אסירותודה לה׳ על שני ימים נקיים.
היום, לאחר שיחה עם חבר, הבנתי שבעצם אין לי למה להיות עצוב וכועס מהתקופה הלחוצה שאני נמצא בה עכשיו - הרי אני הכנסתי את עצמי לתוכה. בבחירותיי גרמתי לעצמי שהתקופה הזאת תהיה לחוצה, ולמען האמת גם בחרתי בזה כי ידעתי שזה יהיה טוב לי. לכן אני משתדל לקבל את התקופה הזאת בשלווה.
אגב לקבל דברים בשלווה, הזמן שבו אני הכי עובד על קבלה בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנותם הוא התפילה. כשאני לא מצליח לכוון, ישר אני מתחיל להתעצבן ולכעוס על עצמי. ואז, אני אומר לעצמי שאת חוסר הכוונה הזה אני כבר לא יכול לשנות, הוא נשאר בעבר ואת העבר אי אפשר לשנות.
מתפלל לעוד לילה נקי.

אסירותודה גדולה לה׳ על 3 ימים נקיים.
היום היה לי דווקא יום טוב ונחמד, שבו הצליחו לי הדברים שרציתי. אבל דווקא בסופו הגיעו הקשיים בצורת עייפות ורצון לברוח ממנה בעזרת תאווה. ברוך ה׳, התפללתי אליו וזה הספיק לי, הוא כנראה החליט שהפעם מספיק לו רק שאני אתפלל אליו ואכנע אליו. לאט לאט אני מתחיל לראות איך אני משתמש בתאווה כדי לברוח מקשיים בחיי.
מתפלל לה׳ ומתחנן לפניו שייתן לי עוד לילה נקי.
״ואבא כאן תמיד לחזק ולשמור אותך
עד סוף העולם אני לא עוזב אותך
ילד שלי, לך רק בדרך שלך״ (מוקי).

אני כותב אחרי שנפלתי בבוקר.
היום היה לי יום סביר, בלי הרבה תאווה. אם כי למען האמת, אני כותב עכשיו מתוך התקף
תאווה.
אני חושב שאחת מהדברים הרציניים שמפילים אותי היא המחשבה שאחרי 3 ימים שהתגברתי על זה אז בטוח  אני לא אפול שוב. אני מנסה להגיד לעצמי שאפילו 100 שנה של נקיות לא מהווים תעודת ביטוח שאני לא אפול, רק ה׳ יכול לספק תעודת ביטוח, לא דברים אחרים.
מתפלל לה׳ שייתן לי שבת נקיה.

אסירותודה לה׳ על שלושה ימי נקיות.
הסתכלתי לפני כמה זמן בחרק שניסה לעלות על קיר. הוא נפל מספר פעמים, אבל הוא הצליח לעצור את עצמו כל פעם באמצע הנפילה ולהמשיך לטפס. חשבתי לעצמי מה גורם לחרק הזה להמשיך בכזאת נחישות אפילו אחרי שהוא נפל, והבנתי שהוא מבין שהוא חייב להגיע למעלה בכל מחיר, הוא לא יכול להרשות לעצמו להשאר למטה.
באותו רגע הבנתי שבשביל להשאר נקי הדבר הכי חשוב זה להבין שאני צריך להבין שאני לא יכול ליפול, אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי ליפול. רק ככה אני יוכל להשאר נקי לאורך זמן.