אחי בדיוק הכרתי תוכנה מצוינת שיכולה להעלים את האתר של ההיכרויות קוראים לה ADBLOCK. חינמית ואני מרוצה ממנה מאוד.

היום עבר בשלום

למרות שכרגע אני עכב"ר חבל"ז, אשתי גם במצב הזה אבל היא איכשהו כן מתפקדת, היא מכינה אוכל.
הגעתי לקבוצה בצהריים, היה מסר חזק מאוד, אסירותודה מסר שם והעוצמה של המסר הייתה בכך שהוא היה פשוט, כנה, לא מעגל פינות, מגלה כמעט את הכל.
קשה לי להיות כזה, בגלל שאני תמיד חושב מה יחשבו עליי, מכיוון שאני לא מעריך אותי בכלל אני מסתכל עלי דרך העיניים של הסובבים אותי, היום היה היום השני, והוא הגיע חמש דקות בכל פעם, רק לחמש דקות הבאות אני אחשוב על מה שהקב"ה רוצה ממני ולא על מה שאני רוצה ממנו.
פעם לאמריקאים הראשונים הייתה אימרה "אל תחשוב מה המדינה יכולה לעשות בשבילי אלא מה אני יכול לעשות בשביל המדינה"
אני מתלבט עכשיו ביני לביני האם לעזור למישהו, הוא עם שני ילדים בבית ואישתו בהריון והמזגן התקלקל, לקנות חדש זה הוצאה של 6000 שקל, בינתיים לויתי לו מאוורר אבל אני ממש מרגיש שמחר בא לי ללכת לחנות לקנות שני מזגנים קטנים, רק לחדרי שינה שלו ושל הילדים ולשים לו את זה מול הדלת, אם אני יעשה את זה אני יהיה בלחץ כלכלי חבל על הזמן, אני מגרד את תחתית המינוס שאני יכול להגיע אליה.
כמובן שאני צריך להתייעץ עם אשתי...והיא עלולה שלא להסכים.
אבל אחרי הכל, כמה אני הייתי רוצה שיתאמצו בשבילי אם הייתי במצב ביש כזה? אבל אני אמור לתקן את העולם? גדול עלי קצת (בכמה מידות).
מחשבות עכבריות רצות לי בראש, אני אשאר ער רק בגלל שאשתי מתאמצת להכין אוכל, אבל במצב של עייפות כזו השיפוט שלי לא משהו בכלל (בלשון המעטה).
מתפלל לעוד חמש דקות שפויות, אבא שבשמיים, אני לא תמיד מתייחס אליך הכי יפה, למרות שאני רוצה, אבל בבקשה רחם עלי רק לחמש דקות הקרובות

שיהיה בהחלמה

נכון להרגע נקי 5 ימים שלמים מתפלל שימשך

ביום שישי הייתה לי שיחה עם אשתי שגררה אחריה שבת לא מענגת ולא שמחה אפילו לא קצת.
אשתי ניסתה לשתף אותי במה שעובר עליה, עשינו את התרגיל הזה שבו כל אחד אומר משהו ואז השני חוזר אחריו לראות שהשני שמע את מה שהראשון אמר. אחרי שהיא הבינה שאני שומע מה שהיא התכוונה להגיד אני אמרתי לה כמה דברים ושהיא תחזור, ובאמת שאמרתי לדברים מעומק הלב, לא חשבתי לדבר אתה על הדברים האלו בכלל, ואז היא הגיבה...והיא אמרה שאם היא לא מפנקת אותי אז אני תמיד כועס (אהה כן זה היה הטייטל של למה דיברנו מלכתחילה) ואז אמרתי עוד כמה דברים ואז הפסקתי לדבר אתה לקחתי את הצנצנת (זכוכית) של החמוצים שהיא הכינה ושברתי אותה לתוך הכיור, היא לקחה את עצמה והלכה למיטה (שעה לפני שבת כמעט כלום לא מוכן) אז עברה עלי שבת לא משהו, בצהריים של השבת היא ניסתה לפייס אותי אבל אני הייתי במקום אחר לגמרי, איכשהו עד המוצ"ש חזר לי קצת המצב רוח (אבל עדיין שברירי, התינוקת הקטנה שלי הצליחה להוציא אותי מהכלים)
סיפרתי לה על כל הטינות שיש לי כלפי כל העולם והיא הקשיבה אבל לא הכילה והתגובה שלה הייתה שאני מפונק

