כואב לי! ! !
האם אי פעם אוכל להסתכל על אישה ולא לחשוב על אובייקט מיני? הצילו!

רחמים היקר! שמח מאוד לראות שאתה עדיין איתנו.
דאגתי לך...
לא ראיתי הודעות פרטיות ממך, וברחבי הפורום לא כ"כ הספקתי לשוטט בזמן האחרון.
(נראה לי שחלק מזה זה הרצון שלי לשלוט בעניינים ולא מתאים לי שפתאום "תעלם", אחרי שהרגשתי שעזרתי לך...  ).

מצוין שאתה משתף את המסע שלך! המשך להתמיד בכך!


rahamim142 כתב on 01 יולי 2014 11:22:


איך יכולת? כי אתה מכור, וחלק חשוב של כל התמכרות הוא הכחשה. מהניסיון שלי, לאורך כעשרים שנות התמכרות, בכל פעם שהרגשתי שזה כבר ממש מאחורי, הנפילה הייתה קרובה. ובכל זאת, בכל פעם מחדש שכנעתי את עצמי שוב שהפעם זה באמת נגמר.

לא יודע אם תוכל אי פעם להסתכל על אשה שלא כאובייקט מיני בכלל, אבל מאמין שעם ההחלמה והמפוכחות אולי העוצמה של זה תחלש.
ובכל אופן, הרצון להגיע למצב הזה שלא להסתכל על אשה כאובייקט מיני, הוא בעצם סוג של חוסר נכונות לקבל את המחלה.
גם לי מאוד קשה עם זה שאני מכור, ועם כל ההשלכות של זה. אבל ברגע שהתחלתי קצת לקבל את זה (כן! אני כזה! אני רוצה את זה!), למרבה ההפתעה התחלתי להישאר נקי למשך פרק זמן ארוך שזמן רב לא זכיתי לו.

ברכות לרגל ה-16 יום! מקווה לטוב ושאתה כבר בטו"ב (17) ימים!

מעציב אותי מאוד שיכול להיות שנגזר עלי להישאר כך.

לא כ"כ הבנתי מה שאמרת, הרצון לא להסתכל על אישה כאובייקט מיני הוא לא טוב? הוא גורם לי להתכחש למחלה?

rahamim142 כתב on 02 יולי 2014 10:56:


בספר הלבן (עמ' 20) מובא דבר מעניין:
"לא קלטתי שמהות האדם היא בחירתו החופשית. הא-ל לא רוצה לקחת ממני את האפשרות ליפול; הוא רוצה שיהיה לי החופש לבחור לא ליפול.
התפללתי בצדקנות לאורך כל הדרך "אנא אלוקים, קח את זה ממני"! בלי לקלוט שבלב-לבי ייללתי ברחמים עצמיים "כדי שלא אצטרך לוותר על זה".
הייתה זו אמונה באלקים ללא כניעה. אמונה זו לא הועילה בדבר!".

במילים פשוטות יותר, לי כמכור יש רצון לברוח בלחיצת כפתור חד-פעמית מהתמודדות עם התאווה (וכיוון שאני לא יכול ללחוץ על כפתור כזה, ביקשתי מאלוקים פעמים כה רבות לעשות זאת...).

אין לי נכונות להתאמץ ולעבוד קשה דבר יום ביומו. וחוץ מזה, אני לא מוכן לפגיעה הגדולה בכבודי שבקבלת ה"תיק" הזה!

מה פתאום שאני, הצדיק והמוצלח שכולם מחזיקים ממנו וחולמים להיות כמוהו (האמנם?), יתמודד עם רצון להיכנס לאתרי פורנו? זה הרי לא ייתכן! זה לא משתלב במארג של דימוי האישיות שבניתי לעצמי!

לכן, אני פשוט רוצה לסיים עם זה וזהו. לעולם ועד. אני לא מוכן לעבוד באופן יומיומי עד יום מותי, ולא מוכן לקבל את המסלול הזה שאלוקים הועיד לי, כי הרי אני יודע (?) שזה פשוט לא אני ולא מתאים לי!

