ברוכים הבאים, אורח

תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,,
(0 צופה) 

נושא: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, 22725 צפיות

תגובה: תשובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 10 חודשים #77033

שלום חברים,

תקופה קצרה ששכחתי מיומני היקר לי כ"כ,

אין לי מה לשתף כעת. בעצם יש לי המון מה לשתף ואינני יודע מאיפה להתחיל.

אנסה במקרה קטנטן שקרה ממש עכשיו,

אתמול אשתי חזרה מהעבודה שלה עם מעטפה עם כסף מזומן בפנים [למבינים "[b]קש[/b]"],
זה היה הפעם הראשונה מאז ה-9 חודשים האחרונים.

בימים כתיקונם הנוהל היה שאני רואה את המעטפה הקבועה, מחייך,,נהנה,,[מהעובדת המסורה,רק ממה,,]ואומר לה: תודה על העבודה שלך, ו,, לוקח את הכסף אלי.פשוט וחלק.
אני הרי האחראי בבית על התקציב הפיננסי [על ההוצאות::)]
אז ברור שההכנסות עוברות דרכי, ונעלמות היכנשהוא בהשקעה מדומיינת שחלמתי שתביא רווחים או ב,, העיקר לא איפה שהיא רצתה לראות את כספה, בחסכונות שלנו או בדברים הכרחיים לבית.
אבל לא היה ספק בעניין ואבוי לה אם העיזה להרהר בקול או בעווית הפנים,,

בקיצור, השבוע אני רואה את המעטפה וליבי רחב בקרבי, כרגיל,ממש בבחינת חדש ימינו כקדם, אני מתקדם ורואה שכתוב עליה בכתב ידה המוכר של אישתי " אני מבקשת שלא תקח את הכסף עדיין, אני רוצה לחשוב מה לעשות איתו ויש לי הרבה דברים שצריכים לקנות לבית, נדבר על זה בערב " .
הדם לא עלה לי לראש, הוא קפץ לי,,

וכן, היה לי הפי אנד, אחרי דקה של מחשבה פשוט לא הבנתי באיזה זכות אני בכלל מעיז לגעת בכסף של בן אדם שעובד עליו ואני כבר כמה שנים פשוט מאבד אותו,,ובכלל אולי זה הכסף שלה?? אולי זכותה לקנות לעצמה בגד חדש ככה כמו אישה נורמלית ולא כמו קבצנית במכירת חיסול
של סוף סוף עונה במידה או שניים שיותר גדולים ממנה,,,

כן חברים, שתקתי ונרגעתי.התביישתי.הבנתי.
וכשהיא הגיעה הביתה גם חייכתי.

אוהב

הוי אריאל,,,,
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 10 חודשים על ידי הוי אריאל.

תגובה: תשובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 10 חודשים #77039

אוהבים!
איזה כיף לקרוא ולראות את דרך ההחלמה שלך.
מתפלל שאלוקים יתן לך מזה עוד!

