תודה לך על השיתוף.
התחברתי נורא לכאב.

אני חושב שהעובדה שקיבלתי ממך בכתיבה הזו היא אחת הסיבות שגרמו לאבא שלך להחזיר לך את הנשמה אמש.

בטוח שיש דברים רבים שהבריאה מקבלת ממך מעבר לשיזולים ורק צריך לנסות לתת עוד ולמלאות את החסר מהצד השני.

תמשיך לבוא.  קורים דברים טובים.

אוהב אותך

כתוב בספר הגדול שכאשר אלכוהוליסט בבולמוס של שתיה לא לגשת אליו אלא לחכות שהבולמוס יעבור
עבורי בתור מכור האלכהול הוא בתוך הראש, אני לא צריך כלום כדי "להשתכר" רק שהתאווה תתקיף אותי
איך אני יכול לדעת מתי אני בבולמוס ומתי הוא עבר, השבת עברה בלי ארועים, הייתי בריכוז עצמי מאוד גבוהה כעסתי על כולם השבת אבל לקרת המוצ"ש זה נרגע
הבוקר אפילו הייתי חיובי, אז איך לעזאזל אני נופל בבוקרו של יום שהתחיל כל כך טוב, התפללתי, שטפתי כלים ואפילו נתתי טרמפ לכמה אנשים, הייתי ממש נחמד

כל עוד אין לי מושג מה קרה זה יכול ויקרה שוב ושוב...
כן זה הצורך שלי לשלוט על כל ביט שזז בסביבתי אבל בלי המידע הזה אני כמו נהג שזרקו לו צבע על השמשה הקדמית של האוטו, קדימה לא רואה כלום, אחורה רואה מצויין
ונוסע מעל 100 כל הדרך בלי לדעת מה מתקרב אלי.

קראתי במייל היומי שצריך לעשות צעד 4 מפורט, בשביל זה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב, מפחיד לשבת עם עצמי ואחרי זה עוד לשתף אנשים אחרים באיזו ג'יפה שאני אעלה מבור השופכין הזה שנקרא הראש שלי...קשה לי להאמין, כל החיים הקרנתי בדיוק מה שרציתי שיחשבו עלי וידעתי מה חושבים עלי, עכשיו לזרוק את עצמי ככה למים? נשמע כמו התאבדות...ואז גם לוחש לי קול קטן בראש (וזו כבר סיבה לדאגה שאני שומע קולות) אתה בעצם נהנה מזה אתה רוצה את זה ואם תרצה מספיק חזק או אם יהיה לך תחליף טוב אז תפסיק מה הבעיה.

פעם קראתי באיזה מקום שכמו שהבעת האהבה הכי אינטימית כלפי בת/בן זוג זהו המגע, לא חייב ארוטי אלא אפילו סתם מגע וזה משדר לצד השני שאתה אוהב אותו אז ככה גם עם עצמך אתה בעצם משדר לעצמך בלי מילים שאתה אוהב אותך, ואז מגיע הקונפליקט כי אתה בעצם לא אוהב את המעשה...
פעם כשקראתי עם פירוש את המשפט שבמקום שבעלי תשובה נמצאים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד חשבתי שזה סתם לעודד אנשים לחזור בתשובה, כיום אני מבין איזו עבודה קשה וסיזיפית ולכל החיים זו...ואם מגיעים לסוף החיים והצלחת אפילו קצת רק אתה ובורא עולם יודעים כמה קשה הייתה העבודה, אז לפומ צערה אגרה? אז מה קורה לצדיק כשהוא בשבע יפול? צריך להתייאש? או אולי להמשיך לנסות לעלות בהר השם? אולי זו התכלית? כמו סיזיפוס להמשיך לגלגל את אותה האבן כל הזמן? אמרים שבגבהים היותר גבוהים יותר קל... מלמטה לא רואים את זה אפילו שיודעים, וזה בעצם גם מדגים אין העם יכלו להיכשל בעגל למרות שראו מעמד הר סיני, מלמטה לא רואים את כל הטוב שיש למעלה.
המטפסים הראשונים על האוורסט לא ידעו מה מצפה להם למעלה, חוץ מתהילת עולם על הטיפוס הנועז, בסוף באמת לא היה שם כלום, רק קרח, אולי זה מה שמצפה גם לי? אולי כדאי לשבת ליד האבן ולהפסיק לגלגל? בדרך למטה קשה לעצור, הראש מעורפל ורק מה שבמצב חירום מקבל מענה, מנסים לבלום את ההתדרדרות, במצב הזה מרגישים בחוש שצריך עזרה מבחוץ, אולי פסיכולוג? אולי תרופות? בשבת צחקתי עם אשתי שאנחנו צריכים עוד כמה נשים בבית שיהיה סבב, כל שבוע מישהי תעשה משהו, שבוע כביסה, שבוע נקיונות, שבוע בישולים, ושבוע עם הבעל, אשתי לא חשבה שזה מצחיק

