אסירות תודה לאלוקים שאתה איתי בדרך

אוהב
הושיעה

תודה הושיעה הידידות שלך חשובה לי מאוד, לפעמים יותר ממה שאני מבין

רוצה לרשום דברים מחלימים אבל יש  לי רק מחלה...קמתי בשלוש, הבן שלי בכה והייתי אחרי יותר מ-8 שעות שינה
גיליתי שהילדים לקחו לי את הכיפה כשישנתי על הספה (מי שמכיר אותי יודע שאני לא נרדם אני מתעלף), כעסתי על אשתי שלא דאגה לי על הילדים שלא מכבדים את אבא מספיק בכדי לא לקחת לו דברים, על אשתי שהייתה ערה המון שעות ולא סידרה וניקתה את הבית בכלל ובעיקר על עצמי שנרדמתי, שלא התקלחתי, שלא סידרתי...חיפשתי כוס להכין קפה וראיתי שאשתי השתמשה בכולן, כעסתי עליה...כמה כוסות צריך בנאדם אחד בערב אחד?

---

1. אסירות תודה שלא הערתי את אשתי לכעוס עליה
2. אסירות תודה שלא כעסתי על הבן שלי שבכה באמצע הלילה
3. אסירות תודה שישנתי הרבה שעות
4. אסירות תודה על בת שאוהבת אותי והאהבה שלה ממלאת אותי כוחות
5. אסירות תודה על אישה שאוהבת אותי וסובל לרוב בשקט את כל הקריזות שלי
6. אסירות תודה על 13 ימים שבהם למרות הנסיונות השתמשתי בכוחות שניתנו לי לעמוד בהם ולא השתמשתי כדי לברוח
7. אסירות תודה על יום שהיה מחובר ברובו
8. אסירות תודה על רגשות שליליים שבלעדיהם לא היה טעם לרגשות החיובים
9. אסירות תודה על השקט שיש בבית בלילה שמאפשר לי לשמוע את הרעש הפנימי שלי ולנסות להבין אותי
10. אסירות תודה על חוסר אונים מוחלט מול חיים שגדולים ממני

---

בזמן האחרון אני חושב על העבר, הוא פתאום נראה לי כל כך טוב....רשמתי צעד אחד (בערך) אני יודע שלא היה לי טוב, שהבדידות למרות כל החברה שהייתה מסביבי הרגה אותי כל לילה קצת, ובכל זאת פלאשים של הנאה קופצים לי, החיים היו יותר קלים כשלא ידעתי, כשחשבתי שאין עוד מלבדי, אני גם יודע שכל נסיון לחזור אחורה בזמן יכול לעלות לי בחיים, זה לא שאם אני יאונן עוד פעם אחת או עוד אלף פעמים אני ימות מזה, התוצאות של האוננות, העייפות, תחושת העצמי שגוברת על האחרים וגורמת לקונפליקטים, הבריחה מהמציאות למציאות מדומה (מדומיינת) בתוך הראש לי, יגרמו לי שוב שלא אראה את השרטון הבא שהחיים שלי יעלו עליו אני אוביל אותי לאבדון, זה מה שהאוננות הבאה תעשה לי, זה כמו לסגור את העיניים בכביש המהיר במהירות 100 קמ"ש כי אני עייף לכמה שנית(או דקות) כשאני אתעורר אני עלול למצוא שלא קרה כלום והמשכתי בדרך, או שנכנסתי באוטו אחר או דרסתי מישהו, ככה זה האוננות, לסגור את העיניים לכמה שניות במהלך החיים שנוסעים על הכביש המהיר.

מאחל לכל החברים שבדרך, וגם לאלו שעדיין לא על דרך
שיהיה בהחלמה

מכתב לאלוקים (אוהב?)

