אוהבים אותך. וכדאי לזכור שגם אבא שבשמים אוהב אותך גם כשאתה לא מרגיש שאתה מצליח. בכל מקרה מזדהה מאוד ואתה מוזמן להתקשר אם אתה מרגיש צורך (ולפעמים כשאתה לא מרגיש צורך...).

[quote author=מוישל'ה link=topic=6726.msg71379#msg71379 date=1425985844]
בטח ששימוש זה כיף
לא הייתי משתמש עם לא הייתי נהנה תוך כדי.
הבעיה שלי היא זה לא השימוש הבודד,  אלא מצב השימוש, ההבנה שאין לי שום שליטה על זה, ושאין לדבר סוף.
יכולתי לילות שלמים להסתובב ברחבי העיר בקור הירושלמי המקפיא, למצוא וואי פיי בשביל אוננות עלובה, של כמה דקות.
כשמדדתי את הרגעים שבהם באמת נהניתי, מדובר היה פחות או יותר בשלוש או ארבעה אחוז מהזמן שביליתי בסביבת השימוש.

הו הו ,,,
אני כל כך מזדהה !!!
זה א-נ-י !!!

שישי,  שבת, מוצ"ש.
אוננות ועוד אוננות ועוד אחת...
שום רגע של נחת.
מחכה ליום שלישי.
נעבור את הבחירות.
יש קבוצה.
ואז...
נראה אולי יקרה עוד איזה נס.

בינתיים אני לא יודע מה לעשות.
החיים שלי מבולגנים לחוצים ובלי כיוון ברור.

אומרים שזה יכול להשתנות.
אני בן אדם אופטימי בדרך כלל.
יש לי נטיה להאמין באנשים.
אבל הבחור הספציפי הזה אכזב אותי כל כך הרבה פעמים.
אני לא יודע אם עוד יצא ממנו משהו.
קצת סקפטי.
מצטער.
שבוע טוב.

אני דווקא מכיר קצת את הבחור הזה.
הוא עושה רושם טוב.

לי מאוד עזר פשוט "לקפוץ למים".
יש לך את הספרים של התוכנית?
יש לך ספונסר?

אוהב אותך! סופ''ש אצלי הם הימים הכי קשים מבחינת תאווה. אבל מאז שנכנסתי לתוכנית אני כבר לא עובר אותם לבד, יש לי המון חברים... רק צריך להרים טלפון...

אוהבים !!

כאן בתוכנית מלמדים אותי לא לעשות תשובה,, ודאי שלא שלימה,,, 

בהצלחה.

אריאל,

יהושע טהרני ואריאל- תודה.

טהרני- אני לא בטוח שאתה מכיר אותו כמוני.
יש לי ספרים- שעוד לא פתחתי.
אין לי ספונסר וגם אין לי תירוץ לזה.
ואין לי אומץ לדבר עם חברים.

ואריאל- תשובה עושה כל אדם ואפילו העולם כולו בזה שהוא מתקרב לתיקונו.
לא צריך לחטוא בשביל זה.
בזה אני (מקווה שאני) מאמין.
ואגב לתשובה הזאת- נרצה או לא,  נגיע בסוף בשלימות. השאלה היא אם אנחנו נהיה מה שנצטרף ע"י תהליך התשובה או שנהיה הסיגים שנופו בדרך.
אין בזה נפקא מינה למעשה  בהחלמה לכן אני לא דן בזה. 
אבל הכינויי הזה בהחלט מזכיר לי שה' נמצא שם אוהב ורוצה לתקן אותנו.

יום טוב.
נקי כבר 15 שעות בערך.
אני מניח שצריך להודות על זה. ..

יכול להיות. אבל לפעמים דווקא המבט מבחוץ הוא המדויק יותר.
זה נכון בעיקר לגביי, שמצד אחד מלא האדרה עצמית, ומצד שני מלא הלקאה עצמית.
המבט מבחוץ יכול לתת לי תמונה מאוזנת יותר.
(היום ממש הרגשתי את זה בשיחה עם אשתי. מקווה לעדכן ביומן המסע שלי בהמשך הערב).

אתה חייב להודות, אני מתרגש איתך על כך שניה של נקיון, פחות סבל פחות דיכאון,
תמשיך להיות איתנו עוד דקה של נקיון יצטבר לשעות, ושעות יצטבר לימים בעז"ה,

לילה טוב חברים.

אני טיפה פחות עייף ולא אחרי נפילה (זה היה לפני הרבה זמן כחמש-שש שעות) ולכן היאוש והאומללות שמובילים אותי לרוב לכתיבה לא בולטים כעת.

מחר יום הבחירות.
אולי סוף סוף יהיה לי קצת מנוח מהלחץ שאופף אותי בימים האחרונים.

ואולי בעצם לא.
כי עדיין צריך לבנות קואליציה.
ועדיין צריך להתמודד עם הגרעין האיראני ועם ארצות העולם שלוחצות אותנו.

וגם כאן למטה על הקרקע-
עדיין יש לי פסיכומטרי להצליח בו.
אוניברסיטה להחליט אם ללמוד בה.
ומה ללמוד.
ולהתקבל.
ולאחרונה גם התבגרתי קצת ופתאום יש קצת פרנוסה על הראש. (ומכאן זה רק יחמיר מסתמא).

אז מתי כן אגיע לרוגע?
לשפיות?
לנקיות?

ואולי זו לא שאלה של מתי אלא שאלה של איך?
אולי אני פשוט חייב להכנס לתכנית מכף רגל ועד ראש עם ספונסר וצעדים וטלפונים?

ואולי אני סתם כותב מה שאני כותב כמו רשימת שאלות על מהות החיים כי זה נראה לי ממש מגניב ופיוטי? ( טוב לפחות על זה אני יודע את התשובה).

אבל לפחות חלק מהכתוב לעיל הוא באמת ביטוי של התלבטות או הרגשה אמיתית.
אז אני לא מזלזל בזה ומתפלל שיצא מזה משהו.

לילה טוב חברים.

מתפלל איתך שיצא מזה משהו... ואתה ממש לא חייב לעבור את זה לבד!

:D ;D

;D

שבועיים לא כתבתי כי אני לא מצליח לפרסם ( אפילו בעילום שם בפורום של מכורים) טקסט שיגרום לי להישמע רדוד או לא רציני. כאילו שאני כותב באיזה עיתון. ..
אבל בשבועות האחרונים( בעצם יותר- בחודשים האחרונים) יש לי חומר כתיבה משעמם שחוזר על נפילה-> יאוש-> חוסר אמונה -> נפילה.
אין רייטינג.

אבל אני מתפוצץ אז אני אכתוב:
לחץ ואשמה-> נפילה-> אשמה ולחץ-> חוסר אמונה-> שנאה עצמית.-> הולך לישון מאוחר.

לילה טוב.

בוקר טוב תשובה! אוהבים! אתה מכיר את הדרך, אתה רק צריך נכונות לצעוד בה! תתפלל על נכונות כזאת. בכל מקרה, אני מתפלל בשבילך...