מבקש בשעות הקרובות קצת שקט מהתאווה וצלילות לעשות מה שאני צריך (כמו לא לפלוט שטויות ליד אשתי או בעבודה)
החיים שלי באמת לא ניתנים לניהול, הלכתי לשרותים לכמה דקות, הייתי שם חצי שעה, לא רציתי את זה אבל ככה זה קרה
לכן גם הבקשה, אבא יקר, נהל עבורי את החיים בצורה שאעשה רצונך, כשאני מנהל אותם הם מנהלים אותי אני חלש מהם...



בשלב הזה הייתי צריך לעשות מדיטציה ולהתחבר לרצון העליון אבל עם הזמן שהוצאתי בשרותים ובאתר אני מפחד מהבוס שלי שיכעס עלי
הפחד נובע מפחד אחרי שיש לי שאני לא אצליח לספק למשפחה שלי פרנסה
ובזה אני מפנה פניה לבבית לכל הרווקים...תחסכו כל שקל שאתם יכולים, תחיו חיי עליבות אפילו, אחר כך השקלים האלו הרבה יותר יקרים

טוב אז לא עדכנתי מלא זמן, ממש יושבים לי על העורף גם בעבודה וגם בבית אשתי מלחיצה אותי לאחרונה
היא לא אומרת למה היא פשוט פתאום כועסת, את השורשים הרוחניים לזה אני עוד יכול להבין (הנפילות שלי, חולה שליטה שכמוני).

אז מזמן לא ספרתי...הייתי בבולמוס לפני שבועות, חשבתי שזה נגמר בחג עם כמה ימים נקיים עד הקבוצה אבל הסתבר לי שכנראה זה לא המצב.
בימים האחרונים הבית בעצבים, לקראת המעבר, לקראת העבודה, לקראת הרכב, לקראת הכל הולך להשתנות, מקווה שגם אני אשתנה

רוצה לחזור לעסוק בספורט(ריצה משקולות אירובי) רוצה לחזור לבשל, רוצה לבלות יותר זמן עם הילדים, רוצה ללמוד יותר וגם להבין, רוצה להיות אני שאהבתי לפני שהמחלה הזו לקחה ממני כל כך הרבה זמן וחיות...לקחה? אולי נתתי לה, תמיד טיפחתי אותה אבל על אש קטנה, איכשהו דווקא אחרי שהתחתנתי (חודשיים אחרי) זה התפרץ אצלי יותר חזק והתחיל להשתלט עלי, מוזר לרווקי יש את התירוץ שאין להם פורקן (גם לי היה) ואצלי זו הדחיה מאשתי או הריבים והעצבים שדוחפים אותי לפינה הזו וזה דווקא אשתי, דווקא כי היא כל כך יקרה לליבי, יותר מכל אדם אחר בעולם. נגד אנרגיות שליליות ממנה אין לי שום הגנה

newbody כתב on 15 יוני 2014 11:38:

כשאני רוצה כל כך הרבה דברים, אני גם רוצה להשתמש,
לאט לאט, אי אפשר לתפוס חצי עולם.