מה שאני הולך לכתוב לך בטח לא יהיה חדש לך, אחרי הכל אתה אלוקים אבל...
אני לא מרגיש שאתה אוהב אותי, מכיוון שכך לא בא לי לשתף אותך בכלום בחיים שלי ולמרות שאתה יודע הכל אני לא מספר לך כלום וגם (וזה יותר גרוע) לא מתחשב ברצונות שלך ממני במשך היום. למרות שבסופו של דבר רצונך יעשה וזה ברור לי...אבל אני קצת פחות כועס בכדי שאוכל להסביר לך למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש:
פעם כשהייתי ילד בתיכון הייתי עושה איתך עסקים "אם יבוא האוטובוס בגיל 40 אחזור בתשובה..." והאוטובוס תמיד בא ואני תמיד הייתי מאחר, איזה מן עסק זה שאתה "דופק" את הצד השני? הרי ברור שרציתי שהאוטובוס יבוא בכדי לא לאחר הרי אני לא צריך את האוטובוס עצמו....מעצבים עליך התחלתי ללכת לבית הספר ברגל (20 דקות בכל כיוון בכל יום!!!).
אחרי שנפרדתי מהחברה הראשונה שלי ביקשתי שתקבור את הכאב עמוק בים שלעולם אף אחד לא ימצא אותו, ולא עשית את זה, והתבוססתי בכאב המר שנה תמימה ואז מרוב כאב וייאוש ירדתי מהפסים, אתה יודע למה לא התאבדתי? רציתי, אבל לא עשיתי...לא יכלתי לדמיין את אמא שלי בוכה, אז הראית לי את אמא שלי בוכה על אחי שירד מהפסים לגמרי...תודה (בציניות) באמת תודה רבה, אחלה אלוקים אתה....וכשהבנתי שאני בשאול תחתית ורציתי להגיע כבר לגיהנום לנוח קצת אז הוצאתי רשיון לאופנוע, וכל שבוע בשישי בערב (יענו אחרי כניסת שבת בהרבה) הייתי שותה בין חצי ליטלר לליטר וודקא ורוכב על האופנוע למועדון רוקד (ולא רק) עם נשים וגברים כאחד, מעולם לא נפגעתי ואז הבנתי שאפילו בגיהנום אתה לא רוצה אותי, כמה אני נבזה בעיניך שמעל לחומר אתה לא רוצה לראות אותי בכלל, כשההבנה חדרה לליבי בכיתי הרבה, המשכתי במעשי סדום ועמורה והתמכרתי לטיפה המרה (למעשה היא מרה רק בכוסית הראשונה) חפרתי בתוך השאול, שאול עמוקה יותר, והכאב לא הפסיק, והמשכתי להתפתל וכמה שאני מנסה לאלחש את הכאב הוא גודל יותר ואתה לא בנמצא, הקו תפוס אנא נסה במועד מאוחר יותר, בסוף עליתי על דרך של חזרה בתשובה, התחלתי להתפלל, לשמור שבת, לגדל זקן (שיחשבו עלי שאני צדיק ואולי אני יהפך לכזה, שמעתי שלמחשבות יש כח ליצור מציאות) בקיצור להתחנף אליך, שתעזור לי קצת...אפילו התחתנתי (שמעתי שכל עוונותיו של אדם נמחלים לו ביום חתונתו) והייתי באורות של התשובה והחתונה זמן מסויים אבל אותך לא מצאתי.

אחרי כל זה הגעתי לשמור עיניך, ופה הם אומרים שאלוקים אוהב אותי (נשמע קצת כמו ברסלב)...איך אני יכול להאמין להם, אחרי שקראת את כל מה שכתוב פה איל אני יכול להאמין שאלוקים הוא אבא אוהב, בשבילי כל השנים הוא היה (ועדיין לעיתים מזומנות) אבא מכה פתאום מספרים לי שהוא אוהב והכל היה מאהבה, זה כמו שמספרים לאישה מוכה שבעלה למעשה אוהב אותה ולא יכול לחיות בלעדיה אבל הוא לא יודע לבטא את הרגש אז זה יוצא בהכאה כלפיה...נו באמת תהיו רציניים.

זה מה שהיה לי להגיד לך כרגע ממש, יכול להיות שהיו עוד דברים שאני לא זוכר כרגע או לא אזכור לעולם
אבל כרגע מה שיש לי להגיד לך זה שאני לא מרגיש שאתה אוהב אותי בכלל

ואני רוצה גם להגיד לך שההרגשה הזו דופקת לי את התוכנית, כי בלי אלוקים גדול שאוהב אותי אין מי ש"יציל" אותי מחוסר האונים שאני מודע אליו היום יותר מתמיד.
אני מנסה, אני רושם אסירויות תודה, יש הרבה דברים שאתה נותן לי בכל יום, אני מנסה לשנות את ההרגשה הזו (בעצת הספונסר....וואלה שלחתי לי חתיכת ספונסר רציני זו כנראה גם אסירות תודה לפני השינה).
אני מנסה לראות את האור, להתמקד בחצי הכוס המלאה....אבל החושך לא עוזב אותי, ואני צועק הצילו, ואני שומע הד.
אני מקשיב לעיצות של הספונסר לא בגלל שהוא מומחה גדול לתוכנית (והוא כנראה כן אבל אני עדיין לא מודע לזה) אלא פשוט כי אין לי תשובה, התשובה שלי זה הד בחשיכה.

האות ד' בשם שלי היא מלשון דלות וחוסר כל...אבל גם מלשון דלייה ממעמקים שלחת לי חבל ושאני נאחז בו בכל כוחי,רק אל תשליכיני אל הבור שנית.

מקווה לזכור את הרגע הזה תמיד, הפעם הראשונה בחיים ששלחת לי חבל הצלה
שיהיה בהחלמה בינתיים לילה טוב.

