כן בהחלט.
אני חוויתי הרגשה כזו בין היום ה-20 ליום ה- 30 .
זה טבעי לחלוטין מכמה סיבות
- בין אם אתה מודע לזה ובין אם לאו, בתת מודע אתה עם אצבע על הדופק כל הזמן, שלא תיפול בתאווה, בראייה, או במחשבה.
הלחץ הזה שוחק אחרי כמה זמן. אבל הזמן עושה את שלו, והתאווה גם נשחקת. ואיתה יורד המתח והלחץ.
- בעבר כשהצטברו אצלך לחצים לקחת פסק זמן- שקעת בתאווה- זה הרגיע אותך והמשכת בחיים. היום אין לך מנגנון לשחרור מתחים. גם אם יצרת לעצמך תחליפים כמו הקשבה למוסיקה, ספורט וכו', עד שתמצא את הפעילות הנכונה שתשחרר אצלך לחצים, או עד שתלמד להרפות את הלחצים הגוף ישדר לך אותות מצוקה.
הנושא הבא לדעתי הוא: התמודדות עם השגרה. אחרי 50 יום נכנסתי לשגרה בריאה - שום דבר כבר לא הזיז לי, ואז נוצר סדק זעיר, והרשתי לעצמי לצפות בסרט אע"פ שידעתי שהוא לא לגמרי נקי, והסדק הזה התרחב כשגלשתי באינרנט לא לאתר פורנו ח"ו (כי הרי אני נקי...) אבל לאתר שהתמונות שבו הצליחו לעורר את תאוותי. גם אם לא נפלתי לגמרי- עדיין פעלתי על תאוותי והלכתי לקושש זרדים להשביע את רעבונה.
אני לא מצפה מעצמי עד סוף ימי להיות כאחד האדם- תמיד אצטרך להמנע ממקומות ואתרים שאדם מן השורה יכול להחשף להם בלי להפגע. אבל אני כן מחפש שיגרה בריאה.
אם כן השאלה הנשאלת היא - איך למצוא את האיזון בין שגרה בריאה לבין שמירה על מתח והמנעות ממקומות בעלי פוטנציאל לתאווה?
רעיונות?
