מחר נעשה את השאלות הנותרות. המשך יום מחלים וצום קל!

שלום חברים!
המשכתי היום עם שתי השאלות האחרונות של צעד 3. האמת שהם השאלות שיותר קשה לי- ליישם בעיקר.

5. על איזה מחשבות, תחביבים, וחלקים של החיים שלך אתה צריך עדיין להיכנע?
מחשבות- שאני יכול להספיק את כל הדברים שאני רוצה, אם זה בלימודים, ואם זה בתחביבים שאני רוצה לעשות אבל פשוט או שאין לי באמת מספיק זמן להקדיש לזה או שאני לא יודע לסדר את הזמן שלי בצורה נכונה. וגם קצת על המחשבות שחתונה כן תעזור לי בהחלמה. וגם שאחרי שאהיה מחלים הרבה זמן כבר לא אצטרך כ"כ את התוכנית, אולי לרגעים לחוצים של החיים אבל רוב הזמן אני אוכל רק 'לתרום' לתוכנית ולא לקבל ממנה. וגם שאני חכם ואם רק אכיר את עצמי יותר ואלמד יותר על התוכנית ועל נפש האדם והתמכרויות זה יעזור לי להפסיק בלי כל הפעולות שאומרים לעשות. וכל העניין של כשאני עושה טוב מגיע לי וכשאני עושה רע לא מגיע לי. יש בזה מימד של אמת אבל בשביל להתקדם אני צריך להשתחרר ממנו לעת עתה. חלקים של החיים- חתונה, למרות שאני עדיין לא מצליח לוותר על זה. אני מאוד רוצה להגיע לחתונה נקי תקופה ארוכה אבל אני לא מאפשר את זה, כי גם אחרי נפילות אני ממשיך לצאת- כי קשה לי עם ההמתנה הזו.
תחביבים- להעביר סימינריונים- גם או במיוחד לבנות. צריך לוותר על זה. מעבר לזה יש לי הרבה תחביבים שאני לא יודע אם זה ריאלי לעשות אותם מכיוון שהם רבים כ"כ: ללמוד ריקוד, ללמוד לנגן, לקרוא לכיף, לכתוב, לטייל, לעשות ספורט, להתנדב (אבל רק במקומות ש'כיף' לי ואני מרגיש שאני מקבל הערכה מהם.)

6. האם אתה מוכן למסור את הרצון והחיים שלך לכוח גדול ממך? כתוב את אותן הפעולות שאתה מוכן לעשות כל שעה או כל יום רק להיום. האם תשתף את הרשימה הזו עם הספונסר שלך?
כן, אני מוכן למסור את הרצון שלי ואת החיים שלי לכוח גדול ממני!
הפעולות- להתקשר לפני שאני מגיע לבית, או כשיש לי אינטרנט לא מסונן ואני מתכוון להשתמש בו. כשמשהו לא הולך כמו שאני רציתי- להתפלל תפילת השלווה וגם לרדת על הברכיים ולבקש נכונות וכניעה. לומר את תפילת צעד 3 כל בוקר. לכתוב אסירותודה כל בוקר. לתת שירות. לעשות מה שהספונסר שלי אומר לי בלי לשאול שאלות. לרשום לעצמי סדר יום וללכת לפיו. ולא לחפש חידושים וריגושים במקום.
כן אני מוכן לשתף את הספונסר שלי ברשימה הזו.

כמה וכמה פעמים גיליתי שבשעת מעשה- לא היה לי באמת נכונות לעשות את הפעולות שקיבלתי על עצמי עכשיו, כשהגיעה אליי תאווה, או רק מחשבה לא חשבתי שאני באמת צריך להתקשר עכשיו למישהו.