היום כמעט עבר
לא זוכר כמה הוא נראה לי השני
עוד לא השתמשתי היום
מקווה שישאר כך

משפט ששמעתי בקבוצה מאוד עזר לי
אולי בעצם שני משפטים

האחד: "אם מישהו רוצה לפגוע בי אני לא חייב להפגע" - כמה פשוט ככה גאוני
השני: "אם למישהו יש בעיה איתי, זו הבעיה שלו לא שלי" - ענק, להשתמש באנוכיות כדי להגן על עצמי

מקווה שיעבור היום, שאלך לישון, שהשם ירחם עלי

אבי, אני רוצה את כל הדברים האלו בגלל שבלעדיהם אני אינני אני

newbody כתב on 15 יוני 2014 11:38:





תודה לכם על הדברים האלה. מזדהה ומתחבר!
newbody - מתפלל להצלחתך!

תודה טהרני
הנה מתחיל יום חדש

משום מה הפקידה פיתחה אלרגי אלי, לא שממש אכפת לי ממנה אבל זה סתם לא נעים

הבוס שלי נרגע ממני קצת מקווה שיימשך כך

לשים את הראש בין הירכיים ולהתכונן לנחיתה - עוברים דירה בקרוב

היום ה-6 (לא ממש מתייחס למספר רק מזכיר לעצמי בשביל ההצהרת נקיות בקבוצה)

טוב אז ביום שישי האחרון חוויתי משהו לא כל כך נעים ואני רוצה לשתף כי זה הציק לי כמעט כל השבת ועדיין כואב כשאני נזכר
**מזכיר לעצמי שכאב הוא רגש רעיל בשבילי, במיוחד כשמלווה אותו אשמה**
כמידי שישי אנחנו שוב יושבים בסלון של חמותי, וגיסי וחמותי החליטו לעשות לי ולאשתי שיחת נפש בנושא הביטחון העצמי של הבת הגדולה שלנו.
הם כנראה מנסים להועיל באיזושהיא דרך, גיסי אפילו התנדב לקנות לה מחשב ואופניים (כי היא צריכה שיהיה לה מחשב פרטי שלה)
אני אישית מתנגד בכל תוקף לעניין, והם מצידם מתקיפים חזרה, באיזשהוא שלב הפסקתי לשמוע מה הם אומרים והתחלתי לשמוע שהם אומרים שאני אבא לא טוב, ושהילדים שלי מסכנים ויום אחד אני עוד אצטער על כל מה שאני "מעולל" להם בצעירותם

יש כל מיני אנשים בעולם
עם כל מיני שאיפות

אני קיבלתי את הילדה הזו כשהיא הייתה בת כמעט 4 להורים גרושים בצורה מכוערת, סימני הקרב נראו על נפשה בבירור
מאז נולדו לנו עוד שני ילדים מקסימים, שאני מאוהב בהם קשות
אבל מאז שהכרתי את ביתי הגדולה נשארה תפילה בליבי שאהייה אבא טוב בשבילה
שאתן לה מה שצריך ואדריך אותה בצורה הטובה ביותר לחיי הבגרות, שאתן לה את כל הכלים להתמודד עם העולם
כל בוקר כשאני קורא את פרק התהילים שלה אני חושב על הנקודה הזו, זו מן שאיפה בחיים שלי, להיות אבא טוב
כשלחצו לי על הנקודה הזו רציתי לבכות, כעסתי, לא רציתי לראות אותם יותר, פחדתי שמא הם צודקים ואני טועה אחרי הכל אני מנסה לחזור בתשובה אני לא מכיר את החינוך החרדי ולא הדתי אז איך אני באמת מעולל לה דבר כזה.
אשתי שחשה בדבר ניסתה להרגיע אותי ולספר לי כמה הילדים אוהבים אותי, כל השבת, בסוף זה קצת עזר.

