אסירות תודה לאלוקים על 10 ימים נקיים. אני רוצה לומר שזה בכוחו ולא בכוחי וזה חסד ה' גדול, אבל קשה לי.
אני לא חושב שהייתי כנה מספיק או מפורט מספיק בקבוצות. הייתי היום ב2 קבוצות, משהו חדש בשבילי, ולא הרגשתי כמעט כלום. לא לגבי עצמי (אולי קצת כאב על זה שאני לא מרגיש כלום...), וגם לא לגבי אחרים. לא הבנתי למה אני מרגיש תקוע למרות שאתמול הרגשתי כ''כ בהתקדמות. האמת שלא הבנתי כ''כ מה אני מרגיש בכלל.
שיתוף של אחד החברים העלה בי קצת הבנה. אני מרגיש מנותק. סופר מנותק. קראתי בספרות, הייתי בקבוצות, כתבתי ועדיין אני מרגיש תקוע.
בנוסף קשה לי מאוד להבין מה זה חוסר אונים. אולי לעשות הכל (בעיני) ועדיין להרגיש מנותק בלי שום יכולת שליטה בזה עוזר לי קצת להבין, אבל הבלבול בזה גדול.וגם הכאב.
ושוב ספקות לגבי ההתמכרות שלי צפות ועולות. אין לי כבר כוח להמשיך לשכנע את עצמי שיש לי בעיה. גם לא עוזר העובדה שכמעט אין לי נסיונות מהתאווה.(אבסורד... שבוע קודם הייתי נותן המון כדי שלא יהיו לי נסיונות תאווה.)
בקיצור, בפועל יום ממש טוב, הספק יפה, הצלחה יחסית בלימוד, כמעט ואין תקלות, ובכל זאת... יום מזופת מבחינת המחשבות.
אני רוצה למסור למישהו את כל המחשבות והבלבולים והספקות האלה, אבל אני לא מרגיש מחובר מספיק למשהו שאני יכול למסור אליו.
אז בקטע הזה אני חסר אונים.