ברמה האישית- אתמול חבר טוב אמר לי שאני לא משתף מספיק בקשיים שלי, ובתחושות הרעות שלי.
אני לא מאפשר לעצמי לחוות כאב ולשתף עליו, ואני בונה לעצמי דמות של מחלים למרות שאני נופל המון.
הוא צודק, מצד שני, אני לא יודע כי באמת התחושות הרעות עוברות מהר, אז מה אני צריך לעשות- לחשוב ולחוות אותם מחדש גם כשאני מרגיש טוב?
אני גם מרגיש שביחס לפעם אני הרבה יותר משתף על תחושות לא טובות שיש לי, ואני מאפשר ל"יאיר התותח" להציג צדדים פחות יפים שלו, גם מול אנשים שלא בתוכנית, ואפילו לאנשים שאני כמעט ולא מכיר, וגם בדייטים שזה יכול להיות מאוד 'מסוכן' לומר שלא הייתה לי שנה טובה בישיבה, שהרי אני רוצה להרשים את הצד השני! ובכל זאת אני מוכן לומר שהייתה לי שנה לא מוצלחת (את הסיבות האמיתיות אני כן מסתיר לעת עתה, כי יש גבול מה הצד השני יכול להכיל.) אבל אני כן מאפשר לעצמי לא להיות כ"כ מושלם כפי שאני רוצה וכפי שאני נראה. יכול להיות שבאמת עיקר השיתוף שלי בכאב הוא ע"י כתיבה ואני צריך לתרגל אותו גם בדיבור ובשיחה עם חברים.
מתפלל ליותר הבנה ובהירות בנושא. ולנקיון כמובן!
אני כנראה חוזר הלילה לבית, מתפלל להיות אדם הכי פשוט שיש ולעשות את הפעולות בצורה הכי אוטומטית שאפשר, פשוט כי אני חולה. תודה!

עברתי עכשיו על השרשור שלך.
אוהב אותך.
רואים את ההתקדמות. נהניתי מהכתיבה של ההודעות האחרונות
בהצלחה.

אוהבים אותך אח שלי!
קראתי את הדברים, קשה לי להגיב... אני מרגיש אישית שהתחלתי מחדש.
אנסה להסביר מה אני מרגיש כרגע- עד התוכנית הייתה לי הרגשה של חוסר שליטה, הפרעה גדולה בלימוד, חוסר שקט נפשי, עיסוק בתוך עצמי, רצון להתגבר על התאווה אך אי הצלחה ותסכול.
בתוכנית- למדתי להשלים עם עצמי יותר, למדתי לדבר עם חברים, להקשיב, לשמוע, להרגיש, לחוות, וליפול... כן, למדתי שאני יודע גם ליפול אך למדתי גם לקום!
התקופה האחרונה הייתה לי קשה, כי נפלתי ושוב ושוב ולא ידעתי מה הולך, הבנתי שיש לי משהו לוקה בחסר... הרגשתי פתאום שאני חונק את עצמי.. כן, כך הרגשתי, כל הלחץ שאני יצרתי לעצמי בתוכנית, עשית פעולות ודיבור עם חברים וכו'... ספונסר... וכו'...
הרגשתי שאני חייב לשחרר... אז שיחררתי... פרקתי "עול".
היום- אני מרגיש יותר משוחרר, לרגע זה לא יצא לי לדבר עם הספונסר שלי כבר איזה שבועיים ואולי יותר... לא הלכתי לקבוצות כבר שלושה שבועות...
הדבר היחיד שאני עדיין עושה זה מדבר עם חברים! וחברים מתקשרים ואני עונה... מקשיב, משתף, חווה את עצמי קצת אחרת... בלי לחץ...
מתקדם לאט... בלי לחץ.
שם לי קווים... בלי לחץ.
מוריד הילוך בכל מה שקשור לאינטרנט וכו' יודע ששם זה המקום של הנפילות... כן, שמתי סינון גם בפלאפון שלי, החלטתי שסיימתי גם שם ליפול.
שאלתי את עצמי את השאלה הבסיסית בזכות חבר שהאיר את עיני- האם סיימת?!
החלטתי- כן, סיימתי!
ואז שאלתי את עצמי, איך אתה מראה זאת?
עניתי- חוסם את מה שאני יכול, צובר בטחון עצמי חזרה, נקיון חזרה, והרבה עוצמות דרך חבר יקר שעוזר לי בדרך...
מה הלאה? לא יודע, אבל כרגע אני מרגיש טוב עם הכול. טוב לי נקודת הזמן שבה אני נמצא עכשיו.
זהו. רציתי לשתף.
אוהבים!

שלום לכולם! אסירותודה חזרתי לבית אחרי שבועיים וחצי של מילואים : ) טוב לחזור. וגם קשה לחזור.
פתאום השגרה נראית קצת מאיימת ויותר קשה ממה שהייתה לפני.
מתפלל שאצליח לחזור לשגרה בצורה חלקה ונעימה עד כמה שאפשר.

זהו ב"ה אני צריך להתחיל את צעד 4, בעז"ה מקווה לרשום כל מיני מחשבות ורשמים מהמילואים היקרים שהיו לי.
תודה שאתם איתי בדרך, תודה ממש ממש לאבא אוהב ששמר עליי, והפגיש אותי עם כ"כ הרבה טוב בימים הללו.
ממשיך לאוהב ולהיות צריך אתכם, תמיד.