סליחות=בכיות ? סליחות=התקרבות לפני 8 שנים, 10 חודשים #77145

שלום חברים יקרים,

שלשום בלילה אמרתי סליחות כמו כל אחינו בנ"י,כמו כל שנה.
אבל היה משהוא שונה בסיגנון-בהתבטאות, בעצם ממש בהכל.
לא התכוננתי כלום לפני כן. פשוט לא יכולתי. גם מעשית וגם ריגשית, מחד גיסא עסוק במשפחתי ובסידור הילדים במיטות לשינה ומאידך גיסא סליחות?? על מה ?? אני הרי חולה,,,,,
אני מוכרח להגיד שהנושא ככלות הכל עדיין לא ברור לי, אני מתכווין לכל הקשר הרוחני והדת עם המחלה, וכשזה מגיע לנקודות רגישות כגון אלו הדברים קצת מתבלבלים.
אבל וכאן מגיע האבל הגדול, הגעתי 5 דקות לפני שהתחילו היה שקט, לקחתי את הסליחות וחשבתי מה בעצם קורה כאן אני ניצב מול הקדוש ברוך הוא אשר הוא כל כך טוב ומטיב לכל, שכל כך הטיב עימי בשנה זו בטוב הנראה והנגלה בנס שקרה ועדיין קורה איתי כל יום ויום !
שחילצני מעמקי אשפתות ממקומות שחשבתי שלעולם לא אצא משם. אין סיכוי. אי אפשר.
ואני ניצב לפניו, לפני אבא שלי, כן שלי.הוא כל כך דואג לי [כן, גם כשאני חושב שאני לא רואה גם שם הוא דואג לי "שום דבר, שום דבר לא קורה בעולמו של אלוקים בטעות"]
וכל כך טוב לי איתו, אני יכול עכשיו לדבר איתו, בנינוחות וברוגע, לבדוק קצת מה עבר על הקשר המיוחד שלנו בשנה הנוכחית, איפה היינו ולהיכן התקדמנו.
וכשהחזן התחיל אשרי בקול בוכים ובשנים כתיקונם לקח לי לאמר את זה כמה דקות וחיפשתי איפה להזדעזע מהדר גאון מלך העולם, ואיפה הייתי [אני,הפושע "ולרשע אמר אלוקים"] במשך כל השנה,,,
פשוט אמרתי את זה במהירות מילה אחר מילה והרגשתי איך אבא קורא לי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו,באמת." "טוב ה' לכל" וכן הלאה,, היה כל כך טוב. כל כך משחרר. חוויה רוחנית עברה עלי באותו הלילה. חוויה של קירבת אלוקים הרוצה בתשובת בנו אהובו על כל הקשר המרוחק ביניהם במהלך כל השנים האחרונות. רגשות אהבה אינסופית של אלוקי ישראל הרוצה שיחזרו אליו בתשובה גם על כל שאר דיקדוקי המצוות שבהם לא התנהגתי כשורה, שלא מספיק דקדקתי במה שמוזכר בהלכה. והנה יש לי את הזמן הטוב בו הוא פשוט מוחל לי על הכל ורוצה שוב להתחבר איתי. כן איתי.

תודה רבה לך אבא.
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 10 חודשים על ידי הוי אריאל.

תגובה: סליחות=בכיות ? סליחות=התקרבות לפני 8 שנים, 10 חודשים #77215

שלום חברים יקרים ואהובים,

בהחלטה [שאני מקווה שהיא סופית,,] שלי ושל הספונסר שלי אני נאלץ להיגמל מכאן בתקופה הקרובה ואהיה כאן פחות,,

זה קצת הרבה כואב לי,,,


מקווה שאחזור לכאן עם כוחות רעננים,חדשים,ומחלימים.

תתפללו עלי שאצליח לעמוד במשימה הזאת !!!!


אוהב את כולכם

הוי אריאל,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 10 חודשים #77242

אוהבים גם אותך

תהיה חסר פה

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80009

שלום לכולכם חברים יקרים ואהובים ישנים גם חדשים !!

אחרי בערך 3 חודשים שלא הייתי כאן [כמעט :) ] אני בס"ד ובאישורו של הספונסר מנסה לחזור בצורה שפויה ולא ובססיבית לפורום הנפלא שלנו.
אשמח מאוד לתת וגם לקבל מכולכם, ותיקים כישנים.

התגעגעתי אליכם.

אוהב אותכם וצריך אותכם

הוי אריאל,,,,,,

נ.ב.

אני חסר אונים מול פוסט ארוך [ומחלים,,:P ] שכתבתי לרגל חזרתי לכאן בשעטומו"צ ואין לךי אפשרות להעלות לכאן,,רצונך ייעשה.
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80010

ברוך השב ידידי היקר אריאל,

האמת היא שלא התגעגתי אליך, סך הכך עברו כמה שעות בודדות מאז הפעם האחרונה ששמעתי את קולך.

בכל אופן אתה יכול להוסיף הרבה מאד לפורום, ואני מאחל לך הרבה הרבה הצלחה הלאה בהמשך הדרך.

אסירותודה שאתה איתי בדרך.

אוהב אותך ואת כולם
וצריך אותך ואת כולם
"מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................


מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן.          הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן.      המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80062

  • רצונך ייעשה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2760 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 113
שמח לראות שגם אתה חזרת! מקווה שמאז הפעם האחרונה שדיברנו דברים השתפרו...

אצלי בכל אופן השתפרו מאוד

אוהב אותך מאוד

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80076

  • שלומקה
  • רצף ניקיון נוכחי: 53 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 275
אוהבים אותך אריאל!!!

