תחילה על השאלה,
אבל אתה חייב שיהיה לך אינטרנט
ללא רימון הרמטי,
ואייפון עם אינטרנט ללא חסימה רצינית,
הרי הרבה יותר קל ליפול ככה, וחזק.

הי מבקשהשם

בעבודה יש לי אינטרנט ללא חסימה (לא שייך לי ולכן אינני קובע), סמארטפון אני חייב מאופי עבודתי אני עונה על מיילים ופותח אתרים גם בבית (אני מתכנת) לכן נראה לי טיפשי לחסום את הטלפון הפרטי שלי כשיש לי כזה בדיוק מהעבודה לא חסום ולחסום את האינטרנט בבית כאשר אני רוב היום בעבודה ושם האינטרנט אינו חסום

דבר נוסף, כדי ליפול אני לא צריך אינטרנט או סרטים, אחרי עשור וחצי של צפייה מאסיבית בסרטים (פורנוגרפיים ושאינם כאלו) צריכה רק לעבור לי מחשבה בראש באותו רגע אני לא רואה דרך העיניים (אני יכול גם להתקל בקיר) אני רואה דרך הזיכרון, עד כדי כך שאם אני בנסיעה אני לא זוכר כלום מהדרך כולל עקיפות ועצירות ברמזורים(מפחיד אני יודע)

יש מנגנונים שלא חוסמים כלום, אבל כשאתה גולש באתר חשוד, הם שולחים הודעה לחבר שהגדרת מראש שגלשת באתר החשוד הזה. כך המחשב אולי לא חסום, אבל המוטיבציה לגלוש באתרים שגורמים לך לנפילות נמוך.

אחרי הרבה זמן מרגיש מנותק
נקי יומיים אולי שלושה
לא ממש רציתי לרשום פה
אבל זה מצפצף לי כל היום באוזן
נמצא תמיד בזוית העין, כמו רוח כזו שכשמסתכלים עליה היא נעלמת
כל מיני לחצים וויכוחים עם אשתי
ועייפות....כמה עייפות
ורעב, אני כבר שבוע חי על לחמניה עם שוקולד
רק שאשתי לא תישמע היא תכין בשר
לאט לאט מחוסר אהבה אני מגיע לממש שנאה של בשר
הכל אצלי קיצוני אבל במוצהר אני שואף לבינוניות
בעיצות אני מצויין, לבצע לא כל כך
למרות שרוב הדברים שאני צריך לעשות הם קלים
אז למה אני לא עושה אותם? כי יותר קל לא לעשות
קיץ עכשיו
התקופה הכי קשה למי שמעוניין לא להסתכל
לא צריך הרבה דמיון, מושאי תאווה נראים יותר טוב מרחוק
אני ממש ביקורתי
זה הורס את אשתי
זה הורס גם אותי
כשאני נמנע מביקורת מצטברות טינות
זה אוכל אותי מבפנים
אני שמן, אני לא יכול להסתכל על עצמי במראה
פעם אמרתי שכאשר אני לא אוכל לראות את כפות הרגלים שלי אז אדע שאני שמן מידי
היום הזה הגיע
כל הדברים שחשבתי שאעשה אני לא עושה
משתדל לא להתאכזב מעצמי אבל בלי הפחד מאכזבה אני לא עושה הרבה דברים

קשה להיות.