כל התפילות שאלוקים ייקח ממני את התאווה, לא עזרו לי, כי הן בניגוד לתוכנית האלוקית. התפללתי אותן כי לא רציתי לוותר על התאווה. זה היה קשה לי מדי. רציתי שאלוקים פשוט ייקח את ההתמודדות ממני.

ברגע שהתחלתי לקבל את התוכנית של אלוקים עבורי, נעשיתי נכון יותר לעבוד קשה ולוותר על התאווה, ואז גם התפילות שלי השתנו. אני כבר לא מבקש מה' לקחת ממני את התאווה, אלא לעזור לי לוותר עליה.

גם אותי זה מעציב מאוד. מאוד קשה לי לקבל את זה שאני מכור לתאווה, סקסוהוליסט! איזו מילה נוראה שהיה קשה לי להוציא אותה מהפה שלי. העדפתי להגיד בקבוצות שאני טהרני ואני מכור לתאווה, מילה עמומה ומכובדת יותר, מאשר להגיד שאני טהרני ואני סקסוהוליסט, מילה הכוללת בתוכה את המילה המלוכלכת "סקס". (דרך אגב, הרגשתי שהתקדמתי בהחלמה כשנעשיתי מוכן להגדיר את עצמי כך, אבל אולי זה עניין אישי).

אבל זה שזה מעציב אותי (וזה באמת מאוד מעציב אותי), זה בגלל הגאווה שלי. זה בגלל שאני לא מוכן לקבל את האופן שבו ה' מנהל את העולם. לא מוכן שהוא יהיה הבמאי של מחזה החיים שלי ויכתוב תסריט אחר ממה שאני הייתי כותב. אני לא מוכן להיות שחקן שתפקידו להתמודד עם דברים מעוררי סלידה בחברה ובייחוד בחברה התורנית ולהיכשל בהם כל כך הרבה לפני שאזכה לעלות על איזו דרך, שגם בה אמשיך להתמודד כל החיים. אני לא שמח בחלקי הרוחני.

אני דומה לאותו יהודי שגדול הדור אמר לו שהוא חייב לאכול ביום כיפור ולשכב במיטה בלי להתפלל והוא עצוב. הרי לפי התסריט שלו הוא היה אמור לצום את כל הצום ולהתפלל באריכות וכוונה. אך אם אותו יהודי היה שחקן טוב וכפוף באמת לרצון ה', ולא מנסה להיות הבמאי במקומו, הוא היה שמח באותה מידה באכילתו ביום כיפור כמו בצומו, כיוון שבכל מקרה הוא עושה כראוי את רצון הבמאי.

(המשל על הבמאי, השחקן והתסריט מבוסס על "הספר הגדול" הספר הראשון של תוכנית 12 הצעדים שייסדו "אלכוהוליסטים אנונימיים").

יש עוד נקודה בדבריך, שאני מקווה להרחיב אודותיה בהמשך (ביחס לסיבה לכך שתמיד אשה תהווה אובייקט מיני במידה מסוימת). מקווה שה' יסייע בידי לעשות זאת. אם הנקודה הזו (המופיעה בסוגריים הקודמים) חשובה לך באופן מיוחד, אשתדל בכך יותר.

תודה טהרני, אני מקבל החלמה מהכתיבה שלך.

לקרוא אותך כל פעם גורם לי לפקוח את העיניים יותר! אני מרגיש כמו עיוור שרק לפני 17 (!) יום גילו לו שיש תרופה, והיא פותחת את העיניים לאט לאט.

אני צריך להפסיק לחשוב שאני מנהל לעצמי את החיים, ולהתחיל לעבוד עם התסריט שהקב"ה כתב לי (ממש אהבתי את המשל, מקרב מאוד את ההבנה).

