90 ימי נקיות.
אני נזכר בימים הראשונים שלי כאן באתר-פורום שלנו. בודק בכל חור, בכל פינה מה יכול לעזור, [על [b]פיתרון[/b] לא חלמתי גם בחלומות הוורודים שלי, רק על עזרה בהתמודדות הבלתי נתפסת הזאת] לי. מעיין פה ומרפרף שם. עובר שוב ושוב על דרכי הפעולה ועל הקליפים היפים של הרב שפירא והרב טווערסקי וההוא באנגלית [שם אני מנסה לתייג את עצמי, לאיזה סולם מקרים אני משתייך,,,,].
אז עוד לא ידעתי על שיטה ושמה 12 צעדים להחלמה מהתמכרות למין. לא ידעתי בכלל מה זו "התמכרות". אבל קלטתי שמשהו פה מדבר עלי או יותר נכון אלי.
התחלתי לקבל את המייל היומי והתכתבות נואשת עם י. מהקו החם, שיעזור לי לצאת מהבוץ בו אני נמצא כבר יותר מעשר שנים. בשלב מסוים כשקלטתי שיש כאן תוכנית פעולה רצינית תבעתי/שאלתי/כעסתי למה אין הפניה יותר מפורשת באתר לתוכנית שלנו, של 12 הצעדים??!!
מה שאני כן זוכר זה שהחלטתי לפתוח יומן מסע בתוך כל הבלאגן של ההתחלה, יומן מסע שכפי שהבנתי אותו [אז] היה אמור לעזור לי להגיע ל-90 הנכספים.
אכתוב בכנות היו ימים בהם נהנתי והתקדמתי, אבל היו הרבה ימים בהם בוססתי, בוססתי במדמנות של ייאוש עצמי אדיר. של אכזבה ממני ומהתוכנית, מהחיים הארורים האלה. מהידיעה שגם כאן במקום המפלט האחרון מבחינתי אני לא מצליח. אני לא מתקדם. אני נסוג לאחור.
וזה כאב לי, מאוד כאב לי, כתבתי אז "כשכואב צועקים" ואכן ככה הרגשתי, וגם אתם הרגשתם את זה. כשכתבתי עליכם ובשבילכם מתוך תקיפות. מתוך כאב. ולא מתוך הבנה, הזדהות, ורצון כנה לעזור.
כתבתי לכם כל פעם כשרציתי לברוח מההורמונים שהשתוללו בגוף שלי ודחפו אותו להשתמשות ולא הצלחתי לברוח לידיו המלטפות של אלוקים, אז ברחתי לפורום ושם שפכתי את הכעס. יותר נכון את הכאב.
חיכיתי להגיע ל-90 הנכספים ו,, הכל יעבור,, אהיה מחלים.מפוכח.בריא!
אז ככה אני עדיין לא בריא.מחובר באופן תמידי לאינפוזיה שלי.מקבל תרופות יומם ולילה.מדי פעם גם קופץ לי רמת הסוכר בדמי.אבל אני בבית חולים-מבריאים.במקום בו לא חלמתי להיות בחלומות הכי קסומים שלי.כן כאן איתכם חברים נפלאים ואהובים [אומנם בפחות שעות ופחות שוטטות כאן, בגלל זה שאני מעוניין להחלים מהאובססיות שלי ובהנחיית הספונסר היקר] אבל בלב אני מחובר אליכם חזק.חזק.תמיד.
אני שומר על התכתבות ה-90 יום הראשונים שלי האלה כעל בבת העין, לראות ולהרגיש תמיד מאיפה באתי ולאן אני משתייך. לאן אני שמח להיות שייך.

תודה לכם אחים על החברות.על האכסניה.על שהייתם מה שהנכם.

אוהב אותכם מאוד,

אריאל. אהה אריאל,,,,,,

אוהבים אותך אריאל!!!
מזל טוב על 90 ימי נקיות!! איזה נס!
אני זוכר כשהצטרפת, כמה רציתי שנעלה על דרך, כמה קינאתי בך שהיה בך האומץ להיכנס לקבוצה החיה!
נתת אותה נותן לי המון כוחות!
שתזכה להיות נקי רק להיום!