עוד דבר היום בערב אשתי נוסעת ללימודים ואני נשאר לבד בבית, זה מסוכן לי, רוב הנפילות קורות לי כשאני לבד בבית, בחצי שעה הזו אחרי שהילדים הלכו לישון ועד שהיא מגיעה.
מתפלל שיהיה לי האומץ והשכל להתקשר למישהו לבלבל לו את המוח חצי שעה

היום ה-8

ביום ראשון קרה נס, למרות שכבר תכננתי וראיתי את הנפילה השם הציל אותי מפי התהום.
ב"ה היום עוד לא נפלתי, אני אומר את תפילת השלווה המון, הבוס שלי מעצבן אותי, הוא ממש לא מפרגן לי ומשליך טעויות שלו עלי
וכשאני מעז לומר שאני לא מסכים עם דעתו וזו לא הטעות שלי הוא מתחיל להסביר לי למה אני אשם בעצם (מה אין לך קומון סנס?)
בהתחלה ממש זעמתי, יצאתי מהמשרד לשירותים, לא חשבתי על נפילה חשבתי על להתרחק ממה שעושה לי רע, ישבתי קראתי את המייל היומי (כתחליף לדברים אחרים ואז ראיתי את ה"רק להיום" של היום אזכיר לעצמי שאני לא צריך להילחם יותר, לקחתי כמה נשימות עמוקות והלכתי להתקשר לגיסי, לא בכדי לשתף אותו אלא רק בכדי להסיח את הדעת ממה שקרה, דיברנו קצת ואני נרגעתי.
מכמות העבודה שהבוס שלי נתן לי נראה שהוא לא מאמין בי עד כדי כך אבל זה פועל לטובתי.
בקבוצה שמעתי משהו מעניין "תשקיע בקשר שלך עם אלוקים"...להשקיע, לשקוע בהרהורים ולנסות להבין מה הוא רוצה ממני ואז לבדוק עם חבר/ספונסר/שניהם האם הבנתי נכון...רעיון מעניין
אני זוכר כשהייתי רווק את השיחות שלי עם אלוקים, ישבנו ודיברנו שעות, אני דיברתי הוא כנראה הקשיב כי כל מה שביקשתי קרה, לפעמים על כוס קפה לפעמים על בקבוק יין, בדירה שלי לבדי.

כיום...את הזמן המעט שיש לי שאני לא עושה בו כלום אשתי שותה לי (פה המקום לציין שזה לרוב ביוזמתי) לדבר עם אלוקים? פעם גם הייתי מדבר אליו תוך כדי נסיעה על האופנוע...יש שלווה מסויימת מעל 150 קמ"ש, כיום אני באוטו, מתעצבן מהפקקים בקצב של 1.5 קמ"ש נטול שלווה כועס על כל מה שזז, וגם דברים שלא זזים (כמו האוטו לפני) מנסה את תפילת השלווה לפעמים זה מוריד לי את החשק לחנוק את הנהגת שלפני על צורת הנהיגה שלה, לפעמים זה מרגיע בי את הצורך לתקוע לבוס שלי מזלג ברקה...בגדול אפשר להגיד שזה עובד

פעם לא הייתי כזה, הייתי אי של שלווה, לא מושפע משום דבר בעולם, מסומם עד הראש מתאווה אבל שאר הדברים היו בסדר(בערך) כיום הכל בליל של כעס עייפות רעב תלונות(אשתי והבוס) הכל מתערבב לי בראש ואני רק רוצה להשקיט את הרעש, במצב כזה סוגסטיה (הצעה ישירה או עקיפה) בכיוון של תאווה ואני רץ לכיוון, צריך להתיר את כל הקשרים שכובלים אותי לפחד ולגאווה שמעוררים את הכעס והזעם שמכניסים אותי לערבול חושים.
למעשה היום אני ממש מרוצה מאיך שהתמודדתי עם המצב, מצד אחד לא ביטלתי את דעתו של הבוס ומצד שני לא נתתי לו לדרוך עלי (אז הוא נאלץ לדרוס אותי אבל זה גם משהו).