טוב היום הוא היום הראשון לשארית חייך, לא יודע למה קמתי עם המשפט הזה, אחרי שחרית אמרתי היום אחרי הרבה זמן את תפילת השלווה (במלרע ולא במלעל), חשבתי על זה אחרי שאתמול בלילה שוב נשארתי עד 2 בלילה ער ולא מחוסר עייפות, אשתי כבר ישנה, גם הילדים, נשארתי לבד עם הבית, עד לא מזמן חשבתי שהבעיה שלי היא האינטרנט, התהליך היה פשוט...אני פותח מייל שיש בו לינק->מהלינק מגיע לאינטרנט->פותח חלון גלישה בסתר (זה מפגר הרי זה הטלפון שלי)->מקיש כתובת שקשה לי לשכוח->צופה בכל הדברים שאני (לפי העדויות) אלרגי אליהם->מאונן->מצטער->הולך מהר לישון שזה לא יקרה שוב... כן הדרך סלולה אבל מה יקרה אם מהישיבה בשרותים בשבת (לצרכים לגיטימיים של שרותים) מול הקרמיקה הלבנה והכיור אני מדלג על כל התהליך וישר מאונן, ועוד יותר מזה מה אם אני חושב תוך כדי האוננות שממש כדאי לי להפסיק ואני רוצה להפסיק? אז האינטרנט הוא בכלל לא פונקציה, הוא לא משחק תפקיד, אם הוא לא יהיה עדיין אני אהייה בבעיה.
זה מצריך כבר מחשבה יותר מעמיקה, קצת יותר תפיסה...למה אני לא מצליח לעלות על דרך שאחרים מיום הכירם את האתר הזה הצליחו? לא הלכתי לקבוצות חיות? הלכתי...לא שיתפתי באתר? שיתפתי, אפילו בכנות...
אבל, ההוכחות מראות שעוד לא עשיתי צעדים, אם אני נכשל בצעד 0 זה אומר שגם צעד 1 שלי לא תקין...אבל צעד אחד פשוט להודות בחוסר אונים ושאבדה לי השליטה על החיים? הרי זה ברור רק מלהסתכל על אתמול בלילה אני יכול לראות שלמרות שאני עייף, אני לא הלכתי לישון, למרות שאני לא רוצה במודע לאונן ואפילו רוצה להפסיק עם ההרגל שנהייה טבע.

היום הייתה קבוצה של צהריים, האזנתי, היה שיתוף של חבר וותיק, צעיר בשנים אך רב נסיון בהתגוששות הזו עם עולם החומר, בשיתוף שלו הוא אמר שרק כשהוא שם את ההחלמה הכי גבוהה בסדר העדיפויות רק אז הוא עלה על הפסים, לפני זה זה לא היה זה והוא המשיך ליפול מידי פעם אחת אפילו אחרי תקופה של 4 חודשים, ואז הוא תיאר שכיסא ההחלמה עומד על ארבע רגליים, ואם הכיסא מתנדנד אז כנראה שאחת הרגליים או יותר קצרות מהאחרות... ארבעת הרגליים הן: קבוצות (חיות), שירות, עשיית פעולות יומיומיות(של החלמה שהספונסר אמר לו לעשות) וספונסר(חבר לדרך שלא אמור לתקן אותי או להגיד לי מה לעשות, רק להגיד לי מה עבד בשבילו כשאני מתאר לו בעיה קיימת)....ישר הראש שלי התחיל להתחכם, אבל יש כיסאות של 3 רגליים, במתמטיקה למדתי שכיסא של 3 רגליים לעולם לא מתנדנד...

היום הבוס שלי השאיר אותי לבד במשרד (והלך לאכול) במצב רגיל הייתי יש מגיע לאוננות, אפילו בלי טריגר פשוט כי נשארתי לבד, למזלי בדיוק הייתה קבוצה וכל זמן האוכל שלו האזנתי לקבוצה, זה מה שעבד בשבילי היום.

רק להיום אני אקרא דף בספרות, ואתקשר לחבראפילו אם אני לא מדרך לנפילה, סתם לשאול בשלומו.

תודה איש
תודה על הכנות ועל הנכונות
כמו תמיד נעים לקרוא
אוהב

תודה רבה חבר.
אני תמיד מקבל תועלת לקרוא אותך.
אתה נותן מילים לתנועות הכי קטנות ולא מורגשות של החיים.

תודה גם על השיתוף בתובנות.

אוהב מאוד
הושיעה

תודה.
כל הכבוד, שמח שנשארת נקי.
נראה לי שאני הייתי מעדיף לברוח מהמשרד ולצאת גם להפסקה באותו זמן אבל כל אחד וההחלמה שלו.