איזה צירוף מקרים מוזר שכל כך הרבה אנשים חוזרים פה לפורום באזור הזה של חנוכה...
מקוה שנמשיך לתמוך אחד בשני בהמשך הדרך שלנו:) יש לנו אותם בעיות פחות או יותר, ואני מתפלל על שנינו שנוכל להשתמש במחשב בשביל ההחלמה ולא בצורה אובססיבית...
רק להיום זה מה שנותר
לא הצלחת תנסה מחר

העולם יתן לך מתנות בשפע 
לא כתוב בשומקום שלנסות זה פשע...

(מבוסס על  השיר "רק לעלות", של "קפה שחור חזק")

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80092

תודה רבה לכם ידידים אהובים,

חלקכם אכן הייתם חסרים יותר וחלקכם פחות [בשביל מה יש טלפון,,?]
אבל לכולכם התגעגעתי ובמיוחד לפורום שלנו !!

אני אסי"ת לאלוקים אוהב על זה ששוב אני יכול לכתוב ככה בחופשיות [חוץ מהזמן שמאוד מוגבל לי בהוראתו של הספונסר] ועל זה שהוא שומר אותי נקי וברוך ה' אני מרגיש גם הרבה יותר מפוכח ומחובר לחיים האמיתיים.

רציתי לשתף באיזשהוא קטע מחלים וכו' אבל מה לעשות שאני עכשיו בקדחת נסיעות[וצעקות,,, [b]לא. לא.[/b] אין צעקות. הם היו.בעבר. היום ב"ה אני חי בלעדם] ובאריזה לוחצת ובאישה דומעת ובילדים מתגעגעים [אני מקווה שכך,,] וב,, אשמח לראותכם או לדבר בקירוב מקום ולא רק בקירוב לבבות.

אוהב

הוי אריאל,,,
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 7 חודשים על ידי הוי אריאל.

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80095

חנוכה שמח חבר יקר.
שנמשיך יחד ללכת בעקבות האור.

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80168

איזה יופי לקרוא אותך.

תרים טלפון שתהיה קרוב

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80248

בוקר טוב אריאל,,,,,,,,

לפני 8 חודשים כתבת לי כאן:

הוי אריאל,,,,, כתב:

אוהב אותך אח יקר שלי,
אוהב אותך,
בלי לדעת מי אתה,
בלי לדעת איך אתה נראה,
בלי לדעת להיכן אתה משתייך,
בלי לדעת איפה אתה גר,
בלי לדעת  כ-ל-ו-ם,,
יש לנו משהוא פנימי, פנימי מאוד, כמעט רוחני, שמחבר בינינו כולנו יחד בקשר כ"כ חזק.

תודה על הרגשות הכל כך נפלאים שהעלית בליבי.


זה באמת נכון האהבה הזו.

אבל למעשה אתמול התראינו לראשונה, וכעת אנחנו יודעים כל אחד איך נראה השני, לאחר שאנחנו בקשר טלפוני כבר 8 חודשים.

היה כיף מאד לפגוש אותך, יקח עוד זמן עד שאני יחבר בין הקול לפרצוף .

אוהב אותך

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................


מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן.          הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן.      המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 7 חודשים על ידי מתחיל שוב - וצועד לאלוקים.

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80376

וואו איך שאתם מגיבים גם ליומני מסע,,
מאז שאין לי אינטרנט חופשי אני פשוט כמעט לא מוצא זמן להכנס לכאן ודאי שלא ליומנים אישיים,, איזה אנוכיות,,,

יש לי הררי הרים של תוכן לכתוב כאן ואני ח"א מול זה.

ב"ה עוברים ימים טובים וניסיים למרות כל האתגרים שהופכים להיות מעניינים, אני מתחיל לשמוח בחיים הללו.לא מובן מאליו.בכלל לא.

שיתוף קצרצר: סיפור כואב מאוד עובר באיזור שלי. אני באופן אישי לקחתי את זה מאוד קשה. התמודדות ממש לא פשוטה. והרבה תהיות. תודה לקל ששלח חבר קרוב שהאיר את עיני מתוך הסיפרות הכל כך ברורה שלנו [עמוד 108 בספר הגדול עיי"ש ותמצא נחת].

