שלום חברים קוראים לי שלומק'ה ואני מכור לתאווה.
אלוהים אוהב שומר אותי נקי 12 יום. אם נשים רגע בצד את רק להיום - אני מגלה שכשאין לך מספר תלת ספרתי מאחוריך לכל יום שנוסף לספירה יש משקל הרבה יותר רציני, כל יום נוסף הרבה יותר משמח.
עבר עלי יום מטלטל ולילה מטלטל אף יותר אבל זמני לא מאפשר לי לפרט כרגע, בעז"ה בהמשך.
רק רוצה לשתף בחוויה נעימה - אני שומר היום על הבת שלי כשאשתי בעבודה עד מאוחר, ועכשיו, אחרי שהיא נרדמה, פשוט עזבתי הכל והתיישבתי ללמוד קצת. כולל. רבנות. מה שבד"כ הוא מרכז הלימוד שלי כרגע. זה פשוט הזוי. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהצלחתי לעשות משהו כזה. תמיד בזמן הפנוי הזה בערב אני מחפש תעסוקה- רואה סרטים - משוטט באתרי חדשות או מתעסק עם התאווה. והיום - נחת מלימוד. כ"כ לא מובן מאליו. תודה אלוהים. (אני אחזור ללמוד עכשיו... )

רק רוצה לשתף בחוויה נעימה - אני שומר היום על הבת שלי כשאשתי בעבודה עד מאוחר, ועכשיו, אחרי שהיא נרדמה, פשוט עזבתי הכל והתיישבתי ללמוד קצת. כולל. רבנות. מה שבד"כ הוא מרכז הלימוד שלי כרגע. זה פשוט הזוי. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהצלחתי לעשות משהו כזה. תמיד בזמן הפנוי הזה בערב אני מחפש תעסוקה- רואה סרטים - משוטט באתרי חדשות או מתעסק עם התאווה. והיום - נחת מלימוד. כ"כ לא מובן מאליו. תודה אלוהים. (אני אחזור ללמוד עכשיו... )

תודה שלומקה,
כל כך משמח לראות אנשים שעושים דברים כל כך חיוביים ועוד כותבים אותם,,
אני [מטבעי] לא יכול אף פעם לכתוב כאילו משפטים יפים,חיוביים,אמיתיים.

אוהב אריאל,,
[בהצלחה גם בטלטלות,,,]

על מה אתה מדבר אחי?
עם כל החיזוקים שאתה מחזק את כולם פה בפורום,אתה יכול להגיד משפטים כאלו?

אוהב

אסירות תודה, סדרו את הבעיה הטכנית הזאת שלא נתנה לי להחתחבר לפורום בשבוע האחרון!

אני חייב לומר לכם, גיליתי שאני אובססיבי לפורום. בהרבה מהסיטואציות שבד"כ הייתי מתיישב מול המחשב בחוסר כח ומחפש את עצמי בחדשות/סרטים/סרטונים/תאווה - גיליתי שאני משתמש בפורום כדי לנתב את האובססיה הזאת לאפיק חיובי.

ואז מישהו בא ולקח ממני את המוצץ שלי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היה לי זמן פנוי בערב וישר כל האובססיות הישנות התעוררו - סרטים, יוטיוב, אוכל. ובסוף למרות השיחות עם החברים ראיתי שסרט, שעה וחצי, כל כך מטומטם שאני לא יודע להסביר לעצמי למה המשכתי לשבת שם. מנסה בעיקר לקבל את עצמי בנקודה הזאת... כן, אני מכור, יש לי מלא דרכים בהם חיפשתי למלא את עצמי ואני תמיד ירצה לחזור לשם אם החלופה שאני יציע לעצמי לא תוכל לספק אותי.

ועכשיו - טוב כל כך לחזור... להיות מסוגל לכתוב שקוראים לי שלומק'ה ואני נקי 16 יום. לכתוב שאני חסר אונים מול הרגשות שלי ושהיה לי היום ראיון עבודה בפעם הראשונה ושאלוהים היה שם איתי למרות שהיה לי כ"כ קשה להכיל את הלחץ וההתרגשות.

האמת שבדיוק לפני שנחסמתי רציתי לפרסם קטע שכתבתי על רשב"י. ואז הייתי צריך לבלוע את הלשון, לקבל את התוכניות של אלוהים בשבילי ולהמתין בסבלנות (אבל בכל זאת לפחות למייל היומי זה הגיע...) מרגיש משחרר עכשיו לפרסם את זה, אחרי שהרעיון התבשל לי בבטן כמה ימים.

