אוהבים! תודה על הכנות.

אוהבים אותך.תודה על הכנות.שאלוקים יעזור לך שזה באמת יהיה השימוש האחרון שלך.

כמה כואב! כמה מוכר!
או אולי כואב בגלל שמוכר.
מעריך ואוהב אותך ומאחל לך את מה שאני מאחל לעצמי.

שלום חברים,

מזמן לא כתבתי כאן.
עכשיו כשהפורום התחדש, מצאתי הזדמנות להמשיך לכתוב.

אז אתחיל באסירות תודה על 14 ימים נקיים ומפוכחים.
ממש אבל ממש לא מובן מאליו. עברתי מאז השיתוף האחרון כאן 2 או 3 נפילות.
כל יום בשבועיים האחרונים היה קשה אבל מאוד קשה לעבור ללא שימוש.
גיליתי שאני מאוד רגיש לכל מושאת תאווה ולכל טינה. אסירות תודה גדולה מאוד שהצלחתי כל יום רק להיום, כל מחשבה, כל לגימה, וכל טינה למסור ולהכניע לאלוקים ולעשות על זה צעדים.

גיליתי ניצחון הולך וגובר של המחלה. משהו מאוד חזק ועוצמתי שלא היה לי בשלוש השנים האחרונות.
ומה שהיה בעבורי הרבה יותר חזק ועוצמתי זה היה התאווה והטינות מול אשתי.
עד היום זה המקום הכי קשה לי.
וזו בדיוק הסיבה לנפילות האחרונות שלי - שלא ייחסתי מספיק חשיבות ולא עבדתי במספיק ברצינות מול הטינות שלי על אשתי ומול התאווה שלי מול אשתי.

היום אני מגלה שההקבלה לתכנית AA (אלכוהוליסטים אנונימיים) מאוד מתאימה לי.
רוי קיי בחיבור שלו "תאווה הורגת" אומר שכשאני מזהה ברחוב מושאת תאווה אני יכול להחליט: "לשתות או לא לשתות". לא רק להסתכל, לשתות ! רק מכור לתאווה (Lustoholic ) יודע את ההבדל.

אז כיום ברחוב, בעבודה, במחשב ובפנטזיה אני עושה הכל כדי לא ללגום - אפילו לא טיפה אחת.
כי אם אלגום אפילו טיפה זה יפעיל לי את האלרגיה ולא אוכל להפסיק לשתות (=להתאוות).
ולא רק ברחוב או במחשב, אלא יותר מכך בבית - מול אשתי.

גם בנושא הטינות, הבנתי שאני חייב לעשות המון פעולות ובצורה מאוד רצינית כדי להשתחרר.
ומעבר לכך אני חייב לנקוט בפעולה מצידי חוץ מכתיבת צעדים ותפילה לאלוקים. אני חייב לנקוט בפעולה לשינוי הגישה החולה שלי.

אבל גם אם אני ביום מסוים מוצף בטינות קשות או שחוויתי משהו שגרם לי להתנתק, אני עושה את הכל כדי לא ללגום באותו היום, משתף המון חברים ומשתדל לחזור לחיבור עם אלוקים.

התחלתי גם להיות הרבה יותר כנה עם עצמי ולהרגיש מפנים מה שאני באמת מרגיש.
המטפלת שלי אומרת שהרגישות הגבוהה שלי בחודש האחרון דווקא מבורכת.
אני סוף סוף מתחיל להרגיש את עצמי. מתחיל להרגיש מה אני באמת חווה ומרגיש.
אני כבר לא עושה את הצעדים מן השפה ולחוץ כפי שהיה בעבר.
אם אני לא ממש רוצה להתנהג כמו חסר אונים, אז אני לא חזר אונים באותו הזמן.
אם איני באמת רוצה לוותר על פגמי האופי אז אני נשאר בצעד 6, מתפלל לנכונות לוותר ורק כשהנכונות הזו מגיעה רק אז אני מתקדם לצעד 7.