לקרוא ולבכות. אין מילים.
אני מתפלל שתמצא את האבא אוהב שלך. אני מתפלל שגם אני.

התרגשתי
קיבלת יכולת ליגוע עם הכתיבה שלך
אוהב

הבוקר התחיל "נפלא"

באמצע התפילה אשתי מודיעה לי שהבן שלי דורש שאני אטפל בו
כשאני מטפל בבני מגיעה המשטרה ורושמת לי קנס בגלל שהשכן שלי, זכותו יגן עליו, רוצה לשמור לעצמו חניה ברחוב
אחר כך אשתי כועסת עלי על כמה דברים

כל זה ועוד לא אכלתי ארוחת בוקר

אני כועס שבא לי לשלוח את הילד לגן דרך האויר, להצית לשכן את הבית והרכב, ולקשור לאשתי את שתי הידיים והפה שאני לא ישמע ממנה עוד

לא מצליח להשתחרר מהכעס

אוהבים
לי עוזר לעצור ולכתוב צעד ארבע
טלפון לחבר
ותפילה לאלוהים לראות את השכן כאדם חולה
ולשאול איך אוכל לעזור לאדם זה

המתת חסד עולה לי לראש  >

היו לי המון אנרגיות שליליות, המון מרץ חולה

פיזרתי אותו בתליית כביסה וטיפול בילדים מקווה שעבר לי, יושב לאכול  :-X

וואו. לא פשוט בכלל. מכיר מעצמי את הרגעים האיומים הללו שהשפיות מידרדרת. כפשוטו. (גם אשתי היתה מדברת עם הידיים) בהחלמה למדתי לכאוב, לא לברוח מהכאב. להיות בו. אולי זה מוקדם בשבילך ואז כדאי שתתעלם ממה שאני כותב, אבל אם תוכל להתפלל שתוכל לקבל את עצמך שם, להיות טוב אליך, זה עשוי לסייע לך. חיבוק.

משפט לסיום, כנות: כשקראתי את תיאורך גם צחקתי, פשוט כתבת את זה מצחיק.

חבר יקר, חבר קרוב,

יש בך יכולת מופלאה להעביר דרך האותיות את מה שאתה חש. זו גם מתנה נפלאה בכלל להרגיש. יש הרבה ש"המחלה" הפכה אותם לאפטיים. אולי הם מרגישים פחות אך הם גם חיים פחות...

ממש לא מובן מאליו לשתף תוך כדי הקושי. הלוואי עלי. כשלי קשה אני בורח מתמרכז ומתנתק. קשה לי לצאת החוצה ברגעים החשוכים.

מאחל לך לקחת כל תקרית כזו ולצמוח ממנה. בסוף, אלוקים מזמן לכל אחד דרך מיוחדת רק עבורו.

אני בטוח! (תפוס אותי על המילה) שהדרך הייחודית שלך תהיה אור לרבים.

שאלוקים יתן לך את הכוח לבקש ממנו לתת לך כוח.

אוהב
הושיעה

טוב סוף היום ה-14...היה לא קל למרות שבאמצע היום פתאום דברים התחילו להתהפך לטובתי

כשהגעתי הבייתה אשתי עוד התלוננה על משהו ואמרתי לה שאני לא יכול כרגע לשמוע תלונות כי אני מחלים מהכעס של הבוקר, ואז היא חייכה ודיברה על משהו אחר.
התחלתי כתיבה יומית (למרות שאני שונא ניירות).
רוצה לרשום אסירויות תודה אבל מרגיש קצת צבוע אחרי המכתב של אתמול לאלוקים...אבל סיפרו לי בתוכנית שהוא אוהב אותי גם אם אני לא אוהב אותו (ואני יכול להבין את זה במיוחד כשאני מונע מהבן שלי ממתק והוא כועס עלי אבל בא לי לחבק אותו) והמוח החולה שלי שאומר לי שאני יכול להבין את ה"מכאניקה" כל כל מערכת שפועלת (מנוע, מעגל חשמלי, ספירות, עולמות אבי"ע קטן עלי) אז כמו בתקופה שהייתי רווק ומדוכא מזה שאני לא מוצא את האחת (שהייתה למעשה מורכבת מהרבה שאין בהן כלום) והיו אומרים לי ש"לכל סיר יש מכסה" ואני הייתי מגיב שיש גם מחבטות ולהן אין מכסה...אז גם פה אומרים לי "בנים אתם לה' אלוקיכם" ואני משיב שבכל משפחה יש את הכיבשה השחורה.