אוהב אותכם חברים! גם לי קשה עם השינויים בפורום החדש, מקוה שנתרגל אליו כמה שיותר מהר...

שלומק'ה אוהבים אותך,

תחושות של כולנו כאן,בתקופה הזאת,

ברוך ה' שזכינו ואלה הם האובססיות שלנו,
ושלא הרגשת רע עם עצמך לפרסם קטע על רשב"י גם כשהיה מדי מאוחר,
אני לדוגמא הייתי חושב מה יחשבו עלי,,,, וגונז את זה,, וכועס על עצמי שגנזתי וכו',,,,

אריאל,,,

שלום חברים יקרים שלי.

הרבה זמן לא כתבתי כאן, וזה היה לי חסר מאוד.
תקופה לא פשוטה עוברת עלי - אני מרגיש שאני מהלך בשדה מוקשים, ובכל צעד אני עלול לדרוך על המוקש הבא שיגרום לי ליפול. מה שבאמת מתסכל - אני לא בחרתי לצאת למקום הזה. לא מרצוני אני הולך פה. כך החליטו עבורי. שליחות מיוחדת. משהו על זה שרק אני יכול.
ההוא שם למעלה. אלוהים, יש כאלה שקוראים לו.
בזמן האחרון מרגיש לי שקצת התרחקתי, אני טוב בלעשות את זה כשקשה לי. ככה פחות אנשים ייפגעו. ככה אני פחות אפגע. ובדיוק עכשיו עולות לי מחשבות על "האם בכלל אפשר "פחות להיפגע" כשמתרחקים מאלוהים?"

אספר לכם מה העניין.

יש לי כמה אובססיות חזקות: משחקי מחשב, יוטיוב, סרטים, אוכל. ועוד כמה בעוצמה משנית יותר. הם פועלות אצלי בגלים. יום אחד מתעורר אצלי משהו - רצון לברוח או להתמלא או לחפש משהו שירגש אותי. ואני יוצא לשם - למרחב הגדול, לחפש את זה. אני אמצא פרט אחד, ומשם ימשיך לבא בתור, ויגדיל את המינון עד שמתישהו ארגיש גועל מעצמי ואשקיע כל כך הרבה מהיום שלי באותה אובססיה שפשוט אעזוב את זה. כך היה עם משחקי מחשב עד אזור פורים. מאז - אני פשוט לא נוגע. אבל אני יודע שיכול להיות שיום אחד זה יחזור. כבר יצא לי לנסות לחפש בכיוון.

לאחרונה חזרה לי האובססיה לסרטים. ומסתבר שאני חולה, ברמה קשה. אני כל כך חולה שאני לא מצליח להכניס לראש שלי שאני חולה. אסביר את דבריי: מכיון שאני יודע שאני חולה אני מנסה לקבל את העובדה שאני רוצה לראות עוד ועוד סרטים. ברגע שסרט אחד נגמר אני כבר מסמן את הבא בתור. מנצל שברירי רגעים במהלך היום, וכשזה לא מספיק - אוותר על סדר היום שלי - על לימוד תורה בד"כ כדי לראות סרט. אני מניח שלהרבה מהקוראים המצב מוכר מאוד. החלטתי שאני לא מסתיר את זה מאשתי. שאם במחלה עסקינן אין לי סיבה להתבייש. ראיתי שההסתרה הזאת הורגת אותי, בדיוק כמו עם התאווה. זאת הייתה ההרגשה שדחפה אותי לנפילה האחרונה שלי - אני בלאו הכי כבר שבוע עושה פעולות בחושך - הקו שבין סרטים לתאווה דק ומתעתע.

אז בזמן האחרון האובססיה של הסרטים חזרה לפעילות. וכל הפעולות שאני עושות לא עוזרות לי לקבל את עצמי, אני ממשיל להתבייש בכך שאני עושה דברים בצורה חולה ואני ממשיך להסתיר את זה. שומע שיעור דרך המחשב בבית ובחלון השני פתוח לו סרט, ואני מזפזפ - תלוי מה המיקום של אשתי בבית. איך אני יכול להרגיש טוב עם עצמי?