אמנם המחלה שלי בניצחון הולך וגובר, אך אני ממש מרגיש שאני חווה היום ניצחון הולך וגובר של ההחלמה.

מאחל לעצמי ולכם רק עוד יום אחד נקי - היום הזה.
בהחלמה

ממש תודה שמואל!
ובמיוחד על זה:

שמואל כתב:

הייתי ממש צריך לשמוע את זה.

באופן פרדוקסלי אתה נותן לי הרבה תקווה בדרך שאתה עושה. אני תמיד חושש מנפילה, שאז בטח אחצה את כל הקווים אתגרש ואתאבד (ועדיין חושב כך. בדיוק היום חשבתי באובססיה קשה מאוד על חציית הקווים שמעולם לא חציתי). אצלך אני רואה, שאם ממשיכים לקחת אחריות, הנפילה אחרי התוכנית מאוד שונה מהנפילה שלפני התוכנית ואפשר אפילו לצמוח מתוכה בצורה מדויקת וטובה יותר.

שאלוקים יהיה איתך, ושתמשיך להצליח בדרך היפה והכנה שאתה עושה.

אה, ועוד משהו:
מה זה החיבור "תאווה הורגת"? חיבור של רוי קיי שאני לא מכיר?

תודה טהרני.

על החיבור "תאווה הורגת" של רוי קיי שמעתי בהקלטה שלו מכנס בשנת 1990 שהתגלגלה לידי.

בפוסט הזה: תאווה הורגת תרגמתי משמיעה את המאמר ושיניתי אותו כדי שיתאים לי.

שנזכה רק לעוד יום אחד נקי ומפוכח
בהחלמה

תוכל לשלוח לי את ההקלטה במייל?
ממש מרגש שאפשר לשמוע את קולו של ה"רב'ה"...
טוב, "עקרונות לפני אישיות"...

שלום חברים,

שוב עבר הרבה זמן מהכתיבה האחרונה.
אבל זה בסדר...

אסירות תודה על 35 ימים נקיים ומפוכחים.
אני ממש מרגיש שהתאווה מרפה יותר ממני.
שלא תטעו - התאווה עדיין קיימת מסביבי ובעיקר בתוכי, אבל ממש אסירות תודה שיותר קל לי היום לוותר עליה ולהכניע אותה לאלוקים.

עד לפני כמה חודשים חשבתי שההקבלה שלנו ל- AA אומרת שכמו שאצלם נפילה אומרת השתכרות של כמה ימים או שבועות ואז חזרה לבית חולים או לסנטריום, כך גם אצלנו נפילה צריכה להיות מסע ארוך של ימים או שבועות בשימוש.

טעיתי. כנראה בשני החלקים: גם במה שנחשב נפילה ב- AA וגם בהקבלה.

לאחרונה למדתי שההקבלה הזו קיימת בכל הרובדים של המחלה ולא בהגדרות נקיון.
לדוגמא בחלק הפיזי:
כמו שלאלכוהוליסט יש את החלק הפיזי - האלרגיה, כך גם לי יש חלק פיזי - אלרגיה לכל פעולה על התאווה(הדברים שאני אלרגי אליהם) שגורמת לי להמשיך לפעול על התאווה. (התגובה לאלרגיה).

אז כיום אני ממש מרגיש שהאלרגיה שאופיינה בימים הראשונים אחרי הנפילה האחרונה מתחילה להתפוגג, כאילו שהתאווה (האלכוהול) מתחילה להתפוגג ממחזור הדם (או המוח) שלי.

אך עלייה וקוץ בה...
באותה תקופה שבה יותר קל לי עם התאווה, פתאום נהייה לי מאוד אבל מאוד קשה עם הטינות ופגמי האופי שלי.
אני חווה אירועים קשים שמעלים אצלי טינות ופגמי אופי קשים בייחוד עם אשתי והבנים שלנו.

בסדרת האירועים האחרונים שהצטברו לכדי סדרה ניסיתי להעמיד פנים שזה לא מנהל אותי (לומר לעצמי שהם סה"כ חולים שצריך להתפלל עליהם), לעשות פעולות כניעה ולשתף חברים.
כל אלו לא הועילו.

