המחלה ממש מתקיפה אז החלטתי לברוח לפורום... לא יודע אם זה בריא, אבל כמו שאמר לי אתמול טהרני, בהתחלה זה רק לא להשתמש...
גם ככה רציתי לכתוב את זה אבל לא היה לי זמן..
שוכב במיטה בבית החולים, מוקף מלא חוטים שמזינים אותי, מרגיש בצורה מוחשית את ההתדרדרות במצב שלי והרופאים עדיין לא מצליחים למצוא את התרופה..
אני כבר הרבה זמן ככה, עם כל החוטים האלה, שרובם כבר לא כ''כ נראים טוב, אחד אפילו ממש שחור, ולא מצליח לראות איך אני יוצא מהתסבוכת שהכנסתי את עצמי אליה. רגע, אני? כן, אני...
פתאום מגיע חולה אחר, מהמחלקה לידי שאני רואה את השיפור אצלו, איך חזר לו הצבע לפנים (וגם קצת מקנא, מה יש לו שאין לי??), ומתחיל לחתוך לי את החוטים!! ממש ככה, כל מה שחיבר אותי לחיים, שמחזיק אותי בחיים, הוא מתחיל לחתוך! חצוף!
בשארית כוחותי אני מרים את הראש וצועק עליו - תפסיק! מה אתה עושה?? אתה לא רואה שאתה מנתק אותי מהכל? מה אני אעשה עכשיו? כל מה שבניתי בשתי ידי ובעמל רב הולך לטמיון!
האיש מחייך אלי (איך הוא יכול לחייך לעזאזל? ראיתי שהוא חולה בדיוק כמוני, אפילו יותר גרוע...) ואומר "אתה לא רואה שכל החוטים האלה פגומים, חולים, גרועים?". שתקתי קצת. "כן, הם לא משהו, אבל אני בעצמי הכנתי אותם, זה הכי טוב שיש!" אני עונה לו, קצת פחות משוכנע במה שאני אומר..
"צודק", הוא עונה לי " זה הכי טוב שאתה יכול לעשות, אבל זה לא מספיק, אתה לא רואה שיש לך כמה חוטים ממש שחורים? איבדת שליטה עליהם! "
"אוקיי", אני ממשיך להקשות, "אבל מה עם שאר החוטים? הם בסדר גמור!!", אבל עוד לפני שהוא מספיק לענות, אני כבר רואה בעצמי איך כל חוטי החיים שלי נמצאים בדרגות שונות של פגיעה בגלל חשיפה ארוכה מדי לחוטים המקולקלים יותר...
הוא הספיק לנתק כמעט את כל החוטים.. אני רואה איך הוא רוצה לנתק את החוט הכי גדול. הכי חזק.. הכי שחור... "רגע, רק לא זה, אני לא יכול לחיות בלי זה!!!"
"תרגע", הוא עונה לי, "הכל בסדר, פשוט תחליף את החוטים הפגומים בחוטים בריאים, חזקים, שיתנו לך לחיות באמת!".
"יופי, קל לך לדבר", אני עונה, "אין לי חוטים חדשים, מאיפה אני אשיג כ''כ הרבה?!" אני מתחיל להתייאש.. הוא צוחק, "מאיפה שאני השגתי! גש למנהל, ה-מ-נ-ה-ל! רק תבקש ממנו, אני בטוח שהוא ייתן לך...".
***
שיתוף:
ממש מפחד ללכת לישון, השינה מביאה איתה לפעמים חלומות ואין לי אפילו אשליית שליטה. מבקש מאלוקים שישמור אותי רק הלילה מחלומות תאווה, כדי שאוכל לעשות את רצונו. מבקש למסור פה גם את הפחד כי זה באמת לא בשליטתי "תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם" אמן.