שלום חברים יקרים ואהובים !!

ראשית, אני נקי בחסד אלוקים 97 יום [ היה לי טעות בכל הספירות האחרונות וזה הנכון ככה חישבנו לי בטלפון של הק. הטלפוניות שלנו.מאמין להם.

שנית, קשה לי להבהיר את התחושות שלי אבל אנסה.

אנחנו כל החיים במגמת השתנות עליה וירידה, בכל תחומי החיים.הכל הכל הכל.
אני בן אדם שמטבעו, או אם תרצו התמכרותו, מאוד מקובע כמעט לכל דבר שקורה ומתרחש בחיי.
לדוגמא: התקשרתי לאתר הישן של שמור עיניך. ייקח לי לפחות שנה עד שאתרגל לגמרי לאתר החדש ואני עד היום עדיין לא נהנה ומקלל המון דברים שפחות טובים כאן.[זה שאני לא שם לב ולא אסיר תודה מספיק להמון המון מעלות שהתחדשו כאן, זה כבר נושא לדיון אחר;) ] התחלתי בתחילת דרכי עם האתר שלנו עם הפורום שלנו עם כל הקשר הוירטואלי הזה. מבחינתי זה יימשך כך עד,,,,מאה ועשרים לפחות,,, בשלב מסוים [ואולי כחלק מההתפכחות והשינויים אותם אני עובר מדי יום ביומו] אני שם לב שחבר כזה וכזה מגיב פעם בשבועיים, השני בכלל לא נכנס לפורום כבר חודשיים והשלישי פשוט לא כותב כבר לעניין:huh: וסתם כך כאילו הפורום [ושוב כמו כל דבר אחר בחיים] עובר שינויים כל הזמן. כן. כל הזמן. זה המצב וזהו זה וככה אני חייב להתרגל לחיות.

עכשיו תגידו מה זה משנה, ומה זה נוגע, ומה זה מעניין ???

ראשית, זה המקום שלי להוציא מה שאני עובר ביום יום וזה לא פוסט שמיועד להתפרסם במייל היומי.
שנית, אני קולט שזה איזשהוא קוו מחשבה שמלווה אותי לאורך כל החיים במודע או שלא במודע.
אני כועס.רוטן.מקפיד.כואב.מקנא. וכל שלל פגמי האופי שלי, בהמון ווריאציות בקטע הזה, אלו פגמי אופי שלא מוגדרים אפילו, כלומר: אני כועס על אשתי כי היא לא הכינה לי ארוחת צהרים. זה פגם אופי רגיל וברור ואני יכול לעבוד מולו ואיתו.
כאן זה פגם אופי שהיות ואני מצפה/רגיל/מטבעי שפלוני יתנהג איתי כך וכך [לפי מה שנראה לי עמוק עמוק בתת מודע] כשזה לא קורה, אני נדלק [ועוד איך:angry: :angry: :angry: תזהרו ממניבשעה כזאת]ואז מגיעה לה התאווה החביבה שאני כל כך אוהב לברוח אליה. ואני לא קולט בעצם מה קרה כאן. מה עשיתי שלא כהוגן.

כך מצאתי.עכ"פ אצל עצמי.

שוב אני חוזר.לא כתבתי את זה לא בשביל פירסום.לא בשביל שתראו שגם אני יודע לכתוב פוסטים יפים [כי אני לא יודע:) ] וגם אם הייתי רוצה לפרסם הייתי עורך ומגיה בשביל שיהיה יותר קריא וברור. זה נכתב ממש כעת ונשלח מיד,,,,,,,

לי זה הועיל להבהרת התחושות של עצמי.
ואם הועלתי לאי מי והיה זה שכרי.

אריאל הוי,,,

שלום לכם חברים יקרים.

