קוראים לי יהושע ואני מכור לתאווה.
זה משפט שאני כבר אומר וכותב לפחות חודשיים, ובכל זאת עכשיו עלתה לי הבנה חדשה בו.
אני יושב וכותב את הצעד הראשון, ולאחר שאני מצליח להוריד לכתב עוד סוג של רדיפת תאווה מימי ילדותי הרחוקים, אני מתיישב לחשוב על זה, ואז אני מבין - מגיל קטן מאוד, הרבה לפני בר מצווה התחלתי לרדוף, לחפש ולהיות אובססיבי לגבי התאווה. וזה נשמע לי נורא! ואני חייב לקבל את זה! את זה, ואת שאר הדברים המוזרים/הרעים/שאני מתבייש בהם.
לקבל את זה לגמרי! לקבל שאני מכור, שנולדתי אלרגי לתאווה, שאני לא מתאווה כמו כולם בצורה נורמלית ושאני חייב לעשות נגד זה משהו.
מתפלל לעזרה.

אנחנו כל כך ביחד וכל כך לא ביחד,,
אני גם עובד עכשיו על הכתיבה של הצעד הראשון [וזה לוקח לי שעות,,,,,]
ואני גם ממש מתבייש מעצמי :-[
בהצלחה לכולנו !!

לילה טוב לכולם!
שמי יהושע ואני מכור לתאווה. סקסוהוליסט בעגה המקצועית.
זה אומר שאני מחפש באובססיביות תאווה, צופה בפורנוגרפיה, מאונן, גונב מבטים ברחוב ומפנטז המון. ואם לא אעצור את זה כאן ועכשיו, מי יודע לאן הייתי מגיע. לכלא אפי'...
היום בבוקר כתבתי אסירויות תודה לאלוקים, ופתאום נחתה בי ההבנה שאלוקים נותן לי המון!!! בלי סוף! אני רק צריך לעצור ולחשוב ולומר תודה על זה. אז שיתפתי חבר על כך.
בערב נפגשתי עם הספונסר ואחרי כן הלכנו לקבוצה. גם אתמול הייתי בקבוצה אחרת, וזה נותן לי המון כוחות לעשות את הנדרש כדי להחלים (רק להיום!).
בלילה המשכתי בכתיבת הצעד הראשון, וזה מאוד קשה לי לקבל את עצמי ואת מה שעשיתי. אני מתפלל לאלוקים לכוחות ממנו לקבל את עצמי ולהמשיך לעשות את הפעולות. אמן.

לילה טוב לכולם! יהושע, סקסוהוליסט. מתבטא בצפייה בפורנוגרפיה, אוננות, מבטים ברחוב, משחקים באינטרנט, חיפוש תאווה אובססיבי בכל מקום ופנטזיות בלי סוף.

אני רוצה לשתף אתכם על נס שעושה לי ה' כבר 37 ימים רצופים ושומר אותי בכוחו הגדול נקי.

אני אסיר תודה לאלוקים על יום טוב מבחינת הספקים ( למרות שהראש החולה שלי אומר לעצמי שלא הספקתי כלום ממה שרציתי), ועל שיחות טלפון טובות מאוד להחלמה שלי.

היום קפצה לי לראש בחורה שדיברתי איתה אתמול למשך זמן קצר מאוד, ואפי' לא חשבתי עליה כל יום האתמול. שיתפתי חבר בחוסר האונים שלי מול התאווה והתאווה נחלשה באמת. היו לי עוד כמה מקרים במהלך היום שהתקשרתי לחבר ואסירות תודה זה עזר.

בלילה הלכתי לאיזו הרצאה לקהילה שלנו, ושם ראיתי בחורה מהקהילה בגילי, ואין לי מושג למה, אבל התפרקתי שם. היא אמנם יפה בעיני, אבל לא ציפיתי פתאום להרכבת התרגשות כזאת כשראיתי אותה, רק מהתרגשות התמלאתי מאוד. ממש היה לי קשה לוותר על מבטים, ולא כל הזמן הצלחתי, אבל אסירות תודה במהלך ההרצאה היה מרתק ככה שהסתכלתי רוב הזמן על המרצה.
שיתפתי חבר בהתרגשות הלא מוסברת הזאת והוא אמר לי שלדעתו זה הרעילות שגוברת במהלך הזמן.
אני מתפלל לה' ללילה נקי ללא חלומות תאווה.