אבל האם זה שאני מכור, אומר שהתסריט הזה לא ישתנה עד סוף ימי? האם לא יכולה להיות החלמה מלאה?

rahamim142 כתב on 02 יולי 2014 19:32:


כתבתי כאן פעם בפורום מאמר בשם "נכה אהבה מצמיח רגל חדשה" (אפשר לקרוא אותו כאן: forum.gye.org.il/index.php?topic=5522.msg57413#msg57413).

בתגובה לכך כתב "אסירותודה", שהוא חבר ותיק עם כמעט תשע שנות נקיות:




אני לא יודע מה דעתי בעניין (זה גם לא משנה הרבה... פעמים רבות חשבתי שאפסיק ליפול באופן מסוים וזה אף פעם לא עזר. דווקא בשיטה שנשמעה לי הכי הזויה, שאני אומר לעצמי שאני חסר אונים מול תאווה וברור שאפול וזו הפתעה כשאני לא נופל, נשארתי נקי פרק זמן ארוך).

אבל בכל אופן יש לי שלושה דברים לומר:

א. אני לא הבמאי. אז אני צריך להיות מוכן לקבל גם אפשרות שהוא יחליט שהתסריט אכן לא ישתנה.

ב. מה שלא יהיה, לא נראה לי שיגיע שלב בחיים שבו יהיה כדאי לי "לבדוק" האם אני עדיין מכור... יש סיכוי טוב שה"בדיקה" הזו תסתיים בנפילה (כמה חברים סיפרו לי על "בדיקות" כאלה של הגבולות של עצמם שנגמרו לא טוב...).

ג. העבודה הזו שאני צריך לעשות כמכור, אם אני אכן עושה אותה כראוי, משנה את החיים לטובה בכל כך הרבה מישורים, שאין לי סיבה אמיתית לרצות תסריט אחר.
אני יכול להעיד על עצמי, שאני זמן קצר מאוד בהחלמה, וגם מאוד רחוק מלעשות את מה שצריך בשלימות (הספונסר שלי בדיוק אמר לי אתמול, כשהתייעצתי איתו לגבי איזו קבוצה הכי טובה בשבילי: "בשביל מה לך להיות בקבוצה X? כדי לשתף שם עם חברים חדשים את ההחלמה שאין לך? יש לך ימי נקיות, אבל אין לך החלמה!" הוא אמר ש"אני מצטער אם אני קצת קשה איתך", אך היה חשוב ומקדם בשבילי לשמוע את זה). ויחד עם זאת, המון המון תחומים בחיי השתפרו והשתנו לטובה. פשוט מדהים כמה דברים שתמיד דחיתי ולא עשיתי סוף סוף מתחילים לזוז יחד עם ההחלמה.
שמעתי כבר כמה וכמה מכורים שאומרים שהם מודים לה' על כך שהם מכורים, כי בלי זה לעולם לא היו מגיעים להיכן שהם נמצאים היום. אצל מטפל שהייתי אצלו שמעתי משל יפה, שכאשר בונים בניין, קודם כל חופרים בור באדמה בשביל היסודות, וככל שהבניין גבוה יותר, הבור צריך להיות עמוק יותר. בקיצור, אם אני פועל נכון ביחס להתמכרות שלי, היא בעצם מנוע שדוחף אותי להתקדמות עצומה בכל התחומים, שאולי לא הייתי מגיע אליה בלעדיה.

חשוב לי להוסיף, שאני בסך הכל כמה חודשים בודדים בפורום לפניך, והדברים שכתבתי הם תחושתי האישית בשלב הבוסרי והראשוני שלי בהחלמה. אשמח אם חברים ותיקים יותר יגיבו, וגם אם לא, אתה מוזמן לשאול אותם בהודעה פרטית מה דעתם לגבי שאלתך.

