היום השישי לגיהנום
אתמול הייתה לי מעידה, למעשה רציתי לאונן אבל הקב"ה ניתק לי את האינטרנט
בשלוש בלילה אני לא ממש בשליטה על מעשיי ומחשבותיי אחרי יום סוחט רגשית ופיזית ואני לא רוצה ללכת לישון, אני רוצה לאונן
מאיפה כל זה התחיל, הייתי עם אשתי במיטה ובמצב של לקחת ממנה מה שאפשר, אז ברור שגמרתי הרבה לפניה ואחר כך לא עניין אותי לגרות אותה לגמור, היא התעצבנה, הייתה מתוסכלת, ורבנו כל היום, אז שמתי חומר מרדים על האיבר שאין סיכוי שאני יתגרה והייתי איתה עד שהיא...איך אומרים את זה בלשון עדינה....הגיעה לשיא השמחה, ואז היא התבאסה שאני לא מגיע גם, אמרתי לה שאני לא רוצה אז למחרת שוב היא הייתה מתוסכלת, וגם אני...מאז היא רצתה הפסקה קלה, הרגישה שזה מכאני מידי, לי אין בעיות עם הפסקה, רק תביאי מישהי במקומך (סתם אני מונוגמיסט חסר תקווה).
אז היא "ביזבזה" את רוב זמן ההיתר שלנו על ההפסקה הארורה הזו, ועכשיו כשאנחנו נידה היא מספרת לי כמה שהיא רוצה אותי...בא לי לקחת את הווק מהמטבח ולדפוק לה בראש, מזלה שאני לא יכול לגעת בה, וגם שאני לא בנאדם אלים....רק בדמיון שלי.
עכשיו אני יודע מה הקב"ה רוצה שאני יעשה, שאני יתקן את הנזק שעשיתי כשהיינו מותרי ואחזר אחריה, אבל אני לא רוצה לעשות את זה, זה מרגיש לי כמו מוות מתסכל כי אני חי אבל לא עושה מה שאני רוצה.
נו ממתי אני כן עושה, הרי אני לא רוצה ממש לאונן אבל התאווה מחריכה אותי ומראה לי שזו הדרך הקלה לצאת ממצב קשה, לקבל קצת פסק זמן מהכעס והתיסכול שמלווים אותי.
מפוכח וטוב לו, נקי ורע לו ----> אז אני נקי ורע לו מאוד
צריך לדבר עם הספונסר אבל כנראה שגם הוא מבין שאני לא מספיק מפוכח בכדי להתקדם לאנשהו אז לא נפגש איתי אתמול --> טינה למרות שאני אוהב אותו.
חוץ משחרית צריך גם להתפלל על הרצון לוותר על מה שבא לי ולעשות מה שצריך, אחרי הכל לא באנו לכן להינות, זה עולם העשיה לא המנחה והנחלה, כל דבר מעצבן אותי, החום בחוץ, הקור בבית כשאשתי מדליקה מזגן ושמה אותו על 16 מעלות כפרה עליה, הנוכחות שלה מעצבנת אותי.
קשה לי ורע לי כרגע
נו... שיהיה בהחלמה