הספונסר שלי אמר לי לשחרר. כתוב בספר הגדול שלפעמים צריך סוכריה מתוקה על מנת להעביר את הטעם של הכמיהה. יש כאלו שהתחילו עם סרטים כשהם הגיעו לתוכנית. צריך לתת לזה זמן. אבל כשההרגשה היא שאתה הולך בשדה מוקשים - הזמן הוא רק אויב אכזרי, שמותח אותך עד כלות. מתחילות לעלות אצלי תחושות קשות - אני מרגיש שאני מתרחק עם כל סרט. מהחברה שסובבת אותי, מהתוכנית. מאלוהים. מעצמי. אני מרגיש מעוך, ואין לי כח לעשות פעולות. רמת הפעילות שלי בתוכנית ירדה באופן חמור בשבועיים האחרונים (האובססיה התחילה בערך לפני חודש ושבוע).

בשבוע האחרון קיבלתי הרבה מתנות, ותובנות. מהתוכנית. אבל אני לא שם - אני מרגיש שחזרתי הרבה אחורה לתקופה של תחילת התוכנית - כשלא הצלחתי לעשות כלום נגד האובססיות האלה, כשכל היום שלי היה מתבזבז סביבם. אלא שאז הרגשתי חסר אונים. מסרתי את ניהול החיים שלי לאלוהים, והוא גאל אותי בדרכו המיוחדת, קמעא קמעא. אבל עכשיו - אני לא מרגיש חסר אונים. האגו שלי אומר לי שכבר הייתי בחוץ - וזה שחזרתי לפה אומר שאני לא יוצלח. כל הרגשות שלי צועקים את זה, ומכבים כל קשר עם הסביבה. נזכרתי אתמול במה שאומרים בתוכנית - הרגשות שלנו הם לא המציאות. לפעמים צריך פשוט לדעת שהם מטעים אותנו (לא להתעלם, אבל לקחת לפרופורציה נכונה אולי).

אז בנוכחותכם - אהוביי, אני רוצה להתפלל לאלוהים. שיעזור לי להפקיד את חיי בידיו. שיעזור לי לדעת שגם אם אני עושה טעויות, וסוטה מהדרך - אני עדיין לידו, והוא עדיין מוביל אותי. אין אצלו "מחשב מסלול מחדש", הכל חלק מדרך אחת רצופה, של סיפור חיי. שיראה את כוונתי הטובה ואת מעשיי הטובים, ואת תחנוני. שיאיר פניו אלי ויתן לי שלום ו

אוהבים אותך שלומק'ה היקר !!

איזה התמודדות,,,,
האמת היא שלאחרונה כבר לא כ"כ הבנתי אותך, עברו עלי 3 שבועות יחסיים בסדר בלי הרבה תשוקות איומות מהסוג של פעם,,
עד שהגיע החג האחרון ופשוט גמר אותי,סחט אותי, נפשית.פיזית.ורוחנית.
אני עוד בתחילת ההתאוששות מנסה לראות מה קורה איתי,
אכתוב בהרחבה בהמשך אבל,,

אחי היקר אני ממש מבין אותך ומזדהה עם המצב שלך.

באהבה רבה אריאל,

אוהבים אותך שלומקה

משהו ששמעתי/קראתי אני לא בטוח על פרשת השבוע האחרון, בפרשה השם מצווה על משה למנות את בני ישראל...בעוד כמה פרשות יהיו כמה שיעשו בלאגן וירדו חיים שאולה עדיין השם יודע את זה וגם הם נמנים, כלומר השם אוהב אותם אפילו שהם רשעים (רש"י מפרש שהשם נהנה למנות את ישראל כמו אדם שמונה יהלומים)

כלומר לר משנה כמה רחוק אתה חושב שאתה מאלוקים הוא עדיין אוהב אותך כמו כל אחד מישראל (אפילו האדמו"רים או הרבנים הגדולים, ואפילו כמו משה רבינו ע"ה)
אתה יכול לנסות לברוח אבל השם תמיד אוהב אותך...מעולם לא הבנתי את זה עד שנהייתי אבא