בס"ד
"וטמא טמא יקרא"
התורה מספרת לנו שאחרי שאדם נמצא שהוא טמא בטומאת הצרעת הוא צריך לצאת אל מחוץ למחנה, ובמידה ומישהו מתקרב הוא צריך להודיע לו על כך שהוא טמא. "וטמא טמא יקרא". הטעם הנגלה הוא בכדי שיוכל להזהיר את כולם שלא יתקרבו אליו בכדי שלא יטמאו ממנו. מובן גם שהלכה זו ממשיכה את הקו הרעיוני של הכפרה על חטאו – הצרעת באה על פי חז"ל כעונש וככפרה על חטא לשון הרע, והאדם שגרם לפירוד בעולם, שדיבר לשון הרע על חברו, נענש בצורה של מידה כנגד מידה. עכשיו המצורע עצמו נמצא בבידוד, אפילו בין מצורעים אחרים אסור לו לשבת. ואם חלילה מישהו רוצה להתקרב אליו – הוא מרחיק אותו עוד יותר, "וטמא טמא יקרא". כך מתכפר למצורע חטאו.
בעיני רעיון זה של "וטמא טמא יקרא" יכול לצפון בחובו עוד עניין. חז"ל אומרים לנו שהמספר לשון הרע גורם מיתה לשלושה – המספר, השומע וזה שמספרים עליו. יש מפרשים שהגדילו לומר שבעוון זה רצו האחים לחייב את יוסף מיתה – בהביאו את דיבתם רעה אל אביהם הוא מחייב אותם ואת יעקב מיתה ועל כן ראוי לו עונש מיתה בעצמו. אלא שאיננו נזהרים כ"כ בעוון לשון הרע. קשה מאוד להרגיש את הפגיעה שאנו פוגעים באחרים. ולדעתי קשה עוד יותר להרגיש את הפגיעה שאנו פוגעים בעצמנו! המצורע שסיפר לשון הרע עלול אפילו להתייחס למחלתו כמשהו טבעי שכלל לא בא כעונש על העוון החמור שעשה. כאן מגיעה התורה ואומרת "וטמא טמא יקרא". על המצורע להזכיר לעצמו ע"י אמירה לאחרים שהוא טמא כרגע בגלל שפגע באחרים. בגלל שפגע בעצמו. הבידוד אינו מספיק, האדם עלול לשכוח את חומרת מצבו, אך כאשר הוא פונה לאנשים ואומר "אני טמא! יש לי בעיה שצריך לתת עליה את הדעת", כך האדם מקבל יותר את מצבו ומבין שעליו לפעול על מנת לצאת ממנו.
באופן אישי – הרבה פעמים אני משתף אנשים שאני "מכור לתאווה", "חסר אונים מול התאווה" אפילו כשאני ביום שבו אני לא כ"כ מרגיש ככה. אני אומר לאנשים מן השפה ולחוץ – "זה רע לי, אני לא רוצה את זה, יש לי בעיה ואני צריך עזרה" גם כשלא כ"כ בא לי לומר את זה וגם כשאני לא מבין למה. כי אם אני לא אציף את זה בכח, אם לא אומר לאנשים "הצילו! אני בבעיה!", אני פשוט אתעלם ממנה ואף אשקע בה יותר (הרי זה כ"כ כיף לדבר לשון הרע/ליפול בתאווה). אני כמו המצורע צריך תזכורת שאני חולה, ושאני צריך לטפל בזה. תזכורת מתמדת. אני בשונה מהמצורע מקיף את עצמי בכמה שיותר חברים שלהם אני יכול לומר "הצילו! אני צריך עזרה".

יהושע, יפה מאוד! אהבתי את מה שכתבת.
זה נשמע כל כך פשוט להחדיר לעצמך שאתה מכור. אבל זה לא הכי קל...
שנזכה..

דן היקר!
זה בכלל לא קל לאנשים כמונו. כל החיים חיפשנו להסתיר את המחלה שלנו (שמאוד אוהבת חושך), ועכשיו אנחנו נדרשים כדי להחלים להוציא אותה לאור. אבל אם נבין שההחלמה מעל הכל, גם דבר כזה נהיה מוכנים לעשות. (לי מאוד עוזר להיזכר בכל הדברים המשוגעים שעשיתי בשביל התאווה, והלוואי ואעשה עשירית מהם בשביל ההחלמה.

שלום יהושע,

חזזק !!!
מאוד מאוד נהנתי,
דבר ראשון מהכתיבה הכל כך קולחת שלך,
דבר שני מהרעיון הכל כך נכון ואמיתי בעיני,
דבר שלישי עברתי על הכתיבות האחרונות שלך, ואני ראיתי שם החלמה מתמשכת וכל כך טובה, פשוט קינאתי בך,,,

הלוואי שתמשיך ככה תמיד [רק להיום]ושתמיד אקנא בך ככה

אוהב מאחל ומייחל,
אריאל,,

חסר אונים מול השעה המאוחרת.
לילה טוב!

