שמח בשבילך newbody .
כדי לחדד את גודל הנס (הגעת לימות משיח! ),
אני מזכיר לך כמה דברים שכתבת לפני זמן לא רב כל כך!...

newbody כתב on 18 מרץ 2014 10:26:


newbody כתב on 05 מרץ 2014 23:03:


newbody כתב on 16 פבר' 2014 10:27:

וואו טהרני תודה
לא זכרתי שכתבתי את כל זה אבל זה באמת לא בכוחי, אני יכול להגיד עכשיו אחרי 72 ימי נקיון שאני מרגיש שאני יכול ליפול באותה הקלות, בלי מישהו שיחזיק אותי מלמעלה לי אין סיכוי פה למטה, ההבדל היחיד (אולי) זה שאני קצת פחות מסומם אז שיקול הדעת שלי שונה טיפה...אבל שוב זה יכול בשניה להשתנות, התוכנית היא כמו דיאטה, לא מספיק לרדת במשקל צריך לשמור על המשקל כל החיים עכשיו

בוקר טוב

היום אני מנסה לא לתת להרגשה של אשתי להשפיע עליי לרעה

newbody כתב on 25 אפר' 2015 22:55:


כמה שזה נכון. ובמידה מסויימת קשה הרבה יותר לשמור על המשקל לאורך זמן בהמשך הדרך, מאשר לרדת במשקל בהתחלת הדרך, כשהשומנים עדיין זכורים בבהירות יחסית, עם כל כאב הסבל והבושה הכרוכים בהם.

אני אישית אימצתי את הכלים של התוכנית בתחום האוכל למשך למעלה מחצי שנה. אט אט עיגלתי פינות, והיום אני שוב במשבצת ההתחלה (העגולה... ).

***

newbody כתב on 26 אפר' 2015 06:36:


לי עוזר לנסות באופן של בקשה מאלוקים, טלפונים לחברים, כתיבה וכדו'.
לי מזיק לנסות באופן של לנסות להתגבר על הרגשות שלי בכוחות עצמי.
כשאני מנסה לנצח בעצמי, גם אם אני מנצח באותו קרב ספציפי, אני מפסיד במלחמה הכוללת.

75 יום, מי היה מאמין שאני מסול לא לאונן כל כך הרבה זמן, נראה לי כמו נצח.

אני עדיין חולה (חוץ מההתמכרות לתאווה) כבר שבוע וחצי יש לי חום גבוהה שלא יורד (רק עם כדורים יורד) היום בעז"ה אלך לרופא לראות מה יש לי

שתזכה להחלמה כפולה!

גם לי מוזר שאני לא מאונן ולא מועד (במובן המקובל והגס של המילה).
חבר, אתה חסר!... :-\

היום ה-76

אתמול הייתי אצל הרופאה והיא אמרה לי שאני בריא, שמחתי מאוד על הכוחות שניתנו לה לרפא בדיבור אבל בכל זאת שאלתי...אז מאיפה החום הגבוהה...בלי להתבלבל היא אמרה שזה וירוס...בקיצור מה ששמעתי היה "לך הביתה לקופה אין כסף להוציא עליך" אז הלכתי הבייתה, בריא עם 38.4 חום ולקחתי עוד אדוויל נו טוב.
בבית אחרי העבודה (הרי אני לא חולה) לקחתי שמיכת צמר והתכסיתי, היה לי קצת קר כל הבריאות הזו, וככל ערב בשבועיים האחרונים נרדמתי על הספה...אשתי הייתה צריכה להגיע לאסיפת הורים בבית ספר של הבת ומלמל משהו שצריך להוציא מהשרותים...ביקשתי עוד אדוויל, היא מיהרה לצאת והאדוויל נשכח(?) הבן שלי יצא מהשרותים ובסביבות שבע וחצי שמתי אותו במיטה, הוא הוציא את עצמו לבד מהשרותים ולא שם טיטול...גילינו את זה רק היום בבוקר.
בסביבות עשר אשתי חוזרת ופניה כעוסות משהו...שאלתי מה קרה? (זו הייתה טעות) היא אמרה שהיא לא יכולה כבר שבועיים להיות לבד בערב והיא כועסת עלי שאני חולה ולא מבריא.
קמתי מספה, התקלחתי, לקחתי אדוויל נוסף וחזרתי לישון, היא עוד שאלה אותי למה אני לא רוצה לדבר איתה, כשהיא הייתה חודש וחצי עם גבס ועוד חודש התאוששות לא כעסתי עליה שהיא חולה....ואז עלה לי כל הדברים שאני רוצה ושהיא לא עושה כמו שצריך וגם אחרי שנים של נישואין היא לא לומדת...ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה אז הבוקר היא כעסה עלי שוב והזהירה אותי לבל אעשה לה ברוגז כל הסופ"ש
היו צעקות, אמרתי לה שתסתום ועכשיו התקשורת בינינו היא מינימלית

אוהבים חבר,,
מזדהההההההההההההההההההה

תודה על הכנות.