אז להיום אנסה לזכור לא להלחם בכל מה שבא עלי(לרעה או לטובה) לקבל הכל באהבה

ב"ה אתמול היה טוב(נשמע כמו ספירת העומר)
מקווה רק להיום שיסתיים כמו אתמול ללא נפילה

ב"ה היום עדיין לא נפלתי

אני רוצה לשתף שהבוס שלי זה שגורם לי ללחצים כל הזמן נסע לחו"ל אז יותר טוב לי בעבודה, אני מספיק יותר ונשאר לי זמן פנוי לעשות דברים כמו לכתוב פה.
אתמול קיבלתי קנס על חניה, זה לא היה נעים אבל אצלי זה הפעיל ישר פחדים מאשתי, כל פעם שאנחנו מקבלים קנס (כשגרנו בבת-ים אז זה היה משהו שבשגרה מעין הוצאה מוכרת כזו) אז אשתי לוקחת את זה מאוד קשה וכמובן שזה יוצא עלי, אתמול לא היה שונה, אבל אחרי זה דיברנו, היא הרגישה שאני לא רוצה שהיא תהייה עצמה ותוכל להביע את עצמה בחופשיות, אמרתי לה שאני כן רוצה שהיא תהייה עצמה אבל זה לא חייב תמיד להיות בכעס אפשר גם בצורה רגועה להתבטא.
רבנו התווכח היה לא כל כך נעים, בסוף היא נרדמה ואני לא יכולתי להירדם. בנאדם שנרדם ליד F16 מונע ויוצא לטיסה לא נרדם בבית שלו בשקט ובחושך.
הדאגות הטריפו אותי, החשבונות סוגרים עלי ואני מרגיש על הפנים, סימסתי לחבר, זה עזר, ירד לי קצת הלחץ, הוא אמר לי לשחרר, למסור את זה...זה קשה, ואני לא יודע לעשות את זה, אני גר פה. בעולם הזה, עכשיו למסור את זה למישהו שרוצה שיהיה לי טוב? אם הוא היה רוצה את זה למה קיבלתי קנס, היה נותן לי לזכות בלוטו (אפילו שאני לא שולח טפסים, היפלא ממנו דבר?)
זה טוב? לפחות אם ביתי היה המבצר שלי, גם זה לא, אני נע ונד ממלחמה אחת לאחרת, אז באתי לתוכנית ועשו לי הנחה, די, מפסיק להילחם, זה קצת מזכיר לי את המשפט שאמרו בשמומ "אם הפלסטינאצים יפסיקו להילחם יהיה פה שלום, אם ישראל תפסיק להילחם היא תיעלם"...אם אני אפסיק להילחם אני יעלם, אז לא יהיה לי איפה לגור או מה לאכול, אני אגור ברחוב עם המשפחה שלי בתוך קרטון של מקרר ויאכל מפחי זבל ויתרחץ בממטרות של העיריה....אלו חיים?

אז אומרים לי"לאאא אל תרים ידיים, פשוט אל תילחם, תעשה השתדלות אבל לא יותר מזה" לדוגמא אני רוצה כל יום ללמוד חסידות אז אני עושה השתדלות ומוציא את הספר מהארון...ואשתי מגישה את האוכל וזה הסוף של הספר, בבוקר הוא חוזר לארון בלי שקראתי בו מילה אחת, נו  השתדלתי, לא הלך [אדם דואג על דמיו, ואיינו דוייג על ימיו, דמיו אינם עוזרים וימיו אינם חוזרים] נו אז מה יהיה? לשחרר? איך אני ישחרר, אני עדיין לא מוכן לקרטון ברחוב, שמעתי פעם את הרב אמנון יצחק מספר כמה עני הוא היה שהוא גר בכרם התימנים בת"א ולא היה לו כסף להאכיל את הילדים והם נהיו לבנים מרעב, נו, יש אנשים קדושים בעולם [לא בציניות ולא צוחק], אבל אני לא כזה, למרות שהייתי רוצה להיות, רק בלי העוני.