ברוך ה' אני נקי 103 יום וזה ממש לא מובן מאליו בפרט לאור המעידות הרבות שלי.
רציתי לשתף בכמה א"ת מהימים האחרונים למרות כל המעידות שלי דברים מתחילים להשתנות ולטובה.

1- ברוך ה' אישתי מתחילה לקבל אותי יותר ויותר, ולהבין אותי, שזה לא מגיע כי אני רע או משהוא כזה, וזה ממש לא להאמין שרק לפני חודשיים היא רצתה להתגרש ממני,,בכלל בלי גוזמא.
2-תודה לקל שלראשונה השבוע היא נסעה לבדה לשבת של JSS בלעדי מסיבות שונות. ולראשונה מאז תחילת נישואינו [קרוב ל-5 שנים] התחלתי להבין מה היא עוברת כל שבת ושאני לא אשכח לכתוב שהרבה מהזמן הילדים היו אצל חמותי ועם כל זאת המעט שנשאר לי פשוט גמר אותי,,,
3- אסי"ת לקל שלמרות הבעיות שלי עם התוכנית [כמו, ספונסר וכו'] אני כן מתקדם ולא עושה לעצמי הנחות בזה.
4- אסי"ת לקל על התכונה שלי לקיבעון בהתנהגות, שמשרתת אותי בהחלמה לעשיית הפעולות כל יום באופן חוזר ונשנה בלי פיספוסים. [כמו כתיבת 25 אסי"ת יומיות.וכמו התפילות בבוקר וכו'].
5-אסי"ת לקל שאני מתחיל לאט לאט לקבל את עצמי. כן שאני כזה מכור.שאני אוהב להשתמש[בכל זאת התביישתי לכתוב את המילה]וגם עכשיו ברגעים אלו שהיה לי מה שהיה והרגשתי גרוע וברחתי למחשב וחיפשתי שם תאווה, בעבר הייתי שונא את עצמי על זה ונופל רק מהשינאה הזאת, והיום אני חושב מה לעשות,אני מתפלל,אני מתקשר, אבל דבר ראשון אני אומר לעצמי: אוקיי אני מכור !!
6- אסירות תודה לאלוקים אוהב שאני מתחיל טיפונת לצאת מעצמי ולראות קצת את הדברים הטובים שמתרחשים איתי ללא הרף ואפילו לכתוב אותם בפורום !!!

אוהב

אריאל

אוהבים אותך אריאל!

אריאל, ההתקדמו שאפשר לראות ביומן מסע הזה, והשפיות שהולכת ומתווספת לקול שבדברים שאתה כותב-

פשוט מרגש אותי. תודה. אוהב.

שלום חברים,

רציתי קצת לשתף במה שע[ו]בר עלי היום.

היום כבכל שנה היום זה צמתי,לא אכלתי ולא שתיתי.
כן, תגידו "גם אנחנו צמנו, כולם צמים היום",
אז ככה שזהו ההבדל,
אני כל שנה בי"ז תמוז צמתי.אבל גם השתמשתי בגלל הצום-כאב הראש-אי היכולת להתמודד. אני צם יותר קשה מרגיל וכשהיום מתחיל ואני ללא הכוס קפה אני נתקף בכאבי ראש-בטן-כל הגוף, טוב, כשכואב הראש לוקחים את הכדור המתאים ולי יש כדור שמתאים לכל הבעיות,,,,,, ההשתמשות תמיד פתרה לי ה-כ-ל, כן באופן פיזי וממשי. אני עד עכשיו זוכר ממש כמו עכשיו כמה מקרים בהם השתשמשתי קשה בצומות, יותר נכון שאני יכול ברגע זה לראות ממש מול עיני סיפור שקרה לי לפני 3 שנים בצום י"ז תמוז,,,
אז זהו זה,
השנה קיבלתי החלטה, אני לא משתמש!! ויהיה מה שיהיה, ואם אני אצטרך אלך לאכול,,,,,,
אז כן, היה מאוד קשה,חברים גם לא כ"כ ענו לטלפונים [כל אחד מסיבותיו הוא ואני כבר חשבתי שכנראה כולם תיכננו ביחד נגדי,כרגיל,,:) :) ] גם הקבוצה הטלפונית בבוקר היתה מאוד חלשה ו,, לא היו חסרים לי סיבות ליפול כי אני חלש או כי,,
וברוך ה' אני כאן נכון לעכשיו, נקי,מפוכח, ו,, גם לא אכלתי.