מאוד מזדהה. גם לי הכי קשה עם הטינות שבהן אני מרגיש שאני ממש, אבל ממש, צודק.
ובכל זאת, אני מציע לך ולי, לעשות בסיטואציות כאלה צעד ארבע.
פעמים רבות גם הצד שלי של המדרכה לא כזה נקי. במיוחד בתחום הגישה והיחס לאשתי.

כחלק מצעד ארבע שלי נגעתי בנקודה הזו, שאשתי לא מקבלת את זה שאני חולה וכו'.
מקווה אולי בהמשך להעלות לכאן את הדברים.

היום ה-84 ולא למדתי כלום!

שלושה שבועות אני מתעלם מסימני האזהרה וממשיך להוריד את החום בבית, היום אישפזו אותי וככה זה נראה:

אני בחדר עם אנשים שלא מפסיקים להשתעל והחלון סגור ואין אוורור בכלל... מן סאונת חיידקים נהדרת, נכנסתי בריא אבל עם חום מסיבה לא ידועה...עד מחר היא תהייה ידועה כשאדבק במשהו...הרצפה מטונפת, המיטה לא נוחה והכרית מרגישה כאילו לקחו המון שקיות סופר משומשות ושמו אותן בתוך ציפה, אין כוסות לשתיה חמה וגם אין קפה או תה...עשיתי סיבוב במטבחון והזדעזעתי עדין לא להכניס לפה שום דבר משם.
אני לא מחזיק מעצמי היפוכונדר אבל כל הזבל הזה כבר מוגזם...אני רוצה לבקש שישחררו אותי לשבת בבית, גם ככה בסופ"ש הדבר היחיד שיש לעשות פה זה להידבק
בצד החיובי הצלחתי להתפלל מנחה (ב- 17:00) וערבית (ב- 3:00)
לא מרגיש כל כך החלמה, דיברתי עם חברים היום אמרו לי לרדת על הברכיים, אתם משוגעים? אם אני יורד פה על הברכיים אני חוטף אבולה

אשתי באה עם הבת הקטנה ועם חמותי וחמי, היה ממש כיף

אני צריך להוריד עוד סרטים לפלאפון שיהיה לי מה לעשות ראיתי את מדגסקר כבר פעמיים והפינגווינים מפסיקים להצחיק באיזשהו שלב

לילה/בוקר טוב

אוהב אותך.

כל פעם אני יוצא עם מצב רוח מהפוסטים שלך.

השם יהיה איתך ויתן לך בריאות הגוף והנפש במהרה אמן.

אוהבים!
אני ממש נהנה לקרוא את הדברים שלך!
אותי הפינגווינים אף פעם לא הפסיקו להצחיק...

אני שונא את האתר החדש
אני לא מצליח לרשום פה כלום

אהבתי והזדהתי,
אני כל כך מבולבל מזה שרגע האתר עובד לי ורגע לא,,
צריך לעשות משהוא בנושא!!
אולי אם נתרום העסק יותר יזרום:)

הי אריאל... לא הבנתי מה היה רע באתר הישן אבל לפני שמחליפים אתר מעלים אותו לסביבה וירטואלית ועושים לו טסטים ואז נמנעים מעובד/לא עובד

לא משנה נראה בכלל אם ההודעה הזו תעלה

היום ה-95 ומרגיש כמו ביום הראשון מלא בתאווה...אבל זו אשמתי, הייתי חולה 3 שבועות אז הפסקתי עם הפעולות ומכיוון שאני בנאדם של הרגלים אז המשכתי עם ההפסקה וזו התוצאה

זה כמו בעליסה בארץ הפלאות על לוח השחמט
אם לא זזים אז הולכים אחורה
אם רצים אז נשארים במקום ורק אם רצים במהירות כפולה מתקדמים לאנשהו

צריך למתוח שרירי ולהתחיל לרוץ

שיהיה בהחלמה