וואו חפירה מפה ועד מחר בבוקר מזל שבדר"כ אין לי זמן לרשום פה הה?

טוב החדשות הטובות הן שב10 דקות שאני רושם פה לא גלשתי לפורנו למרות שיכלתי, מקווה שזה ימשיך ככה
מקווה לסיים את היום נקי, מקווה להרגיש את החיבור הזה שכולם מדברים עליו, רוצה להיות מחובר לאשתי ולילדים, מקווה שהם יקבלו אותי כמו שאני
מקווה שאני יקבל אותי כמו שאני

הרמב"מ (נראה לי) אומר שאדם לא צריך להחזיק מעצמו רשע אבל גם לא צריך לקבל את מצבו אלא תמיד לשאוף להשתפר (במילים קצת אחרות)
הוא כמובן מדבר על עליה רוחנית, אבל זה נראה לי מתאים גם לפה
אז שאני לא ירגיש רשע אבל כן ישאף להתקדם רוחנית (ממצב אפס שבו אני נמצא כל התקדמות תהיה משהו).

אוהבים אותך חבר יקר

אני מאוד נהנה מהכתיבה שלך.. מהכנות.
חושב שאתה עושה דרך נהדרת. זה באמת תהליך ולומדים לצמוח כל הזמן מכל דבר.

באופן אישי, הייתי ממליץ להתקדם בצעדים עצמם. תמיד כששמתי פוקוס על הכתיבה של הצעדים זכיתי לשחרור חזק. לפחות לאותו יום.

אוהב
הושיעה

היום ה- 20

שבוע שעבר היה זוועה, ב"ה שזה עבר

ביום שישי התפרצתי על אשתי, ניפצתי לה את הטלפון לרסיסים על הרצפה[מה שגרר שלי אין היום טלפון כי נתתי לה את הטלפון החדש שלי]
צעקתי עליה כמו מטורף על דברים ששנייה אחרי זה התחרטתי שאמרתי, אבל השחרור הזה מהכעס, לא להחזיק בפנים עזר קצת, זה לא אומר שאני הולך להתפוצץ עליה כל שבוע אבל הוצאתי את מה שכאב לי, וזה לא היה משהו מהותי, המגבת באמבטיה, המחסור שאנו נמצאים בו של ציוד[אחרי מעבר דירה זה מובן] אבל איכשהו הכל סגר עלי ביחד והכניס אותי לפינה לא טובה של כעס ועצבים כאילו שלאף אחד לא אכפת ממני וממה שחשוב לי.
הבן שלי חתך את הרגל מאחת הזכוכיות אבל חוץ מזה לא היה נזק רציני, שבת הייתה לא רעה בכלל, היינו יותר קרובים[ולא פיזית] אבל הבנו אחד את השני יותר, כאילו שהתחברנו יותר ככל שהזמן עובר, אנחנו לא באיסור אבל אני לא יוזם, ובינתיים, חוץ מקצת חוסר ביטחון מצד אשתי הכל די רגוע.

דיברתי עם חבר שבוע שעבר והבטחתי לכתוב צעד אחד, אצלי בראש הוא כבר החל להיכתב מהשעה שדיברנו רק לא מצאתי פנאי להוריד את זה למחשב, בעז"ה היום אכתוב אותו ואשלח, בטוח יהיו לו הארות ולו רק בגלל שהמסלול שאני עברתי היה קצת שונה בתוכנו [למרות שלא בתכליתו] משאר החברים ששמעתי מהם צעד ראשון ויכול להיות שהוא יצנזר כמה חלקים
אבל קודם כל לכתיבה