הוי אריאל,,,,

אוהבים!
אני בתענית אסתר חשבתי שאני בלתי מנוצח - מה, אני אשתמש בצום?! אז זהו, התגלה לי שהתאווה מגיעה גם (ולפעמים בגלל) כשאין לי כח אליה, ואני בטוח בעצמי שלא אפול.
שנזכה שלא נצטרך כלל לצום בט' באב, ואם כן, אז לפחות שנזכה לעוד צום נקי, כבר לא מובן מאליו...

מחזק את ידיך. אני גם מבין היום שלא להשתמש הרבה יותר חשוב מלא לאכול ולשתות בצום, ושמח על המקום הזה. צום הוא זמן קשה למכורים. יש לי חור ענק בנשמה, אוקיי אז לא אמלא אותו בתאווה, אבל גם לא באוכל? גם לא בתורה? (בתשעה באב)

[זה הוליד במוחי רעיון יפה. בתשעה באב לא עושים כלום, אפילו לא לומדים תורה, כדי שלא יהיה לאן לברוח. חורבן, גשמי או רוחני, הוא דבר שצריך להסתכל לו בעיניים ולקחת אחריות עליו, ולא לברוח ממנו].

עוד התקדמות מבחינתי היא ששאלתי רב האם מותר לי לשבור את הצום כדי שיהיה לי כוח לעזור לאשתי עם הילדים (אשתי לא צמה). המחשבה על כיוון כזה, היא התקדמות עצומה בשבילי.

שלום חברים,

אני כותב עכשיו בספונטניות בלי משחקי מילים[כאילו בנורמה אני כותב כמשורר:huh: ],

אני נקי בחסד אלוקים 118 יום ואני עומד בפני הרבה הכרעות בתוכנית הווי אומר בחיים שלי.
אני בימים אלו מפסיק לעבוד עם הספונסר הראשון שלי שהתחיל איתי את התוכנית המיוחדת הזאת, שתמך בי בצורה יוצאת דופן בכל קשיי ההתחלה, שהקדיש לי שעות ארוכות של שמיעת כל הרפש וההתבכיינות שלי, שנתן לי המון.המון.המון.
ומסיבות שונות אני צריך לעזוב אותו ולחפש ספונסר חדש שיתן לי מכוחו,שיכוון אותי,שיעזור לי. קשה לי מאוד עם זה, רע לי עם זה ש[כמה]חברים ותיקים שביקשתי שייקחו אותי סירבו באלגנטיות מרשימה,,

אני מרגיש בודד.נטוש.עזוב.מוצף ברחמים עצמיים נואשים.בלי שום משענת שתחזיק אותי בתוכנית שהצילה-מצילה את חיי.
אני מפחד מסחף של הידרדרות גם בגלל המצב הכללי שלי, חיי עומדים בפני קריסה בעיקר בפן הכלכלי,אני מפסיד כסף בעיקר בגלל השימושים שלי וההשתקעות המוחלטת בתוכנית ,בלי לחיות את חיי היום-יום שלי.
אני עובד דרך המחשב והאינטרנט, בלי אינטרנט אני סוגר את העבודה,ואם אני ממשיך ככה עם המחשב אני מאבד את ההחלמה שהתחילה לבצבץ בי. אוי לי ממחשבי ואוי לי מעבודתי. אם אני סוגר את העבודה פירוש הדבר הוא הפקת הסברים לכל הסובבים אותי: מה קרה? לא הצלחת? הפסדת?[מה שנכון:( :( ] לשמוע את כל הליחשושים מאחורי הגב של כל החברים [איזה חברים,,]. פירוש הדבר הוא גם שאין לי מושג מה אני הולך לעשות בחיי האישים, ללמוד?לעבוד?מה אני אוהב בכלל לעשות [חוץ משימוש :P ]? מהם הטבעים שלי?מהי האישיות שלי?
אני כבר לא יודע מי אני.מה אני.מיהם באמת החברים הטיבעיים שלי.?????!!!!!


