בס"ד
חברים יקרים, שבוע טוב.
היום הוא היום ה - 43 שלי. אני חווה מדי פעם ניסיונות, וכל פעם שזה קורה לי, אני מתפלל לה' שיקח ממני את המחלה. לבינתים זה עובד.
אני מרגיש חוסר נעימות בשני אספקטים:
1. חוסר שליטה - אני מרגיש שאי אפשר לדעת מתי זה יגיע, מתי יגיע הגל שישטוף אותי, ולא אוכל להתנגד לו.
וכנראה זהו לב התכנית, להעביר את השליטה ממני לה'!
2. סוג של נטילת "טעם החיים" - גם בזמנים שאני לא מרגיש תאוה [ וסך הכל הזמנים הללו הם רוב שעות היממה] עדיין יש לי תחושה של פיספוס והחמצה של משהו טוב כ"כ בסיסי.
משהו שמילא לי את כל החיים, נתן לי שמחה שלווה ושקיעה בפנטזיות.
ועכשיו לפן החיובי. אני רגיל לחשוב על התאוה במונחים של "חברתי", היא דואגת לי מאוד, נותנת לי מנוחה שלווה וגם סוג של טעם בחיים. במקרה של לחץ תסכול וביקורת עצמית היא תהיה שם כדי לנחם אותי. השבוע שהיו לי רגעים כאלו, אמרתי לעצמי, שאני לא הולך אליה, אני נשאר בתחושה התוקעת, ומנסה להתמודד איתה דרך תפילה, ודרך מחשבה אמתית מה ניתן לעשות בכדי להקל. אני חייב לומר שהתחושות הרעות חלפו עברו, למרות שללא ספק זה היה פחות אינסטנט ומרגש מהתאוה. אבך זה אומר שגדלתי, לפחות במעט, ואני לא רץ לחברה היקרה על כל הדבר, אלא מעדיף את מלך העולם....
בהצלחה לכולנו.