אודה לך השם כי אנפת בי
ניתקע האוטו באמצע ת"א
ראש מנוע + תוספות איזה כיף
כרגע בא לי לבכות זה הדבר היחידי שאני יכול לעשות  :'( :'( :'(

אוהבים

newbody כתב on 24 אוג' 2014 14:58:


מזדהה מאוד.
הבעיה שלי כמכור היא, שטינה היא רוצח מספר אחד של מכורים.
אני לא יכול להרשות לעצמי טינה (אפילו מוצדקת) אם ברצוני להישאר נקי.
זה ממש קשה ומתסכל. אבל לטווח הארוך האופציה השנייה גרועה יותר...
לי עזר מאוד לדבר בטלפון עם חברים, בייחוד עם חברים ותיקים בתוכנית, כדי לשחרר טינה.

אוי...
אני כלי מחזיק טינה.
למרות שבדרך כלל אני נחמד ואדיב אפילו למי שמציק לי. אבל בפנים הטינה עושה ממני שקשוקה.

אוהב אותך ניובאדי. מאד מזדהה עם ההתמודדות שלך, למרות שאני לא מכיר (לצערי או לשמחתי) את ההביטים של אדם נשוי.

תודה טהרני על התובנה.
חיים טובים לכולם.

נו אז עכשיו נקי 6 ימים שלמים (עכשיו ובחמש דקות הקרובות שאני רושם כאן עד שהבוס שלי יכעס שאני לא עובד)
אם יום שישי לא הספיק אשתי הודיע לי שזה לא נגמר ושצריך לפתור את זה ואני לא יכול להתחמק מהשיחה הזו

איזה כיף  >

קרוב משפחה שלי עבר ניתוח  >

האוטו עדיין מקולקל והגעתי בתחבורה ציבורית הבוקר  >

כבר הודתי לך השם כי אנפת בי?
אל תחסוך  >

אוהבים אותך. אלוקים רוצה בכל רגע נתון את הטוב ביותר בשבילנו.

כן זה לטובה גם גיסי אמר לי אתמול, זה במקום אסון שהיה צריך לרדת עליך

אבל אני בתוך קופסה כל כך קטנה וכל כך חשוכה שאפילו אם בחוץ זורח אור מעוור
אני לא מקבל ממנו אפילו טיפה, בשכל אני יודע שזה לטובה ברור הרי אין רע יורד מלמעלה והרי הכל לפי נקודת המבט שלנו זה רע ובאמת זה לא רע בכלל

אבל בכל מקרה מנקודת המבט הקטנה שלי זה רע ואני סובל מזה

הקבוצה של הצהריים באמת נותנת לי את הכוחות להישאר בשפיות זמנית

עדיין לא מרגיש את האור אבל החושך פחות "כבד" ומעיק
עכשיו 7 ימים מלאים שאני משתדל לעשות את פעולות המינימליות בכדי להישאר בחיים
להאזין ואולי להשתתף בקבוצה טלפונית, לקרוא בספרות, לכתוב בפורום

מפחיד אותי אבל אני צריך לנסות להוסיף פעולה של להתקשר לחבר

היום ה-12
ביום שישי נתתי דרור לאובססיה עם סכין חיתוך + פומפיה לרגליים וגירוד שלא עובר כבר שבוע ברגליים
התוצאה, כל השבת בקושי יכלתי ללכת, דם בלי הפסקה, ואשתי חושבת שאני משוגע