שמחתי לראות את מי שראיתי [ולא, לא חיברתי בכלל בין הניק, לקול, למראה, וכו',,,,], והצטערתי על הרבים אותם לא ראיתי, בע"ה בקרוב אגיע שוב ואשמח מאוד מאוד שוב ליהנות בחברתכם!


אוהב.מאוד.הוי.
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!

תגובה: תחילת ההחלמה ,, כמה כואב ,, כמה בונה ,, לפני 8 שנים, 7 חודשים #80424

בימים אלו מצאתי את מה שכתבתי לפני כמה ימים אשמח לחלוק את זה כאן.

סיפור החיים שלי,

שלום חברים יקרים ואהובים,
קוראים לי ארי, בתקופה זו עברה עלי שנה מאז הגעתי-נחשפתי לראשונה למקום-פורום הזה, הפורום היקר שלנו, המקום שהחזיק אותו ב[רוב,,] השנה הראשונה בתוכנית המופלאה בה אני צועד גם בימים אלו, בימי צער כבימי שמחה בימי קושי [הוי,,,,אוי,,,, כמה קושי,,,,,] כבימי הקלה, המקום שלו בעצם אני חב את חיי, [רק להיום] הרוחניים הפיזים והגשמיים. בתקופה האחרונה התנתקתי מהאינטרנט בכלל ומהאתר בפרט בגלל אי יכולתי להתמודד מולו כאדם נורמלי או כאדם המכור למין וגיליתי שאני צריך להצטרף לקבוצה של CA [ מכורים למחשב ] אין כזו קבוצה עדיין אבל אולי נפתח אותה בקרוב,, אני חושב שרבים מכאן יצטרפו.

לרגל מלאת לי השנה הראשונה כאן, קיבלתי אישור מהספונסר היקר שלי לחזור לכאן מדי יום לזמן קצוב ע"מ להשתדל ולעזור לבניו אהוביו של אלוקים, אחי להחלמה.

רציתי לשתף אתכם חברים בסיפור חיי מהיכן באתי ומה התחולל איתי במהלך השנה האחרונה. אשתדל לקצר במקומות שאוכל ולהאריך היכן שאדרש בתקווה שיהיה לתועלת ולהזדהות. בגלל שאני חושב שקשה מאוד להזדהות עם סיפור חיים כי לכל אחד מאיתנו יש את הסיפור האישי שלו והתיאורים יכולים לפעמים גם לפגום, אנסה לתאר יותר את עולם עיוותי וכאבי הרגש בו גדלתי. אני מתאר את זה במרחק של שנה מתחילת החלמתי אני מאמין שדברים ישתנו ככל שיותר אשקיע בהחלמתי ובמילא הפרספקטיבה על הדברים אותם חוויתי תהיה הרבה יותר עמוקה ורחבה ככל שהזמן יעבור אבל הכתוב כאן נכון להיום. רק להיום.

נולדתי למשפחה מוקף באחים ואחיות מכל הכיוונים. ליתר דיוק הייתי הבן הראשון שאליו חיכו וציפו כולם. משפחתנו הייתה משפחה טובה ו[כמעט] נורמלית, כמה תכונות יסוד שראיתי שם ושנחקקו עמוק עמוק בעצמותי היו רגשות הביקורת והכעס לצד המופנמות והסגירות כשחלקם מגיעים מצד זה של המשפחה וחלקם מצידה האחר. גדלתי כילד טוב ירושלים, פיקח, חרוץ, אהוב על החברים, חביבם של המורים, וממש מוצלח בכל תחום בו השקעתי [זכורני עד היום איך שאימי סיפרה לי בגאווה בלתי מוסתרת שאימא של אחד מחברי התאוננה בפניה כשהיו עמנו הילדים בגינה : במה זכית שהבן שלך כל כך ממושמע לך, כל כך חביב על כל החברים וכו' ],