שיהיה בהחלמה

איזה כיף זה לשחרר.
שחררתי את עצמי מהרגשות הקשים על הצפייה בסרטים. זה לא עזר לי להפסיק לראות - ראיתי ששה סרטים השבוע, ובכל זאת - זה עזר לי לצאת מהמצב רוח הדכאוני שהיה לי... התחלתי לעשות פעולות בקצב וראיתי איך השמיים הופכים להיות וורודים יותר. למרות האובך והחמסין ששררו בחוץ. והצלחתי גם לוותר קצת. היה יום שרציתי לראות את הסרט השלישי שלי לאותו יום, ובסוף החלטתי שיהיה יותר יעיל ללכת לישון. היה יום שבמקום לראות סרט סדרתי קצת את הבית וקראתי ספר. וגם אתמול רציתי לראות סרט מהרגע הפנוי הראשון שלי (ב1 בלילה...) ובסוף החלטתי שוב ללכת לישון. והכי טוב בעניין הזה הוא שאני משלים עם זה שאני חולה ואני מעדיף לראות סרט בכל דרך אפשרית ובכל מחיר שזה יגבה ממני.

גם התחדדה לי הנקודה שאני מנסה לברוח מאיפהשהו. אני לא מצליח להתמודד מול כל הסימני שאלות שהופיעו לי בזמן האחרון - האם אני אמצא עבודה ואיך אשלב אותה עם הישיבה והאם אהיה בישיבה שנה הבאה ומה נעשה עם המשפחתונים של הילדים שלנו ועוד - כל אלה הצטרפו לצל ענק שהעיב עלי. שגרם י לא לרצות להיות בקרבתי ובקרבת העולם הזה. וברגע שזה הובן - אני מתחיל למסור את זה לאלוהים שוב ושוב, ולהיות מוכן לקבל כל תסריט שהוא יחליט שיהיה טוב עבורי. ואז פשוט להשתחרר מזה.
איזה כיף זה להשתחרר.

בקטע של האובססיה לסרטים, אני מרגיש ממש נצחון גובר והולך בזמן האחרון. אחרי שמיום רביעי ויתרתי על הסרטים, ראיתי אחד אתמול, אבל רק אחרי שעשיתי המון מטלות שעמדו לי על הראש כבר כמה שבועות ולא הפסקתי לדחות אותם.

התחילה לי בתחילת שבוע כמיהה. לא רק לברט, אלא לתאווה. להתמלא, ולחפש ולהתמלא מהחיפוש. אני יודע שאני לא יפתח עכשיו אתר פורנו, אבל אני יודע את הדרך שמובילה לשם - אתר צפייה ישירה, חיפוש, חיפוש סרט עם תוכן מיני, חיפוש תוכן מיני, פורנו. אני מנסה לראות כמה אוכל ללכת בדרך הזה מבלי ליפול.

התשובה היא כמובן שזה ממש לא בריא לי. אני יודע את זה. עשיתי על זה פעולות, שיתפתי את זה, וניסיתי להגביר את מס' הפעולות שאני עושה ביום ואת הרוחניות - עזרה לאחרים, חיבור לקב"ה, מעורבות בתוכנית.

ב"ה היום קמתי בלי הכמיהה הזאת. ובלי הרצון והדחף לזרוק הכל וללכת לראות סרט. אני מרגיש שהחור השחור שנפער בי נסתם - מכל הדברים החיוביים שהכנסתי לו בימים האחרונים. שהנס סוף סוף קרה והאובסייה נעלמה, או לפחות נחלשה מאוד. האמת היא שלראשונה מאז הנפילה שלי - לפני 34 ימים, אני ממש מרגיש היום שפוי. שפוי לעשות את המטלות שלי, שפוי לקבל בנחת את הרעיון שאולי לא תהיה לי עבודה שנה הבאה, או שאולי תהיה לי עבודה ואצטרך לעזוב את הישיבה, או שאולי אצליח לשלב ביניהם. שלושת האפשרויות נורא הפחידו אותי וגרמו לי לברוח. היום אני מספיק שפוי בשביל לקבל את התוכניות של אלוהים בשבילי, גם אם הם כוללות קורטוב הגון של אי וודאות.

אסירות תודה על הרגשות האלו, ואני מקווה שהרגשת השפיות הזאת תימשך...

ברוך ה' !

אני מאוד מזדהה בפרט עם השורה הזאת "אבל אני יודע את הדרך שמובילה לשם - אתר צפייה ישירה, חיפוש, חיפוש סרט עם תוכן מיני, חיפוש תוכן מיני, פורנו."