יום מחובר

היום ה-21

לא בזכותי ולא בכוחי, באמת השם החזיק אותי ונתן לי קצת שחרור מהתאווה, איכשהו מהכעסים לא היה שחרור, ריסקתי לאשתי את הטלפון ויצאתי בזעם מהבית למכונית לאסוף את הילדה מהקייטנה, כל הדרך אשתי שולחת לי מיילים מהמחשב שאני יחזור ושהיא לא רוצה שאני אסיע את הילדה במצב רוח כזה[היא צודקת, במצב רוח כזה אסור לי לנהוג או להיות בסביבת אנשים בכלל והיקרים לי בפרט]

לעבוד על הצעדים זה קל[אף אחד לא מבקש ממך לסחוב סלעים אלא דווקא להוריד אותם ממך], נו אז למה לא כולם לעבדים על הצעדים, נהיים נקיים וזהו...שלום.

נתקלתי במשפט שאומר "לעשות זה קל, אבל לא לעשות זה עוד יותר קל" ובאמת זה נכון, לא לעשות יותר קל מלעשות את הדבר הקל ביותר.
אז עכשיו שאני יודע אני בטח יעשה...זהו שלא, שינוי מצב, כלשהו, דורש מאמץ אקח דוגמא מהחיים שלי...עשור מחיי התאמנתי במכווני כושר ושמרתי על הבריאות.
כשהתחתנתי וכשהתחלתי את התהליך של חזרה בתשובה היה לי קשה לוותר על חדר כושר ועל אוכל בריא אין מה לדבר [מי שנשוי יודע שגם אם אתה שף של המסעדה הכי יוקרתית בבית אפילו פרוסה עם שוקולד לא תכין, ולפני שמישהו מתנפל עלי אז זה לא קורה ביום אחד, בהתחלה עוד מבשלים, ותמיד יש יוצאים מהכלל].
אבל להתאמן זה קשה, וזה מעייף, אבל אם זה הרגל זה טוב, להתאמן זה לא קשה, זה מעייף, השינוי הוא קשה גם שינוי של להפסיק להתאמן.

הבוקר התחפרתי בחולות עם האוטו!
נאלצתי לאחר שעה של נסיונות לצאת לבד(אפילו ניסיתי להרים את האוטו, לחפור מתחתיו אבל כלום לא עזר)
כשהגעתי לעבודה כולי מלוכלך, מסריח מזיעה ושחור הבנתי משהו, לא סתם התחפרתי.

הסיפור של ההתחפרות קורה לי גם בחיים הפרטיים, פעם נשארנו בלי מטרנה לבן שלי ולא יכולתי לבקש מאנשים אחרים עזרה.

אחרי זה אני מתלונן(לעצמי על עצמי) שקשה לי לבקש עזרה...אני לא מצליח להתקשר לחבר ולהצהיר שאני בשירותים עם הסמארטפון לעוד שניה אני גולש לאיזה אתר פורנו חצופה בסרטים ושוכח את אי העימות הזו שקרתה לי הבוקר.

זה לא קרה סתם כבר לפחות יום שתקוע לי בראש איזה סרט פורנו...הבוקר בכל התפילות שחרית לא הצלחתי להוציא לי אותו מהראש, ב-18 עדיין לא הצלחתי, ביקשתי מהשם שישחרר אותי מזה וזה לא עזר, נזכרתי במייל היומי שאומר שקריאה להשם זה לא מספר חירום...אבל כל החיים שלי זה מצב חירום, כל פעם שאני מתפלל אליו אני צריך משהו.

חשבתי על עוד דבר...הספירה היא לא של נקיות(שהיא תוצר הלוואי) אלא של כמה זמן אני מתאמץ להיות מחובר להשם הבוקר לא הרגיש לי מחובר בכלל

כמובן שלבוס שלי שאני מפחד ממנו סיפרתי חצי אמת לשקר מלא...חצי אמת שנתקעתי עם האוטו ושקר מלא שהמנוע כבה בפקק ו אני מפחד עכשיו שהוא יגלה ששיקרתי אז כל היום שלי מלא פחדים

מתפלל ליום נקי אחד