הבית היה בית תורני וחרדי מאוד ולא נחשפתי בו לשום תוכן לא ראוי [כמעט, בכל זאת הייתי מכור כבר אז,,,,]. עכ"פ מבחינה חיצונית. כנראה שקיבלתי בו הרבה מאוד לחץ ע"מ לעמוד בציפיות שציפו ממני לשבת וללמוד ולהצליח במבחנים ואכן אני חושב שאכן עמדתי בכך [אני לא זוכר כמעט מבחנים בהם קיבלתי פחות מ90% !] הכל זרח. הכל האיר. רק נקודה קטנה הייתה תמיד אפילה אצלי, קיבלתי בבית מנות אדירות של ביקורת קטלנית וכילד רגיש זה ממש קטל אותי. היו תקופות בהם ממש שנאתי את הבית וייחלתי למותם של השולטים בו או לחילופין שאוכל לעבור להורים אחרים,,,, בשלב מסוים בערך בגיל 11-12 ככל שרמת הלימוד עלתה מעלה התחלתי לפגר וליפול בלימודים [אל דאגה ה100% המשיך לבא כמעט בכל מבחן, אבל ] התחלתי לחיות בלחץ גדול. אדיר. מטורף. עבור ילד בגילי. אני זוכר את עצמי בחדות איך הייתי נוהג לעמוד בהפסקות עם הרב שלימד אותנו את שיעורי הגמרא בדמעות בעיניים וקבוע צועק-מתחנן שיסביר לי את הקטע אותו למדנו כי לא התחלתי להבין אותו והוא היה עומד איתי כמעט כל יום רוב ההפסקות ומסביר לי שוב ושוב עד שהייתי מבין, הוא הפסיד את הקפה של ההפסקה שלו ואני הפסדתי את משחקי החצר אותם כה אהבתי ובהם כה הצטיינתי. אני לא דן כלל וכלל את הרב הזה אבל בשלב מסוים כשנמאס לו ממני ומתחנוני הוא פעם צעק עלי תוכ"ד שיעור סוער "אתה לא מבין כי יש לך ראש בטטה",, הכאב, חוסר האונים, פצע את ליבי הרגיש ולא, לא בכיתי, הייתי גיבור כתמיד, ורק חייכתי ונאלמתי דומייה, אך לא שכחתי, גם לא את הצחוק של החברים באותו היום ועד שעזבתי את החיידר היה להם תמיד במה לפגוע בי. בטטטטטהההה,,,,,,,,

בישיבה בגיל 15 נשברתי, משהוא בתוכי לא הסכים להמשיך ולשחק את החיים הללו ואז הגעתי לתאווה, הוי לתאווה הארורה,,,,, אז עדיין לא קלטתי שאני בעצם מחפש פיתרון לבעיות שלי ומוצא אותם בתאווה, לא הבנתי שאני בעצם בורח מכל מה שספגתי כל חיי, ממנות הביקורת.הכעס.העצבים. רק הרגשתי שם טוב ומוגן, וגם במידה מסוימת מתריס, כלפי מי? כנגד כולם. כל אלו שגידלו אותי בכיוון מסוים ולחצו אותי שם. אני זוכר עד היום בצורה חדה וכואבת את הילד החילוני אותו ראיתי מאונן בסרט, ואת ריגשי ההיזדהות החזקים כ"כ שחשתי איתו, את הדווקא. את הלהכעיס. את הרצון האדיר והכמיהה השוקקת כ"כ לחופש. את הרצון העז להיות סוף סוף חילוני, בלי שום עול על הראש,,,,