אולי אלוקים רוצה שאצור קשר אישי איתו ואתייעץ איתו, אבל אני עוד לא אוחז שם, אני צריך חברים,מחלימים,מבוגרים,עם נסיון חיים, שיעזרו לי לצאת מהסבך בו אני כלוא אוני נשאב מטה ומטה ומטה ומטה,,,

?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?

שלום לכם חברים יקרים שמלווים אותי במסע הכל כך ארוך,הארוך בחיי כך נדמה לי,,

מכירים את השיר :
נד-נד נד-נד,
עלה-ורד עלה-ורד,
מלמעלה - עד למטה,
מלמעלה - עד למטה,
???
כך אני מרגיש בימים אלו ימים אחדים בקצה התחתית [בא לי לגמור עם הכל,,], וימים אחרים בקצה העליון של האטמוספירה [בא לי לעזוב את התוכנית כי אני כבר בריא ומצליח,,]

אז היום זה באמצע,

ברוך ה' אחרי כ"כ הרבה בלאגן שהיה לי בימים האחרונים משהוא מתחיל להירגע ולהתייצב, אני מרגיש הרבה יותר טוב, אני מתמודד עם הבעיות שיש לי [וימשיכו להיות לי].
רציתי להודות לחבר יקר ומיוחד שהסכים בעיצומם של ימי הבלהה והשיכרון לאמר לי מספר מילים והוא חזר על עצמו ללא הרף: אריאל, "רגשות אינם עובדות" ושוב "רגשות אינם עובדות" ושוב "רגשות אינם עובדות" וכך חזר ללא הרף.
אתה מרגיש רע זה לא בהכרח שזה כך, תן לגל לעבור-תיכנע-תכופף את הראש ואתה תרגיש יותר טוב,
וברוך ה' הוא צדק,זה עזר לי בעיצומם של ימי ההתמודדות,זה עוזר לי בימים אלו, זה קנין שקניתי בתוכנית.

תודה רבה לך ה' !!!

הוי אריאל,,,,

אוהב אותך מאוד!!!
אני ממש מזדהה עם מה שכתבת.
תארת ממש במדויק את התהפוכות שאני עובר לאחרונה...
תצליח!

הי אריאל

אוהבים קודם כל

דבר שני הנדנדה הזו אתה מדבר עליה גם אני עליה, יום בדיכאון ואכזבה, יום בשמחה ואהבה.

באמת צריך לזכור גם כשרע וגם כשטוב שרגשות הם לא עובדות
רק להיום אנסה להסתכל על העולם דרך סבך הרגשות שלי ולא באמצעותם.

and last but not least...we love you ariel

שלום לכם חברים יקרים,

התגעגעתי לשיתופים ביומן הכל כך יקר לי ורציתי קצת לכתוב אז אני מתחיל בקצרה,,

ברוך ה' אני נקי 133 ימים, תודה לה' !!

אפשר להגיד שאני מתקדם בתוכנית לאט לאט, אני מתחיל לקלוט מהי מפוכחות, מה זה להיות בן אדם נורמלי, מה אני רוצה לקבל מהתוכנית הנפלאה הזאת, וקצת אור שמעולם לא חוויתי חודר לחיים שהיו כל כך אפורים אצלי.
מצד שני הבעיות לא חולפות ולא נפתרות מאליהם, אני מכור קשה קשה, למרות [ואולי בגלל] מצבי הרוחני הרגיל והנורמלי, אני נתקל בהמון קשיים דווקא בתחום התאווה והתוכנית שלנו, אני שואל מדי הרבה שאלות, מנסה מדי הרבה להבין, לא זורם בפשטות ובקשר ישיר עם אלוקים.