מה שלומך כעת?

אסירות תודה עייף אבל נקי! (41 יום... לא מובן מאליו בכלל!)

ב"ה (או: "אסירות תודה" ). בדיוק הוטרדתי האם עברת את המוצ"ש הזה...




תודה על הרעיון על הצרעת. גם לי עלו כמה רעיונות על הפרשה. אמנם, לא ממש ביקרתי בשבת בבית הכנסת, אבל קראתי קצת על הפרשה...

אחד הדברים החזקים שאני זוכר שעלו לי, הוא על המצורע שהצרעת פרחה בכל גופו, שהוא כולו טהור. זו פשוט לא צרעת! זה משהו אחר (שנקרא "בוהק")!
הקבלתי זאת לעצמי. אם התאווה הייתה תופסת חלק מהחיים שלי, אולי הייתי חוטא, הייתי טמא. אבל מכיוון שהתאווה השתלטה בצורה הזויה לגמרי על כל תחומי החיים שלי, זה כבר לא חטא וטומאה [ואם תרצו (ואתם מלומדי המהר"ל ;)): חטא במהותו הוא דבר [b]מקרי[/b], אז לא יכול להיות שהוא דבר כל כך עצמי אצלי!]. יש כאן פשוט משהו אחר (מחלה קשה). אני טהור! :D

תודה טהרני! אני אוהב את החיבור של התוכנית עם פ''ש. ממש לחיות עם הזמן! (ביטוי של הרבי מליובאוויטש).

שלום לכם חברים יקרים! קוראים לי יהושע ואני מכור לתאווה. זה מתבטא בצפייה בפורנו, אוננות, מבטים ברחוב ופנטזיות לרוב.
אסיר תודה לאלוקים על נס שעושה עמי רק להיום - כבר 41 ימים רצופים!

היום ראיתי סרטון כחלק מלימודים על בטיחות בדרכים שתוארה בו תאונת דרכים קטלנית בצורה מאוד מפורטת. באיזשהו שלב כבר לא רציתי להסתכל כשהזהירו שהתמונות עוד יהיו יותר קשות. לא רק שזה הפריע לי באותו הזמן, גיליתי שעתיים אחרי שאני עדיין מזועזע מהסרטון.

העניין הוא שאת הסרטון הזה כנראה כבר ראיתי פעם, וראיתי גם עשרות סרטים אלימים אחרים שאף פעם לא הפריעו לי. בטח שלא ברמה כזו.

אז שיתפתי. וזה לא הספיק אז שיתפתי עוד פעם, ואז אלוקים קצת שחרר אותי מהמועקה הזוועתית שהרגשתי.
מבחינתי זו בעצם היתה חוויה קשה. מאוד.

אלא שאז דיברתי עם הספונסר. סיפרתי לו את השתלשלות האירועים, וכמה שהייתי נסער, ואז הוא אומר לי שהוא שמח בשבילי. מה?! למה שמח?! בגלל שהרגשתי. סוף סוף אני מתחיל להרגיש! כל עוד אני אפוף באדי התאווה הרגש שלי יהיה בוודאי מנותק, וכמובן שדברים מסוימים לא ישפיעו עלי, כי אני מטביע אותם בתוך ים של תאווה וכל שאר סוגי הבריחות מהחיים כדי לא להרגיש אותם.
אבל רק להיום בחסד אלוקים, אני לא בורח למשהו אחר וניצב מול החיים כפי שהם. (לא שזה קל, אבל יש איתי את אלוקים ולו מלא הכח).

מדהים איך שאחרי השיחה איתו, אירוע שהתיחסתי אליו כאירוע קשה הפך לאירוע משמעותי ומקדם.

אלוקים יקר! אני אסיר תודה לך על כך.

היה נשמע לי קדום יותר... בדקתי, ואכן הוא מיוחס לאדמו"ר הזקן (היום יום, ב' חשוון).
סליחה על הקטנוניות (הגדולה) שלי...

שמחתי מאוד לשמוע על הטוב שקרה לך היום. כיף גם לקרוא את זה. זה נותן זווית אחרת.

מה קורה יהושע ??
אני כ"כ שמח לקרא על המצב המרנין שלך, זה פשוט דוחף אותי להתחיל להשקיע יותר, להתחבר יותר,,,או במילים יותר מפורשות,, לא ליפול !!

תודה אוהב,,