ההידרדרות שלי הייתה ממש ככתוב בספה"ק [והלבן,,] "הידרדרות מעוררת רחמים ובלתי נשלטת" התחלתי ליפול פעם אחר פעם ושוב ושוב בלי יכולת לעצור בעצמי ולא שלא ידעתי עד כמה חמור העוון כמו שכינו את זה אצלינו. ידעתי. גם ידעתי. גם שמעתי. גם הקשבתי. לדרשות ושיחות בנושא שהמסר החד והברור כתער שעלה מהם היה הידיעה שאצלינו מעשה זה הינו אסור בכל תכלית האיסור וזה לא מגיע ממידת חסידות או חרדיות רק חובה על כל יהודי באשר הוא יהודי וזו המצווה שהוטלה על אברהם אבינו " ואתה את בריתי תשמור" וציטטו את השו"ת [פרח לי שמו] שאומר שחמורה עבירת הוצאה לבטלה [אוננות! כמה קשה היה לי לכתוב מילה זו כשהגעתי לכאן,, וכמה קל היה לעשותה, היום אני כותב ואומר את זה והעיקר לא עושה את זה,] יותר משכיבה עם נידה !! וכו' עוד המון ציטוטי הלכה ולשונות חמורים וחריפים שכל נפש יהודייה השומעת כמילים הללו נחרדת ונרתעת, ואצלי הכאב הפנימי הלך והצטבר, הלך והתעצם, השאיפות היו בשמי השמים של תורה ועבודת ה' תוך שבירת כל הגוף המגושם ועבודה על רמה רוחנית גבוהה ביותר, הייתי בחברה הכי טובה והכי מבקשת ה' שהייתה קיימת בסביבתי ואת המטרה-הרצונות הללו שמעתי השכם והערב ואכן לכך כמהתי והשתוקקתי וקרעתי את עצמי ואכן לפעמים [בודדות,,,] התגברתי, ומצד שני הפיצול השני הנפש השנייה אשר שכנה בתוכי, רצתה.השתוקקה.כמהה. למשהוא הטוב והממכר ההוא. לא. אסור להגיד למה. "יש לי בעיה עם לראות דברים אסורים", זה היה הביטוי המוקצן ביותר שיכלו להוציא ממני,, לא הסכמתי ליותר מזה. להודות שיש לי בעיה עם השתוקקות אדירה לדבר האסור והמאוס כ"כ ???!!! [שבכנות רק בהחלמה כששוחחתי עם אשתי פעם והבנתי ממנה שהיא באמת פשוט "נגעלת" ממה שאליו אני מתאווה וכוסף, רק אז הבנתי שזה באמת לא משהוא רגיל לחלוטין וייתכן שכשהרב עימו שוחחתי דיבר בתיעוב על הדבר הוא לא שיקר אותי רק באמת חש כך.אני הייתי שונה.לגמרי.]

באותם ימים ההידרדרות הרוחנית הלימודית שלי הייתה בעוצמה אדירה וכל הנסיונות לעוצרה עלו בתוהו, מצד שני התחברתי חזק לאלוקים התחננתי מדי יום ביומו יותר נכון מדי שעה בשעתו, לאב הרחום וחנון שהכרתי ורציתי שיציל אותי בחור צעיר שמבחוץ נראה בטוח בעצמו ובהתעלותו הרוחנית ומצד שני מחפש את כל סיפוקו בעומקם של פחי רחוב מלאי צחנה [אמיתית !] בחיפוש נואש אחרי עוד בדל של אישה או תוכן מיני-חופשי שיעשה לי את זה,,, מיום ליום נעשיתי מבין גדול יותר ויותר באילו פחים שווה לחפש, מהם התאריכים שאנשים שמים שם את מנת אושרי ובאילו עיתונים יש את ה,,,, אני חש כעת בשמחה האדירה שהייתה ממלאת את כל נימי נפשי כשמצאתי איזשהוא שקית מלאה וגדושה בחומר וכשזה הריח את ניחוח הדפוס זה היה פשוט ,,,, המשיכה מהפח תוכ"ד התבוננות לכל עבר בתקווה [ טיפשית משהוא ] שאף אחד לא שם לב ותחיבה אל מתחת לבגדים או לשקית שהייתי מכין מראש, ובריחה מהאיזור המסוכן למקומות המסתור שהכרתי במהלך השנים, בד"כ הם לא היו יותר מאשר שירותים ציבוריים בבתי כנסת או מקומות כאילו. האקט עצמו היה כמעט קבוע ניסיון להשהות את ההנאה המינית ככל האפשר תוכ"ד שגופי נוטף פלגי זיעה [ ותמיד, כן תמיד חישבנתי שאת הזיעה הזו יקזזו לי מהגיהינום כי אני לא כ"כ נהנה מהעבירה ] ותמיד אבל תמיד בסוף לא הצלחתי למצות את ההנאה כמו שחשבתי שהיא תהיה.