במשך תקופה של כמה חודשים ניסיתי להתקדם בתוכנית ללא הרף-עם כל העוצמה, כמו שתמיד גדלתי וחונכתי, "להשקיע את כל הכוחות בדבר בו אתה מאמין, עם כל הכוח,עם כל המוח,," צעד ראשון- סיימתי. V. צעד שני-שלישי כנ"ל V. בצעד רביעי התחילו שורת ההיתקלויות ואיי ההבנות ו,, התחלתי להסתחרר ולהיעצר ודחקתי בספונסר : נו,, מה אני עושה ? איך אני מתקדם? אני לא מצליח. אני מפחד מנפילה. תעזור לי. אני חייב לעשות צעדים אחרת אפול. כך יריתי לעברו בשעות בהם נאבקתי קשה [כניעה??] עם התאווה שכל כך פיתתה אותי,, עד ש,, נשבר לי,,, רציתי כבר ליפול ולאפס ו,, אולי להתחיל מההתחלה,,
בתקופה זו ללא קשר החלפתי גם ספונסר [דבר שהוסיף לבלאגן שחגג בחיי], וגם אותו התחלתי להתקיף בשאלות ובמענות. איך וכמה ולמה ומה אעשה? ואני לא מצליח וכו'
והוא בשלו ברגיעות פשוטה : אריאל, "אל תתקיף אותי, ואל תצעק עלי" [מה אתה לא מבין אני לא צועק עליך, אני צועק מכאב,,,כך מילמלתי] לא! אתה עושה את כל פעולותיך מתוך שליטה לא מתוך כניעה. למעשה אתה כלל לא עושה תוכנית כך אמר,,,. מה הפירוש ואם אפול ואם,,אני שואל. והוא בשלו ברוגע שוב: אז תיפול ותאפס,,,ותתחיל מחדש לעשות תוכנית,,.אתה חייב להתחיל לחיות מתוך כניעה, ברוגע ובשלווה.

זהו משהוא השתנה בי-אצלי.

אני רוצה לשתף כאן בכינות מתוך רוגע-מתוך נקודה של בושה, של חולי,של כאב.
אני מכור לתאווה. ישבתי היום למרות כל הפעולות בהם נקטתי [וברור לי שהם לא היו מספיקות] על המחשב שלי וחיפשתי בלהיטות במשך שעה ארוכה תמונות לא יפות של נשים [מה שהחסימה שיחררה לי,,]. זהו זה. זה מה שאני. אני אוהב את זה. אני מאוד נהנה להסתכל עליהם. על כל הפוזות הריקניות הללו. אני אוהב את זה,יש לי גם אובססיה אדירה לזה. אני ח-ו-ל-ה.

תודה על ההקשבה השקטה.

משתף,

הוי אריאל,,,,


בדקות אלו

הוי אריאל,,,,, כתב:


אריאל רציתי לספר לך ולכולם שגם אני חולה,
אני רוצה לשתף כאן בכינות מתוך רוגע-מתוך נקודה של בושה, של חולי,של כאב.
אני מכור לתאווה. ישבתי היום למרות כל הפעולות בהם נקטתי [וברור לי שהם לא היו מספיקות] על המחשב שלי וחיפשתי בלהיטות במשך שעה ארוכה תמונות לא יפות של נשים [מה שאני במו ידי אפשרתי שהחסימה תשחרר לי]. זהו זה. זה מה שאני. אני אוהב את זה. אני מאוד נהנה להסתכל עליהם. על כל הפוזות הריקניות הללו. אני אוהב את זה,יש לי גם אובססיה אדירה לזה. אני ח-ו-ל-ה.


נ. ב. סליחה שהעתקתי ממך מילה במילה, מה לעשות שגם אני חולה כזה, וזה קרה לי לפני כמה שעות ואני חייב לחשוף את זה לאור העולם. בתפילה שאלוקים ישחרר אותי מזה.



guardyoureyes.com/heb/forum/2-%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%A2/73872-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%91---%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%A2%D7%93?limit=15&start=15#75833