היום ה-127
"can you hear me calling an endless call
can you see me bleeding I'm loosing control
and if you see me dieing I'm dieing alone"
פזמון של שיר שפעם הייתי שומע, מתנגן לי בראש כבר כמה ימים, אתמול הבנתי למה, יותר נכון התחושה האמורפית קיבלה גוף ועכשיו ממשית יותר ואמיתית.
נחזור להתחלה
שלום שמי X ואני סקסוהוליסט
מכור חסר סיכוי למין, תאווה, בריחה, אלכוהול.
השם החליט להחזיר אותי לחיים שנפסקו הערך בגיל 11 לפני שנה בערך.
הסיבה לדיכאון שהצטבר לי בכמה הימים האחרונים כי אני לא עובד...לא עושה תוכנית, לא בגלל שאני לא רוצה פשוט עם סדר היום שלי נורא קל לשכוח לעשות פעולות, אין לי המון חלונות פנויים במהלך היום ואלו שיש משמשים לתפילה ואכילה - מי שיקרא את זה יחשוב שאני מינימום מנהל איזה ארגון נורא גדול, מדינה קטנה או את העולם אבל האמת שאני עובד 10 שעות ביום מהבית.
אז בימים האחרונים לא עושים תוכנית, ואז אתמול בשביל עוד דחיפה קלה לתהום הלכתי עם אשתי לרופא שבישר לנו בשורות איוב והמסקנה היא שאנחנו צריכים לעבור ניתוח שיש סיכוי שנצא ממנו ישר לעולם הבא.
מאז אתמול בלילה אני מפחד, מאוד, לא פחדתי ככה משום דבר בחיים שלי.
אני מבולבל עצוב ובעיקר לבד עם התחושות האלו...ובערב זה לא זמן טוב להיות לבד עם תחושות כאלו, נכנסתי לאתר פורנו בכוונת תחילה, חשבתי גם להזמין את עצמי לכוסית לחיים ככה, מה אכפת לי? החיים הכל מקרה לא נראים ארוכים כאלו עכשיו.
אבל לא שתיתי, לא יודע למה,
אבל כמעט נרדמתי בצפיה בפורנו, לקחתי את עצמי והלכתי לישון, ברחתי (אולי) מהתאווה ומהבריחה.
הבוקר קמתי עם מצב רוח מחורבן, בא לי להגיד לספונסר שאני פורש מהתוכנית וגם לסגור את הפרופיל שלי פה.
בא לי לברוח, לשתות בקבוק וודקה וקחת את האופנוע ולהתפרע עד שאני אתנגש באיזו משאית או קיר הפרדה.
אבל אני לא עושה את זה... אני לא יכול לראות את הילדים שלי מאבדים את אבא ואמא, אז אני נשאר.
פעם לא יכלתי לסבול את המחשבה שאמא שלי תבכה בלוויה שלי, כיום אני לא יכול לסבול את המחשבה שהבן שלי לא יבכה בלוויה של אבא שלו.
נמצא כרגע במקום חשוך, לבד,לא יודע למה אני כותב את זה, לא נראה לי שזה יעזור למישהו בעולם לקרוא את זה, אבל זה עוזר לי לכתוב אז אולי גם הפעם יעזור