בשלב מתקדם [אחרי הנישואים] הרמה והעוצמה רק הלכה וגברה. האינטרנט שהחל להיות מצוי בהישג ידי הפך את כל מה שחוויתי עד לאותו היום למשחק ילדים,, זה החל בחנויות אינטרנט שבלי לדעת מילה באנגלית ועל איך שהם מתנהלות הצלחתי להגיע שם לאתרי מין ולסרטי פורנוגרפיה מהסוג אותו לא שיערתי ולא חלמתי שקיים בכלל בעולם, וכלה כשקניתי מחשב לצורך עבודתי, שם במקום לעבוד ולפתח את העסק אותו הקמתי ועמלתי והשקעתי בשני ידי, פשוט פורננתי ואוננתי יומם ולילה ו,, לא. המחשב לא היה פתוח הוא היה חסום בחסימה מאוד חזקה רק שאני חיפשתי איך אוכל לקבל הנאה מינית ממנו ושיהיה לי מקום לברוח אליו מהעולם שמבחוץ לי [ואולי גם בעיקר מעולמי הפנימי] ושם במעמקי הזוהמה מצאתי את שאיוותה לה נפשי,, כמובן שגם בתחום זה הגבולות נשברו אחד אחר השני לאורך השנים וכל הזמן הייתה לה התיקווה שיום אחד אצליח להתגבר/לנצח את היצר הנורא [שבינתיים העמקתי המון בספרים הקדושים המתארים את חומרת העבירה והפגם הנורא של העבירה הכי החמורה בתורה] מבחינה חיצונית נשארתי אותו אברך תמים וצדיק אפילו "שארפער" [חריף וקנאי - באידיש] שבוכה בדמעות שליש [על התאווה ברבות מתפילות הי"ח, ומעיין בעמקות במשנתו של הכהן מלובלין,,,

לאורך כל אותם השנים הייתה לי תקווה אחת שהחזיקה אותי שלא אשבר ואשבור את כל ההצגה- הצגת החיים שלי, מורה דרכי- הרב שלי, בו הייתי בטוח ובכוחותיו הרוחניים העליונים שכשיידע על סיפור חיי הכואב יוכל להוציאיני מאותו בור תחתיות בו דימיתי שרק אני נמצא [ז"א באותו פיצול אישיות נוראי חשבתי שאני בעצם באמת ובכנות רוצה בטהרה וקדושה ומצד שני עושה את כל המעשים המכוערים הללו ולא קלטתי שאת אותה הטעות חושבים רבים מאיתנו המכורים]. לא העזתי לספר לו במפורש רק כל פעם שדיברתי איתו רמזתי וכל פעם יותר ויותר,,, עד שהגיעה התקופה בה משהוא בתוכי נשבר ואז הגעתי אליו וסיפרתי במילים יותר ברורות בדיוק מה קורה איתי, והוא לא רצה לדבר איתי יותר, למה? לא יודע, אולי בגלל קדושתו אולי בגלל שלא היה לו מה לומר לי או בגלל שרצה שאגיע ל"קרקעית" שלי,,,, אבל למעשה תחושתי הייתה כשל אחד שנזרק ונעזב מתקוותו האחרונה בעולם ומאז הגעתי למקומות עוד יותר גרועים ועוד הרבה יותר שעות של תאווה מפורשת וייסורי המצפון החלו להיעלם מהאופק,,

התחלתי להתנתק מהחיים עצמם,, אישתי כבר לא עניינה אותי,, גם הילדים כבר לא כ"כ,, כמובן שכך גם כל העולם בחוץ-כולם. כולל כ ו ל ם. קשה לי לכתוב או להבהיר כאן בעצם מה הרגשתי או להיכן הגעתי אבל, כן, הגעתי לקרקעית הרגשית כמו שמכנים את זה אצלנו. למקום בו אמרתי לעצמי יותר נכון הרגשתי עמוק עמוק בפנים וזה עד עכשיו צרוב לי עמוק בפנים " אני חייב לצאת מכאן אם לא החיים הולכים להיגמר ".