נ.ב. אני שוב רואה את הצורך בכתיבת התייחסות לכך שאשה עד סוף ימי תהווה אובייקט מיני במידה מסוימת (קשור גם לשאלתך על ההתמכרות שתימשך עד סוף ימי). דרך אגב, כשאני מבקש בבוקר מה' שישמור אותי נקי, אני מבקש ממנו לסיים את היום הזה בנקיות ("רק להיום") וגם מבקש ממנו שישמור אותי נקי עד יום מותי (מתוך הכרה שזה משהו שעתיד ללוות אותי כל חיי). הבקשה גם עוזרת לי להפנים את העובדות לגבי.

ממש קשה לי עם הדברים שאתה כותב, ואני מתחיל לחשוב שזה בגלל שקשה לי לקבל את העובדה שאני מכור.

עצבות נופלת עלי ככל שאני קורא יותר, אבל אני חושב שזה בגלל שלא הפנמתי מספיק שאני בבור תחתיות ואני חייב לעשות הכל כדי לצאת ממנו.

אבל כל דבר שאני קורא מביא אותי יותר להכרה הזאת. תודה! ! !

נ.ב. אני ממש אשמח לשמוע גם את דעתם של אנשים אחרים. (בהמשך לדברים שלך)

rahamim142 כתב on 02 יולי 2014 21:18:


עצבות בדרך כלל הביאה אותי לייאוש ולשימוש בתאווה כדי לנסות להיחלץ מהרגשות הקשים.
ההתמכרות לא צריכה להביא אותנו לעצבות וייאוש. היא צריכה להביא אותנו לחוסר אונים, להרגשה שאנחנו צריכים לקבל עזרה מכוח גדול מאתנו, ולא יכולים להסתדר לבד.
כשנכיר בכך שיש כוח כזה, ושהוא ממש רוצה לעזור לנו אם נבקש ממנו, ואם נעשה עוד כמה פעולות, נוכל להיות עם הרגשה חיובית ומלאת חיים (כמובן, שתהיינה גם תקופות קשות, ונהיה נכונים לעבור אותן, אבל התחושה שיש פתרון משנה לגמרי את כל המצב הנפשי).

אני מאוד מציע לך לקרוא מאמר שכתבתי שנקרא "בין ייאוש לחוסר אונים" ואת תגובות החברים.
תוכל לקרוא זאת כאן: forum.gye.org.il/index.php?topic=5473.msg56989#msg56989

מודה אני לפניך ה' על 18 ימים של נקיות! שאזכה להיות נקי היום. רק היום!

rahamim142 כתב on 02 יולי 2014 08:09:

לאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדשה,
המקום נמצא במקום של תאווה, הלקוחות הם נשים חילונים,
באסירות תודה בזכות הקבוצות והטלפונים
ותפילה לאלוקים אוהב כל יום בבוקר, שאני ימצא בו מה שאני מחפש בנשים אני מפוכח,
יש תקווה.

rahamim142 כתב on 03 יולי 2014 06:25:


אוהבים אותך! דואגים לשלומך ומחכים לשמוע מה קורה איתך!

בימים האחרונים שקעתי קצת בעצמי ולא חשבתי בכלל על ההחלמה. כנראה שגם הייתי קצת עסוק אז גם המלחמה עם היצר לא היתה כ"כ קשה. במיוחד אחרי הכלים המועילים כ"כ של שמור עיניך!

אני נזהר מאוד אבל קשה לי להגדיר את עצמי מכור, במיוחד אחרי עבודה יחסית מועטת והצלחות ( תודה ה'!!!) גדולות יחסית. כבר הרבה זמן שאני לא זוכר את עצמי נקי 22 יום (!!!).

כרגע אני מתייחס אל עצמי בחשדנות - אני משתמש בעצות של שמור עיניך שמתאימות לכל אדם שנפל הרבה פעמים, אבל אינני יכול להתעלם מקרוב לעשר שנים של שימוש.

מקווה שהקב"ה יעזור לי להחליט איפה אני עומד.

ממש שמח לשמוע על התקדמותך! אתה כבר מתקרב לחודש נקיות!

rahamim142 כתב on 07 יולי 2014 09:52:


בתוכנית 12 הצעדים אומרים, שהוא יעזור לך אם תבקש ממנו.