מעניין שגם אצלי באיזור ה30 יום בד"כ אני מקבל שפיות מסוימת,,אולי צריך להחליף את המסע מ90 יום למסע של 30 יום,,,

אוהבים אותך שלומק'ה

שלום חברים. אני נמצא בזמן האחרון בעומס (שבשנים האחרונות נהיה העומס הקבוע של הקיץ) עקב מבחני הרבנות שאני עושה ועוד כמה חובות שיש עלי (האם אני אהיה הרב הסקסוהוליסט הראשון שקודם היה סקסוהוליסט ואח"כ רב? ). כך שיוצא לי פחות להיות פה וגם כשאני כאן, אני מרגיש לא פנוי נפשית לשבת ולכתוב מה עובר עלי. רק אומר שאני חווה ניצחון גובר והולך על התאווה.

פרט קטן שרציתי לשתף אתכם קשור למה שקרה ביום שישי האחרון קצת לפני שבת. שמעתם על הבחור שנרצח, דני גונן? אז לא משנה עכשיו מאיפה, אבל הוא היה חבר שלי. זה תפס אותי במוצאי שבת, כשהייתי בסיטואציה שהיה בלתי אפשרי לקום וללכת להלוויה ולא משנה כמה רציתי. מאז שזה קרה אני פשוט חסר שלווה. התגובה הראשונית הייתה להזיז את זה הצידה, לא לחשוב על ההשלכות של מה שזה אומר, ולהתמקד בלחזור הביתה מאיפה שהיינו בשבת (בחיפו! ) אבל לאחר מכן אני ]שוט מנסה לברוח מהרגשות הקשים שלי. מסימני השאלה על הקב"ה ומהזכרונות שלי ממנו שרק מעציבות אותי יותר. שרק מעמיקות את התחושה של ההלם במחשבה על זה שהוא איננו.

הגענו הביתה די מאוחר, ב12.30, ואשתי פשוט קרסה מעייפות על הספה, ואני פשוט התחלתי לחפש את עצמי, מול המחשב, מול המראה, בתוך ספר קריאה. אחרי שעה הקמתי את אשתי והלכנו לישון אבל עדיין לא נרדמתי אלא אחרי הרבה זמן (אולי זה היה רק רבע שעה, אבל אני אחד שנרדם עוד לפני שהראש מגיע לכרית אז בשבילי זה נצח... )

זה מצב נורמלי למי שאיבד חבר, הבעיה היא שכשאתה גם מכור לתאווה, אז לא משנה כמה אתה לא רוצה - ברגע שהמילה פורנו תהיה מול המחשב - אם אתה במצב הזה אתה תלך לשם. אז רק להיום אני צריך לעשות פעולות (ועושה!): לדבר עם חברים ולהוציא החוצה, לדאוג ששום דבר לא יתנפח שם בפנים, מזכיר לעצמי כמה אני חסר אונים מול התאווה ומה הסדר פעולות שעלי לעשות במקרה של חוסר אונים, מתמודד עם הרגשות שלי ולא מנסה לכסות אותם, ומנסה לקבל את המציאות כמשהו שהוא רצונו המדויק של אלוהים.

אוהבים, תודה על ההקשבה...

אוהבים!

שלומקה,

הפוסט הזה נגע לליבי.מכל הכיוונים עליהם כתבת.

טרגדיה.רגשות.וגם הומור.

תודה על השיתוף ועל התובנה הברורה שגם בכזה מקרה מצער "השימוש" לא יפתור לי את זה !!

אוהב אריאל

אוהבים, שלומק'ה!

מאוד מזדהה עם הקטע הזה, שכשאני מכור לתאווה, התמודדויות שהן רגילות עבור אנשים לא מכורים, הופכות להיות בעיות קשות ביותר עבורי כמכור.

פעם הייתי בסדנה שהעביר מכור בהחלמה, ובה הוא דיבר על "כפתור הדרמה" שיש לנו, על כך שהתגובה הרגשית שלנו לסיטואציה היא פי כמה וכמה וכמה מאשר תגובה סבירה הנובעת מקריאה נכונה וכנה של המציאות (במקום עוצמה של 80 אנחנו מפעילים עוצמה של 8000).

ולא, אתה לא תהיה הרב הסקסוהוליסט הראשון...

דרך אגב, יש המון סקסהוליסיטים שהם רבנים ואנשי חינוך, מה שאומר שהרבה רבנים הם סקסוהוליסטים...