באותם הימים כתבתי מייל ארוך למחנך שהיה לי קשר איתו בשנים קדמוניות שם ניסיתי לתאר לו ולעצמי בעצם מה קרה איתי לאורכם של שנים ומה קורה איתי היום, והמסקנה שבה סיימתי לו את המייל המאוד מאוד ארוך הייתה אני מרגיש שאם אני לא יוצא מכאן, אני תוך חצי שנה לכל היותר אוחז בגירושין מאישתי ומשם הדרך פתוחה הלאה במה שייגמר לדעתי בכלא או במוות,,,,,,, [אז עדיין לא ידעתי שאכן אחוזי ההתאבדות בקירבם של המכורים אכן כלל לא קטן, ובאמת לא הגזמתי כשכתבתי כך, אבל זוהי הייתה הרגשתי הפנימית]. כתבתי לו שאני זוכר שבעבר הרחוק באחד מחיפושי התאווה שלי באינטרנט ראיתי איזשהוא אתר של שמירת העיניים או משהוא כזה שם דיברו על הנושא וזה היה נראה משהוא של דתיים למחצה או מכורים וסוטים משוגעים וכלל לא קשור אלי [אברך כמדרשו שבעצם מה לו ולכל הליכלוך הזה,, מבינים ת'פיצול הנוראי הזה], אבל עכשיו אני נכון להכל. וכך אכן עשיתי. בהמון במון חשש כבד ופחדים נוראיים. אולי אני בעצם טועה אולי אני בדרך הלא נכונה, מעודי חינכוני לשאול.להתייעץ. לא לפתור דברים לבד, לא לבדות דרכים חדשות מליבי, אז איך כאן?? למה לא הדריכו אותי מה עושים במקרה שאני מכור, במקרה בו אני מאונן כל יום, במקרה בו אני לא מסוגל בשום פנים ואופן להשתחרר מזה ????? אבל אלוקים שעשה איתי את הנס-נס חיי, הראה לי את האור ואיתו יחד צעדתי צעד אחר צעד עד היום,,,

היו המון קשיים בדרך הארוכה [כן, מאוד ארוכה אפילו. אשתי טוענת שעברנו יחד בשנה זו, מה שלא עבר עלינו מאז החתונה], המון המון בעיות ודברים שנהיו רק יותר ויותר מתישים, אבל משהוא בתוכי אמר לי שזו הדרך שלי, כאן הקדוש ברוך הוא רוצה שאצעד וכך אכן עשיתי למרות הכל ותאמינו לי שזה היה [ועדיין !!!!!] קשה. כי אם אני נהיה יותר נקי, אני מחכה שיעריכו אותי וייתנו לי פרס ואני לא מחכה שיתעוררו לי בעיות גדולות בפרנסה, בצורך לסגור את העסק אותו הקמתי, בקשיים משפחתיים שונים, בהתמודדות מול החלפת ספונסרים כמו גרביים,, בנפילה של חברים לדרך שהחלו את התהליך איתי והתייאשו לפני שהגיעו לגלידה והעדיפו להמשיך ולשקוע בביצה העכורה בה שהינו, [ובמאמר מוסגר: מהיכן שהם נמצאים הם אומרים לי , תמשיך הלאה, כי אצלנו אין מה לחפש, רע לנו], בהליכה לקבוצות שמתנהלות בחלקם עם אנשים שאת שפתם אינני מבין ובמנטליות אליה אינני מתחבר, ובעיקר העיקרים ברגשות איומים פנימיים של חוסר וריקנות חזקה מאוד ועוד ועוד ,,, ואז הוסבר לי שהרעיון הינו ממש פשוט, הייתי רגיל לכסות על הכל-כל הבעיות שלי עם סמים מאוד חזקים [כן, מחקרים טוענים היום שזה יותר מסמים אמיתיים!!] והיום אני פשוט מנסה להתמודד עימם ללא הסם וזה אכן מאוד מאוד קשה אבל עם הזמן הרצון מרפה וככל שעובדים יותר טוב את הצעדים הכל נהיה הרבה יותר קל ומאתגר ונותן סיפוק אדיר כמותו לא חוויתי מעודי.

וכן,,,, היום אני נקי 9 חודשים [שגם נהיים לאיטם מפוכחים ומחוברים יותר ויותר] והמון המון מתנות קטנות שאבא האוהב שאני מאמין בו שדאג לי לאורכם של כל השנים הכאובות הללו שולח לי ללא הרף. אני מרגיש שקיבלתי כאן את חיי מחדש. חיים מלאי תוכן. חיים שאף פעם לא חלמתי שיהיו לי. חיים טובים. אני אוהב את מה שאני עושה לעצמי כיום.
תודה לך אבא.
אוהב אותך בנך הרגיש והקטן א'. [ הוי-אוי-אהה אריאל,,,,,,]


[/size][/size][/size][/size][/size][/size]
אריאל,
אני בהתחלה,,, אני מנסה,,,, אני מתבייש,,, אני מפחד,,, אני מקווה,,, אני מייחל,,, אני מתפלל !!!!!!!!
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 6 חודשים על ידי הוי אריאל.
זמן ליצירת דף: 0.75 שניות

Are you sure?

כן