אבל בכל זאת לא בשבילו, אלא בשביל לשנות משהו בי זה הולך ככה:

---

1. אסירות תודה שלא פעלתי מתוך הכעס (יש לי אלת בייסבול והיא הייתה 2 מטר מהראש של השוטר)
2. אסירות תודה על שאמרו לי בלישכת התעסוקה שאני לא חייב לבוא ביום פורים ושבוע אחרי זה לחתום על הצהרה שחגגתי
3. אסירות תודה על יוםהולדת שחגגנו לחמי, זו הייתה שנה לא פשוטה וחייו היו תלויים על חוט השערה השנה
4. אסירות תודה שאשתי שמרה לי חתיכת עוגה שהייתה מאוד טעימה (אני מקווה שזה היה בשבילי, אני גם מכור לשוקולד)
5. אסירות תודה שניקיתי את הבית וסידרתי אחרי הארוע, היו פה 10 ילדים מבלגנים במיוחד ובכלל את החגיגה עשינו בחצר
6. אסירות תודה על אישה נפלאה שמבינה אותי ועוזרת לי כשהיא יכולה (יש לה את הבעיות שלה שלפעמים מונעות ממנה לעזור לי)
7. אסירות תודה שאני רושם בשתיים ורבע בלילה במקום לישון
8. אסירות תודה על בקבוק יין, בקבוק וודקא, ובקבוק וויסקי שחוסלו הערב, ועל זה שלא אני שתיתי אותם
9. אסירות תודה שהצלחתי להניח תפילין הבוקר בזמן
10. אסירות תודה שהשלמתי את כל התהילים שפספסתי מתחילת החודש כשחיכיתי בתור בלישכת התעסוקה
11. אסירות תודה על האתר הזה שנותן לי המון כוחות (לא על טבעיים אבל בכל זאת )

---

מקווה שזה ישנה

דבר אחרון
מוישלה - תודה 
אסירותודה - אני לא כל כך יודע אם התגובה שלך מתייחסת למה שקרה לי הבוקר או למה שרשמתי לפני כן אבל אתה צודק, אני לא אוהב את עצמי (לא מספיק ולא בכלל) אני לא סגור מתי השינאה העצמית הזו החלה אבל אני יכול להגיד מתי הרגשתי אותה לראשונה...כשכאב לי אובדן החברה הראשונה, אותה התנסות שפוצצה לי את העולם.
הושיעה נא - תמיד היה לי שיגעון גדלות כזה שיום אחד אני יעשה משהו שיעזור למלא אנשים וכולם ידעו את שמי...כיום אני שמח אם אני מצליח לעשות מה שאני חייב לעשות, הדף היה פתוח לקחתי הפסקה לנשום (כי אחרת הייתי מתפרץ כבר) אז ניסיתי לשחרר את כל הכעס דרך המקלדת לאתר, מסתבר שזה לא עבד, כשכבר רציתי לשחרר את הכעס ולא יכלתי, כבר רעדו לי הידיים מעצבים ובא לי לבכות הרגשתי שאני נשרף מבפנים מהכעס הוא גרם לי לכאב פיזי....לא שאני כזה צדיק (שרוצה לא לכעוס כי זה עבודה זרה וכו') פשוט אני יודע שאם אני כועס יותר מידי המיגרנה שלי מתעוררת ואז אני באמת רוצה למות....מהכאבים.

התייבש לי המוח, כבר כמה ימים אני פותח תגובה חדשה וכלום לא יוצא לי, מזל שלכתיבה היומית יש מבנה שמכריח אותי לחשוב על משהו ספציפי

הי הכינוי שלי newbody ואני רוצה לשתף שהיום אכלתי שוקולד, ולא יודע אם זה קשור התחלתי להתאוות בצורה חזקה ביותר
נזכרתי מה שהספונסר אמר ולמרות שאני לא מאמין שזה יעזור ירדתי על הברכיים, אמרתי תפילת השלווה (הדופק לא ירד), ואז ביקשתי מאלוקים  שישחרר אותי מזה (הדופק נרגע קצת)...
פתחתי איתו "מעגל" (סף ההתרגשות עלה) לחצי שעה, בפועל היה שעה ושלושת רבעי כשדיווחתי לו אז הודיתי שלגמתי מבטים ודימיונות (היה לי קשה להודות)
וביקשתי ממנו שישחרר אותי גם מזה (היה לי קשה לבקש עזרה).
מרגיש קצת יותר טוב ששיתפתי למרות שאני מתכוון להתקשר לחבר לשתף (מקווה שיהיה לי האומץ).

רציתי לחלוק את זה כי זה עזר לי, ולפי צעד 12 כשמשהו עוזר צריך להעביר את זה הלאה,
אתמול מישהו העביר מסר על ריכוז עצמי, לא הבנתי את כל המסר...
אבל המסר שאני קיבלתי מזה הוא שכשמקבלים מתנות הן לא לשימוש עצמי בלבד אלא לתועלת הכלל,
ובצורה כזו כולם יתקדמו לעבר החלמה כל אחד עם הכלים המתאימים לו בזמן שיתאים לו

שיהיה בהחלמה