מישהו צריך להשאר במשרד בצהריים ומכיוון שאני מביא אוכל מהבית אז זה בדר"כ אני (מקסימום אני + פקידה)

היום לא התעסקתי בהחלמה כלל, אתמול קראתי בספרות אבל לא התקשרתי לחבר  :-\
לא מתאכזב מעצמי, ככה זה קרה, היום גם לא התפללתי את תפילת השלווה...זה מוזר, ביומיים האחרונים אני עושה פעולות, מגיע לקבוצה (גם אם אני לא משתף, מרגיש לי כמו הנקוק מהסרט עם וויל סמית למי שמכיר וראה), כותב, הכתיבה משחררת אותי, לפעמים אני יכול לבטא בכתב דברים שלא יכלתי להגיד, כנראה שיש לי מגבלה לשמוע את עצמי אומר דברים מסויימים או בטון מסויים...בכל מקרה ביומיים האחרונים אני מרגיש התמלאות בכוחות, כמו שמטעינים פלאפון ורואים את האחוזים עולים...אבל לפעמים אם ההטענה לא הושלמה אז מייד עם הניתוק מהמטען מאבדים כמה אחוזים, ומכיוון שרואים את זה נבהלים שמא הכח יגמר עכשיו יותר מהר? ככה אני מרגיש היום אחרי שכל היום מהבוקר אני עושה המון דברים אבל אף אחד מהם לא עבור ההחלמה שלי.

בנוסף, שמתי לב לדבר נוסף...כשאני מסתכל מהחלון במשרד לצומת הרחובות אנשים תמיד נראים טוב משום מה, כשאני ברחוב הם לא נראים טוב בכלל

רציתי לרשום משהו שקשור להחלמה שלי
אבל כאן קבור הכלב, אני לא רואה שאני מחלים
להיפך, מאז שנכנסתי לתוכנית והכנסתי את הנושא הזה לפוקוס בחיים שלי אני נכשל יותר
המחלה, או היצר הרע אומרים לי שאם אדם בריא (אני) ייקח תרופה של חולי לב זה יעשה לי בעיות בלב
אז נכנסתי לתוכנית ויש לי בעיות בעניינים של אוננות.
מה שאותו הקול לא מזכיר זה את ההיסטוריה, איך שלמרות שרציתי לשמור נגיעה עם אשתי לפני החתונה נכשלתי בזה בגדול
בזמני הריחוק נכשלתי (עם עצמי) כבר בחודש השני, ובזמנים המותרים אחרי חצי שנה.
ניסיתי להפסיק בדרכים לא דרכים, העלבתי את עצמי, חשפתי את הבעיה בפני אשתי (שכמובן כבר ידעה) וכלום לא עזר.
אז נכון, אולי גם השהייה בפורום ובקבוצה של שמור עיניך לא "הדביקה" עלי את ההחלמה עדיין זה לא אומר שלא הייתה בעיה.
למרות שיש פה אנשים שגדלו בבית חרדי, עם טאבו ענק מסביב לכל הנושא ועדיין הגיעו לכאן, אני קיבלתי את הסם שלי עוד מהילדות, בהזרקה ישירה בכל מקום שלא פניתי אליו זה היה שם, בבית (טלוויזיה, אינטרנט, חוברות, קלטות וידאו), בבית הספר(בנות, בנים, תמונות במחשבי הספרייה, אינטרנט בפס רחב כשלכולם היה עוד מודם 28K) ברחוב (חוף הים, מסעדות, מועדונים, שיעורי סלסה), בצבא (מקלחות משותפות, שינה במגורי הבנות, פקודות צעירות ממני בכמה שנים).
בקיצור זה היה תמיד מסביבי ותמיד זמין אם בלגימות דרך העיניים או במגע חי היכן שלא הייתי, ואני כמו שיכור במזקקת וויסקי שתיתי בלי הפסקה, ישנתי בתוך חבית הוויסקי.

כלומר שהחברה היום מייצרת חולים גם אם הם לא התחילו בתור כאלו.

רק לכמה רגעים הבאים(ויהי רצון שיהיה להיום) אצא מהמים ואנסה לנשום אויר נקי

אוהבים אותך!
גם אצלי זה היה נגיש רוב החיים. אשמח לדבר איתך על זה בפרטי/טלפון.
בהחלמה.

וואלה נואו-באדי אני אוהב את הכנות שבתובנות שלך.

לא יודע מה יהיה עוד דקה אבל כרגע אני נקי יום אחד בדיוק.....יאיי

יום אחד זה פי 2880 ממה שאני יכול לבד.
אוהבים!

יום אחד וכמה שעות, לא בכוחי בכלל (הרי הנורמה שלי זה ליפול  )
מתפלל לעוד כמה שעות, אולי כמה דקות.

משתף שיש אתר שאני צריך להיכנס אליו מהעבודה ויש שם פרסומות לאתרי היכרויות
מרגיש את הלחץ עולה, מתפלל לשפיות