הייתי בכנס. חוויתי את אחד הימים הכי דחוסים שהיו לי מעודי: היום התחיל בשעה שבע וחצי בוקר, בעבודה, ביקור רפואי, כנס. מסרים. מטלה לימודית. עבודה. עניין משפחתי, והסתיים לו בשתיים עשרה וחצי בלילה, בלי שניה של מנוחה. צנחתי למיטה באפיסת כוחות מלא וגדוש בכוח. איך זה? לאלוקים פתרונים.

יש רגעים
נגמרות לי המילים
רק הראש מלא תמונות
רעשים ודמיונות

רגעים
שלא צריך הסברים
הלב כבר לא עובד שעות
בשביל לכסות את הדמעות

יש גן עדן
לא צריך שום מקום להסתתר עכשיו
תודה אבא
שהבאת אותי אליו

אבא
שנים רציתי בנפש פנימה
לחזור הביתה, אל ביתי
כמו שהיה בילדותי
קורא לך - אבא
שנים רציתי בנפש פנימה
לחזור אלי ואל דמותי
תודה שלא יצאתי מדעתי

יש רגעים
לא יודע מה עושים
מול עיניים אדומות
מול גבהים ותהומות

רגעים
שרואים אותם על הפנים
וכולם אומרים ברכות
וגם אני מלא תפילות

הגעתי לגן עדן
כבר לא צריך מקום להסתתר עכשיו
תודה אבא
שהבאת אותי אליו

אבא, אני רוצה... לעשות את רצונך..

אחי אסירות! אהבתי את המילים!!
תודה רבה על הדרך שאתה צועד יחד איתנו
השיתופים שלך מחזקים ומעודדים

בהחלמה גדולה אוהבים!!

תודה דיינו. בעת האחרונה כתבתי פוסטים ותגובות מגוונות, ואת השירשור היקר הזה הזנחתי. כמעט חודשיים שלא כתבתי פה. לא כתבתי כאן כי בעיני השירשור הזה נתפס כמקום לרשימות קצרות בזמן שאין לי זמן. כעת אני חש שלא היא. לרשימות קצרות ותמציתיות שי מקום גם בזמן שיש זמן. ערכן לא יורד. ההפך, סביר שיהדהד.

מעת לעט אקפוץ לפה שוב. שיהא לתועלת. לי ולאחרים. אמן.

עבר עלי יום יוצא דופן. דבר לא נותר לפי תיכנונו. השינויים שתכפו מרגע למשנהו לא נעמו לי. בכנות אכתוב, שלרגעים התקוממתי. אבל לא התרסתי. הכלתי, בכוחו. חזרתי לביתי 16 שעות לאחר שיצאתי ממנו. עייף. סחוט. ו.. מאושר. רצונו נעשה בחיי. שאזכה לעוד יום.

בהחלמה.

מחזק אותי ובעיקר מכוון אותי בתקופה זו ממש לכיוון תודה אסירותודה !
מתפלל לזכות גם
רצונו יעשה בחיינו
ותקוותנו לדור דורים

גם היום. יכולתי להתלונן ולרטון. על כל מיני דברים. על הילד שהצליח לשבור את הקובייה ההונגרית ימים אחרי שקיבל אותה.. האוטו ששבת ימים אחרי שחזר מתיקון.. האף העקום של הבוס ימים... והאוזן האטומה (גם ימים) של הפקידונים הבירוקרטיים והמסמכים שנתקעו ויגיעו (ימים) אחרי התאריך שביקשתי אותם, הרכבת שכמעט פיספסתי, ועוד...

ובאסירותודה לא.

לא ירדתי על הילד, שיבחתי אותו על אמירת האמת. לא התפרקתי יחד עם האוטו. לא עיקמתי את האף עם הבוס. לא תפסתי פומפה לפתיחת הסתימה באוזן הביוקרטית. אה, והרכבת? רק אמירת תודה למי שעצר רכבת שלימה בשבילי והסכים שאקנה כרטיס עליה מהכרטיסן! כיף. עצרו בשבילכם פעם רכבת?

ואז הלכתי לפגוש חבר מהפורום. היתה לי תועלת. תודה אבאל'ה.

מי שעצר את הרכבת ועזר לכל כך הרבה בנים של אבא לעלות עליו. פלא שיעצרו בשבילו את הרכבת.

מדהים לקרוא ומחבר. בהחלמה למדתי שכל מה שקורה סביבי זה מכתבים מאלוקים והזדמנויות לגדול.

תודה על השיתוף

לא ראיתי את זה ככה. התרגשתי. תודה לך. חיבוק.

אסירותודה כתב:


מסתבר שלא סתם חבר...

זהו. באסירותודה צלחתי את אחת התקופות העמוסות ביותר בעת האחרונה בשפיות (יחסית). תודה אבאל'ה שהשארת אותי בחיים.. לא מובן מאליו. שלא הרסתי לי. שלא הרסתי לאחרים. שהייתי מועיל. לי ולאחרים. שמח שאתם פה, ואני פה. איתכם. יש לי המון לכתוב. אנסה להדביק פערים בימים הבאים. חיבוק.  

מזל - טוב,
בקרוב אצלי.. יש לי טונות עבודה ואני מנסה לעזור פה במקום להתמודד עם רצונו ולעזור לעצמי..

ה' תן לי את הכוח והאומץ לעשות ולעשות בלי לחשוב יותר מדאי על איך זה ייצא ומה וכמה ולמה ואולי...
אמן.

חיכינו בסבלנות ואתה בטח זוכר, ואם לא אז מכיוון שביקשת הנה התזכורת - "שרשור מיהו המכור"...

תודה, אסירותודה לאבא אוהב שאסירותודה איתנו בהחלמה!
 

היית חסר לי, לנו, בתקופה אחרונה,
שמח שאתה איתנו בדרך.

תודה אנשים על ההתייחסות. לא מובנת מאליה. שאתם כאן. שאני פה. שקראתם. שאכפת לכם. ושקראתי אני שואכפת לי. בשביל אדם אנוכי כמוני זה המון. הרבה מעבר למה שניתן לצפות.

ובחזרה אליי, "האדם מתכנן תוכניות ואלוקים צוחק"... חשבתי שסיימתי עם העומס והפניתי לעסוק ב... בורא עולם סבור אחרת. משום מקום הגיעו אתגרים ותשומת הלב שלי הופנתה אליהם. מהון להון ומבלי לשים לב חלפו ימים שלא יכולתי להיכנס לכאן. למדתי (בתקווה). בלי להפציץ בהצהרות, אני פה. היום. לעשרים וארבע שעות. איתכם. חיבוק.

תודה 

חיבוק לך

פנימה כתב on 25 פבר' 2016 15:35:

עדיין מחכים בסבלנות, בסבלנות..

יום טוב ומבורך.

ותפילה קטנה שלי לה' - ה' תפנה לכבוד המנהל שלנו זמן. בבקשה, בבקשה.
אנחנו חייבים אותו פה איתנו. אין לו תחליף.
מי יחבק אתנו כשהוא עסוק?..
תודה על הכל אבא.
ותודה על הכל מנהל יקר.

יום טוב ומבורך.