שמח לספר לכם שלמרות רצף נפילות כאובות השבוע,
לא איבדתי את ההישגים והתיקונים באישיותי שנרכשו בעזרתכם.
83 ימים שהיו (ואינם?),
יום שני בלבד למסע המתחדש!

אוהבים
מזדהה אם כאב הנפילה
אני לא מאילה שצוברים ימים,מבחינתי הימים לא נצברים לשום מקום.
התועלות השאני שמצבירת הימים הן
א.תקווה
ב. מרווח ארוך יותר בין תשוקה לפעולה
ג. תזכורת מאיפה באתי
מאחל לך שתוכל לקחת את התקווה ולהשתמש בה כמנוף לפעולה
בהצלחה מרובה
יהי האלוהים אתך

אוהבים, הנפילה כואבת, תמיד קשה לי לקום מנפילה...
אבל כשמבינים שאנחנו לא רוצים אז יוצאים... לחיים חדשים!

מוישלה אמן, ברדר תודה,
פיתויים עולים פיתויים יורדים, הימים נוקפים והנקיות נמשכת, תודה לא-ל.

ט״ו ימים.
היינו כמחלימים

לאנשי אינסטנט שכמותי יש אפליקציה חביבה appsto.re/il/KCRqJ.i

היא סופרת כמה ימים עברו מתאריך מסוים, מה שנשאר לי לעשות זה לבדוק מידי פעם כמה ימים עברו, ולהשתדל לא לאפס...
מתאימה גם לקבוצה - כל חבר יכול לתת את תאריך ההתחלה שלו ולעדכן כשצריך לאפס. ממליץ

תודה

ביום ה- 21 למסע המתחדש, הקושי העיקרי נשאר סביב אוננות גרידא מבלי כל גינונים והכנות, כלומר לא סרטי פורנו ואפילו מבטים לא מעסיקים ולא מטרידים אותי.
מה שכן מטריד ודוחף לכיוון השימוש היא הטענה האלמותית מה כבר תפסיד אם תזריק לעצמך את ההנאה הזו שוב? [כן אני יודע שאח"כ [size=13pt]שוב,[/size] ושוב]
וכפסע ביני ובין הושטת יד ודירדור מהיר לשלב שבו כבר אי אפשר (כמעט) לעצור.
לא מעוניין כרגע להתמקד בתובנה שהשימוש אכן גורם לי להפסיד את x, y, z...,
וגם לא לעסוק בתחושות העתידות לבוא אחרי הנפילה, שהרי תחושות ותובנות אלו מתגמדות לנגד העוצמה שבתאווה.
במסע הקודם, עסקתי ב"שבירת שיא", ואכן הגעתי ל- 83 יום.
במסע הנוכחי שעדיין לא מתקרב לקודם, אין כרגע את התחושה החלוצית של שבירת שיא, ומה שמחזיק אותי בינתיים הוא פשוט סוג של "התבגרות נפשית" שאולי אצליח לפרט ולבטא במילים בהמשך.

אוהבים אותך מראשית ועד אחרית.

אי אפשר שלא להתפעל מהנחישות שלך ומההתמדה, שאלוקים יכוון את דרכך.

בהצלחה בדרך.

1. מזדהה מאוד אתמול שמעתי משפט שתפס אותי "אני נקי היום, כדי שלא אשתמש עוד כמה פעמים באותו יום".

2. אל תעשה שריר "התבגרות נפשית" , כי הוא יותר חזק,
וותר לו והוא בדרך כלל הולך.

שבענו ואבי היקרים!
לא בנחישות, ולא בשרירים,
אלא בהרפיה ורוגע כמו שבאמת למדתי ממכם ומשאר החברים.
ותודה על התגובות שמחממות את הלב

בנסיבות המתאימות, שהם זמן פנוי, אמצעי תקשורת, "שבועיים פסק זמן" ושאר ירקות, עולה ומטפסת בעצמותיי התשוקה המוכרת לשתות את כוס התרעלה, לשתות את תמציתה עד תומה.

היום חשבתי שמשימה של "לא תעשה" קשה הרבה יותר ממשימה של "עשה".

אם למשל אני מתעצל בפעולה חשובה שעלי לעשות, ואחרי גרירת רגליים ממושכת כן אבצע אותה בסוף, ארגיש שהצלחתי.
מאידך, אם המשימה שלי היתה לא לעשות שום פעולה אחרת מלבד מה שהכרחי לביצוע המשימה, ארגיש בדוגמה הנ"ל שנכשלתי.

מקווה לראות את המצב נכון, ולעשות (גם) את מה שצריך.

אוהבים, מתפלל שתמצא את אלוקים במקום שלך וקח הוא ישחרר אותך מכל מחשבות זרות.
בהצלחה!

ת׳יינקס מיי אח.

קצת מקטרת ומקנטרת האשה, לאחרונה, וכדי שלא אצטרך לבלוע את הרעל והרוע, הנה דברים טובים שיש לי לומר (לא שהמצב דבש, כי אז הפוסט הזה היה מיותר לחלוטין)
1. היא בריאה ומתפקדת
2. אמא טובה לילדים
3. ״מצילה אותי מן החטא״
4. עוזרת בפרנסה
5. ובעצם, היא בת זוג לא רעה בכלל

כתוצאה מהפולמוס האחרון סביב היחס הרבני לי״ב הצעדים, ואחרי שסוף סוף קלטתי שזה אכן נושא קליני ולא דתי, המסע השלישי אחרי 83 יום וסדרת נפילות, 49 יום ונפילה, ועכשיו ביום 6 לנקיות, שונה לחלוטין מקודמיו.
החלטתי שמותר לי לאונן. כל בחורה שאני נתקל בה מיועדת עבורי באופן עקרוני ומותר לי לפנטז, ואולי אפילו ליצור קשר ממשי איתה.
אלא מאי?
זה חולני ומסוכן בשבילי.
סיגריות טעמתי קצת, אלכוהול אני עדיין לוגם קצת, ואינני מכור לא לסיגריות ולא לאלכוהול.
אבל אחרי יותר מ10 שנות שימוש (פאדיחה לפרט כמה בדיוק יותר מ10) אני כנראה טובע בתוך זה.
מטריד אותי שהדרך להחלמה תלויה בהפרדת הדת מהמחלה, אבל בינתיים זה עובד לי. כלומר, מותר לי לאונן, אבל אני נמנע מכך כי הבנתי כמה שזה הורס אותי.