יש דברים שאני עושה בחיים שאני מראש יודע שאסבול מהם ועדיין איפשהו בעיבוד של המידע הדגל של הסכנה יורד ואני עושה את הדברים האלו, כשאני מרגיש סכנה אני נמנע מלעשות את הדברים אבל אם הסכנה לא ברורה ומיידית אני ממשיך בפעילות ההרסנית, לענייני אפילו כשהחל לצאת דם כבר לא יכלתי לעצור אתצ השיופ של הרגל, הגירוד היה כל כך מתוק...זיהיתי את אותו הדפוס שקורה לי מול התאווה, מעניין האם הטיפול זהה

היום נפלתי

ואני עייף, חשבתי שזה יעורר, לא עזר.
כמה אני עייף, איזה יום היום? רביעי, אז 4 ימים אני ישן בקושי 4 שעות בלילה עד שהשעון המעורר מצלצל.
אתמול איחרתי לעבודה והבוס שלי כעס עלי מאוד.
כל היום נהרס לי מזה
אחר כך הגעתי הבייתה רציתי לתקן את הרכב (צריך לעשות ראש מנוע) אשתי אמרה שלא ושאני צריך לנקות את הגינה, היא גם כעסה עלי (לא בצדק) למה אני מתכנן לתקן את האוטו כשהיא צריכה עזרה, אחר כך היא התנצלה.
אתמול התחלתי לאונן בשרותים ופתאום התעוררתי מזה והפסקתי.
בקבוצה שיתפתי שאני מרגיש (אחרי 10 ימים נקיים) כאילו שאני כבר לא חולה, רציתי לבקש לזכור למה אני צריך קבוצות אבל זה לא היה כנה, היום בבוקר לא הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה 40 דקות אז בסביבות 6 מצאתי את עצמי מאונן...זה עזר, מהגועל נפש של עצמי מעצמי קמתי למרות שלא ממש התעוררתי, באוטובוס בדרך לעבודה נרדמתי בעמידה, התעוררתי אחרי 10 דקות מאושש.
מאז שהגעתי לעבודה אני עייף, ניסיתי לשתות קפה אבל הבוס שלי שוב תפס אותי שיחה ואחרי שעה הקפה כבר היה קר ומגעיל, התעצלתי להכין חדש, כשכולם הלכו לאכול ונשארתי לבד עם הפקידה אז שו פעם אוננתי הפעם מול מחשב, זו הייתה אשמת המחשב, אני רושם www והוא משלים לי שם של אתר פורנו, לא זוכר למה רשמתי כתובת בטח רציתי משהו אבל זה נבלע איפשהו, הרעיון קומט ונזרק לפח.

לא מצליח לצאת מזה, אני כבר מרוב עייפות לא מבחין בין מציאות לפנטזיה, היום עלו בנות לאוטובוס, לא רציתי לשבת לידן אז עמדתי, אז עלו עוד ובאו לעמוד לידי או אולי לא אני לא בטוח כבר, קשה לי מאוד עם זה, אף אחד לא ממש מבין אותי כי אני לא ממש מספר לאף אחד את הכל.
מנסה לשמור על החזות החיצונית, המסכה מתפוררת לי בידיים ואני לא מצליח להחזיק אותה שלמה, כשאני עובר בעזריאלי בין הרכבת לאוטובוס אני מרגיש כאילו כולם מסתכלים בי, גם אנישים שאני לא רואה ואולי הם לא שם, זה ממש מטריד אותי, מחזיר אותי לילדות שהייתי בטוח שמלא עיניים מסתכלות עלי כשאני יושב בשרותים, אולי בעצם נשארתי ילד, אולי כל זה חלום ממש חזק, אבל אני אקום
ואגלה שאלו לא החיים שלי, שבעצם הכל עוד לא קרה, ואני אקום מוקדם, אכין כריכים ואלך לבית הספר לשעת אפס.
מתישהו אני אקרא את כל זה וממש אצחק על עצמי

אוהב אותך.
קראתי ודמעתי.
המחלה הארורה.

ל newbody
קראתי והתרגשתי
שבע יפול צדיק וקם