לא ברחתי.
לא חשבתי אפילו על בריחה ושימוש.
אמרתי לעצמי שאעשה הכל חוץ מלברוח ולהשתמש.
על תפוגת האלרגיה כבר דיברתי? (לפני חודש פלוס כל מילה של אשתי הייתה דוחפת אותי לשימוש)
אבל התמסכנתי, בכיתי והתפללתי לשחרור.

רק כשכתבתי צעדים 1 עד 4 על המקרים האלו, עשיתי צעד 5 כששיתפתי חברים בכתיבה הזו ובצעד 6 - הבנתי שאין לי נכונות לוותר על פגמי האופי שלי (לא יכולתי - זה כמו לחתוך חלק מהגוף שלי) אך התפללתי לקבל את הנכונות הזו בהמשך...
... ולמחרת עשיתי פעולות של כניעה ונתינת שירות בבית - השתחררתי.
(אולי אפילו כבר קבלתי את הנכונות לוויתור על פגמי האופי שהתפללתי עליהם לילה קודם).

אסירות תודה.
זה עובד.
תמשיכו לבוא.

שבוע טוב.

עוד שבת נקייה ומפוכחת שמצטרפת ל- 39 ימים.

ביום שישי עשיתי קניות והבאתי עוף מהכשרות ה"לא נכונה". אשתי אמרה לי שאם אני רוצה עוף לשבת שאלך לקנות עוף אחר.

אך, עוד לפני שהקניות פורקו אני כבר הייתי מפורק וכבר לא היה לי כוח לזוז.

אסירות תודה שאשתי נתנה לי לישון לפני שבת ובסוף היא מצאה עוף אחר בפריזר והיה עוף בשבת.

וחוצמזה היתה שבת נהדרת עם המון נתינה ושירות ומידי והמון נחמדות וכיף מצד כולם.

ממש לא מובן מאליו.

זה אכן עובד

שלום חברים,

אסיר תודה על 42 ימים נקיים ומפוכחים. ממש לא מובן מאליו.

אתמול הלכתי לקבוצה חיה ובדרך הביתה שמתי לב פתאום שאני נהייה רגיש יותר למושאות תאווה.
יותר ממקודם.

אסירותודה ששמתי לב.
אז עצרתי. התיישבתי.
קבלתי את המצב: אני עכשיו רגיש יותר למושאות תאווה וזה כנראה בגלל משהו שקרה היום.
לא היה לי מושג מה קרה (משהו בקבוצה? משהו בעבודה?)
אבל ביקשתי מאלוקים שחרור מזה (מה שזה לא יהיה) ואסירותודה שאחרי זה הרגשתי הרבה יותר טוב.

הגעתי הביתה והרגשתי צורך לתת מעצמי.
עשיתי מה שיכולתי וביליתי עם אשתי זמן טוב בשיחה טובה.

ממש לא מובן מאליו.

זה עובד. זה באמת עובד.

שלום חברים,

אסיר תודה על ... 60 ימים נקיים ומפוכחים.
ממש אבל ממש לא מובן מאליו.

השבת האחרונה היתה מאוד משמעותית לפרק זמן הזה.
היה לי חלום שבו מעדתי מעידה רצינית ולא ידעתי אם לאפס או לא. (בחלום)
זה גרם לי אח"כ ועד עכשיו לפחד גדול מנפילה מעורבב עם התרגשות גדולה ממה ש"הפסדתי".
הבנתי שזה הגיע כדי לומר לי שלא להיתפס לשאננות יתר בגלל שכבר כמה שבועות האובססיה משחררת אחיזה, אלא להמשיך לראות שאני עדייו מכור ועדיין חסר אונים מול אותם הדברים ולעשות פעולות... המון פעולות כדי להישאר נקי ומפוכח... רק להיום !!!

בנוסף עברתי סיטואציה מאוד לא פשוטה שבעבר היתה מעיפה אותי לבריחה ולשימוש.
הפעם באסירות תודה גדולה מאוד זה לא קרה ולא סתם.
הפעם החלטתי שלא משנה מה אני לא בורח ואני לא פוגע בקשר שלי עם אלוקים.
התפללתי אליו ובאמצע קיבלתי את התובנה הבאה: אני כאן כדי לתת ולא כדי לקבל.
במקום לחכות כמו דביל שהיא תתן לי, שיניתי גישה והתחלתי לתת לה.
הנס קרה והשתחררתי ולא רק אלא אפילו הייתי מוכן לסלוח לה ועוד יותר השתחררתי.

ממש אסירותודה.

ושוב באסירותודה גדולה מאוד נשארתי נקי וגם מפוכח לא בגלל שלא השתמשתי והזמן עבר, אלא כי עשיתי פעולות כדי להשיג ניצחון הולך וגובר על התאווה ועל פגמי האופי והנס קרה. - השתנתי והשתחררתי.

תודה אלוקים

אוהבים אותך שמואל! איזה כיף לקרוא את כל התובנות שלך ולראות את ה"גובר והולך" שאתה מתאר...

גם אני אסיר תודה על 60 ימים (גם שלך וגם שלי... )
שנזכה לריב על מי יתן קודם את הציון דרך של השלוש שנים... מתוך נקיון אמיתי!
במהרה בימינו! (אלוהים הכל יכול בטוח יכול לארגן איזה קפיצת הדרך לציון דרך הזה:silly: )

תודה שלומקה,

לפני השלוש שנים, מגיע צ"ד של שנה.
מתפלל לעבור רק את היום הזה בנקיות ובפכחון.

אני מאוד מצטער לנפץ לכם את בועת השמחה אבל זה משגע אותי!!!
כלומר, כל הכבוד לך שמואל שהתפקחת ולא המשכת ליפול - אני מאחל לך שיהיה לך עוד המון כוח להמשיך...
אבל משגעת אותי המחשבה של ליפול אחרי שלוש שנים וחודש של נקיות!!!!!!! זה הזוי!!!!
אני מאבד כוחות...
אני רק מנסה להמשיך מיום ליום לשמור על טהרה בשביל להתנתק מההתמכרות (אתם יודעים של השלושה חודשים) - אבל זהו, אחרי זה אני לא רוצה לחשוב בכלל שיש אופציה כזאת שנקראת ליפול.
הסיפור שלי הוא ממש נוראי - אני עברתי תהליך עם עצמי לפני כשנתיים של התפכחות ונקיות ובע"ה יתברך באמת קמתי והייתי נקי קרוב לשמונה חודשים, וכשאני אומר נקי אני מתכוון ללא מחשבות זרות וללא כלום נ-ק-י...
לאט לאט פתאום הסתכלתי יותר מכמה שניות על פרסומת שקפצה ותוך חודש מצאתי את עצמי שוב מחפש רק סרטון אחד שיספק אותי (תמיד מחפשים רק אחד אבל עוברים על עשרות בדרך) - רק להסתכל בלי להוציא זרע שיקרתי לעצמי.
תוך חודש מאז ה"מעידה הקטנה" כל פעם שאשתי יצאה מהבית הייתי כבר יודע מה הולך לקרות. ומאז ועד היום כשנה אני נופל וקם לכמה ימים/שבועות עד למשבר הבא.
אני מחכה לגאולה הפרטית שלי שאחזור להיות נקי ללא פזילות לשום כיוון נקי במחשבה ובכל מאודי - להידבק שוב בה' יתברך ולדעת שאותו לא אעזוב לעולם.

לכן, מתסכל אותי לראות שנפלת אחי אחרי שלוש שנים וחודש (גם קצת משגע אותי שכולם מנחמים ב:"כל הכבוד על הכנות" ו"העיקר שקמת").

אני מודה על שלושה ימים נקיים ועל הינצלות מנפילה היום.
